בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן נא
דין ס"ס במקום חזקה של האם אם מחזיקים לבתה.
יש לחקור בהא דקיי"ל ס"ס במקום חזקה אסור אם מחזיקין מחזקת האם לבת הדמיון בזה במ"ש בסי' הקודם אם שחט פרה ונמצא ס"ס בשחיטה כגון ספק פגימה שאנו אוסרים הבהמה מצד החזקה אף דהוי ס"ס אם מותר הב"פ בלא שחיטה, דלכאורה יש לומר כיון שהב"פ לא הי' בו חזקת איסור שהספק הוא בו אם טעון שחיטה כלל ונמצא דלא שייך לומר בו בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת או דלמא כיון שהפרה יש לה חזקת איסור שאינה זבוחה א"כ ממילא החזקה נמשכת לולד ג"כ ומה שהביאני להסתפק בזה הוא מה דאיתא פ"ק דכתובות (ד' י"ג ע"א) ראוה מדברת עם אחד כו' ר"ג ור"א אומרים נאמנת כו' ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג משום דמוקמינן לה אחזקת כשרות ואיתא שם פלוגתא איכא מ"ד מאן דמכשיר בה מכשיר גם בבתה אף דלבת אין לה חזקת כשרות מעולם מ"מ חזקה דאם מהני ג"כ לבת ואיכא מ"ד מאן דמכשיר בה פוסל בבתה משום דלא מהני חזקת האם לבת ואנן קיי"ל כמאן דמכשיר גם בבתה דהלכה כר"י לגבי ר"א דתלמידו הוה כמ"ש הרי"ף והרא"ש שם, וכן פסק הרמב"ם (פט"ו מהא"ב ה' י"א) ובש"ע (סי' ו' סעי' י"ז) הרי דקיי"ל דחזקת האם מהני ג"כ לבת אפי' לקולא א"כ כ"ש דלחומרא אמרינן כן אבל יש לדחות דאפשר לומר דלכך מכשיר בבתה דעיקר הטעם לאו משום חזקת האם הוא שהרי קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ושם מכשירין אפי' ברוב פסולים אצלה וצ"ל דעיקר הטעם הוא מאי דקאמר התם (ד' י"ד ע"א) לר"ג אלים לי' ברי דאפי' בחד ספיקא מכשיר וקיל לי' שמא דאפי' בס"ס נמי פוסל הרי דלר"ג דקיי"ל כוותי' עדיף לי' מאי דאומרת ברי מס"ס בשמא וא"כ י"ל דלכך מהני התם ברי דידה גם לגבי בתה כיון דלאו בחזקה תליא מילתא ועיקר תלוי במה שאומרת ברי לי א"כ מה בינה לבתה משא"כ בנד"ד דמטעם חזקת איסור אתה בא לאסור ואין כאן ברי כלל שפיר יש לחלק בין פרה לולד דבולד ליכא חזקה כמ"ש שם טעמא דר"א בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות יעו"ש. ואף דשם (ד' י"ב ע"ב) בפלוגתא דר"נ ור"י לגבי דר"י ורב הונא במנה לי בידך וזה אומר איני יודע קאמר שם ר"נ ור"י אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן אוקמה אחזקה כו' הרי דהתם תלי' בחזקה מ"מ עיקר טעמו לאו משום חזקה הוא דהרי רובא עדיף מחזקה כמ"ש אלא משום ברי ושמא ברי עדיף רק היכא דאיכא חזקת ממון נגדו לא מהני ברי לגבי שמא ולכך שם כיון שיש לאשה ג"כ חזקת כשרות אף דחזקת ממון עדיפא מחזקת כשרות כמ"ש בפ' המדיר ובכ"מ מ"מ עכ"פ ע"י חזקה זאת מגרע גרע חזקת ממון ואינו מועיל בשמא לגבי ברי משא"כ באומר מנה לי בידך שאין שם חזקה כלל לגרע הך חזקת ממון של הנתבע אבל נידון פסולי יוחסין עיקר ההיתר הוא רק משום ברי ושמא ברי עדיף דהא מכשרינן אפי' ברוב פסולין דעדיף יותר מכל החזקות רק ר"א סבר דמטעם חזקה ג"כ מתירין בצירוף סברא דברי ושמא ולכן מחמיר בבתה אבל לר"י דפליג על ר"א וקיי"ל כוותי' לא צריכינן כלל להך סברא דחזקה משא"כ בהך דשחט האם דשם אזלינן בתר חזקה כיון דאמרינן העמד הבהמה על חזקת שלא נשחטה כראוי א"כ ממילא הב"פ נשאר בחיוב שחיטה ואף דאנן קיי"ל דבלא"ה צריך שחיטה מדרבנן מ"מ נפקא מינה לאם נשחט ונמצא בו פסול בשחיטה לפמ"ש הט"ז (סי' י"ג ס"ק ה') דאין פסול שחיטה פוסל בו כיון שאינו צריך שחיטה אלא מדרבנן וכן נ"מ אם לא הפריס ע"ג קרקע או בקלוט בן קלוטה דאינו צריך שחיטה אפי' מדרבנן וכן נראה מסברא דהא כל זמן שלא נולד עדיין עובר ירך אמו הוא ונמצא שבעת שהיתה אמו מעוברת ממנו גם עליו הי' חזקת אבר מן החי ונמצא שגם על העובר היתה חזקה זו ולא דמיא להא דראוה מדברת דשם בעובר לא הי' שייך חזקת איסור ג"כ שהרי העובר אינו ראוי להנשא וכן נראה עיקר אכן אם הי' ספק פסול בעובר בשחיטתו כמ"ש בסי' הקודם לפמ"ש אין כאן ספק חזקה אלא חזקה ודאית והוי כאלו יש כאן שלש ספיקות במקום חזקה ותליא במחלוקת הש"ך ושאר אחרונים כמבואר אך יש לחלק קצת דעכ"פ לא דמיא לחזקה דבהמה בחיי' דשם הוי חזקה דגופא שאינו יודע אם נעשה בה מעשה זביחה או לא, והיא היתה צריכה עכ"פ בודאי זביחה מעיקרא משא"כ בעובר אף דיש לו חזקת איסור בהיותו במעי אמו בחיי' אין זה אלא חזקה דדינא ולא שייך בו חזקה דגופא דמסתמא לא נעשה זביחה בסימנים דידי' דשמא אינו צריך שחיטה כלל וכיון שחזקה זאת לא דמיא לחזקת האם בחיי' אפשר דיש להקל ודו"ק.