בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן לו
דין אם נמכר לאדם אחד בזה אחר זה עד שהיה הרוב אצלו.
ולפי מה שכתבתי יש לחקור אם לקח קודם שנודע האיסור מן התערובות חתיכה אחת ואח"כ עוד הרבה בזה אחר זה עד שהיה רוב אצלו מן החתיכות דלכאורה יש לומר כיון שכל אחד שלקח היה מותר מטעם דמרובא פריש א"כ כל אחד שם היתר עליו ושוב אינו חוזר לאיסורו ואמרינן על כל אחד דהאיסור נשאר באחרונה אצל המוכר אך לפמ"ש בסימן הקודם לפי אותם הסוברים דעיקר הוא דאזלינן בתר שעת ידיעה כמ"ש באריכות בדברי הרא"ש א"כ כיון שבשעת ידיעה נתקבצו אצלו לרוב א"כ א"א לומר דמרובא פריש וכן היה נ"ל מדברי תשובת גאוני בתראי בתשובה אחרת שכתב שם וז"ל אבל כשפירש הכל ממנ"פ שרי כל מה שנלקח קודם דמה שלקח בעוד שהיה ברוב כאן אמרינן דאיסורא ברובא איתיא ובטל ברוב ועל מה שנלקח באחרונה בעוד שלא היה רוב כאן אמרינן דאיסורא היה פריש מקודם בהרוב עכ"ל, אכן מתשובה אחרת שם (סימן ואו) משמע דנסתפק שם ואפילו בנלקח הרוב בבת אחת ואפילו קודם שנודע הטריפות גם כן יש סברא לומר דאמרינן דאיסורא לאו ברובא איתיא ואפי' לקחם אדם אחד כ"נ למעיין שם ורק דלבסוף מסיק שם דאסור ומשמע שם דדוקא באם נלקחו בזה אחר זה ודאי אמרינן דכל אחד לקח משל היתר.
ושוב ראיתי בבינת אדם (סימן ל"ב) שכתב בפשיטות דאפי' לקח רוב בבת אחת ואפילו קודם שנודע הספק אמרינן ג"כ דאיסור נשאר אצל המוכר וזה תימא לפע"ד לפמ"ש שם בעצמו דקודם שנודע הטריפת לא שייך בי' ביטול וא"כ כיון שעכשיו בשעת הידיעה יש אצל הקונה הרוב.
ואחר העיון ראיתי שכל הראיות שכתב שם יש לדחותם ובתחילה נסתור ראיותיו, ואח"כ נבוא להוכיח מה שנראה להיפוך והוא שמ"ש להוכיח מלשון רשב"א הובא בש"ע (סעיף ה') מי שלקח בשר כו' כל מה שלקחו קודם שנמצאת כו' ודאי דאין משם ראיה כלל דקאי על לוקחין הרבה והכי דייק לישנא דלקחו והיינו כל אחד לקח מיעוט ולכן אמרינן בכל אחד כל דפריש מרובא פריש ובאמת אם נתחלקו לכמה בני אדם קודם הידיעה למאן דאזיל בתר שעת ידיעה והרשב"א אפשר דס"ל דלא הוי קבוע כלל ומיירי כאן בהיו חתיכות שאינן ראויות להתכבד דאלו היו ראויים להתכבד א"כ אם נאמר דלא הוי קבוע עכ"פ לא גרע מתערובות חתיכות וכ"כ בפר"מ (שפ"ד ס"ק כ"ט) או אפשר דהרשב"א ס"ל דלא אזלינן בתר שעת ידיעה וס"ל דגם קודם ידיעה שייך ביטול וכמ"ש בסי' הקדום באריכות ומ"ש שם בפרק התערובות וכי מגיסא אסירא ומשני שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת כו' משמע דבזה אחר זה שוב אין מצטרפים ליסור אף שבעת הקרבה נעשה רוב במ"א מ"מ ש"ה דהפרישה היתה לאחר שנודע האיסור דהיה שייך בהם ביטול משא"כ קודם ידיעה למאן דס"ל דהכל הולך בתר שעת ידיעה כמ"ש.
גם מה שהביא שם ראיה מהא דאיתא בברייתא גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב דמשמע אפילו בנמצא רוב בשר של החנויות גם זה אינו אלא לשיטתו דס"ל דאזלינן בתר רוב בשר שבחנויות אבל לפמ"ש למעלה העיקר דאזלינן בתר רוב חנויות ודאי דאין ראייתו כלום ואפילו לשיטתו ג"כ אינו ראיה דיש לומר דלכך שינה הברייתא ונקט הלך אחר הרוב ולא נקט סתם ובנמצא מותר כמו שעמדו בזה האחרונים וכמ"ש ג"כ למעלה והיינו דאתי לאשמועינן דדוקא היכא דשייך לומר דפריש מרובא מותר ולא כשפירש הרוב בבת אחת וזהו שאמרו אחר הרוב ומ"ש שם עוד להוכיח מהרשב"א ותשובות הרא"ש דלא גרסי שם בפרק התערובות הא דשמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת אלא מיד אחר הקושיא שבש"ס וכי מגיסא אסירא הם גורסים אמר רבא גזירה שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו מן הקבוע לא הבנתי דבריו דא"כ למה נקט רבא דוקא שמא יבואו עשרה כהנים ואפילו בכהן א' נמי נגזור שמא יקח מן הקבוע דהא הרשב"א גופיא כתב בכמה דוכתין דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ולכך ג"כ ס"ל להרא"ש וסייעתי' והרא"ש הוסיף עוד לומר דאפילו פירש המיעוט שלא בפנינו ג"כ גזרינן שמא יקח מן הקבוע ואם נאמר דהם גורסים כן בש"ס א"כ מנין להם דגזרינן במיעוט גזירה זאת ובפרט דהוי גזירה לגזירה דאפילו אם יקח מן הקבוע אין כאן איסור דאורייתא דמן התורה כל דבר חשוב בטל שרוב דילמא דוקא ברוב גזרינן שמא יקח הרוב בב"א ויהיה אסור מן הדין ואף דגם בזה הוי גזירה לגזירה מ"מ החמירו יותר בלקח רוב בב"א דהוי כאלו ידוע שם האיסור אלא ודאי נראה דהם גורסים בש"ס כמו גירסא שלנו וכמ"ש הרשב"א שם בשער הראשון להדיא אמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע והא דתמה בב"א אל מאי דקאמר בש"ס גזירה שמא יביאו עשרה כהנים בבת אחת והא כבר אמר ונכבשינהו ופי' הרשב"א שמכניסם למקום צר והם נדים משם מעצמם וא"כ כבר הותרו ונשאר הקושיא וכי מגיסא אסירא.
ולענ"ד אין זה קושיא כלל וה"פ דש"ס התם דבתחילה אמר שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקריבו ר"ל אף דבשעת שחיטה וזריקה לקחו בזה אחר זה וכל אחד שלקח אמרינן דמרובא פריש מ"מ כאן שנתקבצו אח"כ בשעת הקרבה ביחד אמרינן דאיסורא ברובא איתא ופרש"י שם ולכך פריך שפיר וכי מגיסא אסירא ר"ל כיון שבעת שלקח כל אחד ואחד בהיתר לקח ובשעת שחיטה וזריקה היו כל אחד היתר דעדיין לא נחית הש"ס להך גזירה דשמא יקח מן הקבוע א"כ אף שאח"כ נתקבצו רוב ביחד אין חוזרים לאיסורם כיון דמדאורייתא בע"ח בטלים ברוב לכך אין שייך לגזור אחר שחיטה וזריקה לומר דלא בטלו כל שנעשה בהך מעשה הקרבה והוא גנאי למזבח לומר דעשו עבודת הדם בפסול ולכן אמר שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו בבת אחת דאז יהיה הרוב במ"א ואמרינן ברובא איכא ועוד דהא שם מיירי אחר שנודע האיסור א"כ שפיר שייך ביטול ושייך ג"כ לומר כל דפריש מרובא פריש אף שהרוב פירש בבת אחת משא"כ בלא נודע הטריפות למאן דס"ל דאזלינן בתר ידיע ודאי דלא שייך לומר מרובא פריש וכמ"ש.
אמנם מלשון רש"י נראה לכאורה דהוא ס"ל דאפי' אחר שנודע התערובות אם פירש הרוב בבת אחת אמרינן איסורא ברובא איתא דבד"ה א"ר גזירה שמא יבאו עשרה כהנים כו' וז"ל קס"ד השתא דחייש לשמא כו' דבשלמא כי משיך חד בחד כו' אבל השתא דקרבי כי הדדי כו' ובד"ה אלא מעתה כ' וכי מאחר שמשכו אחד אחד ושחטן וקיבל דמם כו' משמע דוקא כיון שכבר נעשה מעשה בכל א' בעת שלא היה רוב פריך דכי מגיסא אסירא וכן במה דמשני התם שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת כו' וכיון דרובא נכסי כי הדדי כו' מכל המקומות האלו מוכח דהוא ס"ל דאמרינן איסורא ברובא איתא כל שנתקבצו קודם השחיטה אף דכבר נתבטל מהם שם קבוע אחר שנתפזרו וניידי כולם וכמו שנבאר בסי' שאח"ז, וכיון שמדברי רש"י מוכח דאפי' לאחר שנודע התערובות אמרינן ברובא איתא א"כ מנין לנו לחלק כ"כ ולעשות פלוגתא רחוקה בין הפוסקים לומר דהרשב"א והתוס' והרא"ש יהיו סוברים דאפילו קודם שנודע התערובות יהיה הרוב ג"כ מותר.
