בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן נו
דין אם נמצא בהמה א' טריפה ונתערבו המעיים ונמצא בהם נקב.
בספר בינת אדם חידש דאין א' והוא אם שחט קצב א' בהמות רבות רבות ונמצא מים בראש אחת מהם ושוב נתערבו המעיים כולם ונמצא נקב במעי אחת מהם דתולין הטריפות שהוא מאותה הבהמה הטריפה שנמצא מים בראש ולא מאחרות ודוקא אם תחילה נמצא הטריפה ואח"כ נולד הספק הזה, אבל אם תחילה נמצא הנקב במעיים ונתערבו ואח"כ נמצא באחת מן הבהמות מים בראש אין תולין ודומה זה לדין הנזכר (בסימן קי"א סעיף ואו) דתולין למקום שנפל הראשון נפל השני יעו"ש.
והנה ודאי דמסי' קי"א שם אין ראיה כלל דשם הוי ספק השקול שיש כאן ב' קדירות וא' של איסור והב' של היתר והספק אם האיסור דרבנן נפל למקום שנפל האיסור הראשון או שנפל לקדירה הב' וכיון דהוי ספק השקול שפיר יש להתיר באיסור דרבנן משא"כ בנד"ד שרוב בהמות הם כשירות ונמצא מעי אחת שיש בו נקב ודאי דיש לומר דהוא מן הרוב בהמות אחרות שלא נמצא בהם מים בראש והיאך נתלה שהוא מן המיעוט דלא שכיח באותו דנמצא בו מים בראש דוקא ולהתיר האחרות במילתא דלא שכיחא, ואי דמיא להא דמיא למ"ש (בסעיף זיין) בדין חתיכה הראוי' להתכבד שנתערבה ברוב ונפל אחד מהם לים דאמרינן שהאיסור נפל לים ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש אלא דקל היה לחכמים בדבר זה דכל שהאיסור אינו בבירור בתוך התערובות אמרינן דכולם מותרים משום דבלא"ה מדאורייתא בטלי, ומ"מ נ"ל דגם לזה לא דמי דלא גרע מספק איסור בתערובות דקיי"ל דאסור ולמה לא אמרינן דשמא אינו אסור אע"כ כיון דאין ב' הספיקות מענין אחד לא מהני כמ"ש הפוסקים.
ועוד נראה דהבני מעיים ודאי דאסורים כולם ולא אמרינן דהכל טריפות אחת ואין איסור כאן כי אם מבהמה אחת וא"כ נתיר כאן שאר הבני מעיים זה ודאי אינו דאין כאן ס"ס כלל דהכל ספק אחד שמא שאר הבני מעיים הם מאותו הבהמה שנמצא בה מים בראשה או לא וס"ס כזה לא מקרי ס"ס כלל כשי"ת בשער הספיקות בס"ד וכיון שזה גופא חידוש הוא שמתירין בנפל א' מהם לים ולתלות דאיסורא נפל א"כ הבו דלא לוסיף עלה דאין כאן לומר שמא אין כאן איסור כלל דכ"ז דלא ביררו הבני מעיים האסורים מן התערובות הרי יש כאן איסור ואתה צריך לומר שמא לא זהו האיסור והיינו שהאיסור הוא א' רק באותה הבהמה שהבני מעיים ממנה א"כ הוי הכל שם א' כמ"ש.
אמנם בזה נלע"ד בגוף הבהמות אם מכיר הבהמה שהי' בה מים בראש. ואח"כ נתערבו המעיים ונמצא בהם טריפות דגוף הבהמות שפיר יש להתיר כיון דלא היה בהם תערובות מעולם ולעולם היתה אותה הבהמה ניכרת בפ"ע א"כ על השאר היה ספק אם היה שם איסור כלל בעת שנמצאו הבני מעיים אסורים או לאו ועדיין לא איתרע חזקתייהו ועדיף יותר מנפל א' מהם לים דשם עכ"פ בתחילה היה בהם איסור ודאי משא"כ כאן כל שלא היו מעורבים מעולם יש ספק שמא לא היה בהם איסור מעולם, משא"כ לענין הבני מעיים אף שעתה הוא מכיר הבני מעיים מ"מ כל שבתחילה היה בתערובות ועתה צריך עדיין ליטלו משם לא דמי לנפל לים.
ולפ"ז נראה דגוף הבהמות יש להתיר אפי' נמצא הספק בבני מעיים קודם שנמצא מים בראש דג"כ מותר דלא דמי למ"ש (בסי' קי"א) דאם היו שתי קדירות וחתיכה של איסור דאין תולין בקדירה קודם שנפל בה איסור אף שאח"כ נפל שם דש"ה דבעת שנפל האיסור הראשון ונולד בו ספק היו שניהם מותרים ודאי, ושייך שפיר לומר מאי חזית דאין להתיר ספיקא דרבנן כי אם כשיהי' ספק לא כשתבא להתיר עי"כ ודאי איסור דרבנן, וכיון שע"כ צריך אתה להתיר שניהם א"כ תתיר ודאי איסור דרבנן, וכיון שבעת שנולד הספק אם היינו צריכים להורות ששניהם אסורים א"כ מה בכך שאח"כ נפל שם איסור הא הוא שנתחדש אח"כ ושפיר אין תולין בו משא"כ כאן דאף דנמצא המעי הזה אחר שנולד הספק מ"מ הא הנקב היה בו תחילה ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא שהי' בו האיסור בתחילה, וא"כ דמיא ממש לנפל איסור לקדירה בתחילה ואח"כ נולד הספק בחתיכה האחרת להיכן נפלה ובתחילה לא ידעתו להיכן נפלה החתיכה הראשונה ואח"כ נודע לנו על החתיכה הראשונה להיכן נפלה דודאי תולין החתיכה השני' באותה קדירה, וה"ה בנד"ד דבזה אין שייך לומר מאי חזית כיון דבאמת בעת נפילת האיסור היתה אחת אסורה ודאי אין אנו מתירין שניהם.
ולפ"ז אפילו היה רק ד' בהמות נמצא מים בראש ואח"כ נתערבו הבני מעיים כיון שעכ"פ הבהמה הראשונה ניכרת במקומה וא"כ אפילו אם נאמר דאח' מהשלשה בהמות הנשארים הוא טריפה מ"מ יש כאן ביטול ברוב ושפיר יש לומר שאני אומר כיון שי"ל שאין כאן איסור כלל וכמ"ש, אכן הבני מעיים כולם אסורים ואין לומר דהאיך יהי' חצי' אסורה וחצי' מותרת היינו הבהמות הנשארו' במקולין ודלא כמ"ש הט"ז.