בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר
שער הספקות · סימן ח
דין ספק בגופו ובתערובות בביצה הנולד מתרנגולת.
הש"ך (סי' ב') הביא בשם האו"ה בדין ביצה שנולדה מספק טריפה שהי' בה עוד ספק אם נגמרה בקליפתה קודם לכן או לא ושוב נתערבה דאסורה ולא מהני בה ס"ס מטעם דקודם שנתערבה הי' בה ס"ס מב' גופים, והיינו שספק הראשון הוא בגוף התרנגולת והב' היא בביצה והאיך תאמר את"ל שמא נגמרה קודם לכן שמא כשירה והרי כבר אסרת התרנגולת וכיון שכן אפי' אם שוב נתערבה ג"כ אינו מועיל, אף דמידי איסור תורה נפיק קודם שנתערבה מ"מ חשיב כודאי איסור דרבנן דאינו מועיל בתערובות דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון עיין פרמ"ג (שפ"ד אות ב' ג') והכרו"פ תמה ע"ז מהא דסוף פ"ק דכתובות גבי אלמנת עיסה דמתירין מס"ס וכתב רש"י שם דהס"ס הוא ספק פנוי' ספק גרושה ואת"ל גרושה שמא נתערבה קודם גירושין והוי בן תשעה לראשון וכאן חד ספק בגוף האשה אם היא כשירה לכהונה וחד בולד אם הוא בן גרושה או לא ודומה ממש להך דינא דתרנגולת שדברנו בה וליכא למימר דהטעם דמצטרף ג"כ חזקת האם דפנוי' נולדה דהא כאן איכא חזקת תרנגולת דכשירה נולדה ומקרוב אירע לה ספק טריפה כך הם תוכן דבריו.
ולענ"ד אין זה קושיא דלכאורה עדיפא לי' להקשות על דברי התוס' שם שכתבו בשם ר"י פי' אחר דלא כפי' רש"י אלא הפי' הוא דהס"ס הוא דספק חלל נתערב במשפחה וכל המשפחה יש בה ס"ס ע"ש וא"כ קשה יותר דהא ר"י הזקן שהוא ר"י בעל התוס' ס"ל בפ"ק דביצה דספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות לא הוי ס"ס וכמו שהקשו באמת הראשונים עליו. וצריך אתה לתרץ כמ"ש המפרשים בזה. וכמ"ש למעלה בשם ביאורי הגר"א ז"ל מווילנא וכ"כ הכרו"פ עצמו (שם אות ל') דהטעם הוא דספק ממזר מותר מן התורה ולכן מצטרף לס"ס. וכן בספק חלל ע"ש וא"כ אין משם קושיא גם לפרש"י דהא עיקר הטעם דבב' גופים דאינו מועיל הוא משום שכיון שכבר אסרת הספק הראשון מן התורה וכאן מותר מן התורה.
אמנם מה שאוסר גם אם נתערב אח"כ בתערובות ודימה זה לודאי איסור דרבנן אם נתערב זה ודאי קושיא אלימתא הוא דהא אלמנת עיסה לפי פי' התוס' לכך מתירין בתערובות משום דספק ממזר מותר מן התורה והא גם כאן אינו איסור תורה דקודם שנתערב יצא מידי איסור תורה דמן התורה ספק א' בגופו ספק ב' בתערובות שפיר הוי ס"ס.
ואפשר לתרץ דדעת הש"ך ואו"ה הוא דחששו גם למ"ש המחבר בטעם ספק טריפה שנתערב משום דספק א' בגופו כו' ואין ב' הספיקת מב' ענינים ולא כתב הטעם משום דספק הראשון אסור מן התורה וס"ל כיון שיש להפריד בין הספיקות כל שהי' ספק א' קודם ונאסר כבר הרי הוא כודאי איסור ואף אי נימא דספיקא דאוריית' מן התורה לקולא והוי כודאי איסור דרבנן שנתערב כיון שכבר נאסר מדרבנן. וכמו כן כאן בביצה הדין כן ובהך דאלמנת עיסה שאני משום דשם לא נודע ספק ראשון עד אחר שנתערב שעדיין לא חלה עלי' איסור כלל אפי' מדרבנן וכמ"ש הש"ך בקיצור כללי ס"ס וכמ"ש בסי' הקודם, ובזה נדחה ג"כ מ"ש הכרו"פ להקשות על הש"ך מהא דקיי"ל בבהמה שנטרפה ע"י סירכא שאנו מתירין הגבינות ע"י ס"ס שמא הבהמה כשירה דאפשר שאין כאן נקב כלל ואת"ל שהבהמה טריפה שמא אח"כ נטרפה ושם ג"כ ספק אחד בבהמה ספק שני בגבינה, ולפמ"ש א"ש דשם נודעו ב' הספיקות ביחד אחר שנשחטה ולא נולד ספק א' תחילה.
וסבור הייתי לתרץ בזה כוונת האו"ה (כלל מ"ט דין ב') גבי גבינות שכתב ולא דמי לביצה ספק טריפה דשם הי' העוף בחזקת ספק בשעה שהטילה שנדחקו האחרונים בפירוש כוונתו ולפמ"ש דבריו מבוארים בפשיטות, אכן הש"ך (ס"ק א') כתב דדעת או"ה עצמו להחמיר בספק אח' בגופו ספק ב' בתערובות אפי' לא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב ג"כ אסור דכן משמע מדבריו בכ"מ. אכן לדינא ודאי דיש לחלק בהכי ומדברי הפר"ח (אות יו"ד) נראה דגם באופן דבאו ב' הספיקות ביחד לא מהני ס"ס בב' גופים שהביא ראי' לדברי או"ה שזכרתי מהא דכתב הרא"ם בביאורו לסמ"ג בה' מגילה דלכך אנדרוגינוס אינו מוציא אפי' מינו אף דהוי ס"ס שמא המוציא הוא זכר ואת"ל נקבה שמא גם מי שרוצה לצאת ג"כ נקבה אע"כ משום דספק שני הוא בשני גופים יעו"ש. ושם נודעו ב' הספיקות ביחד.
ולענ"ד אין משם ראי' דלכאורה יש להקשות דהא מגילה הוי דרבנן ובאיסור דרבנן דעת או"ה אף דהב' ספיקות בב' גופים דהא כתב הרב בשמו בהג"ה דלכך ספק אחד בגופו ספק ב' בתערובות אינו מועיל משום דספק ראשון אסור מן התורה וכמ"ש הש"ך (ס"ק ס"א) וכמ"ש למעלה אלא ודאי דש"ה דא"א לדון על מי שרוצה לצאת כי אם ע"י המוציא אותו ידי חובתו וא"כ אנו דנין רק על המוציא ובו אין ס"ס לכן אין מועיל אף דבאדם הרוצה לצאת יש בו ס"ס משא"כ בנד"ד שאנו דנין על הביצה הזאת לבד ואין אנו צריכים לתרנגולת לצרפה אלי', אכן לפמ"ש הדרא קושיא לדוכתי' מ"ש הש"ך דאפי' אם חזרה ונתערבה הביצה ג"כ אסור דהא לפמ"ש דעת או"ה דאם ספק הראשון מדרבנן אף דהוא בגופו ג"כ מותר בתערובות, וא"כ למה אסור כאן, וא"א לתרץ כמ"ש למעלה.
וצריך לדחוק ולומר דהש"ך ואו"ה תרתי חומרא אית להו, אחד דכל שספק ראשון בגופו אסור מן התורה אסור ואינו מועיל אם שוב נתערב, ואו"ה עצמו ס"ל דבכה"ג אפי' לא נודע ספק הראשון עד אחר שנתערב ג"כ אסור דכאן אין הטעם מאחר שכבר חל עליו איסור אלא משום דאין ב' הספיקות מענין אחד וכל ספק הוא ענין אחר כל שע"י ספק ראשון הוא אסור מדאורייתא אינו מועיל שוב ספק שני שע"י תערובות וס"ל ג"כ דבספק ראשון שאסור מדרבנן אם נודע הספק ראשון תחיל' שוב אינו מועיל ג"כ מה שנתערב אח"כ מאחר שכבר נאסר קודם שנתערב ונודע הספק הרי חכמים אסרוהו ודