בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן מח
דין שלשה ספיקות נגד חזקה.
אם הי' כאן שלש ספיקות נגד חזקה יש בזה מחלוקת האחרונים שדעת הש"ך להקל דאף אם נאמר דבחזקה הספק הראשון הוא בגופו של איסור, מ"מ כיון שיש ס"ס מבלעדי ודאי מותר, אבל דעת המ"ב והט"ז והמנ"י כולם כתבו דאפי' אלף ספיקות לא מהני נגד חזקה, והנה לפי הטעמים שנתבארו בסימנים הקודמים יש לחקור דאם נאמר דלכך אינו מועיל במקום חזקה משום דספק הראשון הוא מדאורייתא וס"ס לאו מטעם רובא הוא א"כ י"ל דאפי' אלף ספיקות הדין כן אכן אם נאמר דמטעם רובא הוא ומדרבנן מצרפינן מיעוטא לחזקה א"כ יש לומר דבג' ספיקות הוי כמיעוטא דלא שכיחא דלא מצרפינן לחזקה לכ"ע, ולכאורה נראה להביא ראי' מתשובת הרא"ש (כלל כ' סי' י"ד) הובא בש"ך (סי' י"ח ס"ק כ"ב) בשחט בסכין ונאבד הסכין קודם שבדקוהו אחר השחיטה ואח"כ נמצא פגום כ' שם דכשר מטעם דזה גופא דמחמרינן לאסור שמא בעור נפגם הוא חומרא דיותר שכיח לפגום במפרקת, וכיון שניתוסף עוד ספק מכשרינן, וכבר כתבנו דהרא"ש דעתו לאסור ס"ס במקום חזקה כמ"ש גבי חדש, ואפ"ה הכשיר כאן והיינו משום דבלא ספק שני הוי יותר סברא לתלות במפרקת וא"כ הוי רובא להתירא רק מדרבנן אסור דמצרפינן מיעוטא לחזקה וכל שנתוסף עוד ספק מותר, אכן הרא"ש לא סמך על טעם זה לחוד אלא שכ' עוד טעם משום דיצא בהיתר דאוקי סכין בחזקתו וגם יקשה דלשון הש"ך (ס"ק כ"ז וכ"ח) משמע דבספק שני עם ספק שמא במפרקת נפגם לא מהני מטעם ס"ס במקום חזקה אף דהוא ס"ל דשלש ספיקות מהני במקום חזקה ולא אמרינן דהוי מיעוטא דלא שכיחא. ולכך צ"ל דסברא זאת דמפרקת יותר שכיח לפגום אין ברור למחשב עי"כ לרובא להתירא כיון דלא הוי דרך שבירה ולכך מחמרינן לחושבו כספק השקול, ולכך הוצרך הרא"ש שם ליתן טעם אחר משום דיצא בהיתר ויש כאן חזקה נגד חזקה וכמ"ש הפרמ"ג (שם במש"ז ס"ק יו"ד) יעו"ש, עוד יש לומר דלכך הוצרך הרא"ש לטעם אחר משום דיצא בהיתר משום דאין כאן ס"ס גמורה, דס"ס זה הוא משם אחד דספק שמא אח"כ נפגם בדבר אחר או שמא במפרקת נפגם הכל ספק אחד אם נפגם קודם חתיכת הסימנים או אח"כ ולכן הוצרך לומר משום דיצא בהיתר ר"ל דהא קיי"ל השוחט בסכין בדוק ונאבד הסכין אחר השחיטה דכשר אף דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת מ"מ הסכין הי' בחזקת בדוק ולא שכיח שיפגום הסכין ע"י שחיטת הסימנים והוי כמיעוטא' שאינו מצוי דלא מצרפינן לחזקה וא"כ בעת שנאבד כבר הוחזק הבהמה בחזקת כשרות ושוב כשנמצא הסכין פגום הוי כמ"ש נשחט הותרה עד שיוודע לך במה נטרפה שכבר נסתלק חזקת האיסור ותלינן הפגימה בדבר אחר ולא דמי לטבל ועלה ונמצא בידו דבר חוצץ דאפי' נתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה דהתם הספק והריעותא הוא באדם עצמו שבו החזקה חזקת טומאה דמעיקרא, משא"כ כאן דעיקר הריעותא בסכין והסכין לא הי' לו חזקת איסור כמ"ש הפרמ"ג (סי' י"ח מש"ז ס"ק יו"ד) יעו"ש והמחבר שם דנקט עיקר הטעם משום דיצא בהיתר וכשלא נאבד לא מהני ספק לה להצטרף דשכיח יותר לפגום במפרקת אפשר ג"כ לומר דלא ברירא לי' לסמוך ע"ז, ועמ"ש בפרמ"ג (שפ"ד ס"ק ל"ד) בשם הפר"ח מה הביא בשם תשו' מהריב"ל באחד ששחט ואחר השחיטה נתן הסכין ביד נער אחד ומצא בו פגימה לאחר שבדק הראשון וחקר שם דאם נאמר ס"ס במקום חזקה אסור לא מהני כאן דהוי כמו אחד אומר שהי' בו פגימה, והשני אומר שלא היה בו פגימה ולענ"ד אין הדין כן, ונראה דלדידן נמי מותר דכבר יצא בהיתר אחר שיצא מת"י השוחט ובדקו, וא"כ כבר בחזקת היתר עומד ושוב אין ספק של השני דשמא במפרקת נפגם מוציא מידי ודאי כמ"ש הרא"ש דאמרינן כבר יצא בהיתר ואפי' לטעם שני של הרא"ש שכתב משום דנולד עוד ספק אחד ג"כ מותר כאן דגם כאן יש לומר כן שמא במפרקת נפגם דשכיח יותר לפגום וכיון דיש עוד ספק שמא השוחט הראשון אומר אמת ודאי דמותר דמה לי אם נולד הספק השני אחר שחיטה או מקודם, ועיין בש"ע (סי' ל"ט סעי' ט"ז) בדין אחד אומר כסדרן היתה ואחד אומר שלא כסדרן דפסק שם דמעמידין הבהמה בחזקת כשרות והטעם משום דנשחטה הותרה והוי כנאבדה הריאה ועש"ך שם, דאפי' למאי דמחמירין בנאבדה הריאה מ"מ כאן קיל יותר ע"ש בטעמו וא"כ כ"ש כאן בנד"ד דלא גרע מנאבד הסכין אחר שחיט' וזה ברור לענ"ד ואף דהפר"ח פסק דס"ס במקום חזקה מהני א"כ לדבריו כ"ש דכשר צ"ל דכ' שם דין זה לנ"מ לאותו הנער שאמר שהי' פגום וכמ"ש הפרמ"ג שם.
אכן אם לא בדק הסכין קודם שחיטה ואחר השחיטה בדקו ונתן תיכף לאחר לבדו' ומצא בו פגימ' והשוח' מכחישו בזה יש לעיין דנרא' לכאור' למאן דמיקל בס"ס במקו' חזק' א"כ כאן יש ס"ס שמא השוח' הראשון אומ' אמת ואת"ל שהשני אומר אמת שמא במפרקת נפגם, אך זה אינו דאפי' לדידי' לא מהני כאן דיש ג"כ ס"ס לאיסורא שמא היה פגום מעיקרא שהרי לא היה בדוק קודם שחיטה וא"ת שהי' יפה שמא בעור איפגם אף דיותר שכיח לפגום במפרקת כמ"ש הרא"ש וא"כ ס"ס דלקולא הוא יותר טוב מס"ס דלחומרא מ"מ אסור וראיה ממ"ש הש"ך שם לתרץ דברי הרא"ש דלא ליסתור למ"ש במ"א בנפל הסכין על הקרקע דאסור משום דיש ס"ס לאיסורא שמא אין קרקע פוגם ושמא לא נפל על חודו אף דס"ס דלקולא הוא יותר טוב דלא שכיח כל כך שיפגום בעור ואפי' לא נפגם ע"י נפילתו שכיח יותר שנפגם אחר שחיטה אעפ"כ אסור כיון דיש עליו ס"ס לאיסורא, אכן אם השני אומר שיש בו ספק פגימה או כגון שהיה לו שתי פיות ואינו יודע באיזו צד שחט וא"כ יש כאן שלש ספיקות להיתר אחד שמא האמת כשוחט הראשון שלא היה בו פגימה בצד השני ג"כ וספק שני שמא לא שחט בצד זה וספק ג' שמא במפרקת נפגם בזה יש לעיין דיש לומר דכאן לא שייך הך סברא של הרא"ש דיצא בהיתר שהרי כל זמן שלא נבדק בתחילה לא נקרא עליו שם היתר אך כיון דיש כאן ג' ספיקות להתיר והס"ס דלאיסורא הוא הכל משם אחד דמה לי שהיה פגום מעיקרא או בעור איפגם בשניהם הספק שמא נפגם קודם הסימנים, אך יש לומר דלא מקרי משם אחד דספק שמא בתחילה היה פגום אוסר יותר דאסור לשחוט בו משא"כ בספק דבעור איפגם דהיה מותר לשחוט בו בתחילה וכה"ג מקרי ס"ס אף לקולא, ויש לומר ג"כ דמ"מ כיון דלהתירא יש ג' ספיקות דמותר לדעת הש"ך, ואף שמדברי הפרמ"ג (סי' י"ח) במ"ש בשם הבל"י שם משמע דכל שיש ב' ספיקות לאיסור נגד ג' ספיקות להיתר לא מהני אף לדעת הש"ך מ"מ יש לומר ולחלק דכאן הס"ס דלחומרא אינו כי אם כשנתפוס שתי הסברות דהשוחט השני אומר אמת וגם ששחט בצד שבו הפגימה ואז יש ס"ס לחומרא, ונמצא דכאן שתי הספיקות לקולא שא"א לומר בו שום צד ספק לאיסור היינו דשמא הראשון אומר אמת ושמא בצד היפה שחט, ובצד השני יש ג"כ סברא להקל שמא במפרקת, ולכן נראה דלדעת הש"ך מותר דעכ"פ לא שכיח לאיסור, שוב ראיתי שיש סברא להחמיר כאן דיש כאן ב' חזקות לחומרא חדא חזק' בהמה בחייה לאיסור, והב' דהעמיד סכין על חזקת איסור כיון שלא היה בדוק קודם, וא"כ יש לומר דהיכא דיש ב' חזקות אפי' בשלש ספיקות ויותר יש להחמיר וכמו שיתבאר בסמוך בס"ד ובפרט דכאן כל חזקה הוא בדבר אחר דנגד ספק שמא אח"כ נפגם הסכין יש בו חזה דסכין שאינו בדוק ונגד שמא בצד היפה שחט וספק נגדו יש בו חזקה דבהמה, ואף דמסתמא הי' הסכין יפה פעם אחד מ"מ מקרי אתחזק איסורא דאמרינן כל הדברים כשעת מציאתן כמ"ש בנגע באחד בלילה דאם לא ראוהו חי מבערב חכמים מטמאים דכל הטומאות כשעת מציאתם וכאן ג"כ לא בדקו הסכין קודם שחיטה וצ"ע.