אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן לה

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן לה

סימן לד

דין אם אחד בבית ואחד בעליה אם הם מצטרפים לביטול ברוב.

בספר בינת אדם (סימן ד') העלה שם בארוכה דאם חתיכה אחת מונחת בעליה וב' בבית אינם מצטרפים להיות שייך בהם ביטול ולכך העלה דאם נפרש אחד לעליה קודם שנודע התערובות ואח"כ נודע אז הב' חתיכות הנשארים בבית אסורים אפילו אין ראוים להתכבד אבל החתיכה שבעליה מותרת דאף דלא שייך בזה ביטול מכל מקום אמרינן כל דפריש מרובא פריש והאיסור הוא ברוב וא"כ אם היה הרבה חתיכות הב' אחרונות לא שייך בהם ביטול ולא כל דפריש וא"כ אם נמכר הכל ולא ידעינן מי לקח הב' אחרונים חוזר הכל להיות קבוע כמ"ש שם (סי' ד' ה' ו') והאריך שם בזה להשיג על הפר"מ שכתב א' בבית וא' בעליה מצטרפין. ומה העלה ג"כ דהעיקר כדעת הב"ח דתערובות חנויות הוה קבוע דאורייתא ולבבי לא כן ידמה ולפענ"ד העיקר כדעת הפר"מ כמו שנבאר וכל ראיותיו יש לדחותם ותחילה נביא לראיה להיפך והוא דבאמת כל שהם ברשות אדם אחד אפילו הם מחולקים בכמה חדרים ומחיצות מקרי תערובות ובטל ברוב מדאורייתא וגם מדרבנן בחתיכה שאינה ראויה להתכבד דהא עיקר טעמא דיבש ביבש בטל ברוב הוא נלמד מקרא דאחרי רבים להטות.

ולכאורה אינו מובן האיך למדו מכאן חז"ל דבטל האיסור ברוב דכאן יש איסור ידוע רק שהוא מעורב וקרא דאחרי רבים להטות מיירי בסנהדרין שרוב מזכין בזה אמרינן דבטל דעת המועטים נגד המרובים דמסתמא האמת כפי דעת הרוב ודעת היחיד לאו כלום הוא משא"כ באיסור ידוע שנתערב וראיתי שהרגיש בזה הפר"מ בפתיחה לה' תערובות ולענ"ד נראה דהנה אם אוכל כל חתיכה בפ"ע ודאי דא"ש דעל כל חתיכה שאוכל אני אומר שהוא מן הרוב מסתמא, ובזה דמיא ממש לסנהדרין כל שאין אוכל בבת אחת ולכך אסור באמת לאכול כולם בבת אחת דהא עכשיו יש כאן ודאי איסור ואינו דומה לסנהדרין וא"כ לפי שיטתם ודאי דאין חילוק בין אם הם כולם במ"א או בהרבה מקומות דעכ"פ על כל אחד אני אומר הוא מן הרוב וזה ברור.

אכן אף לפי שיטת הרא"ש דס"ל דמותר לאכול כולם בבת אחת מטעם דהיתר נהפך לאיסור כמו שהאריך בזה בפג"ה ג"כ אין זה קושיא דכך הלימוד מסנהדרין דכמו ששם עיקר הוא הרוב ובטל דעת החולקים אף דאפשר דהאמת אתו וכולם טועים בדין מ"מ כך גזירת הכתוב דבטל דעת היחיד נגד המרובים כמו כן כל שיש רוב היתר נקרא על שם היתר ובטל האיסור ברוב וכאלו לא ניכר ואינו בעולם כיון דאין טעמו נרגש כגון במין במינו בלא או בשאינו מינו ביבש דהתורה אסרה אותו כשהוא מופרד בפ"ע ואז שמו עליו משא"כ במעורב ברוב שאין ניכר שמו ונקרא הכל ע"ש היתר ולכך גם לפי שיטתו אף דהם מחולקים בכמה מקומות כיון שאין ההיתר ניכר בפ"ע וכל א' אומר דהוא מן הרוב ג"כ אמרינן דבטל דעת היחיד כמו כאן דהאיסור אין שמו עליו כלל כל שנכנס בספק עם רוב אחרים וזה ברור ואדרבא לפע"ד בזה יותר מסתבר לומר דכל א' הוא מן הרוב כמו בסנהדרין אף דלא שייך בהם ביטול מ"מ אמרינן דבטל דעת היחיד כמו כן כאן דהאיסור אין שמו עליו כלל כמ"ש.