ומ"ש והביא ראיה מלשון תשובת הרא"ש ומלשון התוס' ר"פ התערובות דכתב דיש לחלק בין חולין לקדשים דבקדשים יש לגזור שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו בבת אחת משא"כ בחולין גם כן אינו ראיה לפענ"ד דהם נקטו לישנא דס"ד דהש"ס וכתבו ע"ז דיש לחלק וכן למסקנא דהש"ס דהטעם משום שמא יקח מן הקבוע ג"כ יש לחלק והיינו משום חביבות קדשים חיישינן שמא יבואו ליטול בבת אחת או שיטול בעצמו מן הקבוע מה שאין שייך לגזור כן בחולין, וגם כתבתי למעלה דלשון התוס' שכתב שמא יבואו עשרה כהנים ויקחו מן הקבוע כוונתם לכלול בקצרה ב' תירוצים של הש"ס מאי דקס"ד ומאי דנשאר במסקנא ר"ל דלב' התירוצים אלו יש לחלק בין קדשים לחולין וכן מצינו בכ"מ ופוסקים עצמו מספר ומ"ש שם לדחוק בדברי רש"י אין הכרח להמציא חילוקים שונים אשר לא נמצאו לא בש"ס ולא בפוסקים ראשונים.
גם מ"ש שם לחלק בין פירשו מועטים למ"א ורוב למ"א דאז אמרינן איסורא ברובא איתא משא"כ בנשאר המיעוט בקביעות ובזה ישב שם השגת הראב"ד על הרמב"ם דפסק בפירשו ארבעים למקום אחד וס' למקום אחד דהארבעים אין אוסרים כרב בש"ס והוא דלא כר' דס"ל דלא אמרינן איסורא ברובא איתיה יעו"ש דבריו בזה דחוקים, ועיין בביאורי הגר"א (שם ס"ק י"א) דהאריך וכתב ליישב באופן אחר משום דשם בהא דר' אושיעיא הוא תערובות הראשון משא"כ שם בהא דעובדי כוכבים דמיירי בפירשו ארבעים למ"א דהוי ס"ס ותירץ שם דברי הרמב"ם בטוב טעם דלא יהיו סותרים דסובר דבעינן ג' תערובות דוקא כמ"ש המחבר (סעיף חית) והוא דיש לחלק בין טבעת של כוכבים ומזלות דשם סגי בב' תערובות משום דקרי לי' ס"ס דטבעת אינו משבעה דברים דמנה במתני' משא"כ בבע"ח וכדומה מדברים החשובים דתערובות הראשון כודאי חשוב משא"כ בכוכבים ומזלות דהוא רק חומרא דספק כוכבים ומזלות אתינן עלה יעו"ש באריכות. ולפ"ד הב"א אין משם ראיה דלקולא לא אמרינן ברובא איתיה משא"כ לחומרא ומ"ש שם בהא דר' אושיעיא בחביות ופתחו מאה מהם כו' דנפתחו מקרי פירש לכך לא אמרינן איסורא ברובא איתיה הוא לשיטתו דס"ל כל שנשתנה מכמות שהיה מקרי פירש אבל כבר כתבתי בסימנים הקודמים דאין הדין כן ובלא"ה דבריו נפרכים.
