בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן לט
דין פירש מן הקבוע מה דינם של האחרונים בזה.
ולפמ"ש למעלה בסימנים הקודמים למאן דס"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה דאז יש חילוק בין אם פירש קודם שנודע אז אם פירש הרוב למ"א המיעוט הנשאר מותר דאמרינן ברובא איתיה אף לקולא משא"כ בפירוש לאחר שנודע התערובות אז אם גם מיעוט הנשאר אסור ולפ"ז יש לחלק ג"כ באם לא היה חתיכות הראויות להתכבד כגון שהי' כאן ד' חתיכות ופירשו שנים מהם למ"א ונשאר ב' במקומם דלאחר שנודע התערובות אם פירשו שנים בזה אחר זה אם נאמר דאף שנתקבצו לרוב אחר שפירש אחד אחד מותרים אם גם בכה"ג הב' שפירשו מותרים והב' שנשארו בקביעותם אסורים במכ"ש בפי' הרוב ונשאר המיעוט וא"כ אם לא היו ראוים להתכבד כיון שכבר נקרא עליהם שם היתר כולם מותרים. ואפי' לדעת הרשב"א (סימן ק"ט) דס"ל דאין האיסור חוזר להיות היתיר מכל מקום אם אין אוכלם כאחד ודאי דמותרים אכן אם פירש ב' מהם קודם שניודע התערובות ונשארו ב' במקומם אם נתחלקו לב' בני אדם כבר כתבנו דלמ"ד תערובות חנויות מקרי קבוע ודאי דאסורים וכיון דבכל אחד הוא תערובות חד בחד אסורים ואין להתירם מטעם ס"ס שמא הוא אצל הב' וא"ת שהאיסור הוא אצלו שמא זה שאוכל אינו איסור דהא קיי"ל תערובות חד בחד כגופו של איסור דמייא ודמייא לחתיכה שנתערבה חד בחד ואח"כ חזר ונתערבה א' מהם באחד של הותיר דאין להתיר מטעם ס"ס כשי"ת בכללי ס"ס בס"ד.
אכן אם הם אצל אדם אחד לפמש"ל באריכות דא' בבית וא' בעלי' מצטרפים ודאי דבטלים ברובא וה"ה אם הי' ה' חתיכות שלשה ראויות להתכבד וב' אינן ראויות להתכבד ופירשו ג' חתיכות הראויות להתכבד קודם שנודע האיסור והב' נשארו במקומם לפמ"ש דבכה"ג אמרינן דאיסורא ברובא איתי' א"כ הג' חתיכות אסורים בודאי דהאיסור הוא בהם ואינו בטל והב' שנשארו מותרים אכן לאחר שנודע האיסור כיון דאמרינן דהמיעוט הנשאר אסור ולא אמרינן איסורא ברובא איתי' לקולא א"כ כאן שהנשאר הוא רק ב' אסורים דלא שייך בהם ביטול.
אך נראה דבכה"ג ג"כ הב' מותרים לפמש"ל דמה דהמיעוט הנשאר אסור ולא אמרינן לקולא איסורא ברובא איתי' משום דכבר חל עליהם שם איסור ולא נעשה בהם שום מעשה להיתיר א"כ הב' חתיכות שנשארו כיון שהן אינן ראויות להתכבד לא היה עליהם שם איסור מעולם וכיון שהרוב פירש למקום אחד שפיר י"ל דברובא אית' ונשאר הב' בהיתירם שהי' מקודם. וכן נראה דבכה"ג אמרינן להיפוך וכי מגיסא אסירא כיון שכבר הותרו וזה ברור.
ואם היה ששה חתיכות שלשה ראויות להתכבד ושלשה אינן ראויות להתכבד בזה יש לעיין אם פירש קודם שנודע התערובות דעדיין לא היו' עליהם שם ביטול א"כ היה נראה להתיר גם השלשה חתיכות הראויות להתכבד על ידי ס"ס ספק שמא נשאר האיסור בשלשה שנשארו במקומם וא"כ הותרו כולם דשם נתבטלו וא"ת שהוא כאן שמא מה שהוא אוכל אינו אסור מדאורייתא ברובא בטלי והוי ג"כ ספיקא דרבנן ואין זה דומה לספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות דהא כאן ספק ראשון אינו מן התורה דממנ"פ מדאורייתא כולם מותרים דכאן באו ב' הספיקות ביחד כיון דלא נודע התערובות עד אחר שפירשו שלשה מהם אבל אם היה כאן ה' חתיכות שלשה מהם חתיכות ראויות להתכבד וב' אין ראויות להתכבד ופירשו שלשה מהם ובתוכם היה אחד ראוי להתכבד ופירש קודם שנודע התערובות לכאורה י"ל דכולם מותרים דהב' שנשארו מותרים כיון שהם המיעוט ופירש הרוב מהם קודם שנודע התערובות כמ"ש למעלה ובשל השלשה יש בו ספק אם האסור ראוי' להתכבד או לא ולכן אף החתיכה הראוי' להתכבד גם כן מותרת ואינה דומה למ"ש (סימן ק"א) דאם נחתכו הרוב אעפ"כ המיעוט שלא נחתכו אסורים ולא אמרינן דיש כאן ספק חתיכה הראוי' להתכבד דש"ה כיון שכבר חל עליהם שם איסור כמ"ש בסימנים הקודמים בכ"מ משא"כ כאן דתחילת איסורו בעת הידועה אז בא בספק אם האיסור ראוי' להתכבד או לא וכאן לא שייך סברת הש"ד דאמרינן הנחתכים הם הרוב דכאן בשעה שחל האיסור עליהם שהוא שעת הידיעה לא נחתכו כמ"ש וכ"ז כשפירש קודם האיסור אבל פירש אחר שנודע האיסור שאז כבר חל שם האיסור עליהם וכבר כתבנו דאם פירש הרוב דהמיעוט שנשאר ג"כ אסור וא"כ אם נשארו שלשה חתיכות או יותר והם המיעוט ומקצת מהם חתיכות שאינן ראויות להתכבד ומקצת ראויות להתכבד לפי מה שכתב המחבר סעיף ה' דלוקח מכאן ואילך אפילו חתיכה שאינו ר"ל אסור מטעם גזירה א"כ י"ל דגם כאן הדין כן.
או אפשר לומר כיון דזהו דאמרינן שאפילו חתיכה שאינו ראוי' להתכבד אסור ליקח מכאן ואילך הוא מטעם גזירה והוא חומרא בעלמא ומה שגם שהאחרונים פקפקו בדבריו לכן ודאי די"ל דכאן קיל יותר דהא עכ"פ יש לומר דאיסורא ברובא איתא ורק דאנו מחמירין בהמיעוט הנשאר מטעם שכבר נאסרו מקודם א"כ בודאי בכה"ג אין להחמיר ולגזור אטו שמא יקח אותם הראויות להתכבד ובפרט לפמ"ש הפר"ח שרק לכתחילה אסור ליקח ולא בדיעבד וא"כ הוא רק חומרא בעלמא לכן בנידון זה יש להתיר ליקח אפילו לכתחילה.
עוד נראה דגם הרוב שפירשו אם היה בהם מקצת שאין ראויות להתכבד ונפרשו למקולין דאין להחמיר שם מליקח אותם שאין ראויות להתכבד דאף דאנו אומרים איסורא ברובא איתא מ"מ כיון דאמרינן דגם המיעוט הנשאר אסור כיון שנשאר במקום קביעותו א"כ אין אנחנו מחזיקים לדבר ברור שהאיסור הוא ברוב שפירש וכיון דדין זה הוא חומרא בעלמא לענ"ד אין להחמיר ובפרט לפמ"ש בהג"ה ש"ד ונתבאר בסי' ק"א דאם נחתכו רובם המיעוט שלא נחתכו אסורים דאמרינן כל מי שעשה בו מעשה דנחתך הוא מן הרוב וכמו כן כאן אמרינן דכל מה דפריש הוא מן הרוב ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואנו תולין שנשאר בהמיעוט לכן יש להתיר אותם שאין ראוים להתכבד ואף דלקולא לא אמרינן איסורא ברובא איתא כמו שהוכחנו מהא דר' אושיעיא דנפתחו מאה מהם מ"מ כיון דדין זה חומרא בעלמא בהו דלא לוסיף עליהם.
אכן גם החתיכה שנפרש ויש בהם חתיכה הראוי' להתכבד דכתבנו שהם אסורים היינו דוקא בעת שהיו בקביעותם הראשון נודע שם האיסור קודם שנחתכו השאר אבל אם אז היו חציים אין ראויות להתכבד וחציים ראויות להתכבד אז י"ל דהותרו כולם כבר דמקרי ספק ראוי להתכבד כיון דבשעת ידיעה שאז חל האיסור אז היה ספק כמ"ש למעלה דאין זה דומה למ"ש בסי' ק"א כנ"ל בזה וצריך עיון למעשה.