אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הספקות › סימן מד

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הספקות · סימן מד

סימן מג

דין ספיקא דאורייתא לשיטת הרמב"ם אימת הוא לקולא מן התורה.

כתב הפרמ"ג (שפ"ד ס"ק כ"ה) דאף לדעת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא צריך שיתייחס לזה שמנה תנאים ואלו הם: (א) שלא יהא חזקה לאיסורא, דהא סוקלין ושורפין על החזקות ובזה יש כמה חילוקים שונים וכבר נתבאר למעלה באריכות. (ב) היכא דבידינו לברר הספק אז הוא מדאורייתא לכ"ע כן כתב מהרי"ט ופר"ח, והוכיחו כן מהא דדייק הש"ס בפ"ק דחולין מנלן דאזלינן בתר רובא וקאמר שם מפסח ומראשה של עולה ופרה אדומה, ולפי שיטת הרמב"ם אין כאן ראי' ולכן תירצו דשם יש לברר הספק ע"י בדיקה. ולכאורה הוא תמוה דהא קאמר שם דאי אפשר לברורי משום דכתיב ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה וכן בפסח כתיב ועצם לא ישברו בו וכן כולם יעו"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' לשיטת הרמב"ם, וצריך לומר דהכי קאמרי כיון דאי הוה חולין הי' אפשר לברר הספק בכזה מדאורייתא אסור וא"כ האיך אמרה תורה להקריב עולה דהא קודם שיקדישנה אסורה הוא מספיקא דאורייתא, ועמ"ש בפתח השער בשם הכרו"פ ישוב אחר לקושיא זאת וא"כ אין חילוק זה מוכרח בדעת הרמב"ם. (ג) איקבע איסורא כגון שתי חתיכות ואחת מהן חלב אפי' נאבדה אחת מהן ספיקו אסור מן התורה, ועיין ברמב"ם (פ"ח מהלכו' שגגות ה"ד) שפסק כמ"ד בחתיכ' אחת משתי חתיכות משום דאיקבע איסורא ובכ"מ שם הניח בצ"ע דרבא ור' זירא פליגי על ר"ג דקאמר האי טעמא ולדידהו בכה"ג לא מחייב אשם תלוי. ובלחם משנה יישב קושיא זאת ע"ש. (ד) ספק כרת אפשר לחד גירסא בדברי הרמב"ם שהוא מן התורה. וגירסא זאת כבר דחו אותה האחרונים דמשמע שכת' כן הרמב"ם כדי לתרץ מה דחייבה תורה אשם תלוי על ספק כרת ובאמת לפמ"ש הרמב"ם דאינו חייב כי אם בחתיכה אחת משתי חתיכות א"כ אין ראיה משם וא"כ אין הכרח לענין זה. וקצת סמך יש לזה ממ"ש בכ"מ שחששו חכמים באיסור אשת איש למיעוטא כמו שמצינו בסוף מס' יבמות במים שאין להם סוף, ובפ"ב דקדושין באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי כו' (דף נ' ע"ב) ובתוס' שם שכתבו ג"כ דמחומר אשת איש חששו חכמים למיעוטא ואם נאמר דבספק דאורייתא בחומר כרת מן התורה לחומרא שפיר חששו חכמים למיעוטא כיון שהתורה החמירה ג"כ בזה יותר (ה) תרי ותרי או פלוגתא דרבוותא אפשר דמודה הרמב"ם דהוא אסור מן התורה, ולכאורה מוכרח לחלק כן מהא דאמרה תורה אחרי רבים להטות והוא כלל גדול בכל דבר שחז"ל למדו משם דאזלינן בתר רובא אף באיסורים ומשמע דאם היה פלגא ופלגא אסור מן התורה ויש לומר דזה הוי כחתיכה אחת משתי חתיכות דאתחזק איסורא מקרי אכן יש לחלק דש"ה דיש חתיכה אחת בודאי שהוא אסורה משא"כ בזה, וכן יראה מלשון הכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם וגו' וצוות' התור' וקמת ועלית וגו' הרי מוכח דאסור לסמוך אקולא בדב' שיש בו ספק דפלוגת', אך למ"ש הפר"ח דבמקו' דאיכ' לברורי לא התיר' התור' אין ראי' מש' דשם ג"כ איכ' לברורי ע"י ב"ד הגדול שבירושלי' (ו) כשהאיסור שכיח יותר ונוטה הספק יותר לאיסור ג"כ מן התורה לחומרא וזה פשוט לפמ"ש הש"ך דכל ספק שאינו שקול לא מקרי ספק כלל. (ז) היכא שע"י שנתיר ספק איסור נבוא לידי איסור ממנ"פ ג"כ אסור מן התורה כגון בספק ממזר דרחמנא שרי' אי לאו קרא הוה אמינא דאסור דא"כ אתה מתירו בבת ישראל וגם בממזרת וא"כ ממנ"פ יבא לידי איסור. וכן באחד שהלך באחד משני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון והזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני ואח"כ נכנס למקדש חייב והיינו משום דהוה תרתי דסתרי ועיין פר"ח.

והי' נלע"ד אפי' לא בא לידי ממנ"פ ג"כ אסור מן התורה כגון אם רוצה לילך בשביל אחד אסור לו מן התורה דאם תתיר לו וא"כ בע"כ תתיר לו גם בשני דמ"ש שביל זה מן השני וא"כ אתה בא לידי איסור ודאי, וזה הטעם בבהשמ"ש דחייב אשם תלוי אף בבהשמ"ש של ע"ש וכמ"ש בפתח השער באורך, וכעין זה כתבו הפוסקים לענין ספיקא דרבנן דלקולא דבזה לא אזלינן לקולא וא"כ אין אנו צריכים לטעם משום חזקת איסור דבאמת בשתי חתיכות כמו שיש חזקת איסור יש ג"כ חזקת היתר וסלק חזקה נגד חזקה וכאלו אין שם חזקה כלל כמ"ש בכ"מ, והא דאמרו בש"ס משום דאתחזק איסורא ר"ל שיש שם ודאי איסור ויביא לידי ודאי איסור לכך חייבה תורה עליו אשם תלוי. (ח) בטומאה ספק כודאי ברה"י טמא ברה"ר טהור אף מדרבנן ובאמת לפמ"ש קצת פוסקים בטעמו של הרמב"ם דלכך ספיקא דאורייתא מן התורה מותר משום דילפינן מטומאה ברה"ר דטהור א"כ קשה למה אסרו מדרבנן הא בטומאה אף מדרבנן טהור, ואפשר לומר דלענין טומאה לא רצו להחמיר כמ"ש בפ"ק דביצה אפושי טומאה לא מפשינן ובפרט דהוא ברה"ר לגבי רבים לא החמירו, וכן יראה מלשון הרמב"ם (רפט"ז מה' אבות הטומאה) וז"ל מפני מה טהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר שהרי הציבור כו' אם טומאה ודאית נדחית ק"ו לספק טומאה שאיסור כל הספיקות מדבריהם כו' מבואר מלשונו הצח שכ' מפני מה טהרו חכמים כו' דמשמע שדבר זה שטהור מדאורייתא אינו צריך טעם דדינו שוה ככל איסורי ספק והוקשה לו למה לא החמירו בו חכמים כשם שהחמירו חכמים בכל איסורים של התורה, ולכך תירץ על זה שהרי הציבור כו' וא"ש ודוק.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה