בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן מה
דין ס"ס בדאורייתא במקום חזקה.
היכא דאיכא ס"ס לקולא במקום דאתחזק איסורא יש בזה מחלוקת הפוסקים דעת הרב בת"ח ובד"מ ובהג"ה דאפי' במקום חזקה מועיל, והרב בעל משאת בנימין חולק עליו וס"ל דיש לחלק בין הס"ס הוא באותו דבר עצמו שהוחזק בו כגון שיש ס"ס בשחיטה אז אינו מועיל ס"ס כלל. אבל אם אין הס"ס באותו חזקה עצמו כגון ספק דרוסה שנתערבה אף דנולד הספק בעת שהיתה בחיים שאז היתה בחזקת איסור אבר מן החי אין מחזיקים מאיסור לאיסור כיון שאין הס"ס בשחיטה עצמה וכן דעת הרב בט"ז וכן נוטה דעת הש"ך להחמיר בס"ס במקום חזקה, והפר"ח דעתו להקל אפי' אם הס"ס בחזקת שחיטה עצמו דהא ס"ס מטעם רובא הוא ורובא וחזקה רובא עדיף.
אמנם יש לעיין לפענ"ד דזה ודאי לאותם הסוברים דטעם ס"ס הוא משום דכל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא כדעת הרמב"ם וכשבא עוד ספק שני הרי הוא ספיקא דרבנן ומותר לפ"ז ודאי דיש לומר דבמקום חזקה דספק הראשון הוא מן התורה א"כ אינו מועיל כשנולד עוד ספק אחד. אכן לדעת הסוברים דס"ס מטעם רובא הוא בזה יש מקום לעיין לפמ"ש התוס' במס' בכורות ובכמה דוכתא דמדרבנן מצרפינן מיעוטא לחזקה, וכן כתב הרא"ש בפ"ק דחולין בענין רוב מצויים אצל שחיטה מומחין הם, ולפמ"ש הרא"ש לחלק בין אם הוא מיעוטא דשכיחא או מיעוטא דלא שכיחא יש לומר דכיון דאיכא ס"ס הוי כמיעוטא דלא שכיחא ולכ"ע לא מצרפינן לחזקה. אכן הרשב"א במ"ה כתב טעם אחר דלכך אמרינן רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם משום דהרוב עוסקים לסלק החזקה, וא"כ בס"ס בשחיטה כגון בנמצא הסכין ספק פגומה אחר השחיטה דהרוב אינו מסלק החזקה דאבר מן החי דהא הספק אינו אם נשחטו הסימנים אלא הספק אם היה פגימה בסכין באופן זה י"ל דמצרפינן מיעוטא לחזקה.
ובאמת המעיין בתשו' הרשב"א (סי' ת"א) משמע יותר דס"ל דס"ס במקום חזקה אסור, והנה האחרונים נתקשו מאוד בדברי הרשב"א שם דלכאורה דבריו סותרים שם דבתחילת דבריו משמע דאסור במקום חזקה ובסוף דבריו לא משמע כן גם שאר דבריו שם אין להם ביאור לפי המובן, ועיין פר"ח ופירושו תמוה ורחוק מאוד למעיין בדבריו, וגם בפרמ"ג ביאר דבריו בדוחק.
ולענ"ד נראה לפרש דברי הרשב"א שם באופן אחר והוא דהשואל שם חקר להקשות ממנ"פ אם ס"ס מותר יקשה מפרק בכל מערבין דספיקא דרבנן באתחזק איסורא אסור, ואם נאמר דאסור יקשה מפ"ק דכתובות דס"ס עדיף מרוב ובשחיטה מתירים רוב בההיא דמצא גדייו, ונלע"ד כוונתו מ"ש בפ"ק דכתובות דמבואר שם דמחמרינן ביוחסין אף ברוב כשרים אצלה ובס"ס קיי"ל דמותר כדמוכח בסוגיא דפ"פ וא"כ מוכח דס"ס עדיף מרובא, וא"כ כיון דקיי"ל רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם אף נגד חזקה דבהמה בחזקת איסור א"כ כ"ש בס"ס במקום חזקה דמהני. וע"ז השיב לו הרשב"א דמפ' בכל מערבין אין ראי' דשם הוא בטומאה דרבנן דיש לו עיקר בתורה ולכך בהצטרף אליו ג"כ חזקה מטמאינן לי' וההיא דפ"ק דכתובות דהחמירו ביוחסין ברובא מעלה היא כל שנתערב בו איסור ודאי משא"כ בס"ס באלמנת עיסה וכדומה הקילו, אף די"ל דס"ס גרע מרובא מ"מ יש לומר דחכמים לא רצו להחמיר כל זמן שאינו ידוע מתערובות איסור ודאי.
ועוד תמה שם על השואל שהביא ראי' מפ"ק דכתובות דס"ס עדיף מרובא מהא דרוב אינו מועיל ביוחסין וס"ס מועיל דהיכן מצינו דס"ס מועיל שם במקום חזקה, אף דלפמ"ש דברי השואל הם ברורים כמו שתמה באמת בפר"ח שם על הרשב"א שדחה דבריו בחנם לזה יש לומר דהרשב"א השיב לו בתרי אנפי בהבנת דברי השואל אם נאמר דראיותו הוא כמ"ש על זה השיב לו כבר כיון דשם הוא מעלה ביוחסין בלבד א"כ אין משם ראי' דהם ראו להחמיר דוקא ביש כאן איסור בודאי אבל לא בס"ס אף די"ל דלא עדיף מרובא, ואם נאמר דכוונת השואל דמשם מוכח להדיא דס"ס במקום חזקה מועיל מהא דאלמנת עיסה דקודם שנתערב היתה אסורה מספק דאורייתא מן התורה לחומרא וא"כ הוי כודאי איסור ואח"כ כשנתוסף עוד ספק מתירין דזה נקרא חזקת איסור דבר שהחזקנו אותו באיסור נתערב בתערובות ולא דמי לס"ס במקום שא"א להפריד הספיקות דמעולם לא הי' בו איסור תורה כלל ע"ז השיב לו הרשב"א דזה לא נקרא אתחזק איסורא כל שיש כאן רוב היתר כנגדו ולא מיקרי ספק איסור כי אם כשהספק הוא בגופו ובענין החזקה עצמה וע"ז מביא ראי' גדולה מתערובות טבעת וכדומה וא"כ היכא דיש חזקה ברורה לאיסור יש לומר דלא מהני ס"ס וע"ז אמר לו דלפי מה שחילק אין ראי' מהא דפ"ק דחולין גבי בדק סכין ונמצא פגום דאסרינן אפי' קמייתא וא"כ הרי אנו אוסרים ס"ס אף בכה"ג דלא נתערב איסור ודאי רק ספק דהיינו באחת יש ספק אחד דהיינו בבתרייתא ובקמייתא דאיכא ס"ס דמיא לספק שנתערב באחרים ע"ז השיב לו שאין ראי' משם דר"ה לטעמי' דס"ל דבהמה בחזקת איסור עומדת, וא"כ אין החזקה מצד שנתערב ספק איסור אלא שהספק עצמו הוא נגד החזקה דגם בקמייתא אינו ברור להכשיר רק מצד ס"ס אתינן עלה וא"כ יש בו ס"ס במקום חזקה ממש. וע"ז מביא ראי' דאם החזקה הוא רק מצד תערובות ספק איסור יש לאסור ר"ל דלא נחלק בין אם הס"ס בחזקה עצמה או מצד תערובות אלא סתם מוכח דס"ס במקום כל חזקת איסור אפי' בתערובות מקרי חזקת איסור, וא"כ יקשה דהא יש לומר דס"ס עדיף מרובא ר"ל לסברת השואל שדקדק דס"ס עדיף מרובא מהא דפ"פ ס"ס מועיל וברוב כשרים מחמירין ואנו רואים דחתיכת איסור שנתערב בדבר שאינה ראוי' להתכבד אזלינן בתר רובא, אף דזה נקרא אתחזק איסורא לשיטתו אעפ"כ מתירין וא"כ כ"ש בס"ס במקום חזקה ולמה לי' להשואל להביא ראי' רחוקה מכתובות דשם יש לחלק משום מעלה דיוחסין כמ"ש, אלא ודאי דזה לא מקרי אתחזק איסורא. וא"כ אין דבר זה מבואר בהדיא בהך דאלמנת עיסה דס"ס במקום חזקה מועיל רק מק"ו אתי' לי' מדרובא לא מועיל ביוחסין וס"ס מועיל וזה כבר דחה וכמ"ש.