ודברי הגאון מוה' העשיל ז"ל נעלמו ממנו מה דמביא ראיה מהך דר' אושיעיא דנפתחו מאה חביות דלא אמרינן איסורא ברובא איתיה אפי' לחומרא והרב בב"א כתב גם כן כעין זה ועי"ז ביאר שם דברי הג"ה ש"ד וכתב דכל שנפתחו החביות מקרי פירש ולכן אמרינן דהאיסור נשאר בקביעות ולענ"ד מוכח משם להיפוך דלדבריו דלא אמרינן איסורא הוא ברובא אלא נשאר במיעוט א"כ למה אמר נוטל מהם כדי דימוע ושותה ופרש"י ז"ל כיון דנפתחו יש להם ביטול ונוטל אחד ממאה ואח' שבהם דהא אחת נתערבה במאה ולפ"ד היה לנו להתיר אפי' בלא נטילת כדי דימוע כיון דמרובא פרשי תדע דלדידן דקי"ל יבש ביבש בטל ברוב באינה חתיכה הראויה להתכבד וקיי"ל ג"כ דצריך להסיר אחת מן התערובות א"כ אם נפרש חתיכה אחת מן הרוב נימא דיטול ממנו כדי חלק איסור נגד ההיתר אלא ודאי דאמרינן כיון דמרובא פריש אמרינן דודאי נשאר האיסור בקביעות א"כ קשה למה צריך כדי דימוע ומכ"ש דקשה במה דקאמר התם נפתחה א' מהם דבאחד ודאי אמרינן מרובא פריש אלא ודאי דפירוש הש"ס שם כך הוא דבאמת נפתחה אחד מהם זה לא מקרי פירש כלל ורק דפתוחות קיי"ל דבטלי ברוב משום דלא חשיבי ומצטרפים ג"כ עם אחרים דפתוחות כמעורבות דמיין. ועוד דכולם נכנסים בספק ודמיא להא דליטרא קציעות שדרסה על פי עיגול בריש פרק קמא דביצה יעו"ש ואדרבא מכאן ראיה דנפתחו ונשתנו מכמות שהיו לא מקרי פירש ורק משום דבפתוחות בטל שם חשיבות מהם ולכן נוטל מהם כדי דימוע ושותה.
ומ"ש שם בש"ס שהשאר אסורות עד שיפתחו ולא אמרינן איסורא ברובא איתיה משמע סתמא דש"ס דמיירי גם כן בפירשו הפתוחות רוב למ"א ומיעוט למ"א בדרך חלוקה כגוונא דטבעות ועוד לפמ"ש דפתיחה לא מקרי פירש א"כ ודאי דהיה לנו לומר דאיסורא ברובא, איתא דדוקא בפירש הרוב אחד אחד כיון דמה דפירש אמרינן מרובא פירש שפיר י"ל דנשאר האיסור בקביעות משא"כ בלא פירש רק דנפתחו רובם דמיא ממש לפירש רוב למ"א ומיעוט למקום אחד דלא מקרי גם כן פירש משום שהוא בדרך חלוקה ולכן הקשה הראב"ד על הרמב"ם שפיר ומיושב לפי תירוצו של הגר"א ז"ל כמש"ל. גם מצאתי בפר"ח (סימן ק"ז) שכתב גם כן בהך דחביות דנפתחו לא נקראו פירש במה דצד דנשתנה מכמות שהיה דלא כדעת הב"א שם, גם מ"ש להסתייע מדברי הכרו"פ שהשיג על הפר"ח שם ע"ש שלא מטעמו השיג עליו וכבר הארכתי בזה (לעיל סימן י"א) להוכיח דחתיכה ושינוי לא מקרי פירש כלל.
ולפי מה שכתבתי יוצא לנו לדינא דלא מבעיא בפירש הרוב קודם שנודע התערובות דודאי אמרינן איסורא ברובא איתיה והרוב אסורים (ולענין המיעוט שנשאר יתבאר בסימים שאח"ז בס"ד) אלא אפי' פירש הרוב לאחר שנודע האיסור אם פירש בבת אחת או בזה אחר זה קודם שנעשה בהם מעשה להיתר ג"כ אמרינן ברובא איתיה וגם המיעוט שנשאר ג"כ באיסורו עומד כמו שהוכחנו מהך דר' אושיעיא ומהא דנתבאר בסי' ק"א גבי חתיכה הראויה להתכבד גבי נחתכו רובם דהנשארים הם אסורים משום דלא נעשה בהם מעשה להיתר ואיך יחזורו להיתר בלא שום שינוי ומכ"ש בפירש הרוב זה אחר זה דכבר היינו אומרים דכל מה שפירש מן הרוב וא"כ אדרבא החזקנו האיסור בקביעות הנשאר וא"כ מי התירם ואם פירשו הרוב בפ"ע והמיעוט בפני עצמו הוא תלוי בהך דינא דטבעת של כוכבים ומזלות דפירשו ארבעים בפני עצמו וס' בפני עצמו כמש"ל (סי' ל"ב) באריכות ובנתערב המיעוט במ"א יש בזה חילוק בין כוכבים ומזלות לשאר איסור שאינו מתבטל כמו בחתיכה הראויה להתכבד וכדומה וכמ"ש בשם הגר"א ז"ל.