בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן לב
דין אם פירשו המיעוט למקום אחד והרוב למקום אחר.
אם פירשו מעוטים לצד אחד והרוב לצד שני בדרך חלוקה יש בזה מקום עיון גדול בש"ס ופוסקים וכמה שיטות נאמרו בפירושה גם ראיתי שהרב המובהק בעל פר"ת האריך הרבה בדברי הרשב"א בתה"א לזאת אמרתי לבוא כאן בארוכה ואולי נבין קצת.
הנה הרשב"א בתה"א חלק התערובות שער א' (דפוס ווין דף ס"ו) כתב שם וז"ל וכן אם פירשו מועטים לצד אחד ורובם לצד אחר המועטים מותרים לפי שאני אומר איסורא לתוך רובא אשתאר דגרסינן התם בפרק התערובות אמר ר"י אמר רב טבעת של כוכבים ומזלות כו' מ"ש פירש אחד מארבעים כו' א' מס' נמי כו' עכ"ל, וכתב עליו הרא"ה בבדק הבית וז"ל וסתם דבריו והיה לו לפרש דכי אמרינן פירשו ארבעים למקום אחר דמותרים דוק' בשנפלו לרובא כו' אבל כל שהן בפ"ע אסורים דהא ודאי איסורא בחד מהני או במ' תו בס' וכה"ג לא מקרי פירש כיון שאין חלוקתם אלא כדרך חלוקה עכ"ל.
והשיב הרשב"א במ"ה שכוונתו בתה"א הוא בספק טריפה והסופר הזה טעה כו' ותוכן דבריו שם דכיון שיש כאן ס"ס כו' ואף שדעת ר"י בתו' דלא מהני ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות מכל מקום כיון דניידי כולהו אף על גב דלא נתפזרו לגמרי כיון שפירשו כולם כאן מ' וכאן ס' ולכך כל הארבעים מותרים אפילו לא נתערבו דאמרינן איסורא בתוך רובא אשתאר אלא כיון שלא נתפזר לגמרי לכך אסרינן ליקח מאותו רוב וכתב עוד שם דבכי הא אפילו פירשו הס' כולם למ"א אין אוסרים תערובתם דבכל חד איכא ס"ס כו' ומיהו בזה ראוי להחמיר בודאי כאילו היה האיסור שם נשאר בתוכו ובודאי עכ"ל בקיצר.
ובכדי לבוא לביאור דברי הרשב"א נקדים הצעות הנצרכים להבנת דבריו והוא דדעת הרשב"א בכ"מ בתה"א דפירש לפנינו מן הקבוע הוה כלקח מקבוע בידים וכמ"ש בזה בסימני' הקודמים לענין קבוע דחנויות. ומחלק דוקא אם נשאר הקביעות במקומו אבל אם נתפזר כל הקביעות אנה ואנה אזי אפילו היה הפיזור לפנינו גם כן מותר רק שלא יעשה הפיזור בידים ובפירש מקצת לפנינו הוה כלקח מקבוע ממש.
וראיתי בכרו"פ שהוכיח שדעת הרשב"א בפירש לפנינו לא הוי כלקח מן הקבוע ולא הוי דאורייתא דאל"כ למה חילק הש"ס בין מ' לס"א הא כיון דאלו ואלו פירשו בפנינו שם קבוע עליהם מדאורייתא, והוה מן התורה כמחצה על מחצה וא"כ אין הפרש בין אותם הארבעים לאותם הס' ולכך הוכיח מזה דרשב"א ס"ל דפירש לפנינו הוי רק קבוע מדרבנן גם בקבוע דחנויות ולענ"ד דבריו תמוהים דהא באמת שם מיירי בקבוע דחתיכות דמדאורייתא כל המאה מותרים רק דרבנן עשו אותם כקבוע מטעם דלא בטיל לכך שפיר אמרינן דהם אמרו והם אמרו כיון דבלא גילוי הכ' דקבוע כמחצה דמי. ויותר מסתבר לומר דהאיסור הוא ברוב, ולכך ראוי להסיר יותר בס' מבארבעים ובטלו גזירתם בזה לענין תערובות אחר או בספק איסור כמו שיתבאר, ובאמת פירש מן הקבוע לפנינו אינו מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא דהוה כלקח בידים מן הקבוע וכן כתב לעיל בקבוע דחנויות דפירש לפנינו הוה דאורייתא וזה ברור בדעת הרשב"א דלא הזכיר בשום מקום הך גזירה דשמא יקח מן הקבוע רק היכא דכביש להו בידים שנזכר בש"ס פרק התערובות להדיא.
ובפירש שלא בפנינו מן הקביעות אחד אחד ס"ל להרשב"א דמותרים רק שנים האחרונים אסורים דבהך לא שייך לומר דפריש מרובא וכ"כ בפר"ח (ס"ק כ"ח) יעו"ש, עוד מבואר בתה"א שם דהיכא דניידי כולהו לא מהני אלא באם נתפזרו אנה ואנה ולא נשאר רוב במ"א. ולכך בכל חדא אמרינן מרובא פריש אבל אם נשאר רוב במ"א ודאי דהרוב אסור דלא שייך לומר בהו מרובא וצריך שתדע עוד דאם נפרש מחציתו בפע"א גם כן אסור דלא שייך לומר דפריש מרובא ונשאר האיסור ברובא דהא הנפרש הוא המחצית וכמ"ש הש"ך (ס"ק ל"ד) בשם הרשב"א יעו"ש, והיכא דפירשו כולם קודם שנודע הספק טריפות אז אפילו האחרונים מותרים דלא כדעת הדרכי נועם דמאחר שלא נודע עדיין התערובות אזי הוה כפירשו כולם אנה ואנה וכן כתב בכרו"פ כמבואר בסימן הקדום כן הוא דעת הרשב"א בדינים אלו לפע"ד בהבנת דבריו.
ומעתה צריכים אנו להבין דברי הש"ס לפי שיטתו בהא דטבעת של כוכבים ומזלות במאי דהוי ס"ד מעיקרא דרב אמר דינו היכא דפירש א' מהארבעים דאז אינה אוסרות ועל זה פריך א' מס' נמי לא תאסר דנימא איסורא ברובא איתא וצריך להבין במאי קמיירי אי בפירש שלא בפנינו הא אפילו לא נתערבה אח"כ ג"כ מותרת כמ"ש ואי בפירש בפנינו מיירי הרי נתבאר דהוא ס"ל דפירש לפנינו הוי ממש כלוקח מקבוע א"כ א' מארבעים אמאי אינה אוסרת ואם נאמר דלכך אינה אוסרת תערובות הב' משום דהוי ב' תערובות דמותר לכמה פוסקים וכן סובר הרשב"א כשי"ת בסימנים הבאים וזהו בעצמו קושיית הש"ס שמקשה א' מס' נמי נימא איסורא ברובא איתא ר"ל דלכך לא תאסור תערובות השני' מכל מקום עדיפא הו"ל להש"ס להקשות אפילו אם לא נתחלק לב' חלוקות אלא שפירש א' מהם מכל המאה למ"א נמי נימא איסורא ברובא אשתאר.
ולכך נ"ל דהרשב"א מפרש בודאי דמיירי בפירש לפנינו דהא בהך דקאמר אח"כ אלא בפירש כל הארבעים למקום אחר מפרש הרשב"א דמיירי בפירש לפנינו כמ"ש שם וכמ"ש הפר"ח ופר"ת יעו"ש, אך מה שהביא הפר"ת שם ראיה דאם נאמר דמיירי בפירש שלא בפנינו גם בפירש ס' מותרים אין זה ראיה כלל דכבר פירשנו דאפילו פירש מחצית בבת אחת לא אמרינן בכה"ג מרובא פריש וכמ"ש הש"ך (ס"ק ל"ד) בשם הרשב"א אבל מכל מקום האמת הוא שהרשב"א מפרש הסוגיא דמיירי בפירש לפנינו וא"כ גם מאי דקס"ד דמיירי בפירש א' מארבעים ג"כ מיירי בפירש לפנינו דהא בחדא מחתא נקט לה הש"ס, וזה ברור וא"כ במאי דלמסקנא מיירי הש"ס פירש ארבעים למקום אחר כו' צ"ל דלא דמי לנתפזרו כולם דמותר אפילו פירש לפנינו דש"ה שלא נשאר רוב במ"א ונתבטל הקביעות מכל וכל משא"כ בנד"ד ומ"מ הארבעים שפירשו תחילה אסורים אפי' הם מיעוט כיון שפירשו בפנינו הוה כלוקח מן הקבוע והוה כאלו הקבוע הוא לפנינו אבל מכל מקום בפירש א' מארבעים ונתערב אח"כ באחרים אף שהאחד פירש לפנינו אף על פי אינו אוסר דכבר מבואר הוא בתה"א והעתיקו המחבר (סעיף ד') שהפירש מן הקבוע לפנינו אינו אסור אלא כשהוא בפ"ע אבל לא כשנתערב ואף דקיי"ל דבב' תערובות לא מהני מ"מ הא הרשב"א ס"ל באמת להתיר התערובות השני כשאינו אוכלו כולו כאחד יעו"ש וכמ"ש הש"ך בשמו.