ועתה אראה להשיב ידי על הראיות שהביא הרב בעל בינת אדם ונראה דכולם סתורים בראש מה שהביא ראיה מפ"ט דתרומות מאה לגינין של חולין ואחד של תרומה בדבר שאין זרעו כלה כולם אסורים ויהיב הרמב"ם טעם לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ומ"ש מאה בדרבנן מרובה דאורייתא אומר אני שאני ושאני דהא הטעם דתרומה בטילה בק"א הוא מדרבנן ואסמכוהו למלתייהו אקרא דאתי מקדשו ממנו כו' דשיעורו בתרומות מעשר ושם תלוי במה שהוא מעורב דהא לאו מטעם רובא אתינן עלה דהא לא מהני רובא רק שיתבטל דוקא במאה וכל שאינו עתיד להתערב וניכר בפ"ע היאך שייך לומר שיצטרף לחשבון משא"כ במה שבטל ברוב דהטעם הוא דכל א' אני אומר שהוא מן הרוב או שאין שמו עליו כמ"ש א"כ מה בכך שאינם מעורבים הא כיון שהוא נכנס בספק גם עליו שייך לומר דהוא מן הרוב והוא הטעם בכל דבר שביטולו תלוי בששים או בשיעור אחר צריך דוקא להיות מעורב ולכן לא הקילו כי אם באיסור דרבנן וכדומה דשם לאו מטעם רובא אתינן עלה וכן מבואר בסי' צ"ב ובכ"מ דמין בשאינו מינו בלח דצריך ס' מדאורייתא אין כל הנכנס בספק מסייע לבטל ועיין מ"ש הש"ך (סי' ק"ה ס"ק למד) והפר"ח (סי' קי"א ס"ק ט"ו) והפר"ת (סי' צ"ב ס"ק זיין) שכתבו כולם דבאיסור תורה אין כל הנכנס בספק מסייע לבטל.

ולענ"ד יש לחלק בין אינו מינו בלח דצריך ס' משום דנרגש הטעם דבזה אין מצטרפים משא"כ ביבש ביבש אפי' חד בחד מצטרף ג"כ חתיכה הב' הנכנס בספק אף באיסור תורה, ובזה מיושב דברי הש"ך דלא יהיו סותרים מ"ש (סי' צ"ב וסי' ק"ה) דבאיסור תורה אין כל הנכנס בספק מצטרף והוא עצמו (סי' קי"א ס"ק ט"ז) כתב דגם באיסור תורה מצטרף. ועיין בפר"מ (בשפ"ד שם) ולפמ"ש לא קשה דשם (בסימן קי"א) מיירי במין במינו דאין תלוי בנתינת טעם ומה שתמה בב"א וכי חמור יותר דבר שתלוי בס' מדרבנן מרובא דאורייתא ק"ו פריכא הוא דטעם גדול יש בדבר כמ"ש דכל דבר שאינו תלוי בנתינת טעם ותלוי ברוב אינו צריך להיות מעורב אלא שאנו אומרים על כל אחד שהוא מן הרוב כמ"ש, ובזה נדחו כל ראיות הב"א למעיין שם.

ומ"ש שם דאף מאן דסובר דתערובות חנויות הוא מדרבנן מ"מ ביטול לא שייך בי' אלא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש לא הבנתי דברים אלו לפמ"ש דבכל דבר שאין שייך בו ביטול מקרי קבוע דלכך נתנו חכמים שם קבוע לכל דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו והוה דומיא דקבוע דחנויות בניכר האיסור במקומו דלא שייך בו ג"כ ביטול וא"כ היה לנו לומר דמקרי קבוע אף בנתערבו החנויות מדאורייתא. ולא דמיא לדבר חשוב דמדאורייתא בטל אע"כ דבאמת יש להם ביטול אף שכל אחד ואחד עומדים בפ"ע ואין עומדים להתערב וכיון שמתבטל מן התורה לכך לא מקרי קבוע והוא ברור ולא דמיא למ"ש (סימן קי"א סעיף זיין) דבשל ב' בני אדם אין מצטרפים לבטל דש"ה דמיירי בלח בלח דתלוי בשיעור ס' דיהי' מעורב ביחד וזה לא שייך באם אין עתיד להתערב ורק דבעתיד להתערב הקילו באיסור דרבנן אפילו אינו מעורב עתה ובאיסור תורה לא מהני כמ"ש האחרונים וכמ"ש למעלה. ומ"ש הש"ך (סי' קי"א) דגם באיסור תורה מצטרף לבטלו אפשר דכוונתו ביבש ביבש כמש"ל דבזה אפילו במה שאין עתיד להתערב ג"כ רואים כמעורב מטעם הנזכר וכ"כ באמת בפר"מ (שם שפ"ד ס"ק י"ז) ועמ"ש עוד בפר"מ (סי' ק"ט מש"ז ס"ק א') דהוכיח מן הש"ס סוף מס' ביצה דאף חתיכות איסור של ראובן בטילה בב' של שמעון והארכתי בזה ג"כ בתשובה ובביאור הסוגיא (שם דף ל"ח ע"ב).

עכ"פ מאן דס"ל דתערובות חנויות אין זה קבוע וכפי שיטת רוב הפוסקים ודאי מוכח דאחד בבית ואחד בעליה מצטרפים בכל דבר שתלוי בביטול רוב וכמ"ש, ולכן אפי' מאן דס"ל תערובות חנויות מקרי קבוע מדאורייתא מ"מ בשל אדם אחד מודה דבשל הרבה בני אדם ס"ל דלא שייך ביטול וכמ"ש בפתח השער באריכות וא"כ אם נפרש בחתיכה אחת בעליה וב' חתיכות נשארו בבית כיון דבאמת נצטרפו הכל שייך בו ביטול והב' חתיכות מותרים ג"כ אם אינו ראויה להתכבד ואף שביארנו למעלה (בסימן ל"ב) גבי טבעת דפירש ארבעים בפ"ע וס' בפני עצמו אמרינן דאיסורא ברובא איתי' ש"ה דכיון דלא בטיל ומדרבנן נקרא קבוע ונתחלקו בדרך חלוקה דלא מקרי פירש שפיר אין מצטרפין ואמרינן דאיסורא ברובא איתי' וכמ"ש הרא"ה בבד"ה והבאתי דבריו שם באריכות.

אך כל זה אם הם של אדם א' אבל אם הם של כמה בני אדם תליא במחלוקת אי בתערובות חנויות מקרי קבוע דאורייתא א"כ אין מצטרפים דאין שייך בהם ביטול משא"כ למאן דס"ל דלא הוה קבוע כלל אפילו בדרבנן ולמאן דס"ל דמדרבנן מקרי קבוע גם כן אין מצטרפים מדרבנן והוא ברור.

וא"כ יוצא לנו דין חדש בהא דקיי"ל אם לקחו ממקולין קודם שנודע תערובות דאמרינן מרובא פריש ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע א"כ אם היו יו"ד בהמות ונמכרו כל אחד לאדם אחד ואח"כ נודע ספק טריפות דלפמ"ש לאותם הסוברים דהוה קבוע מדאורייתא א"כ כאן כולם אסורים מן התורה דהא עיקר תלוי בשעת הידיעה כמ"ש כמ"פ וא"כ בשעת ידיעה נעשו קבוע בחנויות ומ"ש הרשב"א דמה שלקחו קודם שנודע הטריפות מותר היינו אם נשאר הרוב במקולין דאמרינן איסורא ברובא איתי' כיון דשם שייך ביטול ולא דמיא למ"ש בטבעות בפירש ארבעים למקום אחד וס' למקום אחר דלא אמרינן איסורא ברובא איתי' היינו כיון שנודע האיסור בתחילה וחל האיסור על כל המאה ואח"כ נחלקו בדרך חלוקה ולא מקרי פירש לכן נאסרו מטעם קבוע משא"כ כאן שנודע האיסור אחר שפירש המיעוט מן הרוב ואנו דנין מי נעשה האיסור ודמיא כאלו עכשיו נעשה האיסור ודאי די"ל דברובא הוא כמ"ש ואף דעכשיו נעשה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמייא היינו אם כל חנות דומה לחבירו אבל כאן שיש באותו חנות שלקח ממנו רוב כשר דאם היה האיסור שם כבר נתבטל ברוב מן התורה ודאי דתולין דשם האיסור ואין כאן קבוע כלל. ואף דנתבאר למעלה דבקבוע דחנויות אין הולכין בתר רוב בשר אלא בתר רוב החנויות והיינו דוקא באם אינו יודע מאיזה חנות לקח וכל חנות מספקת בשר לכל בני העיר ואמרינן דהלוקחים הולכים בשוה לכל החנויות ואזלינן בתר רוב הלוקחין משא"כ בנד"ד כיון שידוע מאיזה חנות לקח הבשר ושם יש רוב נגד מה שלקח ודאי די"ל דשם נשאר האיסור דהא בכל מילי אזלינן בתר רובא דהוא מדאורייתא מקרא דאחרי רבים להטות משא"כ אם כל חנות בפ"ע והיא של אדם אחר ואח"כ נמצא טריפה למאן דס"ל דהוה קבוע לא שייך לומר על כל אחד שהטריפה איננה אצלו אלא ברוב חנויות האחרים כיון דלא שייך בהם ביטול לאותו מ"ד כמ"ש למעלה ואין מצטרף אחד לחבירו להיות רוב לתלות האיסור בהם ואף שהמחבר בסעיף ואו כתב בסתם דמה שלוקחין ממקולין קודם שנודע התערובות מותר משמע דמותר הכל אף שנלקחו לכמה בני אדם מכל מקום סתמו כפירשו דמי דהא לפ"ד הסוברים דתערובות חנויות הוה קבוע דאורייתא או מדרבנן א"כ עכשיו בשעה שנודע הטריפות הם בכמה חנויות ומה בין תערובות חנויות המוכרים או הלוקחים וכי הפרש יש בין חנות לבית אע"כ דכוונת הרשב"א בזה בנשאר הרוב אצל המוכר דאמרינן אסורא ברובא איתי' וא"כ לפ"ז אף אם היה הלוקח אדם אחד כל שנשאר מיעוט אצל המוכר כיון שאין שם רוב ואדרבא יש לומר דכיון דהרוב אצל הלוקח אמרינן איסורא ברובא איתי' ואין לומר דאוקמיה אחזקת מארי קמא דהא רובא עדיף מחזקה כן היה נראה לכאורה.

אמנם בתשובת גאוני בתראי (סימן י"ז) מבואר להיפוך דאפי' נמכר הכל ג"כ מותר כל שלקחו קודם שנודע הטריפות על כולם אמרינן דמרובא פריש וכ"כ שם בשם ספר אפי רברבי והב"ח ומשמע אפי' נמכר הרוב לאדם אחד ג"כ מותר שלו ואמרינן דנשאר האיסור במועט אצל המוכר ואפילו אם נאמר דהוא מיירי בנמכר לכמה בני אדם גם כן קשה למ"ד דתערובות חנויות מקרי קבוע ובשלמא אם היינו אומרים דביטול איסורים שייך ג"כ קודם ידיעה הוה א"ש דכבר נתבטל ברוב ואמרינן מרובא פריש ובאמת יש בזה מחלוקת בין הפוסקים כמ"ש בבינת אדם שהש"ך והפר"ח סוברים דמדאורייתא לא שייך ביטול ובשם או"ה כתבו דהוי רק מדרבנן והמנ"י כתב גם כן דמדברי הרא"ש פג"ה משמע ג"כ דהוא מדרבנן ואין בידי ספר מנ"י עצמו אבל לענ"ד נראה מדברי הרא"ש שם להיפוך דמדאורייתא אזלינן בתר ידיעה שהביא שם ראיה מהא דאיתא פרק טבול יום (זבחים דף ק"ב ע"ב) במשנה דמימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה דקאמר שם דנמצא טריפה בבני מעיים הדם מרצה על העור והיינו מטעמא דלא נודע פסולם עד אחר זריקה כדאיתא שם והרא"ש דימה שם בין לענין איסור בין לענין היתר בשניהם הדין שוה דאזלינן בתר ידיעה וא"כ מוכח משם להיפוך.

(והנה באמת דברי הרא"ש לשם צ"ע דמביא ראיה משם דבכל דבר אזלינן בתר שעת ידיעה דלדידן אין זה ברור לדינא דבסוגיא דשם איתא דאלו דברי ר"ע אבל רבנן פליגי עליה וסוברים דאף בנמצא טריפה בבני מעיים אעפ"כ יצא העור לבית השריפה ואיתא שם דהלכה כחכמים וא"כ לדברי חכמים לא אזלינן בתר שעת ידיעה כלל אלא כיון שאח"כ נתגלה דהיתה טריפה מקודם שחיטה לא התירה זריקה את העור ועיין ברמב"ם (פ"ג מהלכות בכורות הלכה יו"ד) שפסק שם לחלק בין תמים לבעל מום דבבעל מום העור מותר ותמים אסורה ותצא לבית השריפה ועיין בכ"מ שם דאזיל לשיטתי' בפי' המשנה דר"ע וחכמים לא פליגי כלל דר"ע מיירי בבעל מום וחכמים בתמים ולענ"ד הדברים מתמיהם דא"כ מאי קאמר ר"ע במשנה על דברי ר"ח סגן הכהנים מדבריהם למדנו שהמפשיט את הבכור דמשמע דדין זה נלמד משם וא"כ חכמים דקאמרי שם אין לא ראינו ראיה אין הכרח לדין זה ומשמע ג"כ להדיא דחכמים אר"ע קיימי דנזכרו דבריהם אחר דברי ר"ע ומוכח דאף בבעל מום אמרי דהעור בקבורה ועיין בכ"מ שם ואין כאן מקומו ע"כ הג"ה).

ולענ"ד הדבר מוכרח מצ"ע דאל"כ לפי אותם הסוברים דתערובות לא מקרי קבוע אפילו מדרבנן ולפי סברת התוס' בנזיר בהאומר לשלוחו צא וקדש לי דכתבו דהוא רק מקנסא אף דבגברי לא שייך ביטול כלל דכל אשה היא בפ"ע ודמיא לחתיכה ש"א אצל בעה"ב א' והב' באחר ואעפ"כ ס"ל דאמרינן דעל כל אחד אומר דהוא מרובא דהיתירא וא"כ אם שחט אחד שתי בהמות ונמצא אחת טריפה וא"י באיזה מהם נאמר דכל אחד בטל ברוב בהמות דעלמא שכולם הם כמעורבים ועל כל אחד נאמר דמרובא פריש כאלו הם מעורבים עתה אע"כ כיון דבעת הידיעה אין הספק כי אם בשנים אלו אין השאר מצטרפים אך אין זה מוכרח דש"ה כיון דאין הספק כי אם בשנים אלו הוי כאלו חזר והוכר האיסור דאין מועיל ביטול.

והנה בסוגיא דר"פ התערובות (דף ע"ב ע"א) פריך שם נבטלו ברובא לפי שיטת הרב המורה בב"א קשה מאי פריך דילמא מיירי שלא היו בתערובות במ"א אלא כל א' היה במקום מיוחד ונקרא תערובות מאחר שאין ידוע מי הוא האיסור ואחד בעליה ואחד בבית אין מצטרפין ולכך שפיר אין להם ביטול אע"כ דודאי מצרף.

אמנם בלא"ה לפ"ז יקשה למאן דס"ל דתערובות חנויות מקרי קבוע וכ"ש למאן דס"ל דמקרי קבוע דאורייתא א"כ יקשה ואף למאי שכתבנו למעלה דקבוע דחנויות לא הוי כי אם משל אנשים הרבה שכל אחד חנותו מיוחדת לו דאז נקרא קבוע משא"כ אם הם של איש אחד מ"מ קשה לוקמי' מתני' בהכי דנתערבו בזבחים שכל אחד היה לו זבח מיוחד ונמצא ביניהם א' אסורה היינו שור הנסקל וכדומה וא"י בשל מי ואף דבש"ס שם (דף ע"ד ע"ב) פריך האי טריפה דאערב ה"ד כו' ומשני דנתערב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ או דאיערב בנפולה וא"כ ע"כ צ"ל דהיה כל הבהמה בתערובות בקיבוץ אחד דאל"כ היאך שייך תערובות דהא כל אחד יודע אם נדרסה בהמתו או לא דאל"כ מנא יוודע אח"כ וא"כ פריך שפיר מ"מ עדין אינו מיושב דהיה יכול לתרץ דמיירי שתחילה היה כל הבהמות אצל אדם אחד ושם נדרסה אחת מהם או היתה נפולה ושוב מכרם א' א' לכמה בני אדם והוקדשם הלוקחים לקרבנות ואח"כ נזכר המוכר שאחת מהם טריפה וא"י למי מכר הטריפה דכיון דאזלינן בתר שעת ידיעה הרי עכשיו הי' קבועים בחנויות ואין להם ביטול. וכן י"ל על כל התערובות שנזכרים במשנה אע"כ דס"ל דלא אזלינן בתר שעת ידיעה וכיון שתחילה היו בתערובות והיה להם ביטול כבר הותרו.

ואפשר דס"ל באמת כדעת הרמב"ם הבאתיו למעלה בהג"ה דפסק כחכמים דפליגי שם על ר"ע בענין נמצא טריפה בבני מעים לאחר זריקה כמ"ש ולכך א"ש דהב"ח שכתב בתשובת גאוני בתראי בשמו דמתיר אפילו נלקחו רוב החתיכות קודם שנודע ג"כ תלינן דאיסור נשאר במיעוט משום דהב"ח אזיל לשיטתו דס"ל דתערובות חנויות מקרי קבוע מדאורייתא א"כ ע"כ צ"ל בש"ס דזבחים דלא אזלינן בתר שעת ידיעה מה שא"כ לשיטת הפוסקים הסוברים דתערובות חנויות לא מקרי קבוע כלל וא"כ שפיר י"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה וא"כ יהיה מוכח מכאן דהרא"ש דס"ל דאזלינן בתר שעת ידיעה ס"ל תערובות חנויות לא מקרי קבוע כלל ודלא כמו שהבינו הב"ח ושאר אחרונים בדבריו ודברי הטור מ"ש בשם אביו הרא"ש בחתיכה שאינה ראויה להתכבד שנלקחו ממקולין מדינא אסור כבר האריכו בזה האחרונים לתרץ בענין אחר עיין ט"ז (ס"ק ה') ויתבאר לקמן בס"ד.

ומ"מ עדיין קשה למאן דס"ל תערובות חנויות לא מקרי קבוע מאי פריך שם ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש כו' דהא זה לא שייך אלא אם היו מעורבים התערובות כולם במ"א ואם כבש אותם שיתפזרו אנה ואנה ולא נשאר הקביעות במ"א אבל אם נפרש דהתערובות היה שכל בהמה היתה אצל איש אחר ובמ"א וא"כ נשאר הקביעות במקומו והוי כלוקח מקבוע וע"כ צ"ל דכיון דמתני' סתמא קתני כל הזבחים שנתערבו דמשמע שהיו במ"א וא"כ שפיר פריך וערש"י שם בד"ה ופרכינן נמשוך שכ' דימשיך אחד א' מן העדר משמע דמפרש ג"כ דמיירי שהיה בתוך עדר אחד בקיבוץ יחד אך גם זה יש לדחות די"ל דהש"ס דמקשה ונכבשינהו אין רצונם כל העדר יחד אלא ר"ל דכל אחד שיש לו זבח יראה להפרישו שלא בפנינו שיהיה נקרא פירש מן הקבוע שלא בפנינו ואז אפי' יהיה נשאר הקביעות במקומו ג"כ יהיה מותר וא"כ מה שכתבנו למעלה (סימן ט') באריכות דפירש מן הקבוע לא הוי כי אם כשבמקום שפירש ונמצא שם לא נודע מאיזה מקום בא אם מחנות זה או מאחרת יהיה מוכח מכאן דאינו כן אך הרשב"א נראה דמפרש על קושיית הש"ס בפשיטות דהיינו שיכבוש על העדר ביחד דייק וזה דנתפזרו כולם אנה ואנה אפי' בפנינו חשוב כפירש שלא בפנינו ואפשר לומר דהרשב"א ס"ל באמת דתערובות חנויות לא מקרי קבוע כלל ואפי' מדרבנן וא"כ צ"ל ע"כ דהמתני' מיירי שהיה בקיבוץ אחד וא"כ כיון דמקשה נכבשינהו כו' מיירי ג"כ דכובש כולם ולכן מפרש דמיירי בנתפזרו כולם דבטל מהם שם קבוע.

