בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן כו
דין ספיקא דרבנן במקום חזקה יש בזה חילוקים.
בתשו' נודע ביהודה (חלק יוד סי' ס"ה) מבואר דאף דקיי"ל ספיקא דרבנן במקום דאתחזק איסורא לא מהני מ"מ יש בזה חילוק והוא דאם אנו צריכים לדון על הדבר שהוא בחזקה כגון טמא טומאה דרבנן שטבל במקוה שיש בה ספק דאורייתא כיון דא"א לתלות הספק כי אם במקוה ובה הוא ספק תורה והאדם יש לו חזקת טומאה לכך שפיר אמרינן לחומרא וה"ט שהרי מצד הספק שיש במקוה אי אתה יכול להכשיר שהרי הוא ספק דאורייתא ולחומרא וע"כ צריך, להניח הספק דמן המקוה ולאחוז הספק באדם הטובל בו שהוא טמא טומאה דרבנן ולכך שפיר אמרינן דבו יש חזקה ואזלינן ג"כ לחומרא אבל אם הספק דרבנן במקוה כגון בהך דינא דשני מקואות ואחת יש בה שלש לוגין מים שאובים כו' וטבל באחת מהן ואינו יודע באיזו מהם טבל אף שהוא טמא טומאה דאורייתא ויש לו ג"כ חזקה דטומאה שפיר דמי והוא טהור שהרי אין אנו צריכים לדון על האדם כלל שהרי הוא ודאי טמא רק עיקר הספק הוא במקוה שהרי אף אם לא טבל שם צריכים אנו לדון על המקוה איזו מהם כשירה ובה ליכא חזקת איסור ולכך נטהר האדם ג"כ אם כבר טבל בו דאז הוי כמו דאיכא למתלי שאנו אומרים שהמים שאובים נפלו למקוה השניה דלא שייך לומר מאי חזית מאחר כבר טבל באחת מהן ואנו אומרים שמקוה זו כשירה משא"כ קודם שטבל באחת מהן אמרינן מאי חזית והם דברים ברורים ולפ"ז אם היו כל המקואות ידוע במקומה איזו כשירה ואיזו פסולה רק שהוא אינו יודע באיזו מהן טבל וא"כ אין אנו דנין על המקואות רק על האדם והוא בחזקת טומא' לכן הוא טמא בטומאתו.
ודע שמדברי התוספתא דהך דשתי מקואות יש לתמוה על הפר"ח ולעומדים בשיטתו דס"ל דתערובות איסור דרבנן חד בחד חמיר מספיקא וכגופו של איסור דמי ומקרי ודאי ולא ספק ולא נראה כן מדברי התוספתא שממנה מקור הדין שהובא בש"ע (סי' ר"א סעי' ע"ב) שתי מקוואות שאין בהן ארבעים סאה ונפלו שלשה לוגין לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזו מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר"י אומר אומרים לו שלא יטבול באחת מהם ואם טבל כו' הטהרות טהורות כו' הרי אף דנתערבו המקואות חד בחד לא גרע מספק דר"י לא החמיר אלא משום דאמרינן הטמא בטומאתו תעמידנו והא לא קשיא על מ"ש הש"ך סי' כ"א דאיסור דרבנן שנתערב חד בחד דאפי' נאבד אחד מהם אח"כ אסור הרי דתערובות חד בחד חמיר מספק דרבנן ומקרי אתחזק איסורא דכבר תירץ שם בנוב"י דכוונת הש"ך הוא דכיון שקודם שנאבד נאסרו שניהם שהרי אחד מהם אסור ולכך שניהם אסורים דאמרינן מאי חזית כו' יעו"ש משא"כ בהנך דמקואות אפי' קודם שטבל לא מקרי אתחזק איסורא שהרי אם היו של שני בני אדם כל אחד תולה בחבירו שכל דבר שהוא היתר רק שנאסר אח"כ מחמת תערובו' וכדומה אנו תולין כל אחד בחבירו וכן במקואות קודם שנפלו הן שלשה לוגין כל אחת הי' מותר להמשיך לתוכה מי גשמים ומקרי היתר רק שנאסר ע"י שלשה לוגין שנפלו בתוכה לכן אמרינן דתולין אחת בחברתה משא"כ באיסור מעצמו אף שהוא דרבנן כגון שני בני אדם שקנו שתי גבינות ואח"כ נודע שאחת מהן היתה של עובדי כוכבים אין תולין אחד בחבירו ומדבריו הבנתי לדון דין חדש והוא אם הי' כאן שתי קדירות של חלב ונפל לאחת מהן בשר עוף ואינו ידוע לאיזו מהן נפל ואח"כ תחב כף כשירה לתוך אחת מהן דתולין דלשל כשירה נתחב הכף או שנפל מקצת תבשיל מאחת מהן לתבשיל אחר התבשיל אחר מותר דאנו תולין משל כשר נפל דכאן עדיף יותר מהך דמקואות דשם עכ"פ האדם שטבל שם הי' בחזקת טומאה משא"כ כאן שהתבשיל הוא בחזקת היתר ואנו אומרים דמשל היתר נפל בו וא"כ קשה על הש"ך (סי' קי"א ס"ק ד') בדין שתי חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר באיסור דרבנן דתולין של היתר נפל כתב שם דדוקא אם לא נתערבו תחילה חד בחד דאם כבר נתערבו הוי אתחזק איסורא והוא תמוה ודבריו סתורי' מתוספתא שזכרנו דאנו מטהרי' הטהרות אף שהאדם הטובל בו הי' בחזקת טומאה א"כ כ"ש כאן דהתבשיל שנפל בו הי' בחזקת היתר וכבר השיגו הפר"ח ממשנה מפורש' דמס' תרומות יעו"ש ולענ"ד עדיפא יש להוכיח מדין הנזכר דאפי' במקום דאתחזק איסורא מותר כמ"ש ואם הי' כאן שני סכינים אחד בדוק בהכשר והשני הי' בו הרבה פגימות מסוכסכות כמגל יד דאם שחט בו פסולה מדרבנן כמ"ש בפ"ק דחולין השוחט במגל יד כו' דגם ב"ה דמכשירין לא אמרו אלא לטהרה מידי נבילה דמבואר שם שפסול מדרבנן לבד ושחט באחד מהם ואינו יודע באיזה מהם שחט בכה"ג דמיא לשתי מקואות שכל אחת ידוע במקומו שאין אנו דנין על הסכינים שהרי הוא יכול לבדוק אותם ולתקנם ומה שאנו דנין הוא על הבהמה שנשחט' בו וכיון דאתחזק בה איסורא אין מתירין בזה משום ספיקא דרבנן דומיא דשתי מקוואות הנ"ל לפמ"ש הנוב"י.