אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן ג

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן ג

סימן ב

דין אם מהני ס"ס בקבוע או לא.

הפר"מ בשפתי דעת (ס"ק י"ד) חקר שם אם היו כאן ט' חנויות מוכרות בשר כשירה ואחת מוכרת ספק טריפה אי מהני ס"ס בקבוע או לא דיש לומר כיון דלא מהני רובא א"כ כ"ש דס"ס לא מהני אם נאמר דרובא עדיף מס"ס, ודבריו אלו תמוהים באופן שיצייר דהא כאן יש רובא מלבד הס"ס וא"כ מאי ק"ו הוא זה ולדבריו הי' יכול לומר כיון דהרשב"א כתב דס"ס מטעם רובא אתינן עלה א"כ כמו דאין רובא מועיל בקבוע כמו כן אין מועיל אם יש בו גם כן ספק ספיקא דמה לי חד רובא מה לי תרי רובא הא מדאורייתא בכ"מ רובו ככולו.

אמנם יש לחקור בזה בממנ"פ אם נאמר דקבוע כמחצה על מחצה דמי עכ"פ הוי כתערובות חד בחד ולא גרע מיני' ואם כן לאותם הסוברים דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות חד בחד מותר אין כאן ספק כלל דמותר דנהי דהתורה גילתה דכל קבוע כמחצה על מחצה מכל מקום הא אפילו בכה"ג מותר בספק איסור ומנין לנו דגם בזה אסרה תורה, כל קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, וראיה לזה ממ"ש המחבר (בסעיף ד') והוא מהרשב"א דלקח מן הקבוע ונתערב באחרים מותר מטעם ספק ספיקא, וכתב הש"ך שם משום דקבוע חידוש הוא. ושם כתב דעדיף מהא דספק אחד בגופו ספק שני על ידי תערובות יעו"ש.

ועוד נראה דאפילו לאותם הסוברים ספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות אסור מותר כאן לפמ"ש הפר"ח דיני ס"ס בב' תרנגולים בחצר ותרנגולת אחת ספק טריפה ולא נתערבו התרנגולים הביצה מותרת דבביצה באים ב' הספיקות יחד שמא היא מהכשירה ושמא אין התרנגולת טריפה וא"כ כאן דנודע האיסור במקומו אפילו אי הוי מחצה על מחצה ממש ג"כ מותר ועוד נראה דאפילו לשיטת הש"ך שם שכתב דבלא נתערבו התרנגולים אסור יש לומר דמודה כאן דהא עכ"פ מודה הוא דספק א' בגופן ספק ב' ע"י תערובות חד בחד יצא מידי איסור תורה כמ"ש הפר"מ שם א"כ י"ל דכאן דקבוע גופי' חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דוקא בודאי ולא בספק ולא דמיא לספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות רוב בדבר חשוב שאין מתבטל כיון דכאן ניכר איסור בפ"ע שפיר י"ל אין כאן איסור כלל משא"כ שם במעורב ואינו ניכר א"א לומר שמא אין כאן איסור כלל דהא ודאי יש איסור בתערובות ואתה צריך לומר שמא אין זה איסור א"כ הב' ספיקות בב' גופים וב' ענינים וכמו שמחלק הש"ך עצמו שם כנ"ל ברור.

