בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן לד
דין מה נקרא פירש וקודם שנודע התערובות וכל דיניו.
כבר כתבתי באריכות (בסימן ט' ובסימנים שאחריו) דחתיכה שנחתכה ונשתנה ממה שהיה לא מקרי פירש ודלא כספר בינת אדם וכמו שהוכחנו שם. גם נראה כן מהא דקאמר בפ' התערובות (דף ע"ד ע"ב) בהא דמאה חביות נפתחה אחד מהם כו' עיין בפרש"י שם גם כתבנו למעלה (סי' ט') דלא מקרי פירש אלא כל שיצא מרשות זה לרשות אחר משא"כ בנמצא מושלך בארץ יעו"ש ומ"ש בספר בינת אדם להוכיח ממשנה דשקלים במעות שנמצא בין שקלים לנדבה, חלקנו שם בין קבוע דחנויות לקבוע דחתיכות. שוב ראיתי שגם בקבוע דחתיכות יש לומר כל שהם ברשות אחד אף שנפרש מפינה זאת לפינה אחרת לא מקרי פירש והא דשקלים שאני דכיון דמעות שקלים שייכים לשקלים ומעות נדבה לנדבה ואין דינם שוה הרי הם כשתי רשויות של שני בני אדם דכל אחד שם בעליו עליו לכל שנמצא בקרקע עזרה, והעזרה היא רשות לכל דבר הרי ממש כב' חנויות כל אחת של אדם אחר וכל אחד שם בעליו עליו ונמצא חתיכה ברחוב שלפני החנויות שהוא רה"ר לשניהם וא"כ יצא מרשות מוכר לרשות אחר ואין לך פירש גדול מזה.
וכן הא דאיתא במס' בבא בתרא פרק לא יחפר ניפול הנמצא בין ב' שובכות קרוב לזה כו' ופריך שם אר"ח דאמר רוב וקרוב הולכים אחר הרוב ומשני לה בשווים התם ג"כ כל שובך הוא רשות מיוחד לבעליו ובנמצא בארץ בשדה הוא רשות לכל אדם ומקרי פירש גמור ומשם הוא מקור דברי הר"ע ברטנורא במס' שקלים שהביא הב"א דבריו משא"כ בנמצא חתיכה בקרקע הבית והכל ברשות בעליו היאך יתכן שיהיה נקרא פירש וכי תערובות חתיכות הוא דוקא שיהיה נוגעים זה בזה, ולפ"ז נראה דגם אם פירש מחדר לחדר כל שהכל ברשות בע"ה א' לא נקרא פירש לפי מה שיתבאר בסי' שאח"ז דא' בבית אחד בעלים מצטרפים לבטל אח' בחבירו דכי המחיצות שביניהם יגרום להם שלא יצטרפו ולא יהיה להם ביטול והכלל בזה כל שפירש למקום שגם אם היה שם תחילה היה מצטרף לכל התערובות לא מקרי ביטול וכאלו הוא עדיין מעורב עם האחרים ובכה"ג אמרו בכ"מ מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי, ועיין סוף פרק הבונה כתב אות אחת בטבריה ואות אחת בציפורי כו' והא דשקלים ונדבה שאני כמ"ש, וכבר כתבנו (למעלה סי' ט') מ"ש בספר בינת אדם מחלוקת רש"י ורשב"א דאם פירש במקולין ליד עובדי כוכבים גבי הא דמשני הש"ס ובנמצא היינו נמצא ביד עובדי כוכבים דרש"י ס"ל אף דעדיין העובדי כוכבים במקולין מקרי פירש ורשב"א בחידושיו כ' דאפי' ראינו שהוא יוצא ממקולין לא מקרי פירש שנולד ספק בקביעות. ונמצא היינו שנמצא בידו חוץ למקולין ובזה יפה כתב הבינת אדם שטעמו של הרשב"א הוא משום שכן דרך הלוקחין בשר במקולין שאף שמחזיקין בידו דרכו לראות השמינה היא אם רזה ודרכו להחזירו ליד הטבח.
ואני מוסיף עליו דנראה דלכך אפילו נגמר המקח והעובדי כוכבים שילם דמי' מ"מ כל שבשעה שלקח לידו עדיין לא נגמר המקח לא נקרא פירש אף שאח"כ נגמר המקח ושילם דמי' מ"מ לא נשתנה החתיכה ממקומה ודבר זה שנכנס לרשותו נעשה ממילא ולכן לא נקרא פירש דזה ודאי אם היה המוכר מוכר חתיכה אחת על ידי קנין סודר וכדומה ועדיין היא מעורבת עם השאר רק שהקונה מכיר החתיכה שקנה אותה ודאי דזה לא מקרי פירש כלל וה"ה הכא דהא בעת שלקח לידו לא היה נקרא פירש, והאיך יהיה נקרא פירש אח"כ, אבל אם באמת לא לקח העובדי כוכבים החתיכה לידו עד שגמר סכום המקח ופרע למוכר ולקחו אח"כ לידו, אף שעדיין לא יצא העובדי כוכבים מן המקולין נקרא פירש, דהא עתה נשתנה ע"י שלקחו ממקומו של המוכר לידו נמצא דהוי פירש גמור.
ומ"ש הרשב"א דאם ראינו עובדי כוכבים יוצא מן המקולין לא נקרא פירש היינו משום דלא ידעינן היאך היה הפרישה שמא לקח לידו ואח"כ גמר המקח וא"כ היה אפשר לומר דאין כאן מחלוקת כלל בין רש"י לרשב"א לדינא דמ"ש רש"י דמקרי פירש היינו באם ידענו שהיה כן שהעובדי כוכבים אמר כן מסל"ת, ועובדי כוכבים מסל"ת נאמן באיסור דרבנן כגון בתערובות חנויות דמקרי איסור דרבנן או דרש"י ס"ל דפירש לפנינו מקרי גם כן פירש.
אבל לדינא נראה דאפילו בכה"ג לא מקרי פירש דעיקר פירש הוא במקום שנמצא שם אין דרכו להיות בתחילה כשהיה בתערובות עם הרוב כגון שנמצא חוץ לחנות וכדומה משא"כ כשהוא עדיין בחנות שדרך להיות שם וזהו מקומו בתחילה להיות מטולטל אנה ואנה אף כשהיה בתערובות עם הראשונים כיון שמצטרפים יחד לענין ביטול כמ"ש ויתבאר בסי' שאח"ז לכך אם נמצא שם או שהוא ביד עובדי כוכבים שפיר נקרא שנולד הספק במקום הקביעות ואין הדבר תלוי בחילוק רשות מוכר או קונה וכן משמע מלשון נמצא דאמר שם גבי ט' חנויות דלשון מציאה משמע שנמצא במקום שאין דרכו להיות בתחילה ונתייאשו בעליו ממנו מחמת שאינו עוד במקום שהיה מונח בתחילה וכן נראה דפירש לא מקרי שיצא מרשות מוכר לרשות לוקח ולא בקנין רשויות תליא מילתא תדע דגבי ט' ציבורין של מצה דפ"ק דפסחים דקאמר שם פירש אחד מהם ואתא עכבר ושקל משמע דרק פירש ממקום תערובותו לבד דהא שם לא עסיק במוכר ולוקח כמו במקולין אלא עיקר פירש היינו שנפרש למקום שלא היה שם תחילה דרכו להיות ויחד בתערובות עם הרוב כמ"ש.