בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן מב
דין ספיקא דרבנן במקום חזקה אי מחזיקין מחזקה זו לאחר
נסתפקתי לפי אותם פוסקים הסוברים דספיקא דרבנן במקום דאתחזק איסורא הולכים לחומרא אם יש לומר מחזיקים מאיסור לאיסור דשמא יש לומר דווקא אם הספק הוא באותה חזקה עצמה שהי' מוחזק בה בתחילה בודאי איסור ואינו יודע אם ממנה אז אמרינן דאפילו בדרבנן לחומרא דכל חזקה כודאי הוא כל שאפילו אם נחמיר עליו עכ"פ יצא מחזקתו הראשונה ונכנס לחזקה אחרת יש לומר כיון דתחילת כניסתו לחזקה שני' הוא בספק, אמרינן בי' ספיקא דרבנן לקולא, ומה שהביאני להסתפק בזה הא דאיתא פ"ק דמכות (דף ד' ע"א) חביות מליאה מים שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה כו' ופרש"י שם משום דחיישינן שמא כל המים שבחביות באו למקום אחד וחיישינן שמא הי' שלשה לוגין מים שאובים במקום אחד. ושמא בא זה ראשו ורובו במים שאובים.
והנה הך דינא הוא מדרבנן ולתרומה דהרי שיעור מקוה של כל מימות שבעולם אין פוסלים אותו רק טומאה דרבנן כאן משמנה עשר דבר שגזרו דהבא ראשו ורובו במים שאובים בשלש לוגין דנפסל גופו מלאכול בתרומה, וא"כ הרי יש כאן ספיקא במילתא דרבנן. וא"כ קשה למה החמירו חכמים בזה אלא ע"כ משום דהאי גברא בחזקת טומאה קאי והיה ספיקא במקום חזקה אף דעכ"פ יצא מחזקתו הראשונה שהי' טמא תחילה דהרי לחולין הוא טהור גמור אפי' מדרבנן מ"מ כאן דלתרומה נשאר עליו שם טומאה ובעת שעדיין לא טבל טבילה גמורה נכנס שם יצא מחזקה לחזקה ומחזיקין מטומאה לטומאה, ואף שכתבנו למעלה שדעת הרמב"ם דספיקא דרבנן במקום חזקה לקולא עליו לא קשה כלל דהוא גורס בש"ס א"א שלא יהיו שלשה לוגין במקום אחד כמ"ש, בזה מתורץ מה דנקט הטובל כו' דמשמע דמיירי בטמא ולא נקט הש"ס הך דינא בטהור גמור לפ"ד הרמב"ם דגם בטהור גזרו בביאה כמ"ש (בפ"ט מה' אבות הטומאה הלכה א') יעו"ש משום דכאן לא הוי ספיקא במקום חזקה ואדרבא יש לו חזקת טהרה, ובזה נדחה מ"ש במל"מ שם להוכיח מזה דרש"י ס"ל דבטהור לא גזרו רק בנפילה דלפמ"ש אין זה מוכרח כלל אכן דין זה שכתבתי אינו מוכרח משם דלפ"ז יקשה מה דאיתא בסוגיות דשם תניא נמי הכי חביות מליאה יין כו' חיישינן לשלשה לוגין מים שאובים כו' וכן בככר של תרומה שנפל שם טמא וקאמר שם מאי וכן כו' מ"ד התם אוקי גברא אחזקה הכא אוקי תרומה אחזקה קמ"ל הרי מבואר דבתרומה אין שם חזקה ואדרבא יש לככר חזקה לטהרה ואפ"ה מטמאים אותו, והא קיי"ל בכל דוכתי אוקי אחזקה ואמאי הככר טמא', והא קיי"ל דים הגדול דינו כרה"ר לטומאה כמ"ש הרמב"ם (פ"כ מהלכות אבות הטומאה הלכה ב') וספק טומאה ברה"ר טהור. וצ"ל משום דשכיח ביותר שיהיו שלשה לוגין במקום אחד והוי ספק הרגיל וקרוב לודאי טומאה. ולכך גזרו ג"כ בטומאה דרבנן, וכן נראה דהא לכמה פוסקים אין מחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש הפוסקים בדין נמצא מים בראש ונסתפקו אם הגיעו למוח עש"ך (סי' נ') ובאחרונים שהאריכו בזה ודברי הפרמ"ג כאן תמוהים לענ"ד שדקדק מדברי הש"ס אלו דבמקום חזקה אזלינן בספיק' דרבנן לחומרא, וכתב מאי דככר טמא הוא ממילא כיון שהאדם טמא, וזה ודאי אינו דהא בש"ס מבואר דבככר אין כאן חזקת טומאה כלל, גם אין דבריו מובנים כלל מ"ש דכיון דגברא טמא כו' הא בגמרא מיירי בככר של תרומה שנפל מעצמו ומה שייכות טומאה דגברא לכאן ודוק.