וכל זה כתב לדברי השואל דלמד מהך דמצא גדייו דרובא עדיף שם ולא אסרינן מטעם מצרפינן מיעוטא לחזקה, אבל לדברי הרשב"א עצמו שחילק במ"ה דכל דהרוב עוסקים לסלק החזקה שאני וכמ"ש למעלה א"כ בלא"ה אין הוכחה משם דס"ס מועיל ג"כ במקום חזקה וכיון דהרשב"א עצמו כתב כן בתה"א במ"ה שם, וגם דבריו בתשובה מטים ג"כ דהוא ס"ל ס"ס במקו' חזקה אסור א"כ דברי הש"ך מאושרי' מ"ש שדברי הרשב"א בתשובה יותר מוכיחים לאיסור ע"ש, וכל הראיות שהביא הפר"ח נגד זה נלע"ד דיש לדחותם דמ"ש דס"ס עדיף מרובא ורובא מועיל נגד שחיטה כבר כתבנו דאין משם ראי' וכמ"ש הרשב"א בעצמו במ"ה, ומ"ש עוד דאין לך חזקת איסור יותר מטבעת של עבודת כוכבים דנתערבה ברבוא ומרבוא לרבוא, כבר כתבנו דאדרבא מדברי הרשב"א מוכח דזה לא מקרי חזקת איסור כלל שכמו דהוחזק איסור הוחזק ג"כ היתר. משא"כ כששתי הספיקו' הם בענין החזקה עצמה ועוד דשם לא שייך מצרפינן מיעוטא לחזקה דהא החזקה הוא המיעוט עצמו ואין החזקה דבר מבלעדי המיעוט כמו הכא וזה פשוט, גם מ"ש להביא ראי' ממ"ש מקצת פוסקים דע"י ס"ס מוציאין ממון אף דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ באסורים דהולכים אחר רובא מכ"ש דאזלי' בתר ס"ס אף נגד חזקה, באמת לפי דברי הסוברים כן נראה לכאורה ראיה מוכרחת דהתו' ר"פ המניח כתבו דלכך לא אזלינן בממונא בתר רובא משום דמצרפינן מיעוטא לחזקת ממון וא"כ דבס"ס מוציאין ממון מחזקה א"כ מוכח דגם נגד חזקה מועיל.
אך ידוע שדבר זה במחלוקת שנוי' וכמה פוסקים ס"ל דאין מוציאין ממון ע"י ס"ס כמו שהאריכו האחרונים בתשובותיהם ועש"ך (ח"מ סי' כ"ה) ובאו"ת בקיצר תקפו כהן שהאריך בזה, ועוד נראה דאין לדמות דיני או"ה לדיני ממונות בזה דהא לפמ"ש דלכך בממון אין הולכין אחר הרוב משום דמצרפינן מיעוטא לחזקה א"כ היכא דיש כמה ספיקות בממון הי' לנו לומר לכ"ע מוציאין ממון דהוי כמיעוטא דלא שכיחא, והרי הש"ך באו"ה ס"ל דשלש ספיקות מועילים גם במקום חזקה וכמו שיבואר בסימני' שאח"ז, והוא עצמו כתב בספרו תקפו כהן (סי' ק"כ) דאפי' באלף ספיקות אין מוציאין ממון הרי ע"כ דאין לדמות זה לזה, וא"כ ה"ה להיפוך י"ל דאפי' מאן דס"ל דמוציאין ממון בס"ס מ"מ באיסורים י"ל דאינו מועיל ועיין באו"ת בקיצור ת"כ דכתב ג"כ דבאיסורים קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והרי בחזקה מוציאין ממון ע"י כדמוכח מהא דר"ג בפ"ק דכתובו' גבי משארסתני נאנסתי דנאמנת מטעם חזקת הגוף וע"כ שאין לדמות איסורא לממונא ע"ש וכן מוכח מלשון הרא"ש בתשו' (ריש כלל ב') שמתיר בחדש מטעם ס"ס וכ' הטעם משום דלא איתחזק איסורא מוכח דבמקום חזקה אינו מועיל ס"ס, ומה שדחה הפר"ח ראי' זאת משום דדבר שיש לו מתירין שאני ע"ש אין דבריו מובנים דא"כ אפי' לא אתחזק איסורא אינו מועיל למאן דס"ל דבדבר שיש לו מתירין אינו מועיל ס"ס, וכן כתב בביאורי הגר"א מווילנא בביאורו (סי' ק"י ס"ח בהגה) על מ"ש הרמ"א דבדבר שיש לו מתירין י"א דאין ס"ס מועיל דהרא"ש ריש כלל ב' פליג ע"ז וס"ל דמהני ס"ס הרי להדיא כמ"ש גם מ"ש להוכיח לפמ"ש דבספיקא דרבנן מותר א"כ גם בס"ס דאורייתא הדין כן אין זה מוכרח כלל לדמותם זה לזה בכל מילי דש"ה דמדאורייתא מותר לגמרי לכך לא החמירו בו חכמים בכל מה שיש בו ספק משא"כ ביש בו חשש דאורייתא, ולפמ"ש גם אם נימא בהא דרוב מצוים א"ש מומחים כו' הוא מטעם מיעוטא דלא שכיחא יש להחמיר בס"ס נגד חזקה דנחשב כאלו הוא מיעוטא דשכיחא דהא הרא"ש ס"ל בפ"ק דחולין גבי רוב מצוים אצל שחיטה טעם הנ"ל והוא ס"ל דבאתחזק איסורא אינו מועיל ס"ס.
ודע דנראה להביא ראי' דהא דמתירין ס"ס הוא כטעמו של הרמב"ם דס"ל דספק ראשון נעשה איסור דרבנן ובספק שני הוא ספק דרבנן ולאו מטעם רובא מהא דקיי"ל בספק טומאה ברה"י בספיקו טמא וכל ספיקות שיש לך לרבות בהם הכל טמא, ולדעת הרמב"ם א"ש דכאן כל ספק ראשון נעשה טמא מדאורייתא וכל ספק שאח"ז חוזר ונאסר מדאורייתא ואין לדבר סוף, אבל לפמ"ש הפוסקים דהטעם הוא משום דס"ס מטעם רובא הוא קשה דהא קיי"ל תשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם כל דפריש מרובא פריש ואפי' ברה"י טהור כדאיתא בפ"ק דכתובות והרי בטומאה ברה"י אזלינן בתר רובא, וקשה מכאן לשיטת הרשב"א דס"ל דס"ס אפשר דעדיף מרובא, ויש מכאן ראיה לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מותר, אכן לפמ"ש יהי' מוכח מזה דלהרמב"ם היכא דאתחזק איסורא דספיקא לחומרא מן התורה אז אפי' באלף ספיקות לא מהני, וזה דלא כדעת הש"ך בכללי ס"ס דבשלש ספיקות מותר גם באתחזק איסורא דהא מהא דספק טומאה ברה"י מוכח להיפוך וכמ"ש, ושמא י"ל דבטומאה ברה"י כך קבלו מסיני להחמיר בכל הספיקות, והוא מ"ש הלכתא גמירי לה מסוטה ר"ל דהוא הלכה למשה מסיני ואסמכוהו אקרא דסוטה, וראיה לזה דהרי בכל האיסורים אזלינן בתר חזקת כשרות וכאן בספק טומאה ברה"י אפי' ספק נגע בטומאה או לאו ג"כ טמא ואפי' ספק ביאה קיי"ל כרבנן דמטמאין וכמ"ש הרמב"ם [פי"ח מה' אבות הטומאה ה' א') ועיין תוס' פ' חזקת הבתים (דף נ"ה ע"ב) שכתבו ג"כ דלכך ס"ס טמא ברה"י כיון דמן הדין אפי' בספק אחד היה לנו לטהר דאוקמוהו אחזקה, וכיון דמטמאינן בחד ספיקא דילפינן מסוטה א"כ מה לי חד ספיקא מה לי כמה ספיקות, ועדיין צ"ע לפי דברי התוס' דמדמין חד ספק במקום חזקה בטומאה לכמה ספיקות דהא אם נאמר דס"ס משום רובא הוא אינו מיושב עדיין כמ"ש ברובא וחזקה רובא עדיף והרי באמת ברובא מטהרינן ברה"י וכמ"ש.
גם מ"ש הטעם משום דילפינן מסוטה לכך לא אזלינן בתר חזקה ג"כ צ"ע דהא בסוטה אתרע חזקתה מאחר שקינא לה ונסתרה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי, וע"כ צ"ל דכוונתם ג"כ כמ"ש דכל ספיקי טומאה הלכ' למשה מסיני הוא למגמרינהו מסוטה וכמ"ש.
ובספר בינת אדם [שעה"ק כללי ס"ס סי' נ"ה) כתב דדין זה אם מתירין ס"ס באתחזק איסורא תליא בפלוגתא דקמאי רש"י ותוס' במסכת כריתות (דט"ז ע"א) במתני' דספק אכל חלב ספק לא אכל ואפי' אכל ספק היה בו כשיעור כו' דרש"י פי' שם דאו או קתני מוכח דס"ל דאם באמת הי' ס"ס אינו חייב באשם תלוי אף דשם אתחזק איסורא משא"כ תו' דכתבו דסיפא ארישא קיימא דיש לו ס"ס ספק שמא לא אכל ואפי' אכל שמא לא היה בו כשיעור, וא"כ מוכח דס"ל דס"ס במקום חזקה אסור, וכתב שם דלכך מהפך הרמב"ם הגירסא והעתיק בהלכותיו הך בבא דספק הי' בו כשיעור ברישא ע"ש ודבריו תמוהים מכמה טעמים חדא דשם לא מקרי ס"ס במקום חזקה דאף דגמרא קאמר שם אתחזק איסור' ר"ל שנתערב שם איסור ידוע אבל אין בו נ"מ לגבי ס"ס במקום חזקה כמו שהבאתי לעיל מתשו' הרשב"א דזה לא מקרי ס"ס במקום חזקה דהא אתחזק נמי היתירא והרב הנזכר כתב כן בעצמו (סי' מ"ה ומ"ו) דחד בחד לא מקרי חזקה ע"ש, אם לא לפי מ"ש לעיל בשיטת הרמב"ם לפי טעמו דלכך מקילין בס"ס משום דספק ראשון מותר מן התורה דאז י"ל דחד בחד אסור בס"ס כמש"ל, ועוד בר מן דין תינח למאן דס"ל בגמרא חתיכה אחת משתי חתיכו' שנינו, אבל למאן דס"ל חתיכה אחת שנינו הוא יפרש מתני' דאו או קתני דזה תמוה דמנין להו להתוס' לעשות בזה מחלוקת חדשה דילמא כמו דמ"ד חתיכה אחת שנינו מפרש מתני' כמו כן יפרש מאן דס"ל חתיכה אחת משתי חתיכות שנינו, וע"כ צ"ל דלישנא דמתני' דחקו להתו' שכתב ואפילו אכל כו' דמשמע דארישא קיימא.
ועוד תמוה לפי דעת הרשב"א ודעימיה דס"ל דס"ס מטעם רובא הוא וא"כ ודאי דאפי' למאן דאוסר ס"ס במקום חזקה הוא רק דרבנן דהא מדאורייתא רובא עדיף מחזקה רק דמדרבנן מצרפינן מיעוטא לחזקה כמ"ש וא"כ איך יתחייב אשם תלוי דמדאורייתא אין בו איסור כלל, ועמ"ש בפתח השער בביאור דברי התוס' אלו דכאן מיירי שאחר אכילה נולד לו ס"ס אם אכל האיסור או לא ואם אכל כשיעור דבזה לא שייך ס"ס דשמא אכל איסור באמת וס"ס להתיר לא שייך רק בחתיכה שנולד בה ס"ס קודם אכילתו שמותר לו לאכול וכאן לא היה שום ספק בעת האכילה דידוע הי' החלב בעצמו והשומן בעצמו ע"ש וא"כ אין ראי' משם.
גם מ"ש עוד הרב בעל ב"א דלכך ס"ל לתוס' דאפי' בס"ס חייב אשם תלוי משום דהוי ספק אחד בגופו כו' וספק ראשון אסור מן התורה, ור"ל דהספק השני אינו להתיר גוף החתיכה רק אם אכל כשיעור ולכך לא הוי ס"ס, גם זה תמוה דהא כבר הכריעו האחרונים דספק א' בגופו ספק שני בתערובות חד בחד מדאורייתא הוי ס"ס וכמו שנתבאר בסימני' הקודמים וא"כ למה חייב אשם תלוי, ועוד דהא כאן לא נודע ספק ראשון עד אחר שנודע לו ספק השני ובכה"ג כבר הכריעו האחרונים דאפי' מדרבנן מותר בהפ"מ או במקום מצוה. ועיין כרו"פ שנוטה דעתו ג"כ להקל בס"ס במקום חזקה וכבר דחה ראיותיו הגאון בעל חוות דעת. ולענין מ"ש הכרו"פ דמתירין בעגונו' בס"ס אף דהוה חזקת א"א כבר נדחו דבריו לפמ"ש הגאון המנוח מוהרמ"ז מביאליסטאק בחיבורו מראות הצובאות דהטעם לפמ"ש התוס' ביבמות דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרעא לחזקת א"א יעו"ש בספרו (דצ"ב ע"ב) וכיון שנתבאר בהכרח דדעת הרא"ש להחמיר וגם דעת הרשב"א נוטים לאיסור כמ"ש בודאי אין להקל נגד הש"ך והאחרונים בזה אם הס"ס היא במקום חזקה עצמה אכן יש בזה כמה חילוקים שונים ויבואר לפנינו בס"ד.