בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן מא
דין ספק באיסור דרבנן ואח"כ ע"י גלגול נעשה ספק איסור דאורייתא.
יש להסתפק אם הי' כאן איסור דרבנן בספק ואח"כ ע"י גלגול נעשה ספק בדאורייתא מה דינו כגון שעה חמשית בער"פ שאסור לאכול חמץ מדרבנן והי' כאן חתיכה שנסתפקנו אם חמץ הוא או לאו דלכאורה יש לומר כיון דבאיסור דאורייתא כבר נתבאר דאם הי' תחילה ספק בדאורייתא ואח"כ ע"י גלגול נעשה דרבנן אינו מועיל להתיר כיון שכבר נאסר מספק נעשה כודאי איסור וא"כ ה"ה להיפוך אם הי' תחילה ספק בדרבנן כיון שכבר נקרא עליו שם היתר א"כ שוב אי אתה יכול לאוסרה גם אחר שעה ששית לשיטת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא ואולי לא אסרוה חכמים מספיקא כיון שכבר נתנו עליו שם היתר בתחילה והחזיקו בו כודאי מצוה. (אמנם זה פשוט לדעת הרשב"א ודעימי' דס"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא ודאי דאין כח ביד חכמים מה שהתירוהו בשעה חמישית להתיר ספק איסור שאסור מן התורה וזה פשוט) אך נראה דגם לדעת הרמב"ם אין להקל בזה כיון דלענין איסור דאורייתא כל זמן שלא הגיע שעת איסור מן התורה כאילו לא הי' נולד בו שום ספק דמיא דהא מדאורייתא בשעה חמישית אין בו נ"מ בהך ספק וא"כ כשהגיע שעה דאסור דאורייתא נולד בו ספק וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ממש ואזלינן לחומרא. ומה שיש לחקור עוד אם בשעה חמישית מותר מספק דאז עכ"פ הוה ספיקא דרבנן או דילמא כיון דאותה חתיכה עצמה תהי' אסורה לאחר שש מספק, וכ"ש למאן דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא א"כ נחזיק אותה לחמץ ודאי א"כ א"א להתירה קודם שש דהאיך נחזיק אותה אז לאינה חמץ והוה תרתי דסתרי, ועוד דאיכא למגזר אם יאכלנה קודם שש יאכלנה ג"כ אח"כ דהא עיקר הגזירה היתה לאסור ב' שעות קודם משום דאיכא למטעי ביום המעונן כמ"ש בגמרא, ואין להוכיח מהנך בעיות דפ"ק דפסחים בסוגיא דתשע ציבורין של מצה כו' ובבעי' דעכבר נכנס כו' דמסקינן אם בטלו אז ספיקו להקל דהוי ספיקא דרבנן דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי אף דזה עצמו יהי' ספק דאורייתא כשלא יבטל עד שעה ששית דאז אין ברשותו לבטלו, וא"כ גם בנד"ד אף שאח"כ יהי' בו ספק דאורייתא כיון שעכשיו הוא ספק דרבנן מותר דזה אינו דהתם יש למצוא מקום דלעולם לא יהי' בו חשש איסור דאורייתא כגון אם יבטלו עכשיו שוב אין עליו חיוב בדיקה דאורייתא לעולם משא"כ בנד"ד, והיה נראה לכאורה דתליא במחלוקת הרמב"ם והרשב"א דלהרמב"ם דס"ל ספק תורה לקולא מן התורה לא שייך לגזור אטו אחר שש דהוה גזירה לגזירה ולהרשב"א ודעימי' גזרינן, ויש דמות ראי' לזה מהא דקיי"ל תבואה כל זמן שלא הוקבע למעשר ולא נכנס לבית אוכל מהם עראי ולאחר שראה פני הבית אסור ואם הכניס פירות ודעתו להכניסם לבית אף על פי שנגמר מלאכתם אוכל מהם עראי עד שיכנסו לבית וכמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה' מעשר הלכה ד') הרי דאף שאח"כ יתחייב במעשר מן התורה אפ"ה בעת שהיא מדרבנן אוכל מהם עראי אבל לשיטת הרשב"א שפיר יש לגזור וכמ"ש, אך לפ"ז הי' נראה דגם להרשב"א מותר דנראה דמדאורייתא גבי מעשר אין חילוק בין קבע לעראי רק במה דחייב מדרבנן יש חילוק בזה ואין כאן מקומו, ויש לדחות ג"כ דש"ה דיש בידו שלא יתחייבו לעולם מן התורה כגון שלא יכניסם לבית לכך לא גזרינן בי' אטו אח"כ משא"כ בנד"ד דע"כ אחר שש יאסר מדאורייתא ואף אם נאמר כהרמב"ם דספיקא מותר מן התורה יש הרבה דברים שגזרו בהם גזירה לגזירה כדאיתא ברפ"ק דביצה ובפרט בשעות דנקל בהם לטעות וצריך עיון.