בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן סו
דין ספק בהלכה למשה מסיני.
בפרמ"ג במחודשים הביא בשם ס' תורת השלמים (מחודש ט"ו) בהלכה למשה מסיני יש מחלוקת הפוסקים אם ספיקו לחומרא או לקולא והכריע שם לחומרא וכן הדעת נוטה דבכ"מ הלכה למשה מסיני הוא דאורייתא ממש ולפמ"ש בסי' הקודם מוכרח הוא מסוגי' דנזיר דפריך שם ואי אייתי בי מצעי מאי דע"כ דפריך שם לר"י דס"ל הלכ' הוא בנזיר ומוכח דספיקא לחומרא דאל"כ לא פריך שם מידי אם לא שנדחוק לומר כיון דקי"ל כרבא במס' נדה בפ' בא סי' דכל שהגיע לשנים חזקה הביא סימנים אף דקיי"ל שם דלא אמרינן הך חזקה רק לחומרא ולא לקולא אעפ"כ מקרי חזקה וא"כ הרי הוא ממש ספיקא דרבנן במקום חזקה דקיי"ל דאסור כמ"ש בסי' הקודמים באורך. עוד ראי' לפענ"ד מהא דאיתא התם במתני' האיש מגלח על נזירות אביו כו' ושם (ד"ל ע"ב) בעי רב אשי אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור אביו נזיר טהור והוא נזיר טמא מאי תיקו. והרמב"ם ז"ל (פ"ח מה' נזירות ה' י"ז) כתב וז"ל הפריש האב מעות להביא מהן קרבנות טומאה ומת אין הבן מביא בהן קרבנות טהרה וכן אם הפרישם האב להביא מהם קרבנות טהרה אין הבן מגלח עליהם תגלחת טומאה. שהדברים האלה ספק הם ואם הביא זבחיו, לא עלו לו עכ"ל. הרי שפסק הרמב"ם הך תיקו לחומרא אפי' בדיעבד אם הביא לא יצא. אף דהלכה הוא בנזיר וא"כ מוכח להדיא דס"ל כל ספק בהלכה למשה מסיני אזלינן בספיקו לחומרא. וכאן לא שייך לומר. משום דהוא בחזקת נזיר כמקדם ואינו יוצא מספק מידי חיובו דהא כבר נתבאר דבספק בעיא דלא אפשיטא אזלינן לקולא בדרבנן אפי' במקום חזקה. אלא ע"כ דהלכה למשה מסיני דין תורה יש לו ועיין כ"מ שם דהקשה על הרמב"ם שכ' דלא עלו לו הא אין לו תקנה דאם יביא אחרים שמא כבר יצא במעות של אביו וא"כ הוי האחרים שמביא אח"כ חולין בעזרה יעו"ש.
וסבור הייתי לומר דהרמב"ם לשיטתו אזיל (דפסק בפ"ב מה' שחיטה ה"ג) דחולין דנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וא"כ הוי ספיקא דרבנן ולקולא ואף דלכתחילה אין להכניס א"ע בספק דרבנן וכמ"ש בסימנים הקודמים בראיות גדולות ומוכרחות. מ"מ יש לומר תיקונא גברא כיון שאין לו תקנה אחרת והוי ממש כדיעבד אך דא"כ יקשה שם בסוגיא דאיש מדיר את בנו בנזיר קאמר שם רשב"ל דהוא רק מדרבנן כדי לחנכו במצות. ופריך שם ארשב"ל דא"כ היאך מביא כי נטמא ציפרין וקאכיל כהן מליקה וגם הוי חולין בעזרה ומשני סבר לה כר"י בר' יהודא דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. ופריך שם מהא דתניא ר"י בר"י אומר מנין לחטאת העוף שבא על הספק שאינה נאכלת כו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל כו' אמרת לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקבה ששני איסורים. מאי שני איסורים לאו איסור נבילה וחולין בעזרה, ומתקיף לה רב אחא ברי' דרב איקא ודילמא מחייב עליו משום דמתחזי כתרי איסורי' דרבנן. ועתוס' שם הרי דפוסק שם דאסור בדיעבד לאכול הקרבנות אף דאכילת קרבנות הוי מצוה משום ספיקא אף דהוי ספיקא דרבנן. וקושיא זאת בלא"ה קשה לכ"ע דס"ל ספיקא דרבנן לקולא. והי' נלע"ד לומר מכאן דאף דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא מ"מ תרי קולי לא מקלינן דאם נזדמנו ביחד שני איסורים דרבנן בספיקא אין להתיר. ולכן שם דיש שני איסורים. אחד נבילה מדרבנן וב' חולין בעזרה אף בספק מחמירין. וכעין סברא זאת מצאנו הרב' פעמי' בדברי הפוסקי' דבמקו' שמתירין בשעת הדחק והפ"מ אם נזדמנו ביחד שני איסורים שיש מחמירין בו. ובכל אחד קיי"ל דבהפ"מ סמכינן אמאן דמתיר מ"מ בשני דברים ביחד אין מקילין ומזה קצת סמך מן הש"ס ומה שהמציאו הפוסקים דין תרתי לריעותא בריאה ואין כאן מקומו עוד ראי' דספק בהלכה למשה מסיני מחמרינן מהא דאיתא ספ"ק דקדושין (דל"ח ע"ב) תנן התם החדש אסור כו' והערלה הלכה וקאמר שם מאי הלכה הלכה למשה מסיני. א"ל עולא לר"י בשלמא לדידי דאמינא הלמ"מ היינו דשני לן בין ספק ערלה לספק כלאים כו' ושם (דל"ט ע"א) א"ל רבי זירא לרב אסי והתניא ספק ערלה בארץ אסור בסוריא מותר כו' וערש"י שם דפירש דאי אמרינן הלמ"מ היאך מזלזלין בספיקא ומשני כך נאמרה הלכה ודאי אסור ספיקא מותר כו' הרי מפורש דגם בספק הלכה למשה מסיני אזלינן לחומרא ותליא ממש במחלוקת הפוסקים אי ספיקא מותר מן התורה ועיין ר"ן שם באריכות.