בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן נה
דין במה שחידש הט"ז דלא שייך לומר בבהמה א' מקצתה מותרת.
והט"ז לפי ביאורו דברי הטור מ"ש כאן על הרשב"א דמדינא אסור גם חתיכה שאינו ראוי' להתכבד חידש דין א' והוא דבהמה אחת שידוע שיש ממנה חתיכות שאינו ראוי' להתכבד וחתיכות הראויות להתכבד אין סברא להתיר מקצת ולאסור מקצת אלא יש לאסור הכל ע"ש והפר"ח דחה דבריו בשתי ידים והכרו"פ המליץ בעדו להוכיח מהא דר"פ התערובות. דפריך ונבטלו ברובא והקשו התוס' הא הוי חתיכה הראוי' להתכבד דלא בטל ומי גרע מה שהוא שור גדול וא"כ קשה הא קיי"ל בזבחים אפילו לא נשתייר רק מקצת בשר ומקצת אימורין זורק את הדם, וא"כ אין מקום לקושיית התוס' דפריך שפיר למה ימותו כולם הא יש תקנה שישחוט וישרוף הבשר ויקריב החלב וקצת אמורין בני מעיים והדורא דכנתא דלא מקרי חתיכה הראוי' להתכבד אע"כ דאין סברא להתיר מקצת ולאסור מקצת, ולא אבין ראי' זאת דהא קיי"ל דאין מבטלים איסור לכתחילה ואסור לחתוך ולרסק חתיכות הראויות להתכבד שיתבטלו ואפילו דיעבד אסורים למרסק כמ"ש (בסימן קי"א), וא"כ כל זמן שהיא חי' הרי הכל ביחד חתיכה הראוי להתכבד והוא דבר שלם שאינו מופרד לחלקים רק כששוחטה ומסיר האיברים הפנימיים אז הם נעשים חתיכה שאינו ראוי' להתכבד והרי דומה לנחתכה וא"כ היאך ישחוט לכתחילה ויבטל איסור ואפילו נאמר דאין זה נקרא מבטל איסו' לכתחיל' כיון שאין כוונתו לבטל האיסור רק להקריב אותם המותרים ודומה למברר חלקים שאינן ראוים להתכבד מחלקים הראוים להתכבד, מכל מקום נראה ג"כ דאין משם ראי' דכיון דכ"ז שהוא חי' כל האיברים הפנימיים בטלים אגב גופה וחכמים אסרוה מטעם שהיא ראוי' להתכבד הרי הוא כמקריב קדשים פסולים לגבי מזבח והיאך יבוא פסולים דרבנן לעזרה וישחטם שם והרי מצינו שחששו חכמי' לפסולי דרבנן שלא להקריבם למזבח דאל"כ קשה לר"א דס"ל דם אף על פי שאין בשר א"כ כיון דמדאורייתא בטלי ברובא וכשירים למה פסולים התערובות למזבח הא אף יהיו ראוים לאכילת אדם ס"ל דקרב למזבח.
עוד תינח קדשים שנאכלים, עולה מאי איכא למימר ומתני' סתמא קתני כל הזבחים שנתערבו, ועוד ראיה מהא דתנן שם איברים תמימים באיברי בעלי מומים כו' ר"א אם קרב הראש כו' משמע הא לאו הכי אסור להקריבם, וע"כ צ"ל דכל שנאסרים לאדם מדרבנן אסורים גם למזבח וחכמים יש כח בידם לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה שלא יקריבם למזבח א"כ מה בין הקטרה וזריקה לשחיט' אידי ואידי עבודת פנים נינהו ואסורים בפסולי דאורייתא אפילו שחיטה דהא בעלי מומין אתרבי שחיטה ג"כ מקרא כמ"ש (במס' זבחים) וא"כ גם בתערובות נאסרו וזה ברור, דכל תיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ותמהתי על מרן הט"ז דהא קיי"ל בקבוע דחנויות דאורייתא היכא דניכר החנות במקומו דחתיכה שפירשה מותרת אם פירש שלא בפנינו, והא הנשאר בחנות אסורה מדאורייתא דכמחצה על מחצה דמי, וא"כ כ"ש בקבוע דחתיכות דאין אסור אלא מדרבנן וכי החמירו בקבוע דדבריהם יותר מקבוע דאורייתא ובש"ס סתמא קתני גבי ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה כו' ובנמצא מותר כו' משמע אף דנשאר הרבה מאותו הבהמה בחנות.
אך ראי' זאת יש לדחות דכוונת הט"ז הוא דוקא באם אנו יודעים הבהמה הנשארת שהחתיכה שפירשה היא ממנה אז אין שייך להתיר חציו ולאסור חציו משא"כ בנמצא שאנו תולין שהיא מחנות המותרת וכשי"ת לפנינו מ"מ נראה כמ"ש (ועמ"ש למעלה סימן י"ד בדין אם ראה א' הפרישה מקבוע דאורייתא וא' לא ראה אם מותר למי שראה ונראה דיש ראי' מכאן מדתנן ובנמצא מותר ולמה לא חיישינן שמא ראה הפרישה אע"כ דלמי שלא ראה מותר באמת וכמ"ש, וא"כ ה"ה בנד"ד נאמר דשפיר יש לומר בבהמה אחת חצי' אסורה וחצי' מותרת).
עוד נלע"ד להביא ראי' שלא כדעת הט"ז מהא דאיתא פ"ק דחולין גבי שחיטת כותי (דף ד' ע"א) כיוצא בו מצא בידו דקורי' של ציפורים קוטע ראשו של אחד מהם ונותן לו ופריך שם דילמא האי הוא דשחט שפיר ומשני א"ר מנשה במכניסם תחת כנפיו יעו"ש, ולכאורה אכתי קשה דילמא אדרבא כולהו שחיט שפיר ואית בהו חד דלא שחיט שפיר וא"כ הרי יש כאן רוב כשירות והכותי א"י מאיזו הוא ואוכל דמדאורייתא בטל ברוב ומרובא פריש דהא כותים לית להו מה דאסור מדרבנן וא"כ לישראל אסור, ואף אם תאמר דשם מיירי בציפורים קטנים דלאחר שחיטה בטלי ברוב וכמ"ש הרב בהג"ה (סעיף ב) א"כ אכתי קשה דהא הכותי יודע איזו היא אסורה וא"כ מקרי קבוע מדאורייתא בניכר האיסור, וכמ"ש (בפהש"ע ובסי' א') דהיכא דניכר האיסור לא' מקרי קבוע לכ"ע ובודאי דכותים לית להו דין קבוע דהוא נלמד מדרשא דקרא ולפמ"ש בפהש"ע הוא הלכה למשה מסיני וא"כ אף שאוכל הכותי היאך יסמוך הישראל עליו אף שיתן לו הישראל בלא ראות וע"כ צ"ל דכיון דהחזיקו במצות שחיטה מסתמא אית להו כל דיניו וכמ"ש כל מצות שהחזיקו בה הרבה מדקדקים בה כו' ולכך שפיר סמכינן עלי' דאם היתה אחת אסורה לא היה אוכל.
אך קשה כיון דמכניסים תחת כנפיו א"כ לגבי כותי מקרי שפיר שלא בפנינו א"כ שפיר אכיל אע"כ כיון דקוטע ראשו של אחד מהם כבר הותר ג"כ אותו שנשאר וכסברת כמה גאונים בתשובת גאוני בתראי כשי"ת בסימנים שאח"ז בס"ד ולכן שפיר קאמר דסמכינן עליו לאכול הנשאר, ובאמת כוונת הש"ס לומר דמותר לאכול גוף הנשאר מן הציפור הזה, אך כ"ז הוא לחידוד ופלפול בעלמא, אך באמת אין ראיה משם דפשטת כוונת הש"ס הוא דמכניס אותם תחת כנפיו ומערב לכולהו וא"כ לא נודע האיסור במקומו ובטל מהם הקביעות וממנ"פ מותר לאכול מהם ואפילו לכתחילה מותר לערבם תחת כנפיו ולבטל מהם שם קבוע כיון דאין ידוע אם היו שם איסור כלל וגם בסמוך יתבאר דמ"ש בתשובת גאוני בתראי להתיר גם הנשאר אין זה ברור לדינא מ"מ נראין דברי הפר"ח נכונים דחתיכה שפירש ושאין ראויים להתכבד מותרים אף שנשאר מאותה בהמה בקביעות.