אמנם מה שיש לעיין בזה אם היו בחנויות חנות האחד ספק נבילה כגון שבדק הסכין ומצא בו פגימה וכדומה דיש כאן ס"ס במקום חזקה דספק הראשון הוא במקום חזקת איסור שאינה שחוטה כראוי וכן אם לא בדק בסימנים אחר השחיטה אם נשחטו רובם. והנה בדין לא בדק בסימנים (עיין ש"ך ריש סימן כ"ה) ובתבו"ש ופר"מ שם דכתבו דלא בדק בסימנים הוי ודאי נבילה מטעם חזקה וא"כ י"ל דמקרי קבוע ממש מדאורייתא דהא חנות אחת מוכרת בשר נבילה ודאית או אפשר לומר כיון דקבוע חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו דוקא שהחנות הא' מוכרת נבילה ודאית ממש לא שכשהאיסור הוא ודאי מטעם חזקה ולכאורה יש להוכיח מהא דנזיר גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי כו' דאסור בכל הנשים מטעם חזקה שליח עושה שליחותו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והרי שם אין זה ודאי דהשליח קידש אחת דהא מת, ואין לומר דמ"ש חזקה שליח עושה שליחותו לא דמיא לכל חזקה שבש"ס כגון חזקת שאינה זבוחה בשלא בדק הסימנים דשם יש עכ"פ ספק לפנינו משא"כ כאן כוונתם דחזקה דודאי עשה שליחותו כעין מ"ש חזקה על חבר שאינו מוציא מתח"י דבר שאינו מתוקן דזה אינו דנראה דחזקה דכאן גרע מחזקת שלא בדק בסימנים דשם עכ"פ כודאי איסור חשבינן לי' דלוקה עליו משום נבילה וכאן אין זה אלא ספק דהא בפרק ב' דעירובין (דף ל"ב ע"א) פליגי ר"ש ור"נ וקיי"ל כר"נ דבשל תורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו לקולא ובדרבנן אמרינן הרי מפורש דאין זה אלא ספק ולכן בשל תורה ספיקא לחומרא ובדרבנן לקולא.

ועיין פ"ק דחולין גבי האומר לשלוחו צא ושחוט לי ובאומר לשלוחו צא ותרום מוכח דבשל תורה לא סמכינן אהך חזקה, ובגיטין פרק התקבל גבי הא דאמרינן בעל אומר לשם פיקדון כו' פריך שם מהך דנזיר דאומר לשלוחו צא וקדש לי ומשני משום דהתם בשל תורה אזלינן לחומרא, וכן מצאתי אחרי כותבי זאת בשיטה מקובצת לנזיר בסוגיא זאת דכתב גם כן דהך חזקה ספיקא הוא ולכך מחלקינן בין איסור תורה לשל דבריהם. וא"כ מוכח דאף בס"ס לא אזלינן בקבוע ואפילו אין כאן חזקה לאיסורא דהא שם בנזיר אין שום חזקה אדרבא י"ל אוקי אתתא בחזקת פנויה. וא"כ יקשה מכאן למ"ש הש"ך בכללי ס"ס שם דבנתערבו התרנגולת מותר ע"ש (בסימן ואו) ואף דהתוס' כתבו שם דלאו מדינא אסור כי אם מצד קנסא היינו משום דלא נקרא קבוע כיון דאין האיסור ניכר משמע הא הוי קבוע גמור מדאורייתא היה אסור מדינא ודברי התוס' אלו יש ליישב דהם לא כתבו כן אלא כדי שלא יקשה לר"ש דס"ל דאפילו בשל תורה אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו א"כ יהי' אסורים כל הנשים לכל העולם וע"ז כתבו הטעם משום דאין ניכר האיסור.

אמנם לר"נ דקיי"ל כוותי' בלא"ה צריך לומר דאין זה מדינא רק קנסא בעלמא אבל לפמ"ש הרמב"ן ורשב"א דמדינא אסור צריך עיון ועיין (א"ע סי' ל"ה סעיף א') שכתב בשם הט"ז דלכך לא אמרינן ס"ס משום דהוה ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות עיין שם אבל לפמ"ש הש"ך בכללי ס"ס (סימן ו' ז') אין זה מספיק ועוד קשה לפמ"ש הש"ך (כללי א' ב') דבהפ"מ מותר גם בספק א' בגופו ספק ב' ע"י תערובות בלא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב מותר א"כ כאן הא נולדו ב' ספיקות ביחד ויותר תמוה לפ"ד הסוברים דספיקא דאורייתא מן התורה מותר א"כ ספק א' בגופו ספק ב' על ידי תערובות מותר דספק ראשון אינו אסור מדאורייתא ועיין בתה"א להרשב"א שכתב בכ"מ שעיקר דעתו כר"ת דס"ל ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות מותר רק שיש לחוש ולהחמיר כדעת ר"י דלא מקרי ס"ס והוא עצמו כתב בחידושיו דכאן אסור מדינא כדעת הרמב"ן. ולכך נלע"ד דאף שכתבו דמה דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו אינו אלא ספק אין זה ספק גמור שקרוב לודאי דקיים שליחותו דשארית ישראל לא יעשו עולה בכל מידי דסמך עליו משלחו וכמ"ש בזה הפוסקים רק דבשל תורה החמירו שלא לסמוך ע"ז שאין זה ודאי גמור ולכך אינו נחשב לספק בשום דבר ולכך לא מהני כאן ס"ס.

