בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן עג
דין אם מוציאין ממון ע"י ס"ס.
הגם שלא ירדתי פה לחקור במה שנוגע לדיני ממונות, כי אין עסקי בחיבורי זה רק למה שנוגע בענין איסור והיתר אעפ"כ ראיתי להזכיר פרט אחד מה שיש לעיין בו ונוגע ג"כ בהך ענינא דעסיקנא בי' בדין ס"ס שיש בזה מחלוקת הפוסקים, ומדברי התוס' פ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ משמע דמוציאין ממון ע"י ס"ס, וראיתי להגאון בעל פני יהושע שהרבה לתמוה על דברי התוס' אלו, ולענ"ד יש ליישב כל תמיהותיו, לכן ראיתי להאריך קצת בזה, והוא ראשית דבריו שם לפי מאי דמשמע בדברי התוס' עצמם דספק דאורייתא אסור מן התורה וא"כ צ"ל דס"ס מטעם רובא הוא ובממונא קיי"ל דאין הולכין אחר הרוב ע"ש, אי משום הא לא ארי' די"ל דהתוס' ס"ל דס"ס עדיף מרובא וכמ"ש הרשב"א בתשובה (סי' ת"א) והוכיח ג"כ מהא דיוחסין דרובא לא מהני וס"ס מהני, והארכתי בזה למעלה בביאור דברי הרשב"א אלו, ומ"ש מהא דאיתא התם (שם די"ג ע"ב) בשקלא וטריא דהיא אומרת מוכת עץ אני דמשני הש"ס דאצטריך תרתי מתני' חדא להודיעך כחו דר"ג דאע"ג דליכא מיגו מהימנא והיינו ההיא דמוכת עץ, ואם נאמר דס"ס מהני להוציא ממון א"כ ההיא דמוכת עץ עדיפא לר"ג דשם איכא ס"ס אין משם הכרח כלל, דאע"ג דלרבי יהושע עדיפא לי' ס"ס ממיגו גרוע מ"מ ר"ג ס"ל להיפוך דמיגו עדיף מס"ס, וכן משמעות הש"ס בסוגיא דאלמנת עיסה דקאמר שם לר"ג עדיפא לי' בריא משמא כו', והיינו היכא דאיכא מיגו דכן צ"ל לר"י דס"ל במנה לי בידך וזה אומר איני יודע דלא אמרינן ברי עדיף משמא ומחלק דשם בר"ג איכא מיגו, ולר"י עדיף לי' ס"ס וכו', הרי דבסברא זאת באמת פליגי ר"ג ור"י, וא"כ שפיר הוצרך הש"ס לומר אליבא דר"ג דשם בהיא אומרת מוכת עץ גרע דליכא מיגו, וצ"ל משום חזקה כדקאמר שם וזה פשוט, וגם מה שהוכיח מהא דאיתא (די"ח ע"ב) שנים החתומים על השטר ובאו שנים ואמרו פסולי עדות היינו. ומקשה הש"ס ומגבינן ביה כבשטרא מעליא ואמאי תרי ותרי נינהו ומאי קושיא הא שם יש ס"ס שמא כאותם האומרים שטרא מעליא הוא וספק שני שמא הענין אמת אף דהשטר פסול אין זה קושיא מתרי טעמי חדא דשם הס"ס אינה מתהפכת דהאיך תאמר שמא הענין אמת ואת"ל אינו אמת שמא כו' דכיון דהענין אינו אמת ודאי א"א להיות השטר כשר ושם יכול להתחיל הס"ס משני הצדדים ושם צריך להיות מתהפך כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס (סימן ט"ו) ונתבאר למעלה הא חדא. ועוד דקושיית הש"ס הוא דמלשון הברייתא משמע דהשטר כשר אף לגבות בו ממשעבדי ונגד משעבדא ליכא רק חד ספיקא דהא בחוב בע"פ אין גובין בו ממשעובדים, ומ"ש עוד מסוגיא דר"פ המוכר פירות (דצ"ג ע"א) במאי דמקשה לרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב ממתני' דשור שנגח את הפרה דיחלוקו אף על גב שרוב פרות מתעברות ויולדות ומשני משום דאיכא למימר מאחורה נגחה ומבעתותא ילדה כו' וא"כ לסומכוס הוי ס"ס ומסומכוס נשמע לרבנן, הוא תמוה דהא מבואר מדברי כל הפוסקים ונתבאר במה שקדם שכל שספק אחד נוטה יותר לחד צד לא מקרי ס"ס כלל והולכין אחר הרוב, וא"כ ספק זה שמא קודם שנגחה ילה לא נכנס בגדר ספק כלל כיון שרוב פרות מתעברות ויולדות בני קיימא כמ"ש רש"י שם וא"כ אין כאן ס"ס אלא ספק השקול, ומ"ש שיש לו עוד ראיות והביאם בס' כלל גדול שחיבר בעניני ספיקא לא זכינו לאורו של הס' הזה גם מה שתירץ ודחה ראיות התו' שם מהך מתניתין דמשארסתני נאנסתי דמפסדת רק מנה ע"ש אין דבריו מוכרחים שם כלל וכמו שהרגיש בעצמו ע"ש.
אמנם לפענ"ד יש מקום להוכיח דאין מוציאין ממון מס"ס מהא דמסכת בכורות (די"ח ע"ב) שתי רחילות שלא בכרו כו' שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום, והא יש כאן ס"ס חדא שמא אחת הולידה שני זכרי' ואחת שתי נקבות וא"כ עכ"פ אחד לכהן, וספק שני שמא כל אחת ילדה זכר ונקבה ויצא הזכר תחילה ולא מקרי ס"ס משם אחד דכאן ספק אחד מחמיר יותר מחבירו דבספק שכל אחת ילדה זכר ונקבה וזכר תחילה שניהם לכהן משא"כ בספק השני אין לכהן אלא אחד, וא"כ עכ"פ אחד מהם היה לו ליתן לכהן.
אך לפי זה יש לעיין לרב דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב א"כ קשה כאן דהא עכ"פ יש כאן ס"ס ואפי' למאן דס"ל דבס"ס אין מוציאין ממון היינו משום דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ לרב קשה ממתני' דבכורות הנ"ל, אך אם נאמר דר"מ ס"ל חיישי' למיעוטא דאורייתא ולא אזיל כלל בתר רובא מן התורה הוה א"ש דמתני' ר"מ דסתם מתני' כוותי' דר"מ, אך אם נאמר כסברת התו' דהא דר"מ חייש למיעוטא הוא מדרבנן קשה, ואפשר דכיון דרבנן חששו למיעוטא ועשו אותו כמחצה על מחצה השוו מדותי' בכל מקום ואף דעי"ז יפקיעו ממון כהן יש לומר דיש כח ביד חכמים ע"ז ודמיא למ"ש הפקר ב"ד הפקר, ולפי דעת הסוברי' דס"ס שאין מתהפך לא מקרי ס"ס א"ש דכאן אינו מתהפך דאיך תתחיל ותאמר שמא אחד מהם בכור ואם תאמר שאין אחד מהם בכור שמא שניהם בכורים, הא ודאי דבר שא"א לומר, אבל לפמ"ש הפר"ח והכרו"פ ושאר אחרונים דגם ס"ס שאינה מתהפכת מקרי שפיר ס"ס יש לעיין ודו"ק.