אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הקבוע › סימן ב

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הקבוע · סימן ב

סימן א

דין אם נודע האיסור לאחר ומת אח"כ ועכשיו אין נודע לשום אדם.

לפי מה שמבואר בסימן הקודם דיש להחמיר אם יש אחד שיודע בקביעות האיסור יש להסתפק לפ"ז באם בעל החנות המוכר ידע מקום קביעות האיסור ומת המוכר ועכשיו אין בעולם מי שיודע מקביעות האיסור אם נאמר כיון שבשעה שהיה המוכר חי היה כאן איסור תורה על כל החנויות וא"כ אחר שכבר נאסרו לכל אדם שוב אין חוזרים להיתרם אחר שמת או דילמא כיון שבשעה שבא א' ליקח כבר מת המוכר ובכל הביטולים אזלינן בתר שעת הידיעה וכיון שעכשיו אין נודע לשום אדם הקביעות הותר לכל ואם נאמר דבכה"ג מותר יש להסתפק עוד אם בא א' ליקח מן הבשר מן הקביעות בשעה שבעל החנות שבו הטריפה היה חי וא"כ אז נאסר לו ליקח רק שלא היה האיש בביתו לשאול ממנו ולא הספיק ליקח הבשר עד שמת בעל החנות אם חוזר אצלו להיתר או לא.

והנה לכאורה יש לעיין דהר"ש מקינון הבאתיו לעיל הוכיח דבאם אין האיסור ניכר במקומו לא מקרי קבוע, דאל"כ יאסרו כל העולם מלחרוש ולזרוע, והנה בעת שהיו ישראל בארצם והיה דין עגלה ערופה נוהג הרי היה ידוע המקום לכמה בני אדם וא"כ לאותם שהיו מסופקים במקום הנחל איתן היה אז אסור להם לחרוש בכל מקום המסופק מדאורייתא וא"כ אפילו נימא דתערובות חנויות הוא אינו קבוע מדאורייתא מכל מקום אכתי קשה האיך מותרים כל העולם לחרוש בזה"ז והלא היה פע"א איסור דאורייתא, ודוחק לומר דבזמן הבית היה המקום ידוע לכל העולם ולא היה אז איסור כלל, אך הוא רחוק מן הדעת שמה שהיה אסור בתחילה יחזור להיתר בלי שום סיבה וטעם כלל.

והנה נראה לחקור דין זה מהא דאיתא פ"ט דנזיר (דף ס"ג ע"א) ובפסחים פרק כיצד צולין (ד' פ"א ע"ב) לענין טומאת התהום שהותרה ועושה פסח ואיתא שם בנזיר איזו הוא טומאת התהום כל שירד לטבול ונמצא מת משוקע בקרקע המערה ואיתא שם ג"כ דטומאת התהום היא כל שאין א' מכירה בסוף העולם הא כל שא' מכירה בסוף העולם אין זה טומאת התהום ואם נאמר שאם היה פע"א אדם שידע מזה שוה כמו שיודע כעת וא"כ רחוק הוא שלא ידע אדם א' מזה פע"א בשעה שנקבר שם וכדומה אך אף שאנו מדמין לא נעשה מעשה דש"ה שהוא הלכה למשה מסיני ואין דנין מהלכה, ועיין בפי' הרע"ב (פרק ז' דפסחים) שכתב וז"ל שטומאת התהום הוא שלא הכירה אדם מעולם, וא"י מנין לו שבלשון הש"ס שאין אדם מכירה משמע שעכשיו אינו מכירה אף שהיה מכירה פע"א.

ומצאתי סמך לדברי הרע"ב ז"ל מדברי הרמב"ם (פרק ו' מהלכות נזירות) שכתב דלא הותרה טומאת התהום כי אם כשאין א' בעולם מכירה ולא אמרו טומאת התהום אלא במת בלבד ולא בהרוג שהרי אותו שהרגו מכירו, מבואר מדבריו דבעינן שלא היו מעולם מי שמכירו דאל"כ מה תלה זה בזה דהא גם בהרוג י"ל דעכשיו אין אחד בעולם המכירו כגון דעכשיו מת ההורג אע"כ כמ"ש וא"כ אין ראיה משם.

והנה הכרו"פ הביא ראיה דתערובות חנויות מקרי קבוע דאורייתא מהא דאיתא סוף פ"ק דקדושין (דף ט"ז ע"ב) עובד כוכבים ומזלות שקידש בזה"ז חוששין לקדושיו ומסיק בדוכתי דקביעי עשרת השבטים, ופי' רש"י משום דהוה קבוע אף דבזה"ז אין אדם יודע מן האיסור יעו"ש, ולכאורה הוא קושיא עצומה לשיטת התוס' ורשב"א ור"ש מקינון. אבל אם נאמר דכל שפעם אחד נודע האיסור מקרי קבוע דאורייתא לכ"ע הוה א"ש ושם איתא כי אמריתא קמי' דשמואל כו' אמר לא זזו משם עד שעשאום כעובדי כוכבים ומזלות גמורים ולכאורה הוא תמוה כיון דמדאורייתא הוא קבוע ויש לחוש לקדושיו וכי יש כח ביד חכמים לעקור דאורייתא ולהפקיע קדושין שלהם. וכאן לא שייך לומר כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דהא אין מקדשין אדעתא דרבנן, ולפי דברי התוס' שפי' שם הטעם דחוששין לקדושין הוא משום דגזרינן דילמא אזלו לגבייהו למקום הקביעות א"כ דאינו אלא גזירה דרבנן הוה א"ש אבל לפי משמעות פשט לשון רש"י שם שכתב משום קבוע משמע דהוי דאורייתא ומטעם דסתמא קאמר דקידש בביתו וא"כ קשה ואם נאמר כשיטת התוס' ורשב"א ור"ש מקינון דלא הוה קבוע דאורייתא כיון שאין האיסור ניכר במקומו ונאמר ג"כ אף שפעם א' נודע האיסור אין זה קבוע הוה א"ש. ואפשר לומר דש"ה דבלא"ה אין כאן קבוע דאורייתא שאין האיסור ידוע כלל דשמא הבנות שנשאו עובדי כוכבים ומזלות לא הולידו כלל ושמא מתו וכדומה הרבה ספיקות לכן אינו אלא חומרא בעלמא דרבנן לבד ולכן שפיר קאמר דעכשיו שעשאום כעכו"ם לא שייך גזירה שלהם. וע"ע בפ"ט דסנהדרין (דף פ' ע"ב) מתני לי' רב יחזקאל לרמי בר"י הנשרפים בנסקלי' רש"א ידונו בסקילה כו' א"ל רב יהודא אבא לא תתני הכי מאי איריא דשריפה חמורה תיפוק לי' דנסקלים רובא אלא הכי אתני הנסקלים בנשרפים כו' והקשו התוס' שם למה לא אזלינן בתר רובא להחמיר בד"נ ותירצו משום דהוה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ופטור מדאורייתא דספק נפשות להקל אף דהשתא הקביעות אין ניכר כלל וצ"ל או משום דפע"א היה נודע וכמ"ש או שיש עכ"פ אחד היודע ומכיר אותם שנתחייבו סקילה בטב"ע ומקרי קבוע והרי מכאן ראיה גדולה לדברי הכרו"פ שכתב דכל שיש א' בעולם המכיר מקרי קבוע ומה תימא על הכרו"פ שרצה להוכיח מכאן דגם באין ניכר האיסור מקרי קבוע מן התורה וכפי מ"ש הוא בעצמו הך סברא אין כאן ראיה כלל וכמ"ש.

וראיתי לפהר"ת כאן (ס"ק ו') שכתב בפי' לדעת הסוברים דבעינן נודע האיסור אפילו אם נודע פע"א ושוב נשתכח שוב לא מקרי קבוע ובטלה דעתי נגד דעתו. עוד נראה מדבריו שכתב וז"ל וכגון דא צריך לאודעי דהא דאמרינן דבעינן ידיעה בקבוע לדעת התוס' והרשב"א לא בעינן שידע הלוקח אלא כל דאיכא במציאות לפנינו דידע לי' הוה כמחצה על מחצה אליבא דכ"ע עכ"ל, משמע מדבריו דסובר דעכ"פ בעינן שיוכל האיסור להוודע לפנינו רק דהלוקח לא ידע השתא אבל אם א"א לברר פה לפנינו אף שיש א' בסוף העולם מי שיודע מן הקביעות אין זה קבוע וטעמא רבה איכא במילתא דכן קיימ"ל בכל דבר במקום שעומד להתברר או דיכול להתברר בקל לא נכנס בגדר הספק כלל וכמשי"ת בשער הספיקות וכל ענין קבוע הוא תלוי במה שאין לו ביטול ולכך כל שיש לו להתברר לא נכנס לגדר הספק כלל ואין שייך בו ביטול משא"כ אם א"א להתברר בפנינו אף שיש א' בסוף העולם המכירו בכך כיון דא"א לברורי עכשיו בקל מקרי ספק גמור כמו שיבואר בשער הספיקות וא"כ שייך בו ביטול וזהו דבר מסתבר ובזה עולים כל הסוגיות כהוגן והוא מילתא מציעתא בין דעת האחרונים בזה נכון ומסתבר לפע"ד ודוק.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה