בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן לח
דין פירש הרוב במ"א אחר שנודע התערובות.
כבר כתבנו (סימן ל"ו) באריכות דמלשון רש"י בזבחים משמע דאף לאחר שנודע התערובות ג"כ אסור אם פירש הרוב אפי' פי' שלא בפנינו ואפי' פירש בזה אחר זה אחד אחד עד שנתקבצו רוב במקום אחד גם כן אמרינן איסורא ברובא איתי' והא דקאמר בש"ס וכי מגיסא אסירא היינו דוקא אחר ששחט וקיבל במזרק את הדם והיינו מטעם שכבר נעשה בהם מעשה הקרבה לא רצו חכמים להחמיר כיון דמדאורייתא בטיל ברובא ומשמע שם מלשון רש"י דאפי' הלקיחה מן הקבוע היה בזה אחר זה ומ"ש שם ובד"ה ובב"א מי משכחת לה וז"ל בשלמה זריקה והקטרה איכא למימר בב"א אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן כו' משמע דמפשר דא"א להיות השחיטה בב"א כיון דהלקיחה א"א לצמצם מדנקט בלשונו זריקה והקטרה ושם בד"ה ומשני כו' כתב גם כן וכיון דרובא כי הדדי נכסי כו' משמע דכיון דבשחיטה הוה כי הדדי חוזר הדבר לקביעותו ואמרינן ברובא אית לאיסורא.
ולפ"ז צ"ע דהא לקמן מסקינן דר' אושיעיא ס"ל דלא אמרינן איסור ברובא איתא וצ"ל דדוקא לחומרא אמרינן הכי ולא לקולא וה"ט כיון דלאחר שנודע האיסור וכבר חל האיסור על כל התערובות וכיון דהמיעוט הנשאר לא נעשה בו שינוי אמרינן דנשאר באיסורו אבל לקולא לא אמרינן הכי להתיר הרוב שנתקבץ יחד אכן מלשון הש"ס דפריך ובב"א מי משכחת לה משמע דאם בשעת לקיחה לא היה רוב בב"א אף דבשעת שחיטה חזרו להיות רוב במ"א ג"כ מותר דאם לא כן מאי פריך דהא שפיר יש לגזור שמא ישחטו הרוב בבת אחת בעזרה.
ומצאתי בספר צאן קדשים דהגי"ה בפרש"י ד"ה ומשני וצ"ל וכיון דרובא נסבי כי הדדי כו' משמע ג"כ דס"ל דאין תלוי בשחיטה רק כל שהלקיחה היה בזה אחר זה מותר אבל גם זה אינו מובן דמה בכך שיקחם בב"א כיון דכבר נתפזרו אנה ואנה וכל דפריש מרובא פריש הרי כבר הותרו ע"י פרישתם ומה בכך שיקחם בב"א כיון דלא אמרינן שחוזרים לאיסור כשנתקבץ הרוב ביחד וכבר כתבתי באריכות מזה (לעיל סימן ל"ו) שגם בספר בינת אדם עמד בזה.
ומ"ש שם דהרשב"א והרא"ש אינם גורסים כן בש"ס נתבאר שם דאין דבריו נראים ונראה יותר דרש"י ס"ל באמת דכל זמן שלא נעשה בו מעשה היתר לא שייך לומר כבר הותרו ואם נתקבצו שוב להיות רוב חוזרים ונאסרים דאמרינן ברובא איתי' לאיסורא.
ואפשר לומר עוד דהכל תלוי בשעת לקיחה דכל שלקחם ע"ד לשחטם על גבי המזבח כאלו כבר חל עליהם שם היתיר דכל העומד לשחוט כשחוט דמי ושוב אין סברא לומר דיחזרו לאיסורם ודמיא למ"ש וכי מגיסא אסירא משא"כ כשמעצמם חזרו ונאספו למ"א עד שבאו הרוב במ"א שכ"ז שלא נטלם אדם ליהנות מהם עדיין לא חל עליהם שם היתיר לכן חוזרים לקביעותם והא דכתב הרא"ש בפג"ה גבי איסור שנתבטלו בהיתיר והי' בו ששים ונודע התערובות וחזר וניתוסף עוד איסור דאין חוזרים וניער ומביא ראי' מהא דקאמר הכי וכי מגיסא אסירא ש"ה דכל שהי' התערובות אצל אדם אחד בביתו כבר חל עליו שם היתיר בנודע משא"כ כשנאספו מעצמם בשוק אבל הוא דחוק וצריך עיון ולפנינו נדבר עוד בס"ד.