בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הקבוע · סימן ט
דין מה נקרא פירש לומר דהולכים אחר רוב.
איזה הוא הפרישה לומר דהולכים בו אחר הרוב האריך בזה בספר בינת אדם (סי' י"ט) ותוכן דבריו שם דבמידי דנייד הוי פירש כל שאינו עומד בכנופיא עם אחרים ובחנויות כל שהוא עדיין במקולין לא מקרי פירש כיון שכן דרך לטלטל במקולין ממקום למקום ואח"כ להחזיר אותו למקומו ואפילו אם הוא ביד אחר והוא עדיין במקולין לא מקרי פירש כן הוא דעת הרשב"א דלא כרש"י יעו"ש. והנה זה ודאי דאם פירש ע"י המוכרים שמטלטלים אותו ממקום למקום במקרה לא על דעת שיהיה במקום שיתפרש ודאי דלא מקרי פירש כלל וזה דמייא להא דאמרינן אשה הדרא לניחותא ואפילו אם פירש למקום אחר שרוצה שיהיה שם באותו מקום עד שיהיה נמכר ג"כ לא מקרי פירש ובפרט לפמ"ש דהולכים אחר רוב חנויות ודאי דכ"ז שהוא בחנות באיזו מקום שיהיה לא מקרי פירש כלל.
אמנם דין זה לא שייך אלא אם נאמר דתערובות חנויות הוה קבוע דאורייתא אבל אם נאמר דקבוע לא מקרי אלא שכל חנות ניכרת במקומה א"כ היאך שייך שיפול ספק בחנות, ומכל מקום שייך בדרך רחוק כגון שראה שיצא מחנות ואמר שלקח הבשר אחר שפירש ממקום למקום ואח"כ שכח מאיזו חנות הוא, וכתב בספר בינת אדם דע"כ לא פליגי רש"י ורשב"א אלא בנמצא ביד עובדי כוכבים לאחר שנגמר המקח ועודו עומד במקולין אבל אם נמצא מושלך בארץ אפילו במקולין גופי' מקרי פירש לכ"ע, ולע"ד איפכא מסתברא דאפילו רש"י לא ס"ל דמקרי פירש אלא משו' דהוא בידעובדי כוכבים וכבר נגמר המקח דכבר יצאת מרשות המוכר לרשות הלוקח ואין לך פירש גדול מזה והרשב"א ס"ל דכיון דהספק נולד במקום הקביעות אין חילוק בין אם ברשות המוכר או ברשות הלוקח אבל בנמצא במקולין בארץ למה יקרא פירש כיון דעיקר הקבועו' הוא בחנויו' א"כ מה חילוק יש בין אם היה מונח על השולחן או על הארץ דהא בלא"ה אין החנויות מעורבים רק משום דאיקבע בהו איסורא ולא שייך בהם ביטול לא אזלינן בתר רובא א"כ כל שהוא עדיין ברשות המוכר נראה דאין חילוק היכן הוא מונח דעדיין הוא ברשותו וכל הבית כמקום א' דמי' וסמך לזה דמצינו דד' אמות נקראים תמיד מקומו של אדם וידוע דכל הבית כד' אמות דמי לכמה עניינים הרי דהכל נקרא מקום אחד ואף דמצינו בריש פ"ק דנדה בסוגיא דקופה שטלטלוה ממקום למקום ונמצא שם שרץ דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום היינו משום די"ל דבמקום שנמצא עתה שם היה שרצים מצויים ולא במקום הראשון דהא דרך להיות במ"א יהיה שרץ ובמ"א באותו בית לא יהיה שרץ משא"כ כאן דאין שום סברא לחלק בין אם הבשר מונח במקום הראשון שהניחו שם אחר שחיטה או אח"כ ודאי דנקרא הכל מקום אחד והא דאיתא במס' שקלים מעות שנמצא בין שקלים לנדבה כו' דמוכח שם דאפי' אם הוא בעזרה מקרי פירש ש"ה דנקרא תערובות חתיכות דשם עיקר הקביעות הוא במה שהם בכנופיא חדא תדע דאפילו נעקר כל הקביעות אף שלא נתפזרו אנה ואנה רק שהולכים בכנופיא מקרי ג"כ פירש לשיטת הרא"ש וכמשי"ת לפנינו באריכות משא"כ בקבוע דחנויות דלא תלייא כלל במה שהם מעורבים יחד וכמ"ש, וכבר הרגיש בזה המחבר בינת אדם דש"ה משום קבוע דחתיכות יעו"ש. וכן יראה מלשון הש"ס דקאמר ובנמצא הלך אחר הרוב ובודאי מציאה לא שייך בחנות רק בשוק וכן לשון המחבר (בסעיף ג') אבל בשר הנמצא בשוק.
וקרים עוד לומר דאפי' אין המוכרים קבועים בחנויות אלא עומדים בשוק כל אחד מוכר על שולחן מיוחד ונמצא בשר סמוך לשולחן אחד מהם במקו' שקונה לו ד' אמותיו לא מקרי פירש כל שלא יצא עדיין מרשותו, ועוד דהא לא גרע מהא דנזיר דאשה הדרא לניחותא, א"כ לא מקרי פרישה אלא בפירש גמור שנעקר ממקום זה למ"א לא ע"ד לחזור וא"כ כל שנמצא בסמוך לו שעדיין דעתו עליו ושכיח שיחזור ויזכור עליו ויטלנו מן הארץ ויחזרנו לשולחן א"כ הדרי לניחותא מקרי והוי קבוע גמור ואדרבא איפכא קשה לי' לדעת הרשב"א דחולק על רש"י וס"ל כל שנולד הספק בחנות אף כשהוא כבר ביד העובדי כוכבים לא מיקרי פירש ולא ידעתי למה כיון דכבר פירש מרשות המוכר מה בכך שהוא עומד בחנות המוכר הא אפילו למאי דס"ל כליו של לוקח ברשות מוכר לא מהני לקנות היינו דוקא בכלי שהכלי בטל לגבי הרשות משא"כ באם הוא ביד הלוקח ודאי דקונה לו ידו והרי נשתנה לרשות אחר וכי המחיצה של החנויות גורמים שיהיה נקרא מקום הקביעות וזה לא מסתברא כלל, ועיין במל"מ (פ"ד מהלכות מת"ע הלכה ט') שהביא קושיית המרדכי סוף חולין בהא דקיי"ל דשבלים הנמצאים בחורי הנמלים שלאחר הקוצרים הוא לעניים משום דספק לקט לקט דהא קיי"ל דאזלינן בתר רובא ורוב התבואה הוא של בעה"ב ותירוץ המרדכי דהוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והקשה המל"מ שם דהא הוי פירש מן הקביעות ובנמצא הלך אחר הרוב דלכאורה יש מכאן ראי' לדעת הרשב"א דלשיטתו א"ש משום דבכל שדות דרך להיות שם חורי נמלים והוי כאלו נמצא ביד עובדי כוכבים בהיותו במקולין. וכ"כ בספר בינת אדם שם.
ולע"ד בלא"ה לא קשה כלל דהא ודאי מיירי דהתבואה שבחורין הוא במקום שאין הבעלים מתייאשים מהם ולא הוי מקום הפקר לכל אדם אלא כרשות ביתו של אדם דאינו מתייאש מהם לעולם כמ"ש בפרק ב' דבבא מציעא דאל"כ למה קאמר שם שבתוך הקמה הרי הוא של בעה"ב הא כבר נתייאשו הבעלים והרי הוא של מוצאם אלא ודאי דמיירי בנמצא במקום שהבעלים אין מתייאשים מהם ודעתו עליהם א"כ הרי הוא קבוע גמור ודמייא לנמצ' מושלך בארץ בחנו' שכתבנו דהוה קבוע לכ"ע ואדרבא קשה מכאן לשיטת הב"א דס"ל דזה הוי פירש לכ"ע. אך מה דקשה על המרדכי דכ' דהוי קבוע והא דמייא הך דשבילין לתערובות חתיכות דלכ"ע לא מקרי קבוע כי אם בדבר חשוב וחתיכה הראויה להתכבד והך דשבילין אינו דבר חשוב ולא דבר שבמנין וא"כ בטל ברובא ומה קבוע שייך כאן ואף (דבפרק ה' דבפיאה משנה ואו) איתא הרוח שפיזרה את העמרים אומדים אותה כמה לקט ראויה לעשות כו' והביאו הרמב"ם (שם הלכה ה') וז"ל הרוח שפיזרה כו' ונתערב קציר של בעל השדה עם הלקט אומדים כו' הרי מבואר דלא שייך בי' ביטול ברוב היינו משום דכיון דיש שם בודאי לקט של עניים אין סברא שיתבטל שלהם בשל בעה"ב וכי אם נתערב קב חיטים שלו בשל חבירו יאכל הלה וחדי, אבל שם קבוע ודאי דלא חל עלייהו לפי דעת הסוברים תערובות חנויות לא הוי קבוע דאורייתא אף דודאי לא בטלי החנויות זה בזה כיון שהם משל אנשים הרבה, ועיין במל"מ שם שהביא בשם המרדכי, עוד תירץ אחר דלכך לא אזלינן בתר רובא משום קרא דעני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו כדקאמר הש"ס במס' חולין פרק הזרוע יעו"ש וא"כ י"ל דב' התירוצים שהשיב ר"ב לר' משולם משום דמספקא לי' אי תערובות חנויות מקרי קבוע דאורייתא או לא דלפי מש"ל בפתח השער בטעם הסוברים דתערובות חנויות מקרי קבוע משום דלא שייך בי' ביטול א"כ כאן ג"כ דלא שייך בי' ביטול של עניים בשלו כמ"ש ולדעת הסוברים דלא מקרי קבוע צ"ל כתירוץ הראשון משום קרא דעני ורש הצדיקו וא"כ א"ש וצריך לתרץ דעת הרשב"א דס"ל עיקר הפרישה הוא שיפרוש מן המקום שרגיל להיות בתחילה ואין הדבר תלוי בשינוי רשות כלל. ולכך אפילו אם הוא ביד הלוקח כל שעדיין הוא במקולין נקרא עדיין במקום קביעות משא"כ אם היו מוכרים בשוק כל אחד יושב על שולחן מיוחד כיון שבשוק אין דרך לטלטל ממקום השולחן למקום אחר כל שפירש משם או נפל לארץ מקרי פירש.
ועוד נראה דלא מקרי פירש אלא אם במקום שנמצא שם היה ספק מאיזו מקום הוא נפרש מן האיסור או מן ההיתר אבל כל שבמקום שהוא נמצא ופירש שם אין כאן ספק שבודאי בא מן החנות שנמצא אצלו א"כ בעת שנולד הספק היה במקום הקביעות ולכך בנמצא בחנות עצמה אף שהיה מונח בארץ כיון שידוע שהוא באותו החנות ואין כאן ספק היאך יהיה נקרא פירש אף שאח"כ נשכח מאיזו חנות היה או בתערובות חנויות למאן דס"ל תערובות חנויות הוה קבוע ודאי דלא שייך פירש כלל וזה ברור לדעתי.
ובפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ד ע"א) איתא ההוא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא ופריך שם לימא משום דס"ל כר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומשני ש"ה דאי מיגנב מיניה אצנועי בגוה לא מצנע וה"מ חמרא אבל עינבא מצנע והנה ודאי דזה מקרי קבוע כל שיש הרבה כרמים בעיר וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ אפילו לר"ח אין להתיר כאן דהא אין כאן רוב וקרוב כיון דכמחצה על מחצה דמי ולכאורה נראה דלא מקרי כאן פירש אף דיש כאן ספק אם האי חצבא הוא מאותו הפרדס של ערלה או משל פרדס אחר מ"מ פירש ודאי משמע דהיינו בידוע שאינו במקום קביעות כלל אבל כאן שיש ספק שמא הוא מאותו פרדס עצמו שנמצ' בו וכאן נמצא כאן היה הרי נשאר במקום הקביעות ואם נאמר כדעת הב"א דמושלך בארץ מקרי פירש ה ה א"ש אבל גם משם אין ראיה דהרי מאחר דמיירי שכבר הי' יין וא"כ כבר פירש בתחיל' אל הגת שבבור שנעשה בו היין, ואף שכבר כתבנו למעלה דבמקום שדרך לטלטל שם אנה ואנה לא מקרי פירש לא דמייא כלל שנשתנה הדבר מכמות שהיה מענבים ליין בעת שהתחיל להשתנות נעקר ממקו' זה למ"א להיות דבר אחר ופנים חדשות באו לכאן ודאי דמקרי פירש ועמ"ש לקמן דאם נשתנה הדבר מכמות שהיה זה לא מקרי פירש מ"מ כאן שנעקר עי"ז ודאי דנקרא פירש ומ"ש בגמרא אבל עינבי מצנע יש לומר דגם למסקנא דקיי"ל כר"ח דהולכים אחר הרוב א"ש דבזה לא מקרי פירש כל שהוא בתוך אותו פרדס עצמו כמ"ש וא"כ מוכח מכאן דלא כס' ב"א. אף די"ל דהש"ס קאמר הכי לפום הס"ד דלא אתיא כר"ח ונאמר דרוב וקרוב הולכים אחר הקרוב רק משום דאצנועי בגוי' לא מצנע לכך מחלק דבעינבי מצנע ושפיר יש להלך אחר הקרוב מכל מקום הוא דוחק לומר כן דהש"ס חלק בין עינבי לחמרא שלא אליבא דהילכתא לדידן דקיי"ל כר"ח אבל לפמ"ש א"ש דבאמת קאמר הש"ס לדידן אף דקיי"ל כר"ח מכל מקום כיון דהוה קבוע וזה לא מקרי פירש כמ"ש לכך אסור.
ובזה מתורץ דברי הרמב"ם במה שתמהו עליו המפרשים במ"ש (פ"י מהלכות מ"א הלכה י"ג) שכתב הך דינא דחביות יין שנמצא בפרדס של ערלה וכ' שם ג"כ הך טעמא דלא היה מצניע שם וכ' ג"כ החילוק בין עינבי לחמרא, וכבר תמה עליו בלח"מ וכרו"פ ושאר אחרונים דהא הך שקלא וטריא נקט הש"ס לפום מאי דס"ד דלא כר"ח אבל לפי מאי דקיי"ל כר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אפילו עינבי שרי והוא תמוה לכאורה, אבל לפמ"ש א"ש דהרמב"ם הוקשה לו ג"כ מה דאמר בש"ס הך חילוקא דבין חמרא לעינבי דאין זה נצרך למאי דקיי"ל כר"ח לכך ס"ל דבאמת גם לדידן איתא להאי דינא והיינו משום דזה נקרא קבוע ולא פירש וא"כ בנמצא בפרדס אין שייך לילך אחר הרוב בעינבי כמ"ש.
ועפ"ז עולים ג"כ כהוגן דברי הטור והמחבר (יו"ד סימן רצ"ד סעיף י"א) דאם נמצאו ענבים טמונים בכרם אסורים והוא ממ"ש כאן בש"ס אבל עינבי מצנעי ולפי המסקנא דקיי"ל כר"ח אין נ"מ בזה כמ"ש ובאמת תמה הט"ז על המחבר והוא בעצמו קושית המפרשים על הרמב"ם ולפמ"ש א"ש, ומ"ש הט"ז שם בכאן עדיף יותר מקורבה דמוכח דכאן נמצא כאן היתה יעו"ש אין בזה הכרח כ"כ דכיון דקיי"ל דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב, אפילו בקורבה דמוכח אין לחלק בין מוכח הרבה למוכח מעט ועיין בלח"מ שם שתירץ דברי הרמב"ם וכ' שם דכיון דרוב זה אינו ברור דהא איכא רובא דעלמא דעובדי כוכבים והוה כיי"נ. וצ"ל כפי' התוס' שם דמיירי ברוב גנבי ישראל יעו"ש שהאריך להוכיח דאין זה רוב גמור ודברים אלו תמוהים חדא מדוע לא זכר הרמב"ם דמיירי ברוב גנבי ישראל כמ"ש הלח"מ בעצמו שם ועוד דכיון דמיירי ברוב גנבי ישראל א"כ מדוע לא היה רוב גמור ואיסור ערלה לא שייך בזה דרובא דעלמא לא הוי ערלה ועיין בהג"ה אשר"י דפסק דגם בענבים מותר לדידן דקיי"ל כר"ח וז"ל נ"ל דלדידן דלא אזלינן בתר קירבה אלא בתר רובא אפילו ענבים שרי דלא אמרינן משל ערלה הם דלכל הפחות הוה להו ספק ערלה דשרי בחו"ל יעו"ש ולכאורה דבריו תמהים למה הוצרך לטעמא דספק ערלה בחו"ל כיון דבאמת קיי"ל כר"ח דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב ולכך נ"ל דהוא ס"ל באמת כמ"ש דלא מקרי פירש והוה לי' קבוע וכמחצה על מחצה דמי.
אך ברא"ש איתא בפירוש בפרק לא יחפור דאפילו ענבים נמי שרי משום דקיי"ל כר"ח דאזלינן בתר רובא וא"כ צ"ל לשיטתו דס"ל דזה מקרי פירש וצ"ל דהרא"ש ס"ל כיון דאנן אמרינן דמרוב כרמים באו א"כ לגבי כרמים אחרים מקרי פירש שפיר דהא לא נמצא כי אם בכרם אחר של ערלה לא באותם כרמים ואף דיש להסתפק ג"כ שמא מאותו כרם של ערלה הם ושם לא נקרא פירש כמ"ש וא"כ יצא לנו דין חדש דבהיו כאן רוב חנויות כשירות וא' של נבילה ונמצא בשר מושלך שם בחנות של איסור נקרא פירש ואזלינן בתר רוב חנויות כל שיש להסתפק שבאו משאר חנויות או לא וי"ל ג"כ דברי הטור והמחבר שדעתם שקרוב יותר לומר שבאותו כרם היו וכמ"ש הט"ז שם דעדיף יותר מקורבה וכיון דמדברי הרא"ש מוכח להדיא הך דינא ומדברי הטור והמחבר אין הכרח שחולקים ע"ז שי"ל כטעמו של הט"ז וכן מוכח קצת מלשון הטור והמחבר שכתבו הטעם לאיסור משום דקרוב כו' נראה לפסוק כן לדינא.
אמנם בדין חנויות נראה דהכל מודים בזה דיש לאסור דדוקא התם גבי עינבי דניכר שנגנבו הענבים ויש קצת סברא לומר דלא היה מצניע שם כיון שגנב משם רק דבעינבי אין זה ברור שלא יצניעו שם וכיון דאיכא למימר דלפעמים דרך להטמין שם בזה יש מחלוקת הפוסקים אם תולין דהוא ודאי מאותו כרם או לא משא"כ בנמצא בשר מושלך בחנות האסורה ואין ידוע אם היה בדרך גניבה או שנפל מעצמו ע"ג קרקע ודאי דניכר הדבר שהוא משל אותו חנות ואין שייך לומר כאן דניזל בתר רובא.
אמנם אם היה הבשר מוצנע וניכר הדבר שהוא בדרך גניבה בהא דמיא ממש להא דעינבי בפרדיסא ותליא במחלוקת הפוסקים ולפי מה שהכריע בש"ע להחמיר משום דקרוב יותר לומר דהוא מן אותו הכרם א"כ בנמצא בחנות הטריפה יש להחמיר אכן אם הי' רוב החנויות מוכרות בשר טריפה וא' מוכר' בשר כשר ונמצא בחנות הכשירה בזה נלע"ד דאין להקל כיון דבאשר"י מפורש דגם בזה אזלינן בתר רובא וגם בהג"ה אשר"י התיר מטעם ספק ערלה א"כ ס"ל דהוי ספק ממש ודאי דיש להחמיר דנראה דגם הטור והמחבר לא כתבו כן רק לחומרא ולא לקולא.