אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן לג

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן לג

סימן לב

דין קבוע דחתיכות ולקח קודם שנודע האיסור

כבר נתבאר דכל דבר חשוב כגון בע"ח ודבר שבמנין וחתיכה הראויה להתכבד וברי' ודשיל"מ וכדומה כל שנתערב ברוב ואינו בטל מדבריהם נתנו עליו חכמים שם קבוע וטעמא נתבאר למעלה דכיון שאין לו ביטול הרי זה דומה לקבוע דחנויות בניכר האיסור במקומו דג"כ אין לו ביטול ועשאתו התורה כמחצה על מחצה מאחר שאין שמו מתבטל וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואם לקח א' מן התערובות קודם שנודע הספק מותר דלא שייך בו לגזור שמא יקח אחר שנודע הספק מן התערובות כמ"ש הרא"ש ועיין בפר"מ (שפ"ד ס"ק ל"ג) אם נודע התערובות לכל רק זה שלקח לא ידע בו מה דינו דבקבוע דאורייתא בחנות נתבאר למעלה דיש סברא לומר כל שנודע לאחד מן הקביעות לא אמרינן כל דפריש כו' והוה כלוקח מן הקבוע א"כ אפשר דה"ה בקבוע דחתיכות והפר"מ הניח שם בצ"ע.

וראיתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל (כאן ס"ק י"ד) שכתב דלפ"ד הרשב"א דמשוה קודם שנודע התערובות לפירש שלא בפנינו שלדעת ר"י אסור א"כ לפי מה שפסקו האחרונים כדעת ר"י אסור כאן אף דהרא"ש דגם הוא ס"ל כשיטת ר"י מחלק כן בין פירש קודם שנודע או לא מכל מקום לדידן אין להקל וכתב שם דהמחבר כ"כ משום דס"ל כרשב"א ור"ת בסעיף ואו בפירש שלא בפנינו מותר משא"כ לדידן יעו"ש וא"כ באם נודע לאחרים מן התערובות אין להקל לפע"ד בפשיטות.

עוד כתב שם בפר"מ דאפילו נתערב איסור דרבנן ופירש אחד מהם שלא בפנינו גם כן אסור מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע אף דהוי גזירה לגזירה יעו"ש.

והנה לכאורה יש להקשות על הרא"ש דס"ל דפירש קודם שנודע התערובות מותר מהא דפריך בפג"ה על רב דס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור מהא דקתני גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב והוצרך לתרץ דנמצא ביד עובדי כוכבים שאני ולמה לא תירץ כפשוטו דנמצא ביד עובדי כוכבים קודם שנודע התערובות דמותר ולא שייך כאן העלמת עין דישראל משמרו ועמ"ש למעלה (סימן י"ג) בתירץ קושיא זאת משום דלשון נמצא משמע דאינו חוקרין הדין לגבי אחר שמצאו ביד זה משא"כ אם נאמר דמיירי שלקח קודם שנודע גם לאותו שלקח מותר יעו"ש.

עוד נראה לתרץ משום דלשון תשע חנויות משמע דידוע לכל העולם מקום האיסור ומקום ההיתר רק למי שאנו דנין עכשיו הוא בספק ולכך הוי כמו שלקח אחר שנודע וא"כ א"א לפרש כן מ"ש ובנמצא וא"כ נראה דה"ה בקבוע דחתיכות הדין כן דכל התיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וגם באיסור דרבנן נ"ל דהדין כן וקצת ראיה דאין לחלק מהא דהקשו התוס' ר"פ התערובות דמתיר בדרוסה שנתערבה אם ניידי ופירש שלא בפנינו ממ"ש גבי טבעת של כוכבים ומזלות דפירש אחד מס' אסורה בפ"ע יעו"ש, ולכאורה אין כאן קושיא כלל דהא מה שפירש שלא בפנינו אסור הוא מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע א"כ יש לחלק בין איסור ודאי לאיסור ספק דאפשר דבספק לא גזרו דכל ספיקא דרבנן לקולא אע"כ דסברת התוס' דלא פליג בגזירתם ודרוסה הוא רק ספק כמש"ל דיש לה תקנה בבדיקה, ועוד שבתוס' שם נזכר ספק דרוסה יעו"ש וא"כ גם בדרבנן ג"כ לא חילקו בגזירתם.

עוד נלע"ד ראיה לזה דהא שיטת ר"י דאוסרים פירש שלא בפנינו כתבו התוס' ר"פ התערובות דראייתו מהא דטבעת של כוכבים ומזלות דפירש אחד מהם דאינה אוסרת התערובות משמע בפ"ע אסורה ולמה לא פירש דמיירי בפירש בפנינו אלא ודאי דסתם פירש משמע שלא בפנינו כמ"ש בסימן הקודם באריכות והנה שם (דף ע"ד ע"א) מביא שם ברייתא רמוני באדן אוסרים בכ"ש כיצד נפל אחד מהם לרבוא. ומרבוא לרבוא אסורים ופרש"י שם רמוני באדן של ערלה או של תרומה כו', והנה תרומות פירות הוא איסור דרבנן וא"כ מוכח דגם בזה אם הם בפ"ע ולא נתערבו שוב בתערובות אחר ג"כ אסור מטעמא דשמא יקח מן הקבוע דהא ע"כ מיירי בפירש שלא בפנינו דסתם נפל משמע מעצמו ומדמביא שם ע"ד רב דמיירי בפירש שלא בפנינו גם זה מיירי בכה"ג, וא"כ מוכח דאין לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן בזה.

ועוד נראה דבאיסור דרבנן יותר יש לגזור דקיל בעיני' ויטול מן התערובות אף דפרש"י אינו מוכרח די"ל דהש"ס מיירי רק בערלה ולא בתרומה מכל מקום מדברי רש"י יש קצת ראיה למ"ש, מ"מ כל האחרונים בלקח קודם שנודע התערובות הכריעו להקל, אך בנודע לאחרים כיון שביארנו דעת הגר"א להחמיר בזה עכ"פ בנודע לאחרים אין להקל כמ"ש ולפ"ז בשנים האחרונים היה נראה ג"כ להחמיר כתשובת דרכי נועם כיון שבלא"ה הגר"א ז"ל מחמיר בזה ויש לצדד באיסור דרבנן שנתערב והכל לפי הענין, ולפי שעת הדחק דבזה יש לסמוך אמאן דמתיר וכמו שמצינו בש"ס בכ"מ עפ"ק דנדה גבי מעוברת ומניקה לענין דיה שעתה דאמרו שם כדאי הוא ר"א כו'.

ונ"ל דאפילו לדעת הרשב"א אליבא דר"י דס"ל פירש קודם שנודע האיסור אסור היינו דוקא אחר שכבר היה האיסור מעורב רק שלא נודע. אבל אם נעשה האיסור אחר שפירש ונכלל גם אותו שפירש תוך הספק ג"כ מותר בכה"ג לכ"ע וראיה לזה מהא דפ"ב דנזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי' כו' דאסור בכל הנשים שבעולם ופריך שם דילמא בשוקא אשכח וקדיש ותירץ שאני אשה דהדרא לניחותא יעו"ש והתוס' שם כתבו דאין זה קבוע ממש כיון דאין האיסור ניכר במקומו יעו"ש. וידוע טעם הפוסקים דפירש שלא בפנינו אסור דהוא מטעם שמא יקח מן הקבוע והם מחלקים בין הא לקבוע דט' חנויות דקי"ל שם דפירש מותר דשם ניכר האיסור במקומו ולא שייך לגזור וא"כ קשה אם נאמר דלא פליג בגזירתם דגם פירש קודם שנודע התערובות אסור ג"כ שמא יקח אחר שנודע א"כ מה פריך דילמא בשוקא אשכח וקדיש דלא יגרע מאם פירש קודם שנודע האיסור אע"כ דכל שנפרש קודם שנעשה איסור מותר לכ"ע.

אכן לפי פרש"י ותוס' שם דפירשו דילמא אשכח בשוקא לא קאי אשליח אלא על המשלח שרוצה לקדש עכשיו אשה אין משם ראיה מכל מקום לדינא נראה להתיר בזה דלא שייך כאן לגזור כיון שהפרישה היתה קודם האיסור כגון שהיו כאן חתיכות הרבה ופירש אחד מהם ושוב אסר אחד מהם בנדר מאותם שהיו מעורבים ושכח איזה מהם אסר עליו בנדר דיש להקל בכה"ג דאני אומר דהאיסור לא חל על מה שפירש תחילה ומסתמא על החתיכה שברובא חל האיסור. משא"כ אם בתחילה היה בתערובות וחל האיסור על כולם ושוב נפרש מהם אף שפירש קודם שנודע אעפ"כ שייך לגזור עליו ועמ"ש (סי' כ"א) בזה דבחמץ אין להקל כה"ג משום דשמו עליו והוי כפירש אחר שבא זמן איסורו ואחר שנודע ועוד לפמ"ש דאנו דנין על מה חל האיסור שפיר יש לומר דודאי היה כוונתו על אותו שברוב לא על המיעוט ואין זה דומה למ"ש (בסימן ע"א) במי שנדר מחתיכה אחד בתערובות חתיכתו וקבוע זמן להתחלת האיסור ופירש קודם הזמן דשם שפיר היה הכל בתערובות ושייך לומר דגם עליו חל משא"כ בנד"ד שהיה בזמן שהאיסור חל על פירש לבדו שפיר אמרינן דע"ז לא כיוון משא"כ באיסור חמץ דמשמיא רכיב איסורא עליו אין לחלק בזה בין אם היה לבדו או בתערובות ודוק.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה