בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן י
דין אם יש לנו ספק אם בעת הפרישה מן הקבוע היה איסור בקבוע.
יש להסתפק באם לא היה ידוע לנו שהיה איסור בקבוע בעת שלקח מן הקבוע כגון שידענו שיש כאן חנות אחד מוכרת בשר טריפה וראינו א' יוצא מן המקולין ושכח אח"כ מאיזו מקולין לקח וא"י אם היה בשר טריפה במקולין של איסור בעת שלקח מן הקבוע אם לאו די"ל דלא אמרינן קבוע אא"כ היה ודאי איסור קבוע בחנות בעת שלקח ובודאי היתר בחנויות של היתר משא"כ בא"י כלל א"כ אין זה מיעוט ורוב במציאות דהא עיקר הטעם דקבוע כמחצה על מחצה דמי משום דהאיסור ניכר במקומו ודבר שאין לו ביטול היה כמחצה על מחצה משא"כ כאן שנולד לנו הספק אם הבשר הזה היה מהחנות האסורה ואם היה שם בשר כלל או לא ואם היה כלל בשר בחנויות המותרות או לא וא"כ בדין זה לא שייך כלל איסור ידוע שאין מתבטל וא"כ הרי ספק היאך היה הדבר בזה שפיר י"ל כיון דהמותרות הם תמיד רוב בודאי יותר נוטה לומר דחתיכה זו הוא כשירה ומסתמא היה בשר ברוב החנויות ולא במיעוט, או אפשר כיון דעכ"פ קבוע חנות א' המוכרת טריפה ביניהם אף דלא ידעינן אם היה שם בשר כלל ג"כ אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והנה בפרק הרואה (ברכות דף נ"ג ע"א) איתא ת"ר היה מהלך חוץ לכרך ורואה אור אם רוב כותיים אינו מברך אם רוב ישראל מברך ופריך שם הא גופא קשיא אמרת אם רוב כותיים אינו מברך הא מחצה על מחצה מברך והדר תני אם רוב ישראל וכו' ומשני ה"ה דאפילו מחצה על מחצה מברך כו' וכן פסקו הפוסקים וכן מבואר בש"ע (א"ח סימן רצ"ח סעיף ז') ועיין מ"א שם שהקשה על הא דקאמר ברוב כותים אינו מברך דהא הו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי ובזה הא דקיי"ל דמברך ותירץ שם דהאור שנראה לאדם מקרי פירש יעו"ש.
ולענ"ד הוא תמוה הא בכל רגע מתוסף האור שדבר הנדלק הוא מסתלק תמיד והאור הנוסף בכל רגע קטנה הוא מתחדש מדבר הנשרף כידוע לחכמי הטבע, וא"כ מקרי רואה הפרישה בעת שהוא מברך ובפירש לפנינו הא דמיא ללקח מן הקבוע כמו שיתבאר בסימנים הבאים ולא דמיא לדיבור דנפק מפומייהו דסנהדרין דמקרי פירש כמ"ש המפרשים דשם הדיבור אינו ניכר ולא שייך בו פירש לפנינו משא"כ באור של אש דהוא דבר ניכר ונרגש, ולכן נלע"ד כמ"ש דבזה לא שייך לומר כל קבוע כו' כמ"ש דהא אין זה דבר ידוע שלעולם מדליקין אור בכל בית בכותים או בישראל ולכן הו"ל ספק אם היה כלל בבית של כותים או בבית ישראל רק משום דרוב דיירי העיר הם כותים אמרינן דמסתמא האור הוא של כותים ולפמ"ש אין זה קבוע וא"כ א"ש ויש לפשוט משום ספיקא דידי. ועיין באלי' רבא שהקשה ג"כ על מה דקאמר התם ואם מחצה על מחצה מברך הא הוי ספק ברכות ולהקל.
ולענ"ד לא קשיא מידי לפמ"ש שם דגם בכותים מדינא היה ראוי לברך עליו דהא איסורא אזיל לי' והא אחרינא הוא וכמ"ש שהאור מתחדש בכל עת ורק משום גזירה אמרו דלא מברכין עליו דגזרינן משום ראשון ועמוד ראשון ולכך בספיקא השוה ודאי דאין להחמיר וכל ספק גזירה שלהם להקל ומוקמינן אדינא, ומזה יהיה קצת ראיה למה שפלפלו האחרונים בהא דקיי"ל ספק ברכות להקל משום חומרא, דלא תשא אם יש ס"ס לברך אם מברכין ולפמ"ש מוכח דמברכין דהא ידוע שס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן דמיא בכל מילי וכמו דמברכין כאן בספיקא דרבנן כמו כן בכל ס"ס, וע"ש בסוגיא דריח איתא נמי היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב עובדי כוכבים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך והעתיקו ג"כ לשון זה (בש"ע סימן רי"ז סעיף ז') ומהתימא על מה דלא פריך הש"ס ג"כ כאן הדיוקים אהדדי ואפשר דסמך הש"ס ג"כ אמה דקאמר בתחילה גבי אור דנקט סיפא אגב רישא וה"ה הכא במחצה על מחצה מברכין. וצ"ל הטעם ג"כ משום דכאן במחצה על מחצה הוא רובא להיתרא דהא עיקר הטעם מה דאין מברכים על הבשמים של עובדי כוכבים הוא משום דסת' מסיבת' לכוכבים ומזלות ובודאי דלא דוקא קאמר דאין בנמצא שיהיה לפעמים מסיבת עכו"ם שלא לשם כוכבים ומזלות אלא משום דרובם מסיבתם לכוכבי' ומזלו' נקט הכי וא"כ במחצה כותים ומחצה ישראל מצרפין מיעוטא דעכו"ם דאין מסיבתן לכוכבים ומזלו' והוה רובא להיתירא ושפיר מברכין עליו, וצ"ע מה שסתמו הפוסקים בזה ולענ"ד פשוט כמ"ש.
עוד היה נלע"ד להוכיח קצת למ"ש לחלק בין ודאי קבוע לספק ממ"ש בפרק לא יחפור שם ובפרק ב' דנדה (דף ט"ז ע"א) גבי דם הנמצא בפרוזדור דקאמר שם דחייבים עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה משום דרוב דמים באים מן המקור, והנה זה ידוע דאין אשה טמאה אלא בהרגשה כדילפינן בנדה פרק הרואה כתם מקרא ומוסכם מכל הפוסקים וא"כ כיון שמרגשת בעת יציאת הדם הרי זה כרואה שיוצא ממקום הקביעות וא"כ למה חייבים עליו על ביאת מקדש דהא כאן קבוע היתרא העלי' שדמי' טהור, ואין לתרץ כיון שאין יודעת באיזה מקום בא הדם אם מן העלי' או מן המקור אין זה רואה שפירש מן הקביעות דודאי זהו קבוע גמור שהספק נולד לנו במקום הקבועות ודמיא לתערובות חנויות למאן דס"ל דהוי קבוע דאורייתא ולוקח מן הקבוע דאינו יודע מאיזה מקום האיסור דמקרי קבוע כיון שבמקום תחילת הפרישה נולד שם הספק כמו כאן בעת שמרגשת שמתחיל הדם לצאת ממקומו הרי נולד ספק זה בעת התחלת פירשתו וכלוקח מן הקובע דמיא וזה פשוט, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא, אבל לפמ"ש א"ש דבאמת כאן אין זה קבוע ודאי דמי אמרינן דתמיד נמצא דם בעלי' ובמקור רק שדמי המקור מרובים מדמי העלי' זה ודאי אינו דרוב פעמים האשה טהורה לגמרי ואין דם במקורה כלל, ועיקר הדם ממותרי הליחות שבגוף כידוע אלא אנן הכי אמרינן רוב הדמים מן המקור באים, ור"ל שרו' פעמים בא הדם מן המקור ובעלי' לא שכיח שיהי' שם דם ויבוא משם אלא במקרה שכיח שם דם ולכך לא מקרי קבוע כלל, ושפיר אזלינן בתר רובא, ואין לחלק ג"כ בין ראה יוצא ממקום הקביעות ובאין מרגשת דזה ודאי אינו דאטו בראיה תליא מילתא אלא העיקר תלוי בין נולד הספק במקום הקביעות או לאחר שפירש וכמ"ש הרשב"א בתה"א והרא"ה בבדה"ב שם וא"כ גם בנדון זה בהרגשה הרי נולד הספק בתחילה וכמ"ש, ולכן נלע"ד דאין זה קבוע וכיון שלא מצאתי דבר זה מפורש בפוסקים מסתפינא להקל ומ"מ באם היה להיפך ט' חנויות מוכרות בשר נבילה ואחת כשירה דבזה ג"כ אמרינן קבוע כמש"ל ודאי דאין לחושבו ספק להקל.