בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן מט
דין ביטול איסורים חד בחד בכל הפרטים.
לפמ"ש בסימן הקודם לפ"ד הש"ך דס"ל חד בחד בטל אם ההיתר גדול יותר. היה נראה דהדינים מתחלקים באופן זה באם היה האיסור קטן וההיתר גדול ושניהם אין ראוים להתכבד ונאבד אחד מהם דהנשאר מותר ממנ"פ אם הוא היתר אין שום חשש. ואם הוא איסור הרי כבר נתבטל, ואפי' לדעת הרשב"א דס"ל דאין האיסור חוזר להיות היתר היינו דוקא לאכול כל התערובות ביחד דעכ"פ מתהני מאיסורא, משא"כ בנאבד אחד מהם ואין ידוע ואין ניכר עכשיו אם זה הוא האיסור וההיתר היה גדול ממנו או זה הוא ההיתר והאיסור היה יותר קטן, אבל לפמ"ש בסימן הקודם אסורים שניהם ואפי' נאבד אחד מהם אסור מספק ואם נחתכו קודם שנודע הספק ביניהם לחלקים קטנים, לפמ"ש למעלה דהכל תלוי בשעת ידיעה, א"כ עכשיו יותר חלקים מן ההיתר ודמיא לב' איסור בג' היתר דבטל לכ"ע ואין בזה חשש.
אמנם אם נחתכו לאחר שנודע הספק יש לומר לפמ"ש דאין ביטול איסור חד בחד וא"כ כבר נקרא שם איסור על כולם מדאורייתא וחד בחד כגופו של איסור מקרי, א"כ שוב אין מועיל מה שנחתכו אח"כ לחלקים ולא דמיא לאיסור שנתערב חד בחד ואח"כ ניתוסף עוד היתר לאחר שנודע דמותר לפמ"ש הרב בהג"ה (סימן צ"ט סעיף ואו) וכמ"ש למעלה דש"ה דעכ"פ ניתוסף היתר משא"כ כאן שלא ניתוסף עליהם כלום ואפשר דעכשיו כיון דעכ"פ מקרי רוב היתר שפיר בטיל ודמיא לניתוסף.
ונראה דיש לדמות זה למ"ש בסוף דמס' תרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין וטחנם והותירו כו' אם ידוע שהחיטים של חולין יפות מן התרומה מותר אף דקודם הטחינה ודאי דאסורים כדמוכח שם מהא דקאמר שם בירושלמי אף טוחן לכתחילה מתניתין ר"י היא דאמר אף מתכוון וילקוט כדי שיעלה באחת ומאתים ולא הוי כמבטל איסור לכתחילה יעו"ש במפרש ונמצא דהכל הולך לפי מה שהוא עתה אף דכבר נקרא עליהם שם איסור. ונראה דאפילו לכתחילה מותר לחתוך החתיכות כדי שיתבטלו ואין זה מבטל איסור. וראיה לזה מהא דאיתא בירושלמי שם א"ר זעירא שכן דרך כהנים לטחון מדומע בבתיהם מה נפיק ביניהן כלאי הכרם על דעתי' דר"י מותר על דעתי' דרבנן אינו טוחן יעו"ש. דמוכח דבחיטין מותר ולא מקרי מבטל איסור כיון דדרך לטוחנם לשם אכילה. ואין כוונתו לבטל איסור וכן איתא בש"ע (יו"ד סימן פ"ג) לענין סינון תולעים דמותר לבשלם משום דאין כוונתו לבטל איסור. וא"כ ה"ה בנד"ד כל דדרך החתיכות לחותכם לאכילה ודאי דדמיא לחיטים דדרך הוא לטוחנם וצ"ע על הרמב"ם במ"ש (פי"ג מהלכות תרומות הלכה ז') דהעתיק המשנה הנ"ל להלכה וכתב שם אם טחנם ולא כתב דמותר לטוחנם לכתחילה ואין לומר משום דשם בירושלמי בתחילה קאמר מתני' ר' יוסי היא ופליג על ר' זעירא דמתיר בכה"ג אפילו לרבנן לכן חשש להחמיר דזה אינו דהא במשנה אין מבואר דמותר לטחון לכתחילה אע"כ מדנקט סתמא, אם טחנם ולא חילוק בין שוגג למזיד כדמחלק שם בסיפא בנפלו עוד חולין מכלל דס"ל דאין כאן מבטל איסור וא"כ כיון דהרמב"ם סתם שם להלכה כלשון המשנה ממש ולא חילק ג"כ בין שוגג למזיד מכלל דס"ל או דהלכה כר"י בזה או כר' זעירא דאין זה מבטל איסור וצריך עיון.
אמנם אם אין דרך לחתוך אותם כגון שדרך לאוכלם כפי מה שהם עתה וא"כ הרי זה דומה למבטל איסור ודינו לחלק בין שוגג למזיד כמו שנתבאר (סימן צ"ט סעיף ו) יעו"ש.
ואם היו ב' חתיכות של היתר ואחד של איסור והאיסור היה גדול יותר מב' של היתר ונאבד אחד מהם לפמ"ש בפר"מ שכתבתי בסימן הקודם אין כאן ביטול כלל ואפילו בשווים אסורים אם לא כשיש בהם משהו יותר מן החתיכה האסורה אבל לפמ"ש בסימן הקודם דיש לומר דהם בטלים ברוב כמו שהוכחתי מסנהדרין א"כ אם נאבד אחד מהם מותרים כולם אם אינם ראוים להתכבד. ואם נחתכו קודם ידיעה לפמ"ש דהכל הולך אחר ידיעה ודאי דאסורים ואם נחתכו אחר ידיעה ודאי דאסורי' ג"כ ונלמד במכ"ש מדין שכתבתי תחילה דאם לקולא אזלינן בתר החתיכה והוי כניתוסף היתר א"כ כ"ש דלחומרא אמרינן כן. ולענין דינא נראה כיון דלא מצינו זה מפורש בפוסקים, ומה גם שמדברי הרשב"א בתשובה שם אין הכרח דפליג על השואל שם בזה ודאי דלקולא לא אמרינן הכי כגון בב' של היתר קטנים מן החתיכה של איסור. אבל אם הקטנה של איסור והגדולה היתר נלע"ד אין להקל בזה כמו שהוכחתי מהך דסנהדרין דבעינן שיהיה ההיתר מרובה במנין.