בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן ס
דין אם פירש אחד מן התערובות ואח"כ נפל לים או שנאבד.
כתב הש"ך דוקא אם נפל לים מן התערובות, אבל אם פירש אחד מן התערובות בפנינו ואח"כ נאבד ונפל לים אסורים והטעם כיון דבשעה שפירשה נקרא עליה שם היתר דמרובא פריש וא"כ אם אח"כ נפל לים אמרינן דהיתרא נפל והיאך אפשר לומר אח"כ דאיסורא הוא, ולענ"ד אין דין זה מוסכם וצ"ע דנראה דבמחלוקת שנוי' דכבר נתבאר בסימנים הקודמים דפריש בפנינו יש בזה מחלוקת הפוסקים דר"ת ס"ל דגם בפריש בפנינו מרובא פריש בחולין ובקדשים הוא רק משום גזירה דשמא יקח מן הקבוע, אבל דעת רוב הפוסקים וכן התוס' כתבו כן בכ"מ דפירש לפנינו הוי ממש דומיא דלקח מן הקבוע בידים וא"כ הרי הוא כאלו נפל מן הקבוע עצמו דשפיר יש לומר דאיסורא נפל דא"א לומר מרובא פריש כיון דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואין נפילתו נקרא מעצמו אלא מן התערובות וכיון דנתבאר למעלה דלהלכה נראה כן דפירש מן הקבוע לפנינו הוי כלוקח מן הקבוע ודאי דאין נ"מ בין אם פירש למ"א ומשם נפל לים או שנפל מתערובות וראי' לזה ממ"ש בש"ס ר"א אומר אם קירב ראשו של אחד מהם יקריבו כל הראשים והרי בעת הקרבה פירש בתחילה למ"א על המזבח קודם שאחזה בו האור וא"כ דמיא ממש לפירש למ"א ומשם פירש ונפל לים אע"כ כיון דנוטלו בעצמו מן התערובות מן הקבוע ומקריבו ע"ג המזבח כנפל מתערובות דמי א"כ ה"ה פירש בפנינו לרוב הפוסקים דס"ל דמדינא הוי קבוע, ואין לתרץ דהתם מיירי בקירב ראשו של אחד מהם קודם שנודע התערובות כמ"ש הפר"מ דא"כ לא היו נדחין כמ"ש שם בשם תשובת פנים מאירות יעו"ש.
ואני מוסיף עוד דאם נאמר דמיירי בקרב קודם שנודע א"כ מ"ט דרבנן דאמרי אפילו קרבו כולם חוץ מאחד מהם יצאו לבית השריפה הא בכה"ג דפירש הרוב קודם שנודע התערובות ודאי דאמרינן איסורא ברובא איתא והמיעט הנשאר מותר כמ"ש בסימנין הקודמים באריכות מזה אע"כ דמיירי בפירש אחר שנודע וכמ"ש.
ולכך נלע"ד דלא מבעיא לאותם הסוברים דפירש לפנינו מן התערובות כלוקח בידים מן הקבוע הוי ודאי דמותר וכמ"ש דזה עצמו הדין שנזכר כאן ונפל אח' מתערובות אלא אפי' בפירש שלא בפנינו למאן דאוסר מטעם שמא יקח מן הקבוע או למאן דס"ל בפירש בפנינו אינו אסור מדינא רק מטעם גזירה מ"מ כל שעדיין שם איסור על הדבר הנפרש מן התערובות שפיר יש לומר דאיסורא נפל ומכ"ש לשיטת הרא"ש דס"ל דמותר מטעם ס"ס וכמ"ש למעלה בסימן (נ"ז) באריכות דודאי גם זה יש כאן ס"ס אף אם תאמר דמדינא כל דפריש מרובא פריש והרי הוא היתר ולא שייך לומר דאיסורא נפל דא"כ גם המיעוט שאוכל עתה ג"כ נאמר דמרובא הוא והוי ס"ס שקול ודוקא בפירש קודם שנודע התערובות ושוב אחר שנודע נפל לים שפיר יש לומר כיון דכבר חל עליו שם היתר היאך תאמר אח"כ דאיסורא הוא שנפל והרי החזקת אותו בהיתר משא"כ בכה"ג. ואף דיש ליישב דעת הש"ך דטעמו דכל שנפרש בפ"ע וכבר נאסר הוא וגם התערובות א"כ הוי כב' מיני קבוע שכל א' שם קבוע עליו בפ"ע וכל שנפל אח"כ לים כל שהתערובות נאסר מקודם אף שהא' הי' עומד בפ"ע א"כ באיזה סברא נתיר אח"כ התערובות באם נפל אותו שנפרש בתחילה לים והרי עתה לא נתחדש דבר בתערובות ממה שהי' מקדם שגם בתחילה לא הי' הדבר הנפרש בתוך התערובות עמו ואעפ"כ הי' אסור וזהו כוונת הש"ך למדקדק בדבריו מ"מ אין זה מוכרח דכיון דעיקר איסורו הוא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע הרי הוא כאלו הוא עדיין בקבוע ולא חמיר מיני' כן היה נלע"ד לדינא ומ"מ אף שאנו מדמין לא נעשה מעשה נגד מרן הש"ך ז"ל מ"מ בפירש בפנינו יש לצדד ולהקל בזה מטעמא דכתיבנא ובפרט בהפ"מ.