אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן טו

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן טו

סימן יד

דין לקח אחד מן הקבוע אם מותר לישראל אחר.

ויש לחקור בזה אם לקח מן המקולין וא"י מאיזו מקולין לקח דלדידיה אסור מדאורייתא שלקח מן הקבוע אם מותר אותה חתיכה לישראל אחר שלא ראה הפרישה דלדידיה מקרי פירש ממילא שלא בפנינו ושרי' ליה או דילמא כיון שלישראל שלקח מהקביעות אסורה אין סברא שיהיה חתיכה אחת אסורה לאחד ומותרת לשני, ולכאורה יש להביא ראיה לזה מסוגיא דפ' התערובות דפריך ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע, ולמה לא קתני תקנתא דיטול כהן אחד מן הקבוע ויקרב כהן אחר שלא ראה הפרישה ואף דלמסקנא איכא למימר דגם בזה שייך למגזר שמא יקח מן הקבוע אבל לפום הס"ד שלא ידע עדיין מגזירה זאת היה לו לומר כן ולא יצטרך לתקנתא דיכבשינהו כולהו אלא ודאי דאין סברא כיון שנאסרה לא' אסורה לכולם, אך אין ראיה זאת מכרעת כל כך דאפשר דנקט תקנתא יותר עדיפא דיהיה מותר לכל הכהנים להקריבם ולמסקנא בלא"ה אינו מועיל משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון שעושה מעשה בידים.

והיה נראה קצת ראיה מסוגיא דפג"ה דפריך על רב דס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור מברייתא דנקט ובנמצא הלך אחר הרוב והוצרך לתרץ נמצא ביד עובדי כוכבים שאני למה לא תירץ כפשוטו דנמצא ביד ישראל שהוא לקח מן המקולין ומותר לישראל אחר שלא ראה הפרישה. וגם זה יש לדחות משום לישנא דהלך אחר הרוב משמע לי' לש"ס דלכל אדם מותר ואין חילוק כלל.

ויש להוכיח עוד מהא דאיתא פרק כל שעה (דף כ"ב ע"ב) דפריך שם על ר' אבהו דאית לי' כל מקום שנאמר לא יאכל כו' מהא דאבר מן החי דכתיב בי' לא יאכלו בני ישראל כו' ותנן לא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח שנאמר לפני עור לא תתן מכשול טעמא דכתיב לפני עור הא לאו הכי שרי כו' יעו"ש. וא"כ אפשר היה להש"ס לתרץ דמיירי בכה"ג שהיה ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' אבר מן החי ולקח עובד כוכבים מא' מהחנויות וא"י מאיזו חנות דלעובדי כוכבים אסור לפי שלקח מן הקבוע ואסור מספיקא דאורייתא דכמחצה על מחצה דמי. ואח"כ לקח הישראל שלא ראה בלקוחות דלדידי' מותר דאזלינן בתר רובא, וע"ז קאמר דלא יושיט אותו לאותו עובד כוכבים שלקח מן המקולין משום לפני עור אך דיש לדחות דעדיפא מיניה משני. גם אין להביא ראיה ממ"ש הפוסקים על מ"ש הרב (סי' צ"ח סעיף א') בהג"ה דאין לסמוך אטעימת עובד כוכבים, וכתבו הפוסקים דאטעימת ישראל סמכינן כגון בנדרים או בתרומה דסמכינן אטעימת כהן.

ולפמ"ש יש כאן נ"מ אפילו בשאר איסורים כגון בט' חנויות הנ"ל שישראל אחד לקח חתיכה אחת מהקבוע ונפל אותה חתיכה לקדירה בשאינו מינו דיכול הישראל לטעום דהא לדידיה מותר אע"כ דאסור לכ"ע דאפשר לומר דנקטו לרווחא דמילת' בתרומה וכדומה, וקצת היה נראה לדמות דין זה למ"ש הט"ז (סי' ק"י סעיף קטן ה') דבבהמה אחת אין סברא לומר דחציה מותרות וחציה אסורה א"כ ה"ה נמי י"ל דאין סברא לומר דחתיכה אחת האסורה לזה תהיה מותרת לזה ומכל מקום יש לדחות דש"ה דהוא עצמו איסור דרבנן דמן התורה כל התערובות מותר ובדרבנן שפיר יש לחלק בכה"ג דהם אמרו והם אמרו משא"כ בדאורייתא אין לחלק. וקצת יש להביא ראיה גם כן ממ"ש הכרו"פ ונתבאר למעלה בדין קבוע שא' בסוף העולם יודע ומכיר האיסור מקרי שפיר קבוע לכל אדם, וא"כ ה"ה בנידון דידן כיון דא' יודע מן הפרישה שנפרש לפניו אסור גם כן לכל אדם.

עוד נראה להביא ראיה לזה ממה דאיתא בפרק שבועות שתים בתרא (דף כ"ד ע"א) ר' שמעון אומר אוכל נבילה ביוה"כ פטור דאיסור כולל לית לי' ושם ע"ב איתא מאן דאית לי' איסור מוסיף לית לי' איסור כולל מוכח דנבילה ביוה"כ לא הוה בי' איסור מוסיף. ואם נאמר בנד"ד דמותרת לזה ואסורה לזה, א"כ שפיר יש כאן איסור מוסיף בנבילה ביוה"כ כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' בשר כשירה ולקח מן הקבוע דלדידיה אין כאן איסור ודאי דנבילה וא"כ שפיר חל עליו איסור יוה"כ ולאחרינא אית בהו איסור ודאי דכל דפריש מרובא פריש. וא"כ יש כאן איסור מוסיף, ועיין תוס' שם (דף כ"ג ע"ב) ד"ה דמוקי לה דכתבו דמה דלית ביה איסור לאו או עשה אלא איסור גרידא מדאורייתא לא קרי לי' מושבע ועומד עליו מהר סיני יעו"ש ולענין ח"ש דאסור מן התורה, וא"כ ה"ה בנד"ד דספק נבילה אף דאסור מן התורה מ"מ אין בו לאו ועשה ושפיר חל עליו איסור יוה"כ, ואין לדחות דש"ה דאף למי שראה הפרישה דאסורה לו רק מספק ג"כ לא חל עליו איסור יוה"כ כיון דהוה ספק נבילה ומספק לא חל עליו איסור יוה"כ להביא חטאת ואינו דומה למ"ש דאסור מן התורה דאין לאו ועשה בודאי ואין בו שום ספק כלל דא"כ יש למצוא דין זה איפכא כגון ט' חנויות מוכרות בשר כשירה ואח' בשר נבילה וא' לקח מן הקבוע דלעצמו אין איסור יוה"כ חל מספיקא דשמא הוא נבילה משא"כ לאחריני דאמרינן מרובא פריש שפיר חל עליו איסור יוה"כ וכיון דחייל לאחריני חייל נמי איסור יוה"כ ע"ז שלקח בידים מטעם איסור מוסיף אע"כ דאין סברא כיון שהיא אסורה לא' מספק ונקרא אצלו קבוע מקרי ג"כ לכ"ע קבוע.

אך לפ"ז יקשה דא"כ אם היה דין קבוע לקולא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה כו' נאמר ג"כ כיון דלמי שראה הפרישה אצלו הוי קבוע רק ספק איסור לבד א"כ גם לאחריני יהיה רק ספק איסור זה אינו נראה דמאי חזית לילך לקולא נלך לחומרא ונאמר כיון דלכ"ע שלא ראו הפרישה אזלינן בתר רובא והוי איסור ודאי כמו כן לאותו שלקח יהיה הדין כן ואם באמת נאמר כן יקשה הא קיי"ל בכל דוכתא דקבוע אמרינן ג"כ לקולא, ועיין בפ"ק דכתובות בסוגיא דט' שרצים וצפרדע אחת ביניהם דאיתא התם דספיקו טהור ברה"ר הא יש כמה בני אדם שאינם מכירין האיסור במקומו כדפי' רש"י שם דצפרדע דומה לשרץ, וא"כ ודאי יש כמה בני אדם שאינם מכירים הצפרדע וא"כ לדידהו אזלינן בתר רובא לשיטת התוס' ודעימיה דקבוע לא הוי רק בניכר האיסור במקומו, וא"כ גם למי שמכיר הצפרדע נאמר דלא הוי קבוע לקולא, וא"כ נאמר כיון דלאחריני אם היו נוגעים בא' מהם היה טמא אף ברה"ר יהיה ג"כ הדין כן לכ"ע אם לא שנאמר דכיון דקיי"ל ספק טומאה ברה"ר טהור, וכך הלכה למשה מסיני לילך בזה לקולא א"כ גם בזה למי שא"י הקביעות במקומו גם כן טהור וא"כ הוה ספק השקול היאך לדמותם יחד, ולכך אזלינן לקולא בספק טומאה ברה"ר אבל הוא דוחק גדול ולפמש"ל דמ"ש רש"י דשרץ דומה לצפרדע לא דוקא נקט רק שבקל יכול לטעות, אבל באמת אם ירצה להבין יכול להבחין ביניהם הוי א"ש דנמצא נקרא קבוע לכ"ע וא"כ אין משם ראיה.

והנה מלשון הרשב"א המובא בש"ך (ס"ק כ"ג) שכתב וז"ל ויראה לי שהלוקח מן הקבוע לא אסרו אלא כשהוא בפ"ע כו' משמע שלא אסרו אלא למי שלקחו מן הקבוע ולא לאחריני וכדמות ראיה לזה ממ"ש בפרק ב' דכתובות (דף כ"ב ע"ב) גבי עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה, דבאומרת ברי לי מותרת לאותו עד שאומר נתגרשה ולכ"ע אסורה מספק ולא אמרינן כיון שהוא אסורה לכ"ע תהיה גם כן אסורה לאותו עד אלא ודאי אמרינן דלכ"ע הוה ספק איסור ואסורה משא"כ לאותו עד שאומר ברי לי, וא"כ ה"ה בנד"ד כיון דלכ"ע לא מיקרי קבוע ואזלינן בתר רובא הוי כודאי מותר לו משא"כ למי שלא ראה הפרישה, אם לא שנאמר כמ"ש בס' אסיפת זקנים בפ"ק דבבא מציעא בשם הרא"ש דמה דהתירה התורה לילך אחר הרוב לאו ודאי הוא אלא דהתורה התירה ספק כזה, וא"כ אין זה דומה להך דעד אחד אומר נתגרשה דהתם העד אומר ברי ואין סברא לומר כיון דלכ"ע אסור מספק יהיה אסור ג"כ לכל העולם אבל הוא דוחק, ויותר מסתבר לומר דלכך הדין שוה דלמי שראה הפרישה מקרי ספק ולא לכ"ע דלדידהו באמת אזלינן בתר רובא ובפרט דדין קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כמ"ש הפוסקים בכ"מ.

ועיין פר"מ בשפתי דעת (ס"ק י"ח) מבואר משם דאפילו לקח ישראל מהמקולין ונאבד מידו ומצאו אחר דמותר משום דאלזינן בתר רובא דא"כ מוכח דאף דאסור לאותו ישראל שלקח מן המקולין מותר לאחריני מ"מ אין משם ראיה דהוא מיירי שכל חנות ידועה וניכרת במקומה וא"כ יכול להיות שמי שלקח מן הקבוע יודע מאיזו חנות היא ונמצא שלא חל שם איסור על החתיכה כיון דאמרינן דאזלינן בתר רובא הוה כודאי הוא מחנות הכשירה וא"כ מסתמא הישראל שלקח מן הקבוע יודע שלקחו מן חנות הכשירות משא"כ בשידוע לנו שאותו הישראל שלקחו שכח מאיזו חנות לקחו דאצלו מחזקינן לספק טריפה שוב אין סברא להתיר לאחריני ולומר דהיא ודאי כשירה.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה