בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן לג
דין ספיקא דאורייתא וודאי דרבנן איזו עדיף.
אם יש לפנינו ספק מצוה דאורייתא וגם מצוה דרבנן נראה מדברי הש"ס דספק דאורייתא דוחה ודאי דרבנן מהא דאיתא סוף (פרק קמא דר"ה דף ל"ד ע"א) שני עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין מצוה בתוקעים יותר מן המברכין ופריך שם פשיטא ומשני לא צריכא דהא ודאי והא ספק הרי מבואר דספק דאורייתא דוחה ודאי דרבנן, והנה לשיטת הרשב"א ודעימ' דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא א"ש דחמיר יותר מודאי דרבנן אבל לשיטת הרמב"ם קשה דהא גם ספק דאוריית' הוא דרבנן לבד וצ"ל דהרמב"ם מחלק דדווקא אם הספק הוא בעצם המצוה דאורייתא בזה ס"ל דמן התורה לקולא אבל כאן המצוה מוטלת עליו ודאי מדאורייתא ורק דהספק היא אם יקיים המצו' ודאי דחיוב מן התורה עליו להדר עליו בכל מה דיוכל אולי יוכל לקיימו אבל מה שיש לעיין שם הוא לפי הברייתא דמביא שם דאחת מד"ת ושניים מד"ס וא"כ אם בעיר אחת יש מי שיכול לתקוע כל הג' סדרים ובא' יכול לתקוע סדר א' וגם מברכין וא"כ מדאורייתא יצא י"ח בסדר אחד א"כ לפי הסברא דכאן יותר טוב לילך למקום שמברכין דאף דבזה הם שווין דתרוייהו דרבנן מ"מ עדיף דיעשה ב' מצות ממצוה אחת דעכ"פ מצות תקיעה חדא היא דאל"כ למה ליה להש"ס למנקט הך נ"מ דהא ודאי והא ספק והי' לו לומר דנ"מ בכה"ג דבמקום שתוקעין יכול לתקוע כולם ובמקום שמברכין אינו יכול לתקוע כי אם אחד לבד.
אך יש לדחות דאפשר דבכה"ג למקום שירצה ילך דתרוייהו שווים אבל נ"ל דתפילה איכא תרי מצות דרבנן אחד דתפילת מוסף עצמו דרבנן גם בשאר י"ט והב' דפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות דרבנן וא"כ עדיפי משופר דרבנן דאיכא חדא מצוה אבל באמת הי' נ"ל דמ"ש הש"ס דא' מד"ת וב' מד"ס אין כוונתם דהוא רק דרבנן לבד אלא משום דאין לו רמז במקרא קראו ד"ס כיון דס"ל דפ' יום תרועה ופ' זכרון תרועה לתלמודו הוא בא ובכה"ג מצינו בכ"מ בש"ס דמה שהוא הלכה למשה מסיני ואין לו רמז במקרא דקראו אותו ד"ס עיין פרק קמא דקדושין (דף כ"ה ע"א) גבי עבד יוצא לחירות בכ"ד ראשי אברים אעפ"כ צריך גט שיחרור וקראו אותו קנס חכמים עיין תוס' שם ואף דהתוס' שם בפ"ב דר"ה כתבו דהוא דרבנן ממש נראה דלא כתבו כן אלא לסניף בעלמ' ליישב דעת הנוהגת לתקוע רק תשר"ת למלכיות ותש"ת לזכרונות.
ולענ"ד ראיה לזה מהא דאיתא התם תקיעות וברכות של ר"ה מעכבים זו את זו ופי' התוס' והרא"ש שם דהיינו שתקיעות דר"ה מעכבות זו את זו אם יודע סדר אח' ואין יודע השני לא יתקע כלל ואם נאמר דא' לבד הוא מן התורה והב' סדרים אחרים הם דרבנן א"כ למה יעכבו זו את זו וכי בשביל שאין יודע לקיים מצוה דרבנן לא יעשה גם דאורייתא ודוחק לומר דהך ברייתא אתיא כת"ק דברייתא דילפי כל הג' סדרים מקראי וגם דוחק לומר דמ"ש תקיעות מעכבות זו את זו היינו אם יוכל לעשות תקיעה ולא שברים דהא דומיא דברכות קתני דמיירי בג' סדרים מלכיות זכרונות ושופרות ואף דהרא"ש כתב ג"כ דתקיעות מעכבות זו את זו היינו אם יכל לתקוע ולא להריע לשיטתו אזל דהעתיק דברי התוס' הנ"ל ליישב מנהג העולם בענין סדר התקיעות דמעומד אבל פרט לשון הש"ס משמע כמ"ש וכן יראה מלשון הר"ן שכתב כאן דאם יודע תשר"ת ואין יודע תש"ת אינו מעכב זו את זו משום דתחילה על הספק נתקנו משמע דווקא בכה"ג אבל בתשר"ת עצמו אם אינו יכול לתקוע כל הט' קולות רק ג' לבד סדר א' מעכב את חבירו דהא לא משום ספק נתקנו דלכ"ע בעינן ג' למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות. ובהיות כן מ"ש המ"א (סימן תקצ"ה בא"ח) דאם בעיר אחת יודעים רק סדר א' ילך יותר לשם משילך למקום שמברכין לפי מ"ש אין הדין כן כיון דבלא"ה לא יצא י"ח המצוה דהא מעכבין זו את זו יותר טוב לו שילך למקום שמתפללין והוא נמשך אחר דברי התוס' והרא"ש הנ"ל שכתבו דא' מד"ת וב' מד"ס ולפמ"ש לא כתבו כן לפסק הלכה אלא ליישב מנהג העולם או אפשר דמ"ש המ"א דיודעים סדר א' היינו תשר"ת ולא תש"ת אבל התשר"ת יכולין לעשות כל הט' קולות ובזה דבריו מוכרחים כמ"ש בסימן תקצ"ג.
ועוד נראה דאפילו לפי מ"ש התוס' דמה שאמרו וב' מד"ס היינו דרבנן ממש מ"מ נראה על דינא לא קיימא לן כר' יונתן בזה אלא כת"ק דפליג עליו דיחיד ורבים הלכה כרבים והארכתי בענין זה אף שאינו נוגע לענין שאנו עסוקים בו מ"מ כיון שהפוסקים קצרו בזה הוצרכתי להאריך בזה עכ"פ יצא לנו מכל מ"ש דין חדש דאפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא מ"מ כל שהמצוה מוטלת עליו מחוייב הוא להכניס א"ע בספק אולי יקיים המצוה אף דעי"ז יעבור על ודאי דרבנן וכמ"ש ולא דמיא למ"ש בסימן הקודם גבי ספק מילה בזמנה כגון נולד בהשמ"ש דאינו דוחה י"ט שני של גליות אף דהוה מדרבנן דשאני התם דהוא עובר על איסור דרבנן בקום ועשה ובכזה יש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בשב וא"ת כ"ש בספק ד"ת משא"כ באם ע"י שיקיים ספק דאורייתא עי"ז לא יקיים מצוה דרבנן בשב ואל תעשה ודאי דספק דאורייתא עדיף ודו"ק.