בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן יד
דין פירש מן הקביעות בפנינו אם נקרא פירש.
הא דקיי"ל בפירש מן הקבוע דאזלינן בתר רובא דווקא בפירש מעצמה שלא בפנינו אבל אם פירשה בפנינו לא מהני ואסור ויש בזה מחלוקת הפוסקים אם הוא מדאורייתא או מדרבנן דגזרינן שמא יקח בעצמו מן הקבוע. ולכאורה היה נ"ל להוכיח דהוא מדאורייתא ממ"ש בש"ס בברייתא גבי ט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב משמע דוקא בנמצא שהוא שלא בפנינו כדרך מציאה דאל"כ היה לו לומר רבותא יותר דאפילו פירש בפנינו אזלינן בתר רובא, וא"ל כיון דעכ"פ אסור מדרבנן לכך נקט הברייתא נמצא דוקא דהא לפמש"ל דלכך שינה הברייתא בלשונו ואמר ובנמצא הלך אחר הרוב ולא אמר ובנמצא מותר משום דלפעמים הוי חומרא בנמצא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה ואחת בשר כשירה יעו"ש, וא"כ היה לומר בפירש בפנינו גם כן אזלינן בתר רובא מיהת מדאורייתא הוא ודאי איסור ולא ספק ונ"מ לענין תערובות וש"ד כמו שיתבאר לפנינו בס"ד.
ועוד ראיה לענ"ד מהא דהקשו בש"ס פג"ה על רב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור מהא דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב ותירץ דנמצא ביד עובדי כוכבים שאני דהוא דוחק לחלק בין נמצא בשוק לנמצא ביד עובדי כוכבים, ולמה לא תירצו הש"ס דנמצא ר"ל שראינו שלקח העובדי כוכבים מן הקבוע וכל שלא לקח בעצמו נמצא קרי ליה וא"כ אזלינן בתר הרוב מדאורייתא וז"ש הלך אחר הרוב ר"ל מדאורייתא לאפוקי בלקח בעצמו מן הקבוע דמן התורה כמחצה על מחצה דמי והוה א"ש גם כן מה דשינה בלשונו ואמר ובנמצא הלך אחר הרוב ולא אמר סתם מותר כיון דבאמת בכה"ג אסור מדרבנן כמ"ש הפוסקים, אך זה יש לדחות דלכאורה קשה דהא מה שאמר רב בשנמ"ה אסור אינו ר"ל רק מדרבנן לבד, ואדרבא קיי"ל איסורי' טפי מכל איסורים דרבנן כמ"ש הש"ך (בכללי ס"ס סי' י"ח) וא"כ אפילו נפרש בנמצא ממש אף דלרב אסור מדרבנן מ"מ מן התורה מותר לאפוקי בלקח מן הקבוע וא"כ א"ש הא דאמר בברייתא הלך אחר הרוב ר"ל מן התורה ולכך לא קאמר מותר וא"כ מאי מקשה מכאן על רב אע"כ דהש"ס ס"ל מדקנט בברייתא סתם הלך אחר הרוב ולא קא מפרש דעכ"פ אסור מדרבנן ס"ל דמותר לגמרי ולכך מקשי שפיר.
וע"ד חידוד התלמידים אמרתי להביא ראיה מכאן דלקח עובדי כוכבים מן הקבוע לפנינו הוה איסור מדאורייתא דאל"כ אכתי תקשה למה לא משני דהא דקתני ובנמצ' הלך אחר הרוב היינו דלקח מן הקבוע בפנינו דמקרי פירש ומקרי גם כן נמצא דאינו לוקח מן הקבוע בידים וא"ל משום דאכתי אסור מדרבנן דגזרינן שמא יקח מן הקבוע דזה אינו דלרב אין זה מוכרח דס"ל הך גזירה כלל דהא עיקר הך דינא דקיי"ל דגזרי' שמא יקח מן הקבוע מקורו מן הסוגיא דפרק התערובות (דף ע"ג ע"ב) גבי שור הנסקל שנתערב בקדשים דפריך שם ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ותירץ רבא גזירה שמא יקח מן הקבוע.
והנה רב דס"ל דהלכה כר"י דמין במינו לא בטל מדאורייתא כמ"ש פרק כל הבשר גבי טיפת חלב כו' וע"ש, ולפמ"ש התוס' פרק התערובות (שם ע"א) לר"ת דחזר בו והוה ס"ל דר"י ס"ל מין במינו לא בטל גם ביבש ביבש, וא"כ ודאי דאסורות כולם מן התורה וא"כ לא שייך לומר נכבשינהו דהא כבר נאסרו מן התורה, ואין מבטלין איסור לכתחילה ובפרט לשיטת הפוסקים דס"ל דאסור לבטל איסור דאורייתא מן התורה וא"כ אין לנו הכרח מן המשנה דאית לן הך גזירה דשמא יקח מן הקבוע דרבא גופא לא תירץ כן אלא משום הקושיא דפריך ונכבשינהו, וכיון דהקושיא מתורץ מנין לנו לגזור גזירה שאינה מפורשת לא במשנה ולא בברייתא ורבא דהוצרך לכך מכח קושיא והיינו משום דהוה ס"ל דמדאורייתא בטל, ואף דאסור לבטל אפילו איסור דרבנן מכל מקום משום תקנתא דקדשים שאני, וכיון שאין לנו הכרח הדרא קושיא לדוכתיה למה לא תירץ דמיירי דלקח עובדי כוכבים בפנינו ואין כאן בשר שנתעלם מן העין אע"כ כיון שאנו רואים הפריש' הוא אסור מן התורה ודמייא ללוקח בידים מן הקבוע.
ובזה י"ל גם כן דברי הרמב"ם שנתקשו בו כל הפוסקים דפסק שבשר שנתעלם מן העין אסור אפי' בנמצא ביד עובדי כוכבים והוא היפוך דברי הש"ס והברייתא דנקט נמצא ביד עובדי כוכבים שאני והמ"מ שתירץ שכך הוא בירושלמי ולכך פסק כן הוא תמוה דזה כלל גדול המסור בידינו שבכ"מ שהירושלמי חולק על ש"ס שלנו אזלינן בתר ש"ס שלנו, וכן תמה עליו באמת בכרו"פ אבל לפמ"ש א"ש דיש לומר דהרמב"ם מפרש מ"ש בש"ס נמצא ביד עובדי כוכבים שאני ר"ל שלקח בפנינו, דאל"כ אכתי הוא בשר שנתעלם מן העין דלא ס"ל דהשגחת העובדי כוכבים יועיל בזה, והרמב"ם ס"ל כשיטת הר"ן דפי' לפנינו הוא רק דרבנן דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ורב לא גזר דאליביה אינו מוכרח דס"ל הך גזירה כמ"ש והש"ס שתירץ כן נמצא ביד עובדי כוכבים שאני הוא רק אליבא דרב דעליו הקשו במה דס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור ולכך לדידן דקיי"ל מין במינו בטל מן התורה א"כ צריכין אנו לתירץ דגזרינן שמא יקח מן הקבוע וכיון שכן לא מחלקינן שוב בין לקח העובדי כוכבים לפנינו או לא, ואין מש"ס שלנו הכרח לזה לחלק לדידן אליבא דדינא לכך פסק כהירושלמי דאיתא בפירש לאיסור.
ועיין בתוס' פרק התערובות שם ד"ה ונכבשינהו שכתבו וכגון שלא בפנינו פירשו ממקום קבוע דאם היתה הפרישה בפנינו היו אסורים כאלו לקחם במקום הקביעות מוכח דס"ל דאסור מדאורייתא דהא שם בס"ד דש"ס עדיין לא אסיק אדעתיה הך סברא דגזרינן שמא יקח מן הקבוע אלא ודאי דכל שפירש לפנינו שם קבוע עליו ולכן גם שם בהך דשור הנסקל דנתנו עליו חכמים שם קבוע כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכן מוכח ג"כ מדברי התוס' פרק קמא דפסחים גבי ט' ציבורין של מצה ועוד בכ"מ דס"ל דפירש לפנינו אסור מדאורייתא וכן הסכים הפר"ח ושאר אחרונים לדינא כדעת התוס' והרשב"א ולפנינו נדבר עוד מזה.