ולכך בנד"ד מותר תערובות השני' אפילו אוכלו כולו כאחד וס"ל להש"ס דרב מיירי אפילו ליהנות מתערובות השני בבת אחת ג"כ מותר דאם מיירי שלא בבת אחת אם כן למה נקט דינו בנחלקו לב' חלקים הא אפילו היה המאה במקום אחד גם כן מותר תערובות ב' אלא ודאי דמיירי אפילו ליהנות מתערובות השני' בבת אחת ולכך קאמר שפיר דוקא בנחלקו לב' חלקים מותר ליהנות מתערובות הב' בבת אחת דהא עיקר הטעם שאסור ליהנות בבת אחת משום דמתהני בחדא ספיקא כמ"ש הש"ך (סעיף ח') יעו"ש אבל כאן יש ס"ס גמור חדא שמא האיסור בס' שהם לבדם וא"ת שהוא בהמ' שהם לבדם שמא לא האיסור נפל לתערובות הב' ולכך מקשה שפיר א' מס' נמי נימא איסורא ברובא איתא ר"ל שיש כאן ס"ס גמור דהא מדינו הוה לן למימר דאפילו אם היה כולם כאחד ופירש אחד מן המאה ונפל למקום אחר דתערובות הב' מותר דהא הוי ב' תערובות ויש כאן ס"ס רק משום דליהנות מכולם בבת אחת אסור דמתהני בחדא ספיקא בממנ"פ וכאלו ניכר האיסור דמי מ"מ כאן דיש גם כן ספק עכ"פ דאולי נשאר האיסור במ', א"כ אין כאן גנאי לומר דמתהני בחדא ספיקא אף דמסתמא אמרינן ברובא איתא מכל מקום כל שהיה דרך חלוקה ולא דרך פרישה שפיר יש לנו לומר דיש ספק שנשאר במ' לענין שיהיה מותר מתערובות הב' בב"א ועוד דהא אם היה מתהני בתערובות הב' ברובם בבת אחת ודאי דמותר כל שנשאר אחד ולא אמרינן דאם איתא דנפל האיסור שם ודאי דהוא ברובא דאוכל עכשיו בב"א אע"כ דכל שיש עליו שם תערובות כשאוכלו אחד אחד דיש בו ס' וחל עליו שם היתר. ומה דאסור לאכול בבת אחת הוא חומרא לבד דמחזי כאלו מתהני מחדא ספיקא, ולכך כל שיש קצת לתלות דנשאר האיסור אפילו במיעוט מותר, וא"כ כאן די"ל דנשאר במ' ודאי דמותר ליהנות בבת אחת מתערובות השניה.
ועוד ראיה לזה דהא גם לדעת רש"י דס"ל דאף דבעינן שלשה תערובות באם נפרש אחד מתערובות הב' להתערובות השלישית מותר ליהנות מתערובות הב' כשי"ת לפנינו בס"ד, וא"כ יקשה לשיטתו מה בכך דנפרש אחד מהם לתערובות השלישית הא בודאי נשאר האיסור תוך תערובות ב' וא"כ הרי לא הוה רק ב' תערובות אע"כ כיון דעכ"פ אין זה ברור כל כך דהאיסור הוא בתערובות הב' לכך מקילינן וא"כ כ"ש בנד"ד שנחלקו בדרך חלוקה שפיר אמרינן דהוא באותם ארבעים להתיר תערובות ב' ליהנות ממנו בבת אחת.
ובזה מיושב קושיית הפ"מ במסכת זבחים בענין זה הובא בפר"מ (שפ"ד ס"ק נ"ג יעו"ש), וקרוב אני לומר דאפילו לדעת המחבר (סעיף ח') שכתב דבעינן דוקא ג' תערובות כאן מודה לפמ"ש דפר"מ לחלק בין תערובות ב' לג' יעו"ש (שפ"ד ס"ק נ"ב) משום דבג' תערובות יש כאן ס"ס גמור משם אחד ומענין אחד די"ל שמא אין איסור כלל בתערובות הב' וא"ת שהיה בו איסור שמא לא זהו שנפל לתערובות הג' משא"כ בב' תערובות אין בו ס"ס מענין א' דתערובות הראשון כיון דהוי קבוע הוי כתערובות חד בחד יעו"ש. וא"כ כאן דנחלקו לב' חלקים וי"ל שמא האיסור הוא בהב' ואין איסור כלל בתערובות ראשון מותר ג"כ התערובות הב' לכ"ע).
ולכך חזר בו הש"ס ואמר אלא אם פירשו מארבעים למקום אחר אינם אוסרים דאמרינן ברובא איתא אף דנתבאר דהרשב"א ס"ל פירש לפנינו מן הקבוע הוי כלקח מן הקבוע מכל מקום הא כבר נתבאר דעתו (ש"ע סעיף ד') דהלקוח מן הקבוע לא אסרו אלא כשהוא בפ"ע ולא כשנתערב א"כ כ"ש כאן דעכ"פ י"ל דברובא איתא לאסורא דאמרינן דהתערובות השני' מותר ודעת רשב"א דמתיר בב' תערובות ומיירי כשאינם אוכל ונהנה מתערובות הב' בבת אחת אלא בזו אחר זו אבל כשפירשו כל הס' למקום אחר כיון שבאמת הם הרוב חמור יותר מב' תערובות ואמרינן דהוה כאלו האיסור ודאי נפל בתערובות הב' ואף שכתבנו למעלה בפירש אחד מס' מצרפין לה לספיקא שמא היה האיסור בארבעים א"כ לא אמרינן דהוה כודאי הוא ברובא ש"ה משום שעכ"פ יש עליהם שם ב' תערובות וכיון דמותר ליהנות מתערובות השני' מרובו בבת אחת לכך גם בכה"ג מקילין וכמ"ש למעלה.
ומעתה נבוא לביאור דברי הרשב"א במ"ש שהדבריו הם בספק איסור ואף שביארנו למעלה דהוא ס"ל ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות מותר וא"כ אפילו הס' עצמו גם כן מותר ואפילו לא נחלקו לב' חלקים אלא כל המאה ביחד גם כן מותר מכל מקום הרשב"א עצמו כתב בתה"א דלא כתב כן אלא לדינא דהעיקר כדעת ר"ת אבל למעשה כתב בעצמו דיש להחמיר כדעת ר"י דס"ל דלא מהני וכמ"ש הפר"מ בשמו (מש"ז ס"ק יוד) וא"כ כאן בנחלקו ארבעים בפ"ע וס' בפ"ע דאמרינן איסורא ברובא איתיא בספק איסור מותרים כל הארבעים דהא שפיר יש כאן ס"ס מענין אחד דהא בתחילה יש לנו לדון אם יש כאן איסור כלל דהיינו שמא הוא ברוב הנשאר וא"ת שהוא כאן שמא אינו אסור כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס דבכה"ג מותר ואף דיותר מסתבר לומר דאיסורא ברובא איתא בס' א"כ לא שייך לחוש בו לספק דאין זה ספק השקול דנוטה יותר לאיסור מ"מ כיון דמדינא ס"ל להרשב"א דמותר בספק א' מגופו ספק ב' בתערובות רק דלחומרא בעלמא חושש לדעת ר"י בסברא כל דהוא מתיר בפשיטות כל שיש בו קצת ספק שמא אין כאן איסור כלל.
ומעתה שפיר מייתי הרשב"א ראיה מן הש"ס דכמו דמותר בודאי איסור כל שנפרש המ' דהיינו המיעוט לתוך תערובות השני' דמותר מטעם ס"ס כמו כן בספק מותרים הארבעים, אף שלא נתערבו דבתרוויהו שייך כאן ס"ס ועוד י"ל דגם לדעת ר"י יש להתיר כאן כיון שנחלקו דרך חלוקה לא שייך כאן לומר דפריש מרובא וא"כ שפיר הוי ספק גמור אם האיסור הוא בהמ' או בהס' והיה ראוי' לומר דאפילו פירשו כל הס' למ"א מותר התערובות הב' כיון שפירש לפנינו ובדרך חלוקה הוי כמחצה על מחצה וא"כ יש כאן ס"ס שמא אין כאן איסור כלל דנשאר בקביעות המ' וא"ת שיש בו איסור שמא מה שאוכל ונהנה עתה בתערובות הב' אינו האיסור כיון שאינו אוכלו כולו כאחד אלא כיון שעכ"פ הס' הם רובא אף דכמחצה על מחצה דמי כיון דפירש לפנינו דרך חלוקה מכל מקום לא ראו חכמים להקל כ"כ וז"ש הרשב"א ואפילו לדעת ר"י כו' מכל מקום כיון דלא ניידי כו' כמ"ש שכאן אפילו לדעת ר"י יש להתיר דיש כאן ס"ס גמור ומ"ש ומיהו בזה יש להחמיר כוונתו כמ"ש שכיון שעכ"פ הס' הם הרוב לא רצו חכמים להקל כ"כ בפירשו כל הס' למ"א דמחזי כאין כאן ס"ס.
(ונראה יותר לומר בכוונת דבריו דכאן כתב אפילו אם נתפסו ג"כ בשיטת ר"י שהחמיר לכתחילה כדבריו מכל מקום כיון דעכ"פ ניידי כולהו רק שלא נתפזרו לא דמייא לפירש אחד מהמאה לתערובות אחר כו' אפילו פירשו כל המ' כיון דלא נשאר הקביעות רק נחלקו וקיל יותר ותלינן דברובא אשתאר ואפילו בהס' היה ראויה להתיר מטעם זה אלא שיש להחמיר לכתחילה כיון דעכ"פ הם רובא והוא מדוקדק בדברי הרשב"א שכוון לזה), ומה שלא כתב הרשב"א דהיה ראוי להתיר כל הס' בספק איסור אפילו לא נתערבו באחרים ה"ט משום כיון דקודם שנתחלקו היה עליהם שם איסור דחוששין לדעת ר"י דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות אסור אף שנחלקו אח"כ אין סברא להתיר הרוב הנשאר שלא נשתנה בהם דבר ובמה יסתלק מהם שם האיסור שהיה עליהם תחילה משא"כ במ' שפירשו שכבר נעשה בהם מעשה שפירשו מן הקביעות ונסתלקו ממקומם כיון שהם מיעוט רק דאין להם היתר לומר מרובא פריש כיון שפירשו לפנינו דרך חלוקה לכך בספק מותר ודוק כנ"ל בביאור דברי הרשב"א כאן.
וראיתי להרב בעל פר"ת כתב שהרשב"א מתיר אפילו בודאי טריפה הארבעים שפירשו אפילו לא נתערבו אח"כ ומ"ש במשמרת הבית דמיירי בספק טריפה כ' כן לתמוה על הרא"ה דבספק ודאי דאין להחמיר ולא הבנתי דבריו דהא הרשב"א במ"ה כתב בעצמו שט"ס נפל בספרו הארוך וכוונתו בספק טריפה וא"כ לפי נוסחת הרא"ה שראה לפנינו בלשון תה"א שהיה כתב ודאי טריפה אין כאן תמוה עליו וגם פשוט לשון הרשב"א במש"ה משמע דמדינא כתב כן שאינו מתיר רק בספק טריפה וכן יראה מלשונם בתה"א שכתב וכ"כ רב אחאי גאון כו' ואלו איערב ספק דרוסה כו' הרי שהביא ראיה לדבריו מרב אחאי דמיירי בספק ואלו היה מתיר אפילו בודאי האיך היה מתיר משם לסתור דבריו וכן במ"ה הביאו שם דברי רב אחאי ומה לנו לעיסה שהנחתום מעיד עליו ואפי' תמצא באיזו מקום בדברי הרשב"א שמתיר אפילו בודאי איסור ט"ס הוא וכפי שהעיד הרשב"א בעצמו ע"ז, ומ"ש הרשב"א עצמו במ"א בתה"א דדוקא שפירשו הארבעים למקום אחר מותרים, אבל בפ"ע אסורים שנתקשו הפר"ח ופר"ת בדבריו לפמ"ש אין כאן קושיא כלל דשם מיירי בודאי איסור ופירש לפנינו וכאן מיירי בספק איסור כמ"ש הוא בעצמו נמצא היוצא לנו מזה לפי שיטת הרשב"א כך הוא דינו, אם היה ודאי איסור שנפל למאה שהוא חושש להחמיר בשתי תערובות כדעת ר"י אם פירש אח"כ אחד מהם ונפל בתערובות הב' אסור הכל אבל אם נחלקו לב' חלקים כיון דעכ"פ לא נשאר הקביעות אף דלא מהני להתיר כולם כיון שלא נתפזרו אנה ואנה מ"מ נעקר מעליהם שם קבוע, לכך אם פירש אחד ממ' למ"א מותר התערובות הב' ליהנות ממנו אפילו מכולו בבת אחת דהוי ס"ס מענין א' וכן אם פירש אחד מס' למ"א ג"כ אינו אוסר דעכ"פ אמרינן שמא הוא בתוך הארבעים וכיון שהם ב' תערובות מותר כיון דהוא ס"ל דרק ב' תערובות די רק דאסור לאכול מכולם בבת אחת וכאן אינו נהנה בב"א כיון דיש לומר דהוא בתוך הארבעים וא"כ כ"ש כשנחלקו מחצה לכאן ומחצה לכאן ג"כ הדין כן בפירש אחד מהם לפנינו למ"א אינו אוסר כלל.
אכן אם לא נתערבו עדיין כולם אסורים אפילו פירש המיעוט בפ"ע והרוב בפ"ע כיון דהיה הפרישה בפנינו ודרך חלוקה כמ"ש ובאם נפלו כל הס' למ"א אסורים דכיון דפירש לפנינו ונחלקו גם כן בדרך חלוקה ודאי דלא דמייא לג' תערובות והוה כאיסור ודאי שנתערבו בתערובות ואם נפלו כל המ' למ"א מותר התערובות הב' דדמיא למ"ש הרשב"א בלוקח מן הקבוע שנתערב באחרים דמותר ואף דהרשב"א חושש להחמיר דספק א' בגופו ספק ב' בתערובות אסור ולמעלה כתבנו דמה שמתיר בלוקח מן הקבוע ונתערב באחרים הוא משום דס"ל כשיטת ר"ת יעו"ש מכל מקום ש"ה דשם ספק הראשון אסור מן התורה משא"כ בנד"ד דתערובות הראשון מותר מן התורה דמדאורייתא ברובא בטל ס"ל לרשב"א דגם לדעת ר"י מותר כאן לשיטתו דס"ל דדי בב' תערובות אכן אם היה ספק איסור אז אם פירשו ארבעים למקום אחר וס' למקום אחר הארבעים מותרים דקיל יותר מספק א' בגופו כו' והס' אסורים כמ"ש למעלה בטעמו של דבר ואפילו נתערבו שוב כל הס' למ"א נראה ג"כ דאין להתיר כיון דתחילה נאסרו מחמת ספק א' בגופו כו' ויותר מסתבר לומר דברובא איתא א"כ לא דמייא לב' תערובות או אפשר כיון דמדינא ס"ל לרשב"א כדעת ר"ת רק דלחומרא בעלמא ס"ל כר"י א"כ כאן שנחלקו בדרך חלוקה ופירש לפנינו די"ל דכמחצה על מחצה דמי אפשר דמודה דאפילו נתערבו שוב כל הס' למ"א כל שתערובות הב' הם רוב נגד תערובות כל הס' י"ל דמותר בספק איסור וצריך עיון בדין זה ואם נחלקו חמשים לכאן וחמשים לכאן בספק איסור נראה ג"כ דיש להחמיר בפשיטות כיון דשניהם שווים א"א להתיר מחצית אחד ולאסור א' דמאי חזית כיון דשניהם שווים א"כ שוב אתה צריך להתיר שניהם וא"כ תתיר ספק אחד בתערובות בודאי וזה א"א לפי מה שמחמיר הרשב"א כשיטת הר"י לכתחילה ודמייא לחתיכות איסור דרבנן וב' קדירות של היתיר דאוסרין שניהם כמ"ש (בסימן קי"א).
ומעתה רווחא לן שמעתתא אליבא דרשב"א וגם דבריו מובנים היטיב ומתורצים כל הקושיות שנתקשו האחרונים דבריו הפר"ח והפר"ת, ולפמ"ש הטעם דרב מתיר פירש ארבעים למ"א וס' למ"א הוא מטעם ס"ס ומיירי בפירש לפנינו א"ש שם מאי דקאמר התם דשמואל פליג על רב ואמר הנח לכוכבים ומזלות דספיקא וספק ספיקא אסורים כו' ותמה בפר"מ (שפ"ד ס"ק ל"ו) מאי שייטי' דס"ס הכא יעו"ש דהבין דהרשב"א מיירי בפירש שלא בפנינו ולפמ"ש א"ש.
והטור (סימן ק"י) כתב וז"ל והא דשרי כשנאבד אחד מהם כו' ודוקא שנאבד א' מהם מן העולם כדפרישית אבל לא נאבד אלא שפירש אחד מהם כו' ואפילו פירשו מהם הרבה אין להתיר הרוב הנשאר אלא המיעוט שפירש מותרים שאנו תולים לומר האיסור הוא ברוב והרוב אסור ואם כל הרוב נתערבו באחרים כולם אסורים כאלו נפל שמה האיסור ודאי, אבל אם המיעוט נפל למ"א מותר עכ"ל. הנה לכאורה דברי הטור סותרים זה את זה שבתחילה כתב שהמיעוט שפירש מותרים משמע אפילו לא נתערבו ואח"ז סיים וכתב דוקא שנתערב המיעוט במ"א, ואין לומר דהתם מיירי בפירש המיעוט שלא בפנינו ולכך מות' אפי' בלא נתערב דזה אינו דהא הטור הביא שם דעת אביו הרא"ש דאפי' פירש ממילא שלא בפנינו גם כן אסור דגזרינן שמא יקח מן הקבוע.
והב"י פירש שם דמ"ש דהמיעוט מותרים ר"ל דמותרים ע"י תערובות ולולי דברי הב"י הקדושים הייתי אומר דתחילה מיירי הטור באם פירש המיעוט קודם שנודע האיסור שבתערובות דבזה מודה הרא"ש דמותר דלא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע לאחר שנודע כמ"ש הרא"ש בעצמו וכמ"ש הש"ך בשמו (ס"ק ל"ג) יעו"ש ובמ"ש אח"כ דפירשו המועטים ונתערבו ברוב אחר דמותרים כתב הב"י דהיינו כדעת הרשב"א שמתיר בב' תערובות ולפמ"ש למעלה יש לומר דאפילו למאן דמחמיר דבעינן ג' תערובות מתיר כאן משום דכאן הס"ס הוא מענין אחד וי"ל בספק הראשון שמא אין כאן איסור כלל.
וכ"ז הוא לשיטת הרשב"א דס"ל דכל שנעקרו כולם ונתפזרו אילך ואילך מקרי פירש אפילו היה הפרישה לפנינו רק דכאן שהיה דרך חלוקה יש לחלק בין רוב למיעוט כמ"ש ולדידיה צ"ל דמאי דפריך בש"ס פ' התערובת ונכבשינהו דניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ר"ל אפי' בפנינו דאז על כל אחד נימא מרובא פריש כיון שלא נשאר הקביעות ומשני משום קבוע. ר"ל כיון דעושה מעשה בידים ומפזרים גזרינן שמא יקח מיעוט מן הקביעות ויהיה הקביעות נשאר עדיין במקומו דאז הוי כלוקח מן הקבוע דאורייתא, ואף דהוי גזירה לגזירה דהא מדאורייתא כבר נתבטלו ברובא מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון.
אבל התוס' שם ד"ה ונכבישנהו כתב וז"ל וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאי הייתה הפרישה בפנינו היו אסורים כולם כאלו לקח מן הקביעות, וכן מוכח בפ"ק דפסחים תשע ציבורין של מצה כו' יעו"ש מבואר דהתוס' ס"ל דאפילו נתפזרו כולם כל שהוא לפנינו הוי עדיין קבוע אפילו נתפזרו מעצמם כל שהוא רואה הפרישה ולדברי התוס' צ"ל דמאי דפריך הש"ס ולכבשינהו היינו שלא יראה אותם כגון שיפול עליהם אבן או צרור מאחורי גדר וכדומה וכן פי' הפר"ח כוונת התוס'. ולכאורה תמוה היאך מדמה לה הש"ס ללוקח מן הקבוע להא דט' ציבורין של מצה דשם נשאר הקביעות במקומו משא"כ כאן בנתפזרו כולם ואפשר דס"ל להתוס' כיון דא"א לצמצם שיתפזרו כולם בבת אחת אם כן אותם שנעקרו בתחילה נאסרו בפירש לפנינו משום דהוי כלוקח מקבוע וא"כ אפילו אם שוב נעקרו כולם אין חוזרים להיתרם מאחר שכבר נקרא עליהם שם איסור ולא נעשה בהם שום שינוי להיתר ומוכח ג"כ משם דפירש לפנינו לאו משום גזירה דיקח מן הקבוע נאסרו אלא דהוי כלוקח בידים ממש וכמ"ש בשיטת רשב"א דהא עדיין בס"ד דש"ס אכתי לא נחית להך גזירה משום שמא יקח מן הקבוע ואפ"ה כתבו התוס' דפירש בפנינו אסורים ומדמה לה להא דט' ציבורין דהש"ס מדמה לה להא דט' חנויות דשם מיירי מדין תורה וכמש"ל.
ודברי התוס' דכאן אין מכריעין אם בפירש שלא בפנינו ממילא גזרינן שמא יקח מן הקבוע או לא דיש לומר דהא דמשני גזירה שמא יקח מן הקבוע היינו משום דעושה מעשה בידים ואז גזרינן שפיר דכיון דעל ידי מעשה שלו אתה גורם לו היתיר אף הוא יעשה מעשה להתיר ע"י שיקח מקבוע ויסבר שהוא מותר ואפשר לומר ג"כ לדברי התוס' דה"כ גזירה שמא יקח מן הקבוע ר"ל שיראה הפרישה דאז הוי כלוקח מן הקבוע כמ"ש והוי א"ש ג"כ מה שהקשו המפרשים אהא דקאמר גזירה שמא יקח מן הקבוע דהא הוה גזירה לגזירה דמדאורייתא ברובא בטיל אבל לפמ"ש א"ש דהוא גזירה קרובה דכיון דעושה מעשה בידים בקל יכול לראות הפרישה למקרי קבוע והכל חדא גזירה אבל אם נפרש כפשוטו גזירה שמא לא יכבשינהו אלא יקח מן הקבוע א"כ הוי גזירה לגזירה ולפ"ז בפירש ממילא שלא בפנינו ולא ע"י גרם מעשה שלו נראה דמותר ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע וכיון דלא מצינו גזירה זאת בפירש בש"ס לפי שיטת התוס' אין לנו לחדש גזירה מעצמינו ובפרט דהוי גזירה לגזירה כמ"ש, ולפי שיטת התוס' ג"כ יש לפרש הך סוגיא דטבעת של כוכבים ומזלות מ"ש א' מ"מ כו' כמו שפירשנו לפי שיטת הרשב"א דהתוס' פירש שם (דף ע"ד ע"א) ד"ה פירש אחד מהם לרבוא כו' כתבו דמדינא ב' תערובות סגי רק דלכך נקט ג' תערובות משום דתערובות הב' אסור לאוכלו כולו כאחד כו' יעו"ש וא"כ כאן שיש סברא לומר דהאיסור נשאר במ' לכך א' מס' נמי אין אוסר תערובות הב' כיון דאין הכרח דיתהני מחדא ספיקא בבת אחת ולא גרע מאוכל רוב תערובות השני בבת אחת כמ"ש למעלה באריכות.
ושם בריש פ' התערובות (דף ע"א ע"א) ד"ה אפילו כתבו שם מחלוקת ר"ת ור"י דר"ת התיר ספק דרוסה שנתערב ברוב משום טעמא דכל דפריש מרובא פריש ומחלקים בין קדשים לחולין דבקדשים גזרינן שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו מן הקבוע אבל בעלמא אמרינן נכבשינהו דניידי כו' ולכאורה קשה למה הוצרך ר"ת לחלק בין חולין לקדשים וגם הוצרך לומר לכבשניהו כו' הא יש לחלק דשם גבי נתערב אחד בקדשים דמיירי באיסור ודאי שפיר יש לגזור שמא יקח מן הקבוע דהא איסור ודאי אינו בטל בדבר שבמנין ויש לו דין קבוע מה שא"כ בספק דרוסה דהוי רק ספק איסור ור"ת ס"ל דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובת מותר כמ"ש למעלה וכמ"ש האחרונים בשמו, וידוע דגם ודאי דרוסה אינו אסור כי אם מספק שהרי יש לה תקנה בבדיקה והרי הרב בספר תורת חטאת הביא ראיה דגם ס"ס במקום חזקה מותר מהא דהתיר ר"ת ספק דרוסה שנתערב באחרות מטעם ס"ס אף דאתחזיק איסורא דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ולפי מה שהבנתי קצת מדברי הפר"ח כאן היה נלענ"ד בביאור דברי התוס' והוא דבאמת ר"ת לא כתב כן בפירש דספק דרוסה שנתערב יהיה מותר מטעם נכבשינהו אלא שר"ת כתב סתם דיש להתיר התערובות, ונחלקו בדעתו בעלי התוס' וכתבו שטעמו משום דנכבשינהו ומחלקין בין קדשים לחולין והיינו שר"ת עצמו אפשר שהתיר ג"כ מטעם ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות הוי ס"ס וכשיטתו בפ"ק דביצה דמ"ש ואם נתערבה באלף קאי אודאי ולא אספק אבל התוס' שמחלקין כאן בין חולין לקדשים כתבו כן לשיטת ר"י דמחמירינן כוותי' דאין זה ס"ס ולזה כתבו דאעפ"כ יש להתיר כהך הוראה דר"ת מטעם דנכבשינהו ויתפזרו ומחלקין בין קדשים לחולין וכן הוא כוונת הרא"ש בפרק ג"ה שכתבו אחר שהביא הוראת ר"ת כתב שם וז"ל ולדידי צריך לחלק בין חולין לקדשים ולא מסתבר ר"ל לפ"ד הרא"ש עצמו דהוא סובר ג"כ כשיטת ר"י דספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות אסור ע"ז כתבו דאם באנו לפסוק כאן כהוראת ר"ת וצריך לחלק בין חולין לקדשים וע"ז כתב דלא מסתבר.
ובזה יתיישב מה שקשה עוד בדבריהם למה לנו לחלק בין חולין לקדשים דהא לפמ"ש לא מצינו שר"ת ס"ל דגזרינן שמא יקח מן הקבוע דהא הך גזירה דש"ס בקדשים שמא יקח מן הקבוע היינו כמ"ש דכל שמפזרים בידים רק שאינו רואה הפרישה גזרינן שמא בשעת פיזורו יראה אותם והוי כלקוח בידים ממש אבל בפירש ממילא שלא בפנינו לא מצינו גזירה זאת בש"ס וא"כ קשה מ"ש האחרונים בפירש ממילא שלא בפנינו לדעת המתירים דצריך לחלק בין חולין לקדשים וצ"ל דלא כתבו כן אליבא דר"ת ממש דהא אפשר דהתיר בהך עובדא דילי' מטעם ספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות אבל כתבו כן לדעת הרא"ש ודעימי' דס"ל דאפילו בפירש ממילא שלא בפנינו ג"כ גזרינן שמא יקח מן הקבוע והם מפרשים כך שיטת הש"ס במאי דקאמר גזירה שמא יקח מן הקבוע דהיינו בכל מאי דפירש שלא בפנינו הדין כן ולא מטעם דעשה מעשה בידים לכבשינהו. וראייה לזה דגם בפירש קודם שנולד הספק הוצרך הרא"ש לחלק משום דאין שייך לגזור אטו שיטלם לאחר שיוודע הספק וא"כ לדידיה ע"כ צריך לחלק בין חולין לקדשים דלשיטתו מאי דקאמר הש"ס גזירה אין הטעם מחמת שעושה מעשה בידים וכן מ"ש הרא"ש ע"ז ולא מסתבר ג"כ הפירוש כן דלפי שיטתו דס"ל דפירש ממילא ג"כ קאמר הש"ס הך גזירה אין סברא לחלק בין חולין לקדשים.
ולפמ"ש דהתוס' ס"ל לחלק בין חולין לקדשים א"כ הדין בחולין מותר אפילו לפזרם בידים כל שמתפזרים כולם ואינו רואה הפיזור וכמ"ש דהא בקדשים מקשינן ולכבשינהו דמשמע בידים ואפ"ה כתבו דבחולין לא גזרינן, וכן משמע מלשון התוס' שם שכתבו אבל בעלמא לכבשינהו כו' וכן משמע מהראיה שהביאו מפרק הנשרפין בשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים דעלמא דכתב שם התוס' היה אומר ר"ל לכבשינהו כו' וצ"ע לפ"ז מ"ש התוס' דהטעם דהחמירו בקדשים משום שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו מן הקבוע דהא הך טעמא דחי הש"ס ומסיק רבא אלא גזירה משום קבוע ואפשר לדחוק בכוונת דבריהם דכללו ב' התירוצים של הש"ס מ"ש שמא יבואו עשרה כהנים היינו תירוץ ראשון ומ"ש ויקחו מן הקבוע היינו תירוץ שני אבל פשט דברי התוס' אין מראין כן.
גם לפמ"ש דפירש הגזירה הוא דוקא במפזרים בידים ואינו רואה הפיזור דגזרינן שמא יראה הפיזור וא"כ בגזירה זאת אין שייך לחלק בין חולין לקדשים ואדרבא בקדשים ראוי להקל יותר מחמת דלא נפסד קדשים בחנם משא"כ לפירוש ראשון שבש"ס דקאמר שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת בזה שייך שפיר לחלק בין חולין לקדשים דמשום חבובא דהקרבת קדשים גבי כהנים יש לגזור דיטלו בידים מן הקבוע ויקריבום בבת אחת.
והיה נלע"ד בביאור דברי התוס' במה שנקדים תחילה שיטת הרשב"א דהרשב"א בתה"א כתב וז"ל דאפילו פירש בפנינו אינו אסור אלא אם פירשו מקצתם אבל נתפזרו כולם מותרים הכל ובקיצור כתב וז"ל דהא דמותר בנתפזרו כולם דוקא בנתפזרו מעצמם אבל הנידן אסור יעו"ש וצ"ל דהרשב"א מפרש קושיית הש"ס ולכבשינהו היינו שנתפזרו כולם דאל"כ קשה הא בפירש בפנינו דמייא ללוקח מן הקבוע בידים ואין הטעם משום גזירה שמא יקח מן הקבוע וכמו שהוכחתי למעלה שזהו שיטת הרשב"א וגם דוחק לו לפרש כמ"ש למעלה בביאור דברי התוס' דמפזרים מאחורי הגדר שלא יראה הפרישה דבאמת הוא דוחק גדול עיקר הטעם מה דמחלקין בין פירש בפנינו ובין פירש שלא בפנינו דפירש לפנינו נולד הספק בקביעות משא"כ כשפירש שלא בפנינו דנולד הספק אחר שכבר פירש וא"כ כל שעושה מעשה לפזרם שזורק בהם אבן ויודע שכעת יתפרשו כולם א"כ נולד הספק בקביעות ומה בכך שאינו רואה הפיזור דאטו הראיה תגרום האיסור לכך ס"ל להרשב"א דעיקר החילוק הוא בין אם פירשו מקצתם דאז כיון דהקביעות ניכר ונשאר במקומו אז המיעוט הנפרש לפנינו כיון שנולד הספק בתחילה הוי כנולד הספק בקבוע משא"כ בפירש ונתפזרו כולם דלא שייך לומר דנולד הספק בקבוע כיון שלא נשאר בהם שום קבוע כלל שפיר אמרינן כל דפריש מרובא פריש. וע"ז משני הש"ס גזירה שמא יקח מן הקבוע ור"ל כיון שאתה מתיר לו ע"י מעשה שלו לעשות אותם מופרשים מן הקביעות אף הוא יעשה מעשה ויקח בידים מן הקבוע. ומזה המציא הך חילוק בין נתפזרו כולם מעצמם ובין הנידם הוא וא"כ לשיטתו אין אנו צריכים לחלק בין חולין לקדשים אבל דברי התוס' א"א לפרש כן חדא דהא כתבו וכגון שלא בפנינו פירשו, ועוד דהא הם כתבו בריש פרק התערובות לחלק בין חולין לקדשים ולכך היה נ"ל דגם הם סוברים החילוק בין נתפזרו כולם לנתפזרו מקצתם והוא מדוקדק בדברי התוס' שם שכתבו דלכך קאמר ולכבשינהו כו' דכיון שיצאו ממקום קבועם כו' ומדמה להא דפ"ב דיומא בין חצר זו לחצר אחרת וכשי"ת לפנינו בס"ד ונמצא שאם נתפזרו כולם דמי לפירש שלא בפנינו ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ר"ל דגזרינן שמא יקח בידים, ומזה פסקו הרא"ש ור"י דפירש שלא בפנינו אסור משום שמא יקח מן הקבוע, ובזה מחלקין התוס' בין חולין לקדשים לפי שיטת ר"י דס"ל דספק ראשון בגופו ספק ב' בתערובות אסור אם באנו להתיר בהך דספק דרוסה שנתערבה ע"י דלכבשינהו.
ובזה מחולקים התוס' עם הרשב"א דלהרשב"א אין אנו צריכים לחלק בין חולין לקדשים רק בין נתפזרו כולם לנתפזרו מקצתם דבנתפזרו מקצתם לאו מטעם גזירה אסור אלא דהוי כלוקח מן הקבוע וכמ"ש ומאי דקאמר בש"ס גזירה שמא יקח מן הקבוע היינו דלעשות מעשה בידים אסור כמ"ש. ולהתוס' יש חילוק בין חולין לקדשים אם פירש מקצתם שלא בפנינו דהם מפרשים דגזרינן שמא יקח מן הקבוע לאו מטעם דעושה מעשה בידים רק דכיון דנתפזרו כולם דלא נולד הספק בקביעות א"כ גם בפירש מקצתם ג"כ לא נולד הספק בקביעות ובזה גם כן גזרינן.
ומזה יצא להפוסקים דס"ל לפי שיטת ר"י דבפירש מקצת שלא בפנינו גזרינן שמא יקח מן הקבוע ואין מחלקין בין חולין לקדשים ומ"ש התוס' שם בריש הדיבור וכגון שלא בפנינו ר"ל דבפירשו כולם דלא נודע הספק בקביעות מקרי שלא בפנינו כמ"ש ואתא לאפוקי דלא נימא הא דקאמר בש"ס ונכבשינהו ר"ל שיתפזרו מקצתם בפנינו דבזה אסור דדמיא ללוקח בידים מן הקבוע ובזה הוי א"ש דברי התוס' דשם ודברי התוס' דריש פרק התערובות והיה מתורץ כל הקושיות שנתקשו בזה האחרונים ולפנינו נכתוב עוד מה שנראה לע"ד בדברי התוס'.
אבל הט"ז כאן (ס"ק ז') במה שהקשה על הרב בהג"ה (סעיף ואו) נראה מדבריו דדעתו דמחלקין התוס' אליבא דר"ת בין חולין לקדשים הוא בפירש ונתפזרו כולם דאז הטעם שמא יקח מן הקבוע וע"ז אמר דלא גזרינן רק בקדשים ולא בחולין. ומה דחולק ר"י על ר"ת וס"ל דאין לחלק בין חולין לקדשים היינו בפירשו מקצת בפנינו דבזה אין הטעם משום גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא משום קבוע עצמו דפירש בפנינו הוי כלוקח בידים מן הקבוע ודבריו תמוהים ונסתרים ממילא למעיין בדברי התוס' דר"פ התערובות שכתב וז"ל ומה שפסק ר"ת בזאב שהוציא שה מהעדר דשרי מטעמא דכל דפריש מרובא פריש לא יתכן דיש לאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כו' הרי בפירוש דאסור פירש מטעם גזירה ולא מדינא ושם כתב ע"ז דלא יתכן חילוקו של ר"ת דמחלק בין חולין לקדשים, ועוד דהמעיין שם בתחילת דברי התוס' יראה דקאמר שם אהא דתניא שור שנגמור דינו כו' דלכבשינהו דניידי כו' והא דגזרינן שמא יקח מן הקבוע בזבחים מיירי כו' מוכח דבכה"ג דקאמר הש"ס בזבחים לכבשינהו כו' ע"ז מחלק ר"ת בין חולין לקדשים במה דמשני גזירה שמא יקח מן הקבוע כו' וע"ז כתבו דעת ר"י דלא מסתבר לי' לחלק בזה בין חולין לקדשים.
ועוד דכתב שם לחלק בין הא דתנן גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע היינו משום דשם ניכר האיסור משא"כ בקבוע דחתיכות וא"כ משמע דכאן ג"כ מיירי דומיא דנמצא שהוא פירש שלא בפנינו וזה פשוט בכוונת דברי התוס' וא"כ אין כאן מקום לדברי הט"ז ויפה כתב הש"ך (שם ס"ק ל"ז) דאף דדברי הרב אמת לדינא לחלק בין נתפזרו כולם למקצתם הוא לפי שיטת הרשב"א דלא ס"ל לחלק בין חולין לקדשים רק בין פירש בפנינו מקצת ובין נתפזרו כולם אפילו בפנינו דחשיב כפירש מקצת שלא בפנינו ולית לי' גזירה דשמא יקח מן הקבוע רק בהנידם בידים כמש"ל אבל לפי שיטת ר"י ורא"ש דס"ל אפילו פירש שלא בפנינו גזרינן שמא יקח מן הקבוע אין חילוק בין פירשו מקצתם לנתפזרו כולם וכמ"ש בביאור דברי התוס' כאן דמדמי לה התוס' הך פירכא דלכבשינהו דומאי דפירשו מקצתם שלא בפנינו וע"ז משני גזירה כו' וז"ש הש"ך שם דמה דיישב בת"ח ובד"מ דברי הטור דלא יסתורו למ"ש (בסי' נ"ז) גבי דרוסה (ובסי' ט"ז) גבי אותו ואת בנו אינו מיושב עדיין דלדבריהם אינו מוכרח לחלק בין פירש מקצתם לנתפזרו כולם כך הם תוכן דברי הש"ך שם, ואני אוסיף עוד דאדרבא לפמ"ש מוכח מדברי התוס' להיפוך דאפילו נתפזרו כולם חולקים על ר"ת לאוסרם גם בחולין דהא מיירי בהא דקאמר בש"ס ולכבשינהו דמיירי בנתפזרו כולם כו' וכדמשמע ג"כ מדברי התוס' דר"פ התערובות וכמ"ש, ודברי הרב יתבאר לפנינו בס"ד באופן שיתורץ כל הקושיות שהקשו עליו האחרונים, רק שנקדים תחילה כל השיטות הנצרכים לזה וכבר נתבאר בזה שיטת הרשב"א ושיטת רבינו תם.
ושיטת ר"י כבר נתבאר דס"ל אפילו פירשו מקצת שלא בפנינו אסור משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ומחלק בין אם האיסור ניכר במקומו אז לא גזרינן דאטו ברשיעי עסקינן דיקח האיסור, משא"כ אם אין האיסור ניכר וכן הוא דעת הרא"ש בפג"ה וראיית הר"י הוא מהא דטבעת של כוכבים ומזלות דאיתא שם פירש א' מס' נמי נימא מרובא פירש כו' משמע דוקא בנתערב אח"כ ברוב אחר ממ"ש אוסרות כו' משמע אחרים ומוכח מזה דבלא נתערב אסור אפילו שלא בפנינו. וע"כ טעמא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ולכאורה תמוה דאין משם ראיה דילמא מיירי שם בפירש לפנינו וכמו שדחה באמת הרשב"א ראיה זאת מטעם זה ואפשר לומר דהיה קשה לר"י מאי פריך שם על רב מ"ש א' ממ' כו' א' מס' נמי כו' והוצרך להגיה דבריו ולומר אם פירשו כל הארבעים כו' והיה יכול לומר דמיירי שנתערב אותו שפירש חד בחד ולכך א' מס' אוסרות דאמרינן איסורא היה בס' וא"כ דמייא לאיסור שנתערב חד בחד ואח"כ נתערב אחד מהם לאחרים דלשיטת ר"י אסור דתערובות חד בחד כגופו של איסור מקרי וכמ"ש הרשב"א בתה"א בזה בשם ר"י בפירש ועיין פר"מ ולכך א' ממ' אינו אוסר דאמרינן איסורא ברובא איתיא משא"כ אחד מס' ולכך ס"ל לר"י דהש"ס סובר מדאמר סתם פירש א' מוכח דמסתם פרישה מיירי דמקרי פירש מן הקבוע והיינו בפירש שלא בפנינו ולכך מקשה שפיר.
אך מ"מ קשה דמה בכך לוקמי' בפירש שלא בפנינו ונתערב חד בחד דלא מהני ג"כ אפילו בפירש שלא בפנינו כיון שאסור מדרבנן מגזירה דשמא יקח מן הקבוע ולכך אסור בנתערב חד בחד דכגופו של איסור מקרי וכשי"ת בסימנים הבאים בס"ד, ולכן נראה דר"י ס"ל דפירש לפנינו מן הקבוע לא מקרי עליו שם פירש כלל אלא הוה כלוקח ממש בידים וראיה דבקבוע דאורייתא פירש לפנינו הוה כמחצה על מחצה. וכיון דקאמר הש"ס פירש אחד ממ' כו' מדקורא אותו בשם פירש מוכח דמיירי בפירש שלא בפנינו דיש עליו שם פירש מן הקבוע ואפ"ה דוקא בנתערב אח"כ מותר וס"ל לר"י דסתם מה דקאמר רב למ"א מיירי לתערובות מרובה לא חד בחד ולכן מקשה שפיר רק דר"י הוכיח שיטתו מלשון פירש כמ"ש וה"ט משום גזירה שמא יקח מן הקבוע והיינו מה דקאמר שם אלא אמר רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע וס"ל דנתפזרו כולם בפנינו דמייא לפירשו מקצתם שלא בפנינו וכמ"ש. או אפשר דמפרשים מה דמקשה הש"ס ולכבשינהו היינו כמ"ש בתחילה כפי פי' הפר"ח שאינו רואה הפרישה דאל"כ מדינא אסור ובמה דמשני גזירה שמא יקח מן הקבוע מוכח דאפי' פירש שלא בפנינו ואפשר דאפילו פירשו כולם שלא בפנינו ג"כ אסור ולפי שיטת ר"י אין חילוק בין חולין לקדשים כמ"ש.
ומ"ש התוס' ריש פרק התערובות דמיהו י"ל דברי ר"ת דלא דמי לטבעת של עבודת כוכבים משום דשאני בע"ח שיש להם תקנה ע"י דנכבשינהו יש לומר דכוונתם לחלק ע"פ שיטת ר"י דפירש שלא בפנינו גזרינן שמא יקח מן הקבוע ונימא דנתפזו כולם לא שייך בי' גזירה דשמא יקח מן הקבוע ולכך בטבעת של עבודת כוכבים דלא שייך הך תקנה אסור פירש שלא בפנינו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע כדי להתיר אותם משא"כ בבע"ח שיש להם תקנה דניידי כולהו וא"כ למה לו לעשות באיסור כל שיכול לעשות בהיתר לכן לא שייך בהם לגזור כלל ובקדשים אפי' כובש כולהו גזרינן משום חבוב קדשים לא ימתין עד שיתפזרו כולם ויקח מיד מן הקבוע להתירם משא"כ בחולין דלא בהיל כ"כ על התירם ולכך שפיר יש לחלק וכמ"ש למעלה דמחלקין בין חולין לקדשים אך לפמ"ש תחילה לאסור בפירש מקצת שלא בפנינו אפי' בחולין וכפי דעת ר"י ורא"ש דס"ל כן מוכח לכאורה דס"ל דאפילו בנתפזרו כולם הדין כן וכמ"ש.
ואחר שביארנו שיטות הראשונים בזה נבאר דברי המחבר (סעיף ואו) ודברי הרב בהג"ה שם שהמחבר כתב וז"ל בע"ח כו' אפילו פירש אחד מן הרוב כו' והוא שהפרישו כולם אפילו במתכוין כו' והוא כשיטות הרשב"א דמחלק בין הפרישם בידים לנתפרשו ממילא דנתפרשו כולם אפי' פירש בפנינו מותר ובפירש מקצת מותר שלא בפנינו ולא ס"ל גזירה דשמא יקח מן הקבוע רק בעושה בידים בזה גזרינן שפיר כדקאמר הש"ס בקדשים ומ"ש אבל פירש ממילא כו' מתפרש בב' גווני או דנתפזרו כולם אפילו בפנינו או במקצת ושלא בפנינו ובעושה מעשה בידים י"ל דדוקא אם רואה הפרישה אסור וע"ז קאמר הש"ס שם דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ויש לומר ג"כ דאפילו אם אין רואה הפרישה כל שהוא עושה מעשה בידים שפיר גזרינן וכן מסתבר יותר מדלא מחלק בזה משמע דלעולם אסור כל שעושה בידים דאל"כ היה לו לרשב"א והמחבר לחלק בזה כמ"ש וכ"ז הוא שיטת רשב"א ושאלתות דרב אחאי וכמ"ש למעלה.
ומ"ש הרב בהג"ה והא דאסור אם הפרישה במתכווין כו' דבריו נובעים ממ"ש בד"מ ובת"ח לתרץ בזה סתירת הטור דכאן הביא שיטת ר"י דפירש שלא בפנינו אסור מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע (ובסי' ט"ז ונ"ז) הביא דעת השאלתות דמהני מה דנכבשינהו דניידי ומחלק בין פירשו כולם למקצתם ודברי הרב בהג"ה תמוהים לכאורה מכמה אופנים חדא מ"ש דברים אלו על דברי המחבר שהרי המחבר ס"ל כשיטת הרשב"א דפירש שלא בפנינו מותר במקצת ולדידיה בפירשו כולם אפילו פירשו כולם בפנינו ג"כ מותר והרב כתב דבריו אליבא דהר"י והרא"ש והם רחוקים זה מזה כמ"ש ומלבד זה תמוהים דבריו דלפמ"ש למעלה מוכח מדברי הר"י והתוס' ר"פ התערובות דאפילו נתפזרו כולם לא מהני וגזרינן שמא יקח מן הקבוע.
והיה עולה על דעתי לפרש דברי הרב ע"פ מ"ש התוס' שם דשמא יש לחלק בין בע"ח לטבעת עבודת כוכבים דבזה ישבו שם דברי ר"ת כמ"ש למעלה והיינו דכיון דבע"ח יש להם תקנה ע"י דניידי כולהו וס"ל דאפילו במפזרים בידים אינו דומה ללוקח מן הקבוע ולא גזרינן בי' שמא יקח מן הקבוע משום דבטל שם קבוע מיניה וס"ל באמת בבע"ח דאם פירשו מקצתם שלא בפנינו ג"כ מותר דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע משום דיכול לעשות בהיתר למה נחוש שיעשה באיסור ומה שפסק הטור כאן לאסור בפירש מקצת שלא בפנינו היינו בשאר דברים חשובים שאינם בע"ח ובסי' ט"ז ונ"ז דמיירי בבע"ח לכך מותר ובבע"ח יש חילוק בין קדשים לחולין א"כ גם לדידן דחיישינן לשיטת ר"י ג"כ יש להתיר בזה אך עדיין אינו מיושב לשון הרב בד"מ ובת"ח שכתב לחלק דכאן בסי' ק"י כוונתו בפירש מקצת ובסי' ט"ז ונ"ז מיירי בנתפזרו כולם ולפמ"ש עיקר החילוק דכאן מיירי שלא בבע"ח ושם מיירי בבע"ח ובאמת אין חילוק בין פירש מקצת שלא בפנינו לנתפזרו כולם בפנינו גם מ"ש ושנים האחרונים אסורים אינו מובן דכיון דנתפזרו כולם אנה ואנה מה שייך לחלק כאן בין הראשונים והאחרונים ומ"ש הש"ך בזה דמיירי דחזרו לקביעותם תמוה ג"כ דא"כ דחזרו לקביעותם ממנ"פ יש עליהם שם קביעות וכולם אסורים וכדעת הפר"ח כמו שיתבאר בסימנים הבאים בס"ד ואם נאמר דבטל קביעתם א"כ אמאי האחרונים אסורים, ודברי הש"ך אינם מובנים כאן וכבר עמד בזה גם הפר"מ.
גם על המחבר יש לתמוה קצת דהוא פסק כשיטת הרשב"א והשאלתות ומשמע דכל דנתפזרו כולם מותרים והוא סותר למ"ש בסי' ט"ז גבי אותו ואת בנו דמותרים ע"י שמפזרים ושנים האחרונים אסורים ומה בין אחרונים לראשונים ובסי' נ"ז גבי דרוסה השמיט הך דינא לגמרי דכ' השאלתות ור"ת דלכנשינהו.
ולפי מה שראיתי בביאורי הגאון ר"א ז"ל מווילנא שדבריו קצרים וברורים ראיתי שיש ליישב קצת דברי המחבר והרב והוא דדברי הרב יש להם מקום ע"פ פירוש הרא"ש במסכת יומא דמיקל יותר מהרשב"א והוא דאם נעקרו כולם אפילו לא נתפזרו ופירשו מקצת מהם בשעת עקירתם מותר דלא שייך למיגזר שמא יקח מן הקבוע דהא אין כאן קבוע ומה שהצריך הרב לאחר עקירת כולם ששוב יפרוש משם מקצת דאז מה שפירשו מותרים אבל לא הנעקרים עצמם כן הם תוכן דברי הרב וה"ט דאף דנתפזרו כולם לא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע מכל מקום שם פירש מן הקבוע מקרי עליהם על כל אחד דהרי ראינו פירשותם ונולד הספק בקבוע ולכך אותם שפירשו מותרים דמרובא פרשי וא"ש הא דקאמר דשנים האחרונים אסורים ר"ל האחרונים הנשארים באותם שנעקרו מאחר שפירש מהם אחד אחד דהא נשארו באיסורם הראשון שפירשו מן הקבוע וכמ"ש.
וכתב שם הגר"א דרק דינו של הרב אמת כאן בנעקרו מעצמם אבל במה שתירץ דברי הטור אינו כן דהטור מתיר לפזרם בידים וזה אסור בודאי לשיטת ר"י דא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתיה ולכבשינהו דהא ר"י לא ס"ל לחלק בין חולין לקדשים והטור דבריו בסי' ט"ז ונ"ז הם אליבא דר"ת אבל לדינא הסכימו האחרונים לפי' ר"י וא"כ א"ש הכל דמה שהשמיט המחבר בסי' נ"ז דברי הטור משום דחשש לדעת ר"י ורא"ש דאסור לפזרם ולעוקרם בידים ובסימן ט"ז כ"כ לדעת ר"ת לבד וכן כאן בסי' ק"י כתב רק שיטת הרשב"א דלא גזר בפירש שלא בפנינו שמא יקח מן הקבוע ואעפ"כ אסור לפזרם בידים אף לשיטת רשב"א כמ"ש למעלה דכיון דמותרים לו ע"י מעשה שלו אף הוא יתיר ע"י מעשה ליקח מן הקבוע בידים כשיהיה נשאר הקבוע במקומו והשתא א"ש מ"ש המחבר בסי' ט"ז דשנים האחרונים אסורים דהוא מיירי ג"כ באופן זה דנעקרים כולם ובשעת עקירתם פורשים מעט מעט ולכן האחרונים אסורים וכמ"ש והרב הוסיף כאן דכל שהם עצמם נעקרים בזה אחר זה אף שהם עדיין בקיבוץ אחד מ"מ מותר שוב להפריש מהם אף במתכווין כיון שכבר נתבטל מהם שם קבוע בתחילה שוב אין שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע אבל לפזרם ולעוקרם לכתחילה אסור כדאמרינן בזבחים גזירה שמא יקח מן הקבוע כי כיון שע"י מעשה שלו נעשה ההיתר וביטול הקביעות ובעת שרוצה לפזרם היו עדיין בקביעות אף הוא יקח בעצמו מקצת מן הקבוע שאז יהיה אסור מדינא ומ"ש הרב ובשעת עקירתם כו' היינו שאם היו חוזרים ונחים במ"א היו חוזרים לקביעותם כיון שיש בהם האיסור ודאי.
ובהיות כן נראה עפ"ז לבאר דברי התוס' דפ' התערובות ד"ה ונכבשינהו דכוונתם במ"ש וכגון שלא בפנינו ר"ל אפי' נתפזרו כולם כל שהוא בפנינו יש להם לכל א' דין לוקח מקבוע ולא משום גזירה דיקח מן הקבוע אתינן עלי' רק דשם קבוע נתבטל מהם ובזה הוא מחמיר יותר מהרשב"א דלהרשב"א כל שנתפזרו כולם בפנינו הוי כפירש מקצת שלא בפנינו וכל שלא עשה בהם מעשה מותרים לגמרי גם לדידן רק בעושה מעשה אסור מגזירה שמא יקח מן הקבוע כמ"ש למעלה ודברי התוס' כאן הם כפי שיטת הרא"ש כמ"ש, ולכך קאמרי כאן דר"ל דניידי כולם ואז מה שיתפרשו מהם שלא בפנינו ר"ל תיכף בעת שיכבוש אותם ויעלים עיניו ולא יראה בפרישתם אז הנפרשים שלא בפנינו מותרים משא"כ לאחר עקירתם אז נפרש מהם מן הנעקרים אפילו נפרשים בפנינו מותר וע"ז הביא ראיה מדברי הש"ס פ"ב דיומא בפירש לחצר אחרת ר"ל כמו ששם אמרינן כל שנעקרו ונפרשו כולם כל הנפרשים אח"כ מן הנעקרים מותרים אפילו בפנינו משום דלאו במקום הקביעות נולד הספק וכבר נעקר מהם שם קבוע כמו כן כאן באם בתחילת עקירתם נפרשי' שלא בפנינו ג"כ מותרים מכל מקום מסיק הש"ס דאסורים מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע ר"ל כיון שפרישה זאת היתה בתחילת העקירה ממקומו משא"כ אם נעקרים ממקומם שכבר נתבטל מהם שם קבוע ושוב פעם שנית נתפרשו מקצתם מהם אז' מותרים והא דלא קאמר הש"ס בזבחים הך תקנתא דלכבשינהו ושוב יפרוש מהם פעם ב' משום כיון דתחילת עקריתם ממקום קבוע' יהי' ע"י מעשה שלו בזה ודאי דגזרינן שמא יקח מן הקבוע וכמ"ש בשם הגר"א דלעוקרם ולפזרם בתחילה בידים אסור רק לאחר שנעקרו אז מותר להפריש מהם מקצת בידים ועי"ז נסתלקו מקצת הקושיות מדברי הרב דמה שהקשינו למעלה דמדברי התוס' מוכח להיפוך דאף בנתפזרו כולם אסור משום הך גזירה היינו בזה לבד אבל אם לאחר הפיזור שוב נעקרו ופירש מהם מקצת פעם שנית לא שייך לגזור מטעם שכתבתי למעלה.
ונמצא לפמ"ש ס"ל להתוס' דבפנינו אפילו נתפזרו כולם אסורים וכן משמע ג"כ מדברי התוס' פג"ה (דף צ"ה ע"א) ד"ה ובנמצא דמשמע שם דמפרשים הא דקאמר בזבחים ונכבשינהו היינו שלא בפנינו ומוכח מזה דבפנינו אפילו נתפזרו כולם אסורים ומוכח ג"כ דאפילו נתפזרו כולם שלא בפנינו ג"כ אסורים מטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע דהא הם מפרשים דכאן מיירי שלא בפנינו וע"ז מסיק הש"ס גזירה כו' ועוד נתבאר לנו מזה שיש בזה מחלוקת בין הרא"ש והרשב"א ולכל אחד יש לו קולא וחומרא דהרשב"א מיקל בנתפזרו כולם אפילו בפנינו מותר ולית לי' גזירה שמא יקח מן הקבוע בכה"ג אבל ס"ל דכל שלא נתפזר אנה ואנה רק דנעקרו והם בחבורה אחת זה אחר זה עדיין שם קבוע עליהם ולהרא"ש הדין להיפוך דהוא ס"ל אף בנעקרו כולם ולא נתפזרו ג"כ בטל מהם שם קבוע אבל ס"ל דאפילו נתפזרו כולם גם כן יש לגזור שמא יקח מן הקבוע וי"ל ג"כ דאפילו נתפזרו כולם שלא בפנינו אסור מטעם הנ"ל, והרא"ש מפרש הא דקאמר בפ"ב דיומא הא דפריש כולהו כו' היינו נתפזרו כו' ונמצא שמ"ש למעלה בשם בינת אדם דאם לא נתפזרו אנה ואנה רק נעקרו עדיין שם קבוע עליהם אין זה מוסכם, ובמחלוקת הרשב"א והרא"ש היא שנוי'.
ולפי מה שכתבתי מתורץ מה שהקשה הט"ז והאחרונים דמאי ראיה מייתי הרב בד"מ ובת"ח מפיקוח גל דשם לא שייך גזירה דשמא יקח מן הקבוע לפי מ"ש ראייתו הוא רק דאם נעקרו כולם נעקר ונתבטל מהם שם קבוע ואין איסור מדינא ומ"ש דמותר דלא גזרינן הוא סברא מבחוץ דלא שייך לגזור כיון שיש לו היכר שכבר קודם הפרשת מקצת נעקרו כולם ואין מתירין לו כי אם ע"י ב' דברים אחד דתחילה יהיו נעקרים כולם ואח"כ שוב יפרוש מהם מקצת וזה אמת לדינא ג"כ רק דמאי דקאמר דמותר לכתחילה לעשות שיהיו נעקרים כולם זה אינו כמ"ש בשם הגר"א כדמוכח מסוגיא דזבחים דא"כ הדרא קושיא לדוכתא ונכבשינהו.
היוצא לנו לדינא מכללם של דבריהם הוא דכל שפירש מקצת מן הקבוע לפנינו אסור מדינא לכ"ע כאלו לוקח מן הקבוע בידים ובפירש מקצת שלא בפנינו שלא ע"פ מעשה שלו לדעת רשב"א ור"ת מותר דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע אלא או בקדשים כפי שיטת התוס' או בעושה מעשה בידים כפי שיטת הרשב"א ובפירש מקצת שלא בפנינו ע"פ מעשה שלו לדעת ר"ת דמחלק בין חולין לקדשים מותר ולדעת רשב"א אסור כיון שנעשה ע"י ולדעת הרא"ש אפי' פירש מקצת שלא בפנינו ואפילו שלא ע"י מעשה שלו גם כן אסור מטעם גזירה ואינו מחלק בין חולין לקדשים ובין עושה מעשה בידים או לא ובפירשו כולם בפנינו מעצמם מותר אליבא דרשב"א כל שאין עושה מעשה בידים רק דוקא בנתפזרו אנה ואנה לשיטת הרא"ש והתוספות בנתפזרו בפנינו וי"ל דאסורים מדינא כלוקח מקבוע ובנתפזרו כולם שלא בפנינו אסורים מגזירה שמא יקח מן הקבוע. אך באם נעקרו כולם אז להרשב"א עדיין שם קבוע עליהם כל שלא נתפזרו אנה ואנה ואסורים מדינא ולהרא"ש שם קבוע בטל מהם רק דעדיין אסורים מטעם שכל אחד פירש מקביעות ואם שוב אח"כ עושה מעשה להפריש מהם מקצת אליבא דרא"ש מותר מטעם דיש לו היכר ולא גזרו בזה, ולהרשב"א אסור מדינא כל שפירש מהם מקצת בפנינו כיון שעדיין שם קבוע עליהם. ולעשות מעשה לכתחילה לעוקרם בידים ולהפריש שוב מהם אסור אליבא דכ"ע.
ולענין דינא הסכימו האחרונים לפסוק כשיטת ר"י דאפילו פירש שלא בפנינו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ובהפ"מ הכריעו להקל כדעת הרשב"א אכן בפירש קודם שנודע הספק גם הרא"ש מודה דמותר גם בדין נעקרו כולם ושוב פירש מקצת מהם נוטה שם דעת הגר"א בביאורו שאין להקל כי אם בנתפזרו כולם ושוב נעקר מהם מקצת.
ואחר שביארנו לפניך כל השיטות נבוא לבאר עתה הדינים המסתעפים אחד לאחד על סדר דברי הרב ב"י וה' יאיר עיני בתורתו. ובאמת ילמדני.