בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן מב
דין אם פירש המחצית בבת אחת מהקבוע.
אם פירש המחצית בבת אחת מן הקבוע דחתיכות נראה מדברי הש"ך (ס"ק כ"א) דאפילו לדעת הרשב"א דס"ל פירש שלא בפנינו מותר מודה כאן דאסור אפי' פי' שלא בפנינו דלא כהפרישה דמתיר בזה ולכאורה הי' נלע"ד להביא ראי' לדעת הפרישה דמותר מהא דכתב הרא"ש דפירש מקצת שלא בפנינו אסור מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע וכתב שם הרא"ש דאם פירש קודם שנודע התערובות מותר וכתב שם ע"ז ב' טעמים האחד דאטו אם יתירו לו בלקח קודם שנודע שום איסור יבוא להקל וליקח אחר שנודע. ועוד דלא גזרינן גזירה שלא מצינו בש"ס והיינו משום שיש לחלק בין הגזירות דאחר שנודע האיסור נופל בדבר להתיר האיסור משא"כ קודם שנודע כנ"ל כוונת דבריו.
והנה לפ"ז יש להקשות למה להו לתרץ בפ' התערובות על מה דמקשה ולכבשינהו משום גזירה שמא יקח מן הקבוע דלא מצינו גזירה זאת בשום מקום רק שרבא חידשה מכח קושיא זאת ולמה לא תירץ בפשיטות דגזרינן בפירש מיעוט אטו שמא יתפרש מחצית דבזה קל לטעות משא"כ בפירש הרוב דכ"ע ידעי מסברא דאמרינן איסורא ברובא איתי' אע"כ דגם בפירש מחצה מותר אך יש לדחות דגם בזה לא יטעו בני אדם דשפיר יודעים לחלק בין פירש מועט דאמרינן מרובא פירשו לפירש מחצית.
אך מה שיש לדקדק הוא מלשון רש"י מה שכתב שם בד"ה ומשני גזירה שמא יבואו עשרה כהנים וזה לשונו ויהי' הרוב בהמות ואמרינן איסורא ברובא איתיא וכמש"ל ולמה לא פירש דיהי' מחצה וגם זה יש לדחות משום דלא שייך לגזור בכהאי גוונא כיון דאפילו בפירש מחצית לא יהי' רק ספק לבד דהא שקולים הם ב' המחצית א"כ הוי כעין גזירה לגזירה דלא שייך לגזור אטו שמא יבואו לידי ספק איסור דרבנן לכך פירש לרווחא דמילתא דגזרינן שמא יהי' שם הרוב גם אין להוכיח להיפוך לדברי הש"ך ממ"ש הרשב"א במשה"ב בפירש מקצת מותר דאמרינן איסור' ברובא איתי' משמע אבל בפירש מחצית דלא שייך לומר ברובא איתי' אסור די"ל דשם מיירי בפירש מיעט לצד אחד והרוב לצד אח' דהוי דרך חלוקה ולא שייך לומר מרובא פריש כמ"ש למעלה בשמו משא"כ בפירש מחצית ממקום הקביעות כל שאינו הרוב אמרינן דהנפרשים הם מן הרוב של היתיר גם אין להביא ראי' ממ"ש הרב בהג"ה (סי' ק"ז) בדין מבשל ביצים או דגים דהביא שם דעת הר"ש דאמרינן איסורא איתי' משמע דבמחצה אסור דשם מיירי קודם שנודע האיסור דעדיין לא חל עליהם שם היתיר וביטול דנימא מרובא פריש וכמ"ש ובסימנים של מעלה מזה באריכות.
ובזה נמי נדחה ראיית הש"ך (ס"ק ל"ד) ממ"ש הרשב"א ז"ל (תהבה"ק שער ב' בית ד') דהמעיין שם יראה דמיירי בפירשו מחציתם לכאן ומחציתם לכאן דומיא דפירשו מ' למ"א וס' למ"א דמיירי התם דהתם הוא בדרך חלוקה דלא שייך לומר כל דפריש מרובא פריש וכן הי' נראה לכאורה דהא עיקר דין זה הוא איסור דרבנן דמאורייתא כולם מותרים ולא הי' לנו להחמיר כ"כ באיסור דרבנן במה שלא מצינו בש"ס ועוד דהא הוי ספיקא דרבנן דא"י היכן הוא האיסור וי"ל דאין כאן איסור כלל דנשאר במקומו הראשון וכן הסכים בבינת אדם (סימן ל"א) להקל בזה כדעת הפרישה יעו"ש.
אכן אם פירש המחצית קודם שנודע האיסור לפי מה שאמר בסימנים הקודמים דכל שלא נודע האיסור עדיין לא חל עליהם שם ביטול ולא שייך לומר מרובא פרשי לא גרע מפירש מחציתם לכאן ומחצית לכאן בדרך חלוקה דבזה מבואר בתה"ק דאסור אך זה יש לדחות דש"ה דכבר חל עליהם שם איסור וכיון דלא הי' שם פרישה מן הקבוע דהוי דרך חלוקה אין כאן דבר שיוציאם מאיסורים משא"כ בנד"ד דעיקר תולדות הספק היה לאחר שנחלקו א"כ עתה באנו לדון עליהם והרי יש כאן על כל מחצה ספק וא"כ דמיא לספק דרבנן דמותר ומ"מ יש לאסור כאן דדמיא לאיסור דרבנן וב' קדירות של היתיר דשניהם אסורים משום דאמרינן מאי חזית כו' וע"כ אתה צריך לאסור שניהם דאם תתיר שניהם הרי אתה מתיר ודאי איסור דרבנן וא"כ ה"ה בנד"ד משא"כ בפירש המחצית לאחר שנודע לא שייך לומר מאי חזית דהא המחצה נשאר אין אתה מוסיף עליו איסור וכבר נאסר בתחילה ולא נעשה בו שינוי שע"י יצא מאיסורו ודאי דנשאר באיסורו הראשון משא"כ המחצה שפירש ונעשה בו מעשה שפיר אמרינן מרובא פריש ועכ"פ מותר מטעם ספיקא דרבנן.