אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן מו

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן מו

סימן מה

דין אם פירשו מועטים למ"א ורובם נשארו במקום קביעתם, או שפירשו גם הם למקום אח'.

אם פירשו מועטים למקום אח' ורובם למ"א כבר ביארנו למעלה (סימן ל"ב) באריכות בשם הרא"ה דלא מקרי פירש כיון דהוי דרך חלוקה וכיון שכן שניהם אסורים רק אם נפרשו למ"א בזה יש לחלק דהמיעוט שפירשו למ"א מותרים דאמרינן איסורא ברובא איתיא משא"כ אם נפל הרוב למ"א וכמ"ש מהא דמאה טבעות בטבעות של עובדי כוכבים ומזלות. והנה ראיתי בפר"מ (מש"ז ס"ק יוד) שכתב בכוונת דברי הרא"ה דהיינו דוק' ב פירש אחד א' אז אמרינן שפירש מן הרוב הוא משא"כ בפירש ארבעים ביחד אז הוה דרך חלוקה ואסור וכ"כ שם בשם המנ"י (כלל מ"ג אות י"ז).

ולענ"ד דבריהם תמוהים דמה לי אם פירש אחד או ב' או עשרה או יותר דכלל גדול הוא דמיעוט שפירש אמרינן מרובא פרשי דכך שם מיעוט על אחד או על עשרה ועשרים ביחד וזה פשוט, והמנ"י עצמו כ"כ בשם הפרישה שהקשה כן על הב"י ומה שהשיג עליו מדברי הרא"ה אינו מוכרח דכוונת הרא"ה דשם מיירי בפירש לפנינו דלא מקרי פירש כלל והוה כלוקח מקבוע רק בנתפרשו כולם אז מותרים כמ"ש למעלה באריכות, ע"ז כתב הרא"ה דדוקא בנתפזרו כולם אנה ואנה אבל בנחלקו לב' חלקים המיעוט לצד אחד והרוב לצד אחד אז הוי דרך חלוקה כיון שהרוב הנשאר אינו בקביעותו לא שייך לומר על המיעוט דהוא פריש מן הרוב דהלא שניהם נתפרשו זה מזה משא"כ בפירש המיעוט והרוב נשאר במקום קביעותו.

ויצא לו דין זה מהא דקאמר בש"ס נכבשינהו דניידי ולא קאמר לחלקם לב' חלקי' לב' עדרים, ועוד דהתם הוי בפנינו, וכיון דהוה דרך חלוקה ולא דרך פיזור אין שם הקבוע נסתלק ממנו, משא"כ בנתפרש מקצת והרוב נשאר והמקצת שנתפרש הי' באופן שהי' שלא בפנינו דשם הוא מטעם כל דפריש מרובא פריש אתינן עלה מה לי אחד או ב' או יותר וכמ"ש.

והנה בדין זה אם נתפרש המיעוט למ"א והרוב למ"א אם נתבטל מהם שם קבוע יש בזה מקום עיון, לפי שראיתי בספר בינת אדם שהאריך בזה והעלה דבאמת נתבטל מהם שם קבוע רק דמ"מ הרוב אסורים משום דאמרינן איסורא ברובא איתיא רק אם שוב פירש מהם מרוב הזה מיעוט מותר אפי' בפנינו ואפילו בידים מותר ליטול מהם כיון שנתבטל מהם שם קבוע, ועפ"ז ביאר שם דברי הרב בהג"ה סעיף ח' מ"ש בשם חמיו הגאון מ' שכנא לחלק בין אם נתפרשו כולם למקצתם וגם פי' בזה דברי הש"ס דיומא יעו"ש.

והנה הא ודאי דדברי הש"ס דיומא לא מתפרשין כן. דאפי' לפירש הרא"ש שפי' שבשעת עקירתם פירש אחד מהם אין מפקחין יעו"ש מוכח משם להיפוך דדוקא בשעת עקירתם אבל אם עמדו שוב במקומם אסור וכמ"ש הגר"א בביאורו שם משום דהדרא לניחותא יעו"ש ומכ"ש לפי שיטת הרשב"א דדוקא נתפזרו בעינן ח"כ עדיין שם קבוע עליהם. ואם שוב פירש מהם אפילו מקצת בפנינו ודאי דאסור. והרשב"א צ"ל דמפרש דברי הש"ס ביומא מאי דקאמר הא דפריש כולהו היינו נתפזרו לגמרי כמש"ל (סימן ל"ב) בשמו באריכות. ודברי הב"א תמוהים ג"כ בלא"ה שהוא כתב דנתחלקו לב' חלקים מקצת לצד אחד ורוב לצד אחר אז המקצת שפירש לצד אחר מותר לגמרי, ומדברי הש"ס פ' התערובות גבי טבעת של עובדי כוכבים ומזלות מוכח להיפוך בהא דקאמר שם פירש ארבעים למ"א וששים למקום א' פירש ארבעים למקום א' אין אוסרות כו' משמע דוקא בתערובות אין אוסרות, אבל הם בפ"ע אסורות אם לא שנדחוק לומר דהש"ס לאו דוקא נקט אלא משום סיפא נקטי' דס' כיון שהם רוב אפי' נפלו למ"א אוסרות התערובות אבל המ' מותרות אפי' לא נתערבו, אבל זה אינו דבתה"א להרשב"א מבואר להדיא דהמ' בפ"ע הם אסורות אם לא בספק טריפות כמ"ש בשמו באריכות (לעיל סי' ל"ב) יעו"ש.

אמנם לפמ"ש שם בשם ביאורי הגר"א שבזה מחולקים הרשב"א והרא"ש דהרשב"א ס"ל דדוק' נתפזרו אנה ואנה בטל מהם קביעות וא"כ כאן שהי' בדרך חלוקה ודאי דלא הוי פיזור ועדיין אסורים שניהם. ולדעת הרא"ש לא גרע מנעקרו ולא נתפזרו דבשעת עקירתם אין עליהם שם קבוע, אבל מכל מקום שם היתר לא חל עליהם עדיין ונ"מ דאם חזרו ועמדו במקומם חזרו לקביעותם ולא שייך לומר אצלם וכי מגיסא אסירא. וזהו כוונת ביאורי הגר"א שם שכתב וז"ל דדוקא אחד מארבעים אין אוסר. אבל בפ"ע אסור מטעם דהדר לקביעותא. וכוונתו דאף שבעת חליקתם שאז היו נעקרים ממקומם ולא היו קבועי' מכל מקום עדיין לא הותרו, והאיסור הוא ודאי ביניהם, ולכן כל שחזרו ונחו מקרי חזרו לקביעותם והרי הם כמקדם ולשיטת הרשב"א עדיין לא נעקרו מהם שם קבוע כלל.

ובזה יש ליישב מה שקשה על הרא"ש דהוא עצמו כתב דלא אמרינן הדרא לניחותא משום דכי מגיסא אסירא. וכיון שכן למה כתב כאן הגאון ר"א ז"ל בשיטת הרא"ש דהדרא לקביעותא, ולכן צ"ל כמ"ש דהעיקר תלוי אם נקרא עליהם שם היתר או לא. וכיון שכן יוצא לנו הדין אם אחר שעמדו פירש אחד מן הרוב ודאי דדין פירש מן הקבוע יש עליו לכל דבר בין פירש ממילא בפנינו או שלא בפנינו. ע"ד שנתבאר בסימנים הקודמים וכמ"ש הרב דוקא בשעת עקירתם כו'. ולשיטת הרשב"א אפי' נעקרו כולם ובשעת עקירתם פירש מהם מקצת בפנינו כל שלא נתפזרו לגמרי דין פירש מן הקבוע יש לו לכל דבר וזה ברור.

אך המיעוט שנחלק אף שנתבאר דגם הוא אסור כיון שהיה בדרך חלוקה מכל מקום לא דמי לקבוע והי' נלע"ד דאף אם אחר שהונח במ"א ופירש מהם אפי' בפנינו מותר דאף דלא נקרא עליו שם היתר מכל מקום שם קבוע גם כן אין לו ודמיא לשיטת הרא"ש בנעקרו ולא נתפזרו דאותם מהאם אפילו לפנינו מותרים כיון שאין עליהם שם קבוע וכמ"ש. וראי' לזה מהא דאיתא פ' התערובות פירש ארבעים למקום א' אין אוסרות ששים למקום אח' אוסרות דאמרינן איסורא ברובא איתי'. והנה כבר נתבאר דלהרא"ה עכ"פ לא מקרי פירש גם המקצת משום דהוי דרך חלוקה ואעפ"כ פירשו כולם למ"א אין אוסרים דאמרינן איסורא ברובא איתי' א"כ לא נקרא עליהם שם קבוע כיון דלא הוקבע איסור עליהם. ואין שייך לומר על מי שפירש מהם שפירש מן הקבוע. ומ"ש בספר בינת אדם שהרשב"א ס"ל לחלק בפירש מועט למ"א ורוב למ"א דהמיעוט מותר בפירש שלא בפנינו ובפירש בפנינו דוקא ספק טריפה מותר אין דבריו נכונים שם דבאמת אף שכתבו כן כדי לתרץ דברי הרשב"א שלא יהי' סותרים זה את זה כבר כתבנו (בסימן ל"ב) דבמקום שכתב בתה"א דהמיעוט מותר ר"ל בספק טריפה וכמו שכתב ע"ז במשה"ב וכבר הארכנו בזה למעלה יעו"ש.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה