אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הספקות › סימן סח

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הספקות · סימן סח

סימן סז

דין ס"ס בחיי הבהמה שיכול לבוא לידי בירור לאחר שחיטה אם החלב מותר.

בספר בינת אדם (שעה"ק סי' נ"ד) המציא דין אחד והוא היכא דס"ס בחיי הבהמה כגון בהמה שצולעת על ירכה ולא נודע אם נשמט הירך ויש ס"ס שמא לא נשמט ממקומו ואת"ל נשמט שמא לא אעיכל ניבי' דהוי ס"ס מעליא מ"מ אוסר שם החלב מטעמא שמא יבוא לידי בירור לאחר שחיטה. אף אם נאמר דאינו צריך לברר אחר שחיטה. מ"מ חיישינן שמא בלא בדיקה יראה שנשמט הירך וא"כ נתברר למפרע שאכל החלב באיסור. ולענ"ד דבריו תמוהים מאוד דהא קיי"ל בס"ס מטעם רובא אתינן עלה כמ"ש בסימנים שעברו. והרי מה שאנו אוכלים החלב בכל בהמה דעלמא מחיים ולא חיישינן שמא היא טריפה משום דאזלינן בתר רובא. והרי לאחר שחיטה חייבו חכמים לבדוק הריאה ואף אם תמצא טריפה ונאסר החלב שבשלשה ימים אתגלי מילתא למפרע דאכל איסור חלב בחיי' וא"כ הדברים ק"ו דהתם הבדיקה חיובית היא ואפ"ה לא חיישינן, כ"ש כאן דאין הבדיקה חיובית לדבריו, ועוד דהא כיון דאנו מתירין בחיי' מטעם ס"ס שהוא מחמת רובא מסתמא אנו מחזיקין אותה לכשירה ואיך ניחוש דילמא יתגלה דטריפה הוי והרי אנו מחזיקין אותה לכשירה מחמת רוב ואין לומר דכאן דנמצא ריעותא מחיים שפיר יש לגזור דזה אינו מה בכך כיון שיש ס"ס להתיר הרי הוא רובא להתירא ולא מקרי ריעותא כלל, וראי' ברורה לענ"ד מהא דפ' המביא כדי יין (ד' ל"ד ע"א) עוף שדרסה בהמה או שרצצתה בהמה או שמפרכסת מותר לשוחטה ביום טוב ולא חיישינן שמא ימצא בה טריפות אח"כ ואיגלאי מילתא למפרע דחילל יום טוב ושם איתיילד ג"כ ריעותא מחיים והובא דין זה להלכה (או"ח סי' תצ"ח סעי' ח') ומה שהוכיח מדברי מרן הש"ך (כללי ס"ס סי' ל"ה) שהביא ראי' דס"ס צריך לברר מהא דמשני דאעירוב בנפילה ע"ש ותירץ בזה דחיישינן שמא ימצא ריעותא, ודאי דאין משם ראי' דהרי כ' בפירוש דברי רש"י דהטעם הוא משום דהקריבהו נא לפחתך, ולכך בקדשים חיישינן טפי, ולזה כ' שם הש"ך דדוחק הוא ר"ל דדוחק לחלק בכך כיון דס"ס הוא אין סברא לחוש למיעוטא דלא שכיחא למצוא טריפה משא"כ בספק טריפה שכ' רש"י שם, ומ"ש עוד להוכיח מהא דזב וזבה בשביעי שלהם דטבילתם ביום ואמרו שם דהרי זה גרגרן דשמא יראה אח"כ ויסתור, אין משם ראי' דהתם ליכא רובא להיתרא, ואף שעומד בחזקת טהרה מ"מ רובא עדיף מחזקה ועוד דשם מקרי כמו ס"ס שיוכל לברר בקל דודאי צריך לברר כמ"ש לעיל וכאן אין הפסד אם ימתין זמן מועט עד יעבור היום. משא"כ כאן שנאסר החלב מחיים זה הפסד גדול ועדיף מס"ס שצריך טורח רב דודאי לא חיישינן להכי, גם מ"ש עוד בשמוטת הירך דיש לחוש בכל שעה שמא עכשיו נתעכלו הניבים ושכיחי גם זה אינו כיון דס"ס הוא בכל עת למפרע ולהבא אין לנו לחוש בזה, ומ"ש הרב (סי' תנ"ח סעי' ה') באו"ח גבי עגל שנולד ביום טוב דבעינן הפריס ע"ג קרקע משום דחיישינן שמא ימצא ריעותא באיברים הפנימיים כבר השיג ע"ז הט"ז (שם ס"ק ב' וביו"ד סי' ט"ז ס"ק ב') ע"ש והביא ג"כ ראי' מהא דפ' המביא, וגם מ"ש רמ"א שם כבר תירץ הב"ח דבריו משום דלא הי' לה חזקה טובה משנולדה אבל גם ע"ז השיג הט"ז ע"ש שדבריו נכונים, לכך נלענ"ד דאין להחמיר לאסור החלב.