ובהיות כן מ"ש במשנה למלך (פ"ט מה' אישות הלכה ואו) דבנשים שאין להם קרובות ערוה רק שניות מותר בהם משום דהוי ספק דרבנן ולקולא לפמ"ש אין הדין כן דאין זה נחשב לספק כלל ומקרי ספק הרגיל. ועיין בב"ש (א"ע סימן ל"ה) שהכריע ג"כ דמותר בשניות והשיג על הט"ז ולפע"ד אין זה מוכרח ומה שהביא המל"מ ראי' מלשון הש"ס שם דקאמר ומודה ר"י באשה שאין לה בת כו' ומפרש"י דאינו חושב רק ז' ערות הנאסרות מחמת אשתו מן התורה, אפשר לומר דהש"ס לא נחית שם לכך. ולפמ"ש התוס' דאין זה מדינא רק קנסא ודאי דא"ש דמותר בשניות דלא החמירו בו כ"כ לקונסו בשניות דרבנן וא"ש בלא"ה. אכן גם לשיטת הרשב"א והרמב"ן י"ל סברא אחרת להתיר בשניות משום דבחזקה זו יש עוד סברא לומר שמא האשה לא תתרצה להתקדש כמ"ש האחרונים ובח"מ ובב"ש שם ומכל מקום אין זה נחשב לס"ס מטעם שכתבתי.

שוב ראיתי שיש להקל בשניות מטעם אחר אף אם היינו אומרים דהך חזקה כודאי חשיבא ע"פ מ"ש פ"ק דפסחים גבי ט' צבורים של מצה דפרש"י דהבעיא הוא לענין בדיקה והקשו התוס' עלי' דהא הוי ספיקא דרבנן ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי. ותירצו דמיירי לענין אכילה ע"ש וא"כ מוכח מדבריהם דבאיסור דרבנן אין להחמיר מצד ספק קבוע דלא יהא אלא כמחצה על מחצה מכל מקום הוי ספק או מצה עייל או חמץ ובדרבנן אנו אומרים דהיתרא נפל כמ"ש בסי' קי"א וא"כ ה"ה בנידון דידן בשניות בקבוע גם כן יש להתיר ולא דמייא לאיסור דרבנן בתערובות דקיי"ל דאינו בטל חד בחד ואפילו ברוב יש כמה דיעות דאינו בטל כמ"ש (בסי' ק"ט) ש"ה שהאיסור ידוע עכ"פ בתערובות וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כיון שהאיסור על כל פנים יש בתערובות וא"א לומר שאין כאן איסור כלל דכאן יש עוד סברא לומר שמא לא קידש כלל אף שאין זה ספק גמור כמ"ש מכל מקום קל יותר מאיסור דרבנן ודאי בתערובות וזכינו לדין שעכ"פ יש להקהל בקבוע בס"ס מכמה טעמים גם מדברי הט"ז שהבאתי שכתב דלכך אסור בכל הנשים ולא מהני ס"ס משום דהוי ספק אחד בגופו כו' מוכח ג"כ דבספק טריפה בלא נודע הספק עד אחר שנתערב לדידן דס"ל דמהני מותר אכן באם בחנות האחת ספק נבילה נראה דתליא במחלוקת הפוסקים אי מהני ס"ס במקום חזקה ויתבאר באריכות בכללי ס"ס בס"ד.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה