בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן לד
דין ס"ס שיש חד צד המגרע כוחה.
בפרק קמא דכתובות (דף טית ע"ב) הקשו התוס' שם ד"ה אי למיתב לה כתובה כו' אמאי מפסדת כתובתה הא איכא ס"ס ספק שמא אינו בקי בפ"פ ואת"ל שהוא בקי שמא באונס ותירצו שם דספק שמא באונס יש חד צד המגרע כוחן ואין זה ספק גמור דשמא אף אם הי' אונס שמא נאנסה קודם שנתארסה וא"כ הי' מקחו מקח טעות והרי כאן עכ"פ נוטה יותר לאיסור לזכות האשה דאם אינו בקי מגיע לה כתובה בלי שום פקפוק והוא ספק השקול ע"י ספק זה לבד וכיון שיש לומר ג"כ שמא נאנסה אחר אירוסין א"כ יש כאן רובא לזכות האשה אפ"ה לא מקרי ס"ס גמורה למיתב לה כתובתה וא"כ מוכח מכאן דבאופן זה לא הוי ס"ס.
אמנם אחרי העיון אין ראי' מכאן דהא בלא"ה יש לתמוה על דברי התוס' שם שרצו להוכיח משם דבס"ס מוציאין ממון מן הבעל ונותנים לה הא ס"ס מטעם רובא הוא כמ"ש הרשב"א (בתשובה סי' ת"א) וקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב, אלא ע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל ס"ס עדיף מרובא וכדמשמע ג"כ קצת מדברי הרשב"א שם וא"כ דעדיף מרובא הוי כמיעוטא דלא שכיח דודאי אזלינן בתר רוב כזה אפילו להוציא ממון כדמוכח בכ"מ דהא אפילו בחזקה היכא דמוכח טובא אזלינן בתרי' להוציא ממון כדאיתא בפ"ק דב"ב בהא דטוען פרעתי תוך זמנו וכמ"ש הפוסקים א"כ כ"ש רובא דמוכחא דהא רובא עדיף מחזקה ואין כאן מקומו להאריך בזה. משא"כ אם הספק האחד אינו ברור כל כך דיש בו חד צד המגרע כוחו כמ"ש שוב אמרינן דאין הולכין בממון אחר הרוב והוי כמיעוט' דשכיח ומצוי. משא"כ באיסורים אפשר דכל שיש ס"ס כזה כיון דהוי רובא עכ"פ ובאיסורים אפילו נגד מיעוטא דשכיח קצת ג"כ אזלינן בתרי' מועיל אפי' בכה"ג דכיון שספק אחד שקול וספק שני יש בו צד להקל ולהחמיר עכ"פ הוי רובא להיתרא.
אך יש להוכיח מדברי התוס' פ"ק דפסחים במעשה דשפחתו של מציק שכתבו דצ"ל דרגלי הכהן היו ברה"ר דאם היו ברה"י א"כ מאי קאמר בש"ס ספק וספק הוא דשמא לא הטילה נפל, ואת"ל הטילה נפל שמא גררוהו והא יש חד צד דאפילו גררוהו אינו מועיל דשמא גררוהו נגד רגליו ודחו שם התוס' משום די"ל דגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל ומוציא מידי ודאי יעו"ש הרי מוכח משם דאפילו באיסור והיתר נוהג ג"כ דין זה וש"ה דיותר רגיל וקרוב לודאי דאכלתו החולדה וא"כ הוי כאלו אין צד המגרע כח הספק הזה.
אכן כל זה לשיטת התוס' דמשמע מדבריהם דבס"ס מוציאין ממון אבל לדברי הסוברים דאין מוציאין ממון מס"ס א"כ לא קשיא כלל קושיית התוס' וא"כ אין ראי' לדין זה וצריך עיון למעשה, ועיין פני יהושע מ"ש על דברי התוס' אלו דכוונתם דלכך לא מהני לה ס"ס משום דיש גם לבעל ס"ס ספק שמא ברצון ואת"ל באונס שמא קודם שנתארסה ע"ש, ואין דבריו מובנים לענ"ד דס"ס דבעל לא דמיין לס"ס דאשה דהא יש כאן ספק שמא אינו בקי בפ"פ וא"כ בספק זה הדבר שקול ונגד זה אין לבעל ספק אחר והס"ס של הבעל הוא הכל אם נאמר שהוא בקי בפ"פ וכיון שיש עוד ספק לאשה מבלעדי זה א"כ ס"ס שלה עדיפי יותר משל בעל. אבל לפמ"ש א"ש, ומ"ש שם ג"כ בענין שאין מוציאין ממון מס"ס ותמה שם על דברי התוס' והקשה ג"כ מה שהקשיתי למעלה דבממון אין הולכין אחר הרוב יעו"ש לפמ"ש א"ש ושאר דבריו שם יבואר בסוף השער בס"ד.