בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן סז
דין אם מותר לעשות ס"ס בידים.
אף על פי דקיי"ל ס"ס מותר בדיעבד מ"מ אסור לעשות ס"ס בידים כן הוא הסכמות הפוסקים מהא דאיתא פא"ט ההוא שרפקא דספק דריסות דאתאי לקמיה דמר שמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא כו' ופריך שם וניזבנינהו לעכומ"ש ומשני דילמא אתי לזבוני לישראל אף על גב דיש ג"כ ס"ס ספק שמא כשירות וספק שמא לא ימכרם לעכומ"ז. וכן מהא דאיתא פ' כל שעה ההוא ארבא דטבעה בחישתא דסבר רבא למזבינהו לעכומ"ז הדר אמר רבא כו' דילמא אתי לזבוני לישראל כן הוא בתשו' מוהרי"ט (חלק ב' סי' ב' ד' וא"ו ע"א) בדפוס פיורדא ובזה חילקו הפוסקים דבס"ס דפלוגתא דרבוותא בזה מותר למזבנינהו לעובדי כוכבים ומצוות ועש"ך (ס"ס נ"ז) שפיקפק בזה שאפי' בספק בפלוגתא דרבוותא אין להתיר בזה אם לא שיש עוד צדדי' להקל גם האוסרים לא הזכירו בפירוש איסור מכירה דבזה יש לומר שגם האוסרים לא החמירו בכה"ג ובאמת היה נראה דאין ראיה משם לפי מ"ש הפוסקים דס"ס בעינן שיביא שני הספיקות כאחד וכל שנולד ספק אחד קודם לחבירו נאסר מספיקא דאורייתא וספיקא דאורייתא אסור מן התורה לאותם דסוברים כן וא"כ יש כאן איסור ודאי לכ"ע. והיאך יהי' מותר למכרם לעכומו"ז, הרי מוכר לו דבר שאסור בודאי מן התורה. והוא דבר שיש בו להסתפק שמא ימכור לישראל לכך אסור משא"כ בספק פלוגתא דרבוותא דלא שייך לומר כיון שנולד ספק אחד בתחילה נעשה כודאי איסור דהא קיימי דרי דגברא ואמרי דכשר הוא. וכן עמד בזה בפרמ"ג (מש"ז סי' נ"ז ס"ק י"ד ע"ש) אמנם אחר העיון נלענ"ד דבחנם הרעישו בזה הפוסקים דבזה אין שייך לומר כלל ס"ס להקל לפמ"ש בסימנים הקודמים מתשו' הרשב"א דס"ס מטעם ריבוי הוא והתורה אמרה אחרי רבים להטו' זה לא שייך. כי אם בעת שאנו רוצים לאכול האיסור ויש בו ס"ס להיתרא אמרינן דרוב יש כאן להיתר משא"כ בענין ספק איסור למכור לעכומ"ז שאין אנו באים לחקור על הדבר במציאו' אם מותר לאכול ממנו מטעם ס"ס אלא ספק ראשון הוא במציאות הדבר אם הוא מותר וכיון דהוא ספק השקול הרי יש לאסור אותו כודאי ומה ענין ספק שני שמא לא ימכרנה לישראל להיות מצטרף לספק הראשון ואין להם ענין זה לזה כלל. והספק השני הוא איסור אחר שאנו מצווים שלא לגרום איסור לישראל ע"י מקרא דלפני עור כמו שאנו מצווים להיזהר מלהכשילו באיסור ודאי מגופא כך אנו מצווים שלא להכשילו בספק איסור או באיסור דרבנן. ואין שייך כאן רובא להיתרא והוא גרע יותר מספק אחד בגופו וספק שני בתערובות וזה פשוט מאוד לענ"ד דגרע משם דשם עכ"פ יש רובא להיתרא באותו דבר שאנו רוצים לאכלו משא"כ ספק אחד באיסור הדבר וספק שני שמא לא יכשל הישראל והוא איסור אחר ולכן צדקו דברי הש"ך דאף בפלוגתא דרבוותא אסור למכור לעכמו"ז. וכן להשהותו בביתו זמן רב אסור ג"כ אף דאיכא ס"ס שמא הוא מותר ואת"ל שאסור שמא לא יבא לידי תקלה. דפריך שם בש"ס ולשהינהו תרי עשר ירחי שתא ומשני אתא בהו לידי תקלה. ומזה נלמוד ג"כ דאיסור דרבנן אסור להשהותו בביתו זמן רב במאי דלא בדיל מיני' משום דילמא אתי בהו לידי תקלה ועיין בט"ז (סי' פ"ד ס"ק ח) לענין תבואה שיש שם מילבין אם מותר לעשות ממנו יי"ש. ובפרמ"ג שם דלזמן מרובה אסור להשהותו שמא יבא לידי תקלה אף דהוי איסור דרבנן דברי' בטילה מדאורייתא.