היוצא לנו מזה לפ"ד הרא"ש פג"ה דמשמע דאזלינן בכל דבר בתר שעת הידוע ומשמע בין לקולא בין לחומרא בדאורייתא דא"כ אם היו כאן ג' חתיכות א' איסור וב' היתר ונפרשו שנים מהם לבד וא' נשאר אצל המוכר ודאי דאמרינן איסורא ברובא איתא למאן דס"ל דתערובות חנויות מקרי קבוע ואין מצטרפין לביטול וא"כ הב' חתיכות אסורים מדינא ואפשר דאף מדאורייתא אסורים אם נאמר דהוי קבוע מדאורייתא והמיעוט מותר ודלא כדמשמע מתשובת גאוני בתראי אכן אם נאמר דלא אזלינן בתר שעת ידיעה כמ"ש כיון שכבר בטלו בתחילה והיו בתערובות שוב כשנמכרו הרוב לאדם אחד אף בחתיכות הראויות להתכבד כל שנמכרו קודם שנודע האיסור דמקרי פירש שלא בפנינו מותר אפילו הרוב אצל אדם אחד והנשאר אצל המוכר אפי' הם המיעוט אסורים גם כן.

והיה נראה דבר חדש לחלק בזה והיא דעיקר הדבר תלוי בשעה שנעשה ונתחדש האיסור דאם נפרש מן הקביעות אחר שנעשה אסורו בתערובות אז אמרינן מרובא פריש ולא נקרא שם איסור הראשון עליו וא"כ היאך יחול עליו איסור מחדש אף שאח"כ נתפזרו לכמה חנויות ואז נעשו קבוע בחנויות משא"כ כשהיה עדיין בחיד לא היה עליהם שם איסור ונעשה האיסור אחר שנתפזרו לכמה חנויות ונעשה קבוע בתערובות חנויות למ"ד דהוי קבוע אסורים כולם ד"מ שהיה כאן ט' ציבורין של מצה ואח' של חמץ ביניהם ונתערבו יחד וקודם שחל איסור חמץ לקחום אחד אחד איש איש לביתו ונעשה קבוע בעשרה בתים ואז כשבא זמן חיוב בדיקה מחויבים כל אחד לבדוק את ביתו וכן כשבא זמן איסור אכילת חמץ אסור כל אחד לאכול אפילו למ"ד דחמץ בטל יבש ביבש ואפילו לא היו חתיכות ראויות להתכבד דהא ודאי שכ"ז שלא היה זמן איסור לא היה שייך בהם ביטול כמ"ש במ"א באריכות דהיתר בהיתר לא בטל וא"כ אפילו נאמר דהידיעה לא מעלה ולא מוריד מ"מ ש"ה דס"ל דאף קודם ידיעה שייך בהם ביטול משא"כ כאן וא"כ העיקר אזיל בתר שעת איסור ואז הם בקבוע למ"ד תערובות חנויות הוי קבוע אך בחמץ אפשר לומר כיון דחמץ שמו עליו דהא כמה פוסקים מחמירים בחמץ לענין נותן טעם בר נ"ט וכדומה אפי' קודם זמן איסורו אפשר דגם לענין ביטול שייך בהם קודם זמן איסורו ולמעשה צריך עיון בכל זה.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה