בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן נח
דין נפל אחד לים קודם שחל שם איסור עליהם.
ולפמ"ש למעלה לפי סברת הרשב"א דלכך מתירין בנפל אחד לים משום דמאורייתא בטל ברובא ולכך בדרבנן תלינן דאיסורא נפל לפ"ז היה נראה לחדש בזה אם נפל אחד מהם לים קודם שחל שם איסור עליהם, הדמיון בזה במי שאסר על עצמו דבר א' בנדר וקבע זמן לתחילת האיסור ועדיין לא חל הזמן ונתערב אותו דבר שאסר עליו באחרים מין במינו ביבש אם נאמר דהיתר בהיתר לא שייך בו ביטול מדאורייתא עיין פר"מ בפתיחה להלכות תערובות שחקר שם ג"כ אם היתר בהיתר שייך בי' ביטול כיון דילפינן לה מדם הפר ודם השעיר ולפמ"ש הר"ן בנדרים פ' הנודר מן המבושל וא"כ אם נאמר דטעם דנפל לים מתירין הוא משום דבדרבנן תלינן דאיסורא נפל, א"כ בהיתר בהיתר דמן התורה אין לו ביטול לא מהני נפל לים.
או אפשר לומר אף דקודם שחל זמן איסורו לא היה בהם דין ביטול מדאורייתא מ"מ אחר שחל עליהם האיסור שאז כבר חל עליהם שם היתר מדאורייתא שפיר י"ל דלמפרע תלינן דאיסורא נפל דמה בכך כיון דעכשיו הוא איסור דרבנן, אך יש לדון אם נתערב רק חד בתרי ונפל א' לים קודם שחל שם איסור אינו אלא חד בחד וכיון דמסברא י"ל דמה דנפל הוא מרובא דהיתרא, ועכשיו נשאר האיסור ברוב וכמ"ש למעלה בסימנים הקודמים דפירש הרוב קודם שנודע דאז המיעוט מותר והרוב אסור וא"כ עכשיו אין שייך בו ביטול חד בחד, וי"ל דאין מתירין בנפל לים וא"כ להאי דינא לכ"ע אסור בין להרשב"א ז"ל דס"ל דמטעם דהוא מדרבנן מתירין, ואפי' לדעת הרא"ש דס"ל מטעם ס"ס בכאן בלא"ה ליכא ס"ס כיון דלא נשאר רק ב' והוא צריך לאוכלם בב"א כמש"ל.
והנה שם בפ' התערובות (דף ע"ז ע"א) איתא איברי חטאת שנתערב באיברי עולה ר"א אומר יתן למעלה ורואה אני בשר החטאת כאלו הן עצמם וחד אמר תעובר צורתם כו' ושם ע"ב פליגי באיברי תמימין באיברי בעלי מומין ר"א אומר אם קרב, הראש של אחד מהם כו' ולכאורה קשה אמאי לא תני הך פלוגתא דאם קרב ראש אחד מהם בהך גוונא דנקט במתני' קמייתא באיברי חטאת באיברי עולה אם קרב ראש אחד מהם כו' ולמה נקט לה בגוונא אחרינא ואי משום דבש"ס קאמר דטעמי' דר"א הוא משום דיליף מקרא דמום בם לא ירצו הא ע"י תערובות ירצו דהפ' מדבר מבעלי מומין, ולכך נקט במתני' ג"כ מחלוקתם בכה"ג דזה אינו כמ"ש התוס' ר"פ דעיקר קרא אתי לר"א בחר בחד ובחר בתרי טעמא משו' דמקלינן דאיסורא נפל וראי' דבש"ס כאן בזבחים שהוא עיקר מקום דין זה לא נקיט הך טעמא אליבא דר"א רק במס' יומא פרק שני שעירים אלא כמ"ש דביומא לא קאמר אלא דלכך לא גזרו חכמים חד בתרי כיון דכ"כ התירה התורה אפילו בחד בחד, ומ"מ כיון דמתני' נקט ר"א דינו דוקא בקרב ראש א' מהם וא"כ לא תלוי כלל בטעם הכתוב א"כ קשה למה שינה לשונו מפלוגתא קמייתא, אבל אם נאמר דהיתר בהיתר לא שייך ביטול ולא אמרינן בי' דאיסורא נפל א"ש דהא איברי חטאת באיברי עולה מקרי עולין דאין מבטלין זה את זה כמ"ש במס' מנחות פרק הקומץ רבה (דף כ"ב ע"ב) דר"י יליף מקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר דמין במינו לא בטיל ורבנן דרשי מינה מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה וא"כ א"ש דלכך לא נקט הך דינא דקרב ראש א' מהם בכה"ג דאין להם ביטול מדאורייתא, ולכך אין סברא לומר דאיסורא נפל והוה א"ש.
ולפמ"ש גם באיסור בהיתר אם נתערב ונפל אחד מהם לים קודם שנודע האיסור למאן דס"ל דמדאורייתא לא שייך ביטול קודם שנודע כמ"ש בסימנים הקודמים א"כ ג"כ אין מתירין בנפל אח' מהם. והא ודאי מודינא לדברי ר"ת לסברתו הראשונה שכתב דאפילו לר"י דס"ל מין במינו לא בטל הוא דוקא בלח בלח דומיא דדם הפר ודם השעיר אבל יבש ביבש מבטל בטיל אליבי' ואין נ"מ בנד"ד דנפל אחד לים לא שייך כי אם ביבש ביבש שאינו נבלל דבזה יש לומר דאיסורא נפל משא"כ בלח בלח דנבלל יפה היאך נאמר דאיסורא נפל אך זהו לפמ"ש אח"כ דאין חילוק בין לח ליבש אליבא דר"י.
ומצאתי מקום לפשוט הספק הזה לכאורה מדברי הרא"ש בתשובה (כלל כ' סי' י"ז) הובא בש"ך (ס"ק מ') דאם נאכל אחד מן התערובות קודם שנודע האיסור שרי האחרים. והנה הרא"ש ס"ל דקודם ידיעה לא שייך ביטול כמ"ש בפג"ה ומשמע שם מדבריו דמדאורייתא אזלינן בתר ידיעה בין לקולא בין לחומרא כמ"ש למעלה (סימן ל"ה) באריכות וא"כ ה"ה בנפל לים ונאכל קודם שחל האיסור דהא לדידי' חדא מילתא היא דבשניהם אין שייך ביטול היתר בהיתר כמ"ש.
שוב ראיתי שאין מדברי הרא"ש ראי' דלשטתי' אזיל דס"ל דלאו מטעם דהוא דרבנן תלינן דאיסורא נפל אלא משום ס"ס הוא וכיון דס"ס גם בדאורייתא מותר לכך תלינן וכמ"ש למעלה בסימן הקודם אבל לשיטת תוס' והרשב"א דס"ל דהטעם הוא משום דבדאורייתא בטיל לכך אמרינן דאיסורא נפל י"ל דבאמת בנד"ד אפשר דלא מהני ואפשר ג"כ לומר דהרשב"א ס"ל דגם קודם שנודע האיסור שייך בו ביטול מדאורייתא.
והנה לאותם הפוסקים דס"ל דתערובות חנויות לא מקרי קבוע מדאורייתא כל שלא ניכר האיסור ובהא דנזיר בהאומר לשלוחו צא וקדש לי כו' ס"ל דהוא רק קנסא דרבנן אף דבגברי לא שייך ביטול כלל הרי מבואר דאף בדבר שלא שייך ביטול ג"כ שייך לומר כל דפריש מרובא פריש וע"כ צ"ל לדידהו דלר"י דס"ל מין במינו לא בטל היינו בלח בלח בדבר הנבלל דלא שייך לומר מרובא פריש וע"כ יש שם האיסור ג"כ משא"כ יבש ביבש אף דאין מתבטל מ"מ שייך לומר על כל א' שאוכל שזהו מרובא דהיתרא, וא"כ י"ל דלכך מקילינן ג"כ בכה"ג בנפל לים כיון דמדאורייתא מותר לאכול מיעוט בפ"ע אף בלא נפל, אך לפ"ז יקשה אם נאמר דאפילו בדבר דלא שייך ביטול י"ל מרובא פריש א"כ לענין מה מועיל הא דקיי"ל דיבש ביבש בטל ברוב לפי שיטת הרשב"א דס"ל דאסור לאכול כל התערובות ביחד דלא ס"ל דחוזר האיסור להיתר.