עוד נ"ל דאפי' לדבריו אין בזה חשש כלל דיש לומר גם אם ימצא באמת שמיטת הירך יש לצדד להקל ולהתיר החלב שנחלב קודם השחיטה לפמ"ש הוא בעצמו דבכל יום יש לחוש שמא איעכל ניבי' א"כ אנו מחזיקין הבהמה לכשירה עד סמוך לשחיטה ממש כמו דקיי"ל בסי' פ"א בנמצא טריפה לאחר שחיטה מכשירין החלב למפרע רק בנטרפה מחמת סירכא אסרינן למפרע מה שנחלב תוך שלושה ימים משום דאמרינן אין סירכא נעשית פחות משלשה ימים משא"כ בנד"ד דיש לומר ברגע סמוך לשחיטה ממש איעכל ניבי', ואין לומר כיון שצולעת מחיים וניכר דנשמטה מחיים אין סברא לתלות שברגע סמוך לשחיטה נעשה ויותר מסתבר לומר דמעת שנשמט הירך איעכל ניבי', והיינו הא דמתירין החלב קודם שחיטה משום דמעמידים הבהמה בחזקת כשרות מעיקרא מחזקה דאתיא מחמת רובא דרוב בהמות כשרות הם משא"כ הכא כבר יצאתה מן הרוב ממה שהיתה צולעת בחיי' ועכשיו נתגלה דנשמט הירך מאז שהיתה צולעת וא"כ יש לאסור החלב למפרע, אבל זה אינו דתינח אם הי' אפשר לומר דבעת שנשמט ממקומו אז איעכל ניבי' הוי א"ש, אבל ידוע הוא דבשעה מועטת כזו א"א שיתעכלו ניבי' כמ"ש הש"ך (סי' נ"ה ס"ק ד') ע"ש וא"כ שפיר יש לומר דעד סמוך לשחיטה היתה מן הרוב דלא איעכל ניבי' עדיין, אך יש לומר דאם ראינו שנתעכלו הניבים כיון דבשעה מועטת כזו א"א להתעכל א"כ א"א להתיר החלב שנחלב סמוך לשחיטה ממש ודמיא לסירכא דאסרינן מה שנחלב תוך שלשה ימים משום דא"א לסירכא פחות מג' ימים וכאן שאינו ידוע לנו כמה זמן צריך שישהא עד שיתעכל א"כ דמיא ממש להא דאיתא בש"ס דמשערינן בכולי' משום דלא ידעינן כמה נפיק מיני' אפילו באיסור דרבנן וכמ"ש הט"ז (סי' צ"ח) דזה גרע מספק חסרון ידיעה משום דכל אחד משער בדעתו ויבא לידי איסור ודאי וא"כ ה"ה בזה ואפי' אם רואה רק שנפסקו הניבים לדידן דמחמרינן משום דאין אנו בקיאים בנתעכלו כמ"ש בסי' נ"ה אפי' בהפ"מ אם נפסקו כמ"ש הש"ך שם (ס"ק וא"ו) ע"ש א"כ שפיר יש לומר ג"כ כיון שאנו מחמירין ותופסים שנתעכלו א"כ א"א לומר שסמוך לשחיטה רק מקודם לכן וא"כ יש לאסור החלב למפרע מטעמא דכתיבנא ואין להתיר מטעם ס"ס ספק שמא לא נתעכלו ואת"ל נתעכלו שמא שנים או שלשה ימים סמוך לשחיטה ולא יותר כיון דאין אנו בקיאין בזה כל א' ישער לפי אומד דעתו כמ"ש, אך לפי מ"ש המנ"י הובא דבריו בפרמ"ג בשפ"ד שם דזה שכתבו דבשעה מועטת א"א להתעכל לאו ודאי הוה ומידי ספיקא לא נפקא יעו"ש. א"כ שפיר יש לומר דאולי תיכף בשעה שהיתה צולעת שאז נשמט הירך אז ג"כ איעכיל ניבי' וכבר יצתה אז מרוב בהמות כשירות ודמי' להא דשחטו בהמה ונמצא מים בראש דהחמיר הרמ"א כמ"ש (בסי' נו"ן) דיצתה מן הרוב בחיים דרוב בהמות אין להם מים בראש, ועש"ך שם דדעתו נוטה קצת להתיר אפי' בנולד ריעותא מחיים לומר נשחטה היתר' ומעמידי' על החזקה, א"כ לדעתו ודאי דהחלב מותר מדינא תיכף אחר שנשמט' יריכה קודם דאיעכל כל זמן שיש להסתפק בו ואף אם נאמר דאנו מחמירין מטעמא דכתיבנא משום דכל אחד ישער בדעתו כמ"ש מ"מ ודאי דאין להחמיר כ"כ לאסור החלב מחיים שמא יבא לידי בירור שימצא שמוטה כמ"ש וזה ברור לענ"ד, אך בדין החלב אם אתעכל ניבי' או רואה שנפסקו יש לעיין בזה ועיין לבושי שרד שכתב בדין חסרה המרה לחלק בחלב בין תוך ג' ימים דהוי ודאי איסור ובין קודם ג' ימים דכמו שמצינו לרז"ל גבי סירכא והוגלד פי המכה דהדבר תלוי בג' ימים כמו"כ יש לומר הכא יעו"ש, וא"כ יש לומר ג"כ בנד"ד שהחלב שנחלב קודם ג' ימים יש להתיר מס"ס שמא לא נתעכלו הניבים אף שנפסקו וספק שני שמא תוך ג' ימים התחיל להתעכל ואין שייך לומר דכל אחד ישער בדעתו כיון שיש לזה קצבה וזמן מוגבל לאיסור ודאי היינו תוך ג' ימים כמ"ש ועדיין צ"ע למעשה.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה