בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן לז
דין אם פירשו הרוב קודם שנודע האיסור אם המיעוט הנשאר מותר.
אחר שביארנו בסימן הקודם דאם פירש הרוב קודם שנודע האיסור דאמרינן איסורא ברובא איתיה יתבאר לך דהמיעוט הנשאר תלוי במחלוקת שכתבנו (לעיל סימן ל"ה) אי אזלינן בכל האיסורים בתר ידיעה אי לא דלפי מה דמשמע מן הרא"ש נראה דמדאורייתא אזלינן בתר ידיעה בין לקולא בין לחומרא וא"כ עכשיו לאחר ידיעה יש לנו לדון היכון הוא האיסור בודאי דיש לומר דברובא איתיה אפילו לקולא דהא קודם הידיעה לא נעשה קבוע ולא היה שייך בי' לומר כל דפריש מרובא פריש ולא שייך לומר דהמיעוט הנשאר נשאר באיסורו וקביעותו כמקדם ואחר כותבי זאת מצאתי ראיה ברורה לחילוק זה ממה שנתבאר בדברי הרב בהג"ה (סימן ק"ז) בענין דגים וביצים שנתבשלו ונמצא דג טמא או ביצה שיש בה אפרוח וכתב שם דדעת הרא"ש דאמרינן איסורא ברובא איתיה ופי' הגר"א ז"ל בביאוריו שם דכוונתו דהמיעוט שנשאר בקדימה מוסר משום דבקערה ותמה ע"ז הגר"א שם דהא לא אמרינן איסורא ברובא איתיה כמ"ש גבי טבעת של כוכבים ומזלות דדוקא פירשו המ' למ"א מותר וכן בסי' ק"א בדין חתיכה הראויה להתכבד שנחתכו ותירץ הגר"א בסי' ק"ז דשם מיירי קודם שנודע התערובות ואף דהמיעוט נשאר במקומו בקדירה מ"מ מקרי פירש כיון שלא נודע עדיין האיסור א"כ עדיין לא חל עליו שם קבוע וא"כ מוכח מזה דאפי' פירשו מעט מעט בזה אחר זה עד שנתקבצו לרוב מ"מ אמרינן דאיסורא ברובא איתי והמיעוט שנשאר מותר דהא שם סתם הרב את דינו אף אם עירה הדגים שבקדירה מעט מעט לתוך הקערה והטעם כמ"ש בסימנים הקודמים מדום דקודם ידיעה לא שייך קבוע ופירש כלל. ועיקר הקביעות חל אחר הידיעה דאז יש לנו ספק אם הוא ברוב או במיעוט אמרינן דמסתמא הם ברוב.
ובה היה נלע"ד ליישב דברי הרשב"א דסותרים זה את זה דבתה"א כתב דאם פירש מיעוט בפ"ע והרוב בפני עצמו דהמיעוט בעצמו אסור אם לא בתערובות או בספק טריפה ובת"ה הקצר כתב דנ"ה או שאר דבר איסור שנתערב אם פירשו עשרים למ"א ושלשים למ"א השלשים אסורים והעשרים מותרים הרי דמתיר אפי' המיעוט בפ"ע אפי' בודאי איסור.
ובספר בינת אדם עמד בזה ותירץ דבת"ה הקצר מיירי שפירש שלא בפנינו ע"ש ודבריו תמוהים דבפירוש נתבאר בדברי הרשב"א בתה"א ובמש"ה שבדרך חלוקה לא שייך פירש וכמ"ש בבד"ה שם וכמש"ל (סימן ל"ב) באריכות דהרשב"א לא נחלק שם אלא משום דט"ס נמצא בדבריו שבתה"א אבל לפמ"ש א"ש דבתה"א מיירי שנשאר המיעוט בקביעות והיינו לאחר שנודע התערובות ולכך גם המיעוט שנשאר אסור אבל בקצר מיירי בפירש קודם שנודע האיסור דאז עדיין לא חל עליו שם קבוע כלל ולכן תלינן דאיסורא ברובא איתיה והמיעוט הנשאר מותר.
אך לפמש"ל (סי' ל"ה) בארוכה דאין זה ברור לדינא דנאמר דהכל תלוי בשעת ידיעה א"כ היה נראה דגם קודם שנודע התערובות אין להקל במיעוט הנשאר דלהקל לא אמרינן איסורא ברובא איתי' וכבר כתבנו שם בזה דאפי' הרוב יש להתיר לפי שיטה זאת אפי' חתיכה הראוי' להתכבד דאמרינן מרובא פריש ולפי הנראה מדברי הרב בהג"ה שפסק לדינא כדעת הרא"ש להתיר הביתים בכל ענין א"כ נראה דס"ל כדעת הרא"ש דאזלינן בתר שעת ידיעה בכל ענין (ועיין בסי' צ"ט סעיף ה' בהג"ה) וי"א דאפי' במקום דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה כו' וכתב דלא נהגו כן ושם טעמו של או"ה דס"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה ומשמע דהרב לא ס"ל כוותי' וצ"ל דאין לדמות הדינים להדדי ע"ש בביאורי הגר"א (ס"ק י"א).