אכן יש לומר דאין זה קושיא מתרי טעמא, חדא דשפיר נ"מ דמותר לאכול הרוב בבת אחת, ועוד דזה גופא דהרשב"א ס"ל דאסור לאכול כל התערובות רק מדרבנן ומדאורייתא אמרינן דאיסור נהפך להיתר וכמ"ש הפר"מ בפתיחה להלכות תערובות חלק א' פ' ג' יעו"ש שהביא ראי' ברורה לזה וא"כ לפ"ז אם נאמר דמדאורייתא מותר לאכול המיעוט גם בדבר שאין לו ביטול יקשה בהא דפ' התערובות גבי איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה דמקרי עולין בעולין דמדאורייתא אין להם ביטול ואעפ"כ מותר להקרוב מיעוט בפ"ע וא"כ למה הוצרך ר"א שם לטעמא דרואין אותם כאלו הם עצים והא יכול להקריבם שנים שנים כמו דס"ל באיברי תמימים באיברי בעלי מומין.
אך יש לומר דכאן מיירי בלא קרב ראש א' מהם תחילה דבכה"ג אין מתירין מדרבנן והוצרך לטעם דרואים אותם כאלו הם עצים כו' משא"כ בבעלי מומין ס"ל לתנא דמתניתין דלא מהני הך טעמא דומיא דרובע ונרבע ועיין בש"ס שם ומ"מ נלע"ד דאף לדברי הסוברים דגם בדבר דלא שייך ביטול אמרינן בי' מרובא פריש היינו דוקא אם פירש מעצמו, אבל להפריש בידים הי' נראה דאסור מדרבנן אף בנפל לים כיון דעכ"פ האיסור הוא שם בודאי כל שלא נתבטל אין סברא לתלות דאיסורא נפל ואין ללמוד קולא מהך דינא דטבעת דרב דשם נתבטל כבר מן התורה וכמ"ש.
וראי' לזה נלע"ד מדברי התוס' ד"ה ונפלה כתבו דכיון דמדרבנן הוא דמדאורייתא ברובא בטיל, לכך הקילו בנפל יוע"ש. והנה התוס' בעצמם כתבו במסכת נזיר גבי אומר לשלוחו צא וקדש לי דקנסא דרבנן הוא לבד דמאורייתא אין זה קבוע כיון דאין ניכר האיסור והרי אף בגברא דלא שייך ביטול מ"מ מדאוריית' מותר לו ליקח משם אשה וא"כ למה הוצרך לומר כאן דמדאורייתא בטל, ואפי' נאמר דמדאורייתא לא בטיל ג"כ מותר מן התורה ליקח המיעוט כמ"ש אע"כ כיון דמדאורייתא אין לו ביטול שוב אין להקל אפי' בנפל לים כל שיש בו איסור בודאי ברובא.
והנה בנד"ד אם נתערב בו חמשה או ששה חתיכות דיכול לאכול ב' ב' ובכל פעם יהי' מיעוט יש להתיר לענ"ד מטעמו של הרא"ש משום ס"ס וא"כ אפי' נאמר דבהיתר בהיתר דלא שייך ביטול מ"מ מטעם ס"ס מותר אפי' בדאורייתא, אכן בנתערב חד בתרי ונפל א' לים דבזה מתיר ג"כ הרשב"א משום דתלינן איסורא נפל כשיאכל אח"כ ב' הנשארים וא"כ אין כאן ס"ס כלל וע"כ מטעמא דידי' דבדרבנן תלינן לקולא דאיסורא נפל בזה יש לדון בנידון שכתבתי כיון דבהיתר לא שייך ביטול, אך אם נאמר דגם אם נאמר דבהיתר בהיתר לא שייך בי' ביטול דוקא בלח בלח כיון דנלמד מקרא דולקח מדם הפר והא דגם ביבש ביבש לא בטל לפמ"ש התוס' בשם ר"ת שחזר בו היינו דוקא רק מדרבנן וכמ"ש בסימן הקדום. א"כ בדרבנן שפיר שייך לומר דאיסורא נפל ודוק.