בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן מט
דין חזקה נגד חזקה בס"ס.
ממ"ש בסימן הקודם בשם תשו' מהריב"ל הי' נראה לכאורה להוכיח דס"ס במקום חזקה אף דיש ג"כ חזקה אחרת כנגדו להיתר אינו מועיל, והוא ממ"ש באחד ששחט ואחר השחיטה נתן הסכין ביד אחר ומצא בו פגימה לאחר שבדק הראשון שכתב שם דאם נאמר דס"ס במקום חזקה אסור גם שם לא מהני ס"ס משום חזקה דבהמה בחייה.
והנה שם יש ג"כ חזקה אחרת של הסכין שהרי היה בדוק תחילה קודם שחיטה, וא"כ מדינא העמיד הסכין על חזקתו, א"כ מה שיש לנו ספק אם הראשון אומר אמת או השני הי' לנו לומ' העמי' הסכין על חזקתו דהא גם אם יש הכחשה בין ראשון לשני א"כ אמרי' העמידנו על חזקתו כמ"ש בש"ע (סימן ל"ט סעיף ט"ז) באחד אומר כסדרן היתה וא' אומר שלא כסדרן כו' דמכשירין אותה משום חזקה נשחטה הותרה וא"כ יש כאן חזקה נגד חזקה ואפ"ה כתב שם דמקרי ס"ס במקו' חזקה, אבל הוא תימא דהא בכ"מ אמרי' סלק חזקה נגד חזקה וא"כ כאן נמי נימא הכי ונראה דסברתו הוא דהך חזקה דבהמה עדיפא יותר מהך חזקה דסכין דהא עיקר החזקה דבהמה הוא מה שאנו דנין עליו הוא הבהמה אם אסורה או מותרת. ובה אנו רוצים להתיר מטעם ס"ס אמרינן העמידנה על חזקתה דמעיקרא משא"כ הך חזקה דסכין אין נ"מ עתה כלל דאם ירצה לשחוט אחרת בלא"ה צריך לבדוק הסכין קודם השחיטה אף דקיי"ל דסתם סכין שהוא בחזקת בדוק אם שחט בו בלא בדיקה כשר מ"מ עכשיו שעדיין לא שחט בסכין שום בהמה ומה שאנו דנין הוא רק על הבהמה הנשחטת עתה לכך הך חזקה עדיפא טפי. עוד יש לומר דהך חזקה דסכין אינה טובה כולי האי דהוי חזקה העשוי' להשתנות כיון ששחט בה עשוי להיות נפגם ע"י עור או בחתיכת סימנים משא"כ חזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת אינה עשוי להשתנות מעצמה כל זמן שלא נעשה בה מעשה הכשר בידוע, וכיון שזה אנו מסופקים אם נשחטו הסימנים בסכין כשר או לא אין זה חזקה העשוי' להשתנות ולכן עדיפא יותר ועיין מג"א (סי' ח' ס"ק י"א) דציצית אין להם חזקה משום דעשויים לפסוק כל שעה וכדאיתא ביו"ד (סי' ר"א סעי' ס"ה) מקוה הי' מוחזק להיות מימיו מתמעטים ולעמוד על פחות מארבעים סאה צריך לחזור ולטבול ושם ג"כ המקוה אית לה חזקת טהרה מקדם והאדם יש לו חזקת טומאה ולכן אף שעכשיו היא שלימה לפנינו ג"כ טמא משום דחזקת טומאה דגברא עדיפא טפי דאינה עשויה להשתנות משא"כ חזקה דמקוה.
שוב אחרי כותבי זאת מצאתי להרב בעל בינת אדם (שער רובא וחזקה סי' י"א) שהאריך בזה וכ' דהטעם משום דהמקוה הוחזק בשלש פעמים שדרכה להתחסר, ולכך מוקמינן האדם בחזקת טומאה והוציא מזה דין חדש דאף דקיי"ל בנאבד הסכין אחר שחיטה דמותר מ"מ אם דרך סכין זה מצוי שמוצאים בו פגימות לאחר שחיטה דמיא ממש להך דמקוה הנ"ל ואסור אף בנאבד אחר שחיטה יעו"ש, וכ' שם דלכך בסתם סכינים פסק בש"ע דאם נאבד אחד השחיטה הבהמה מותרת משום דסתם סכין אין דרכו להתפגם מעצמו, ולענ"ד אין דבריו מוכרחים דהא אף דאין דרכו להיות נפגם מעצמו מ"מ מעשים בכל יום שמוצאים בעתים הסכין פגום לאחר שחיטה ודרכו להיות נפגם ע"י חתיכת עור וסימנים דאל"כ למה מחמרינן במצאו פגום לאחר שחיטה אפי' נגע במפרקת הא הוי מיעוטא דלא שכיחא להפגם ע"י העור והסימנים ובש"ס קראו ספק שאמרו שם עור ספק פוגם כו' הרי דמידי ספק לא יצא וא"כ ודאי דמקרי מיעוטא דשכיחא הרי להדיא דלא כדברי הרב בעל ב"א. ולכך נלע"ד דשאני סכין דאף דדרכו להיות נפגם והוי מיעוטא דשכיחא, וראי' לזה ג"כ הא דהוצרכו לבודקו אחר השחיטה ואם הוי מיעוטא דלא שכיחא לא הי' חייב לבודקו כמו דלא בדקינן אחר כל י"ח טריפות ומכ"ש היכא דאיכא טרחא קצת לבודקו אחר שחיטה ע"ש ש"ך (סי' ב) לענין מומר לתיאבון אם מותר ליתן לו על סמך שיבדקנו אחר שחיטה מ"מ מתירין בנאבד הסכין וה"ט דלא דמי למקוה דשם דרכה להתחסר מעצמה לפרקים ובעיתים מזומנים, וא"כ יש ספק שמא בעת תחילת טבילת האדם כבר היתה חסרה וא"כ הוי מיעוטא דשכיחא ולכך מחמרינן בצירף חזקת טומאה של האדם משא"כ בסכין שכל זמן שלא שחט בו אינו מצוי שיפגם מעצמו כמ"ש הפוסקים וא"כ הוי ממש כבדוק קודם השחיטה וכאלו ידוע בעת שטבל האדם במקוה היתה שלימה ולא חיישינן שמא באמצע הטבילה נתחסרה משום דלא שכיחא להיות נחסר באותו רגע וכמו כן כאן לא אמרינן שבעת השחיטה נפגם והוי מיעוטא דתלי במעשה וכמו ברובא דתלי במעשה לא אמרינן דרובא עדיף כמ"ש הרב הנ"ל שם כמו כן במיעוטא דתלי במעשה אינו חשוב לכך לא מחמרינן לצרפו לחזקה והוי כמיעוטא דלא שכיחא לענין לאסור בנאבד הסכין. ומ"מ כיון דעכ"פ מצוי הוא לפרקים למצוא פגימה אחר השחיטה יותר יש לומר דנפגם ע"י המפרקת, ואף שאם מוצאים בו פגימה אין תולין במפרקת מ"מ כל זמן דלא חזינן לא חיישינן לה ובפרט דהוי מיעוט דתלי במעשה כמ"ש עכ"פ יצא לנו דחזקה העשוי להשתנות גרע יותר מחזקה דעלמא, וא"כ דברי מוהריב"ל נכונים אם לא כמ"ש בסי' הקודם משום דיצא בהיתר כמ"ש, ויצא לנו דין חדש דאף דיש חזקה נגד חזקה מ"מ כל זמן שהחזקה האחת גרע יותר אזלינן בתר החזקה הטובה ממנה אפי' במקום דאיכא ס"ס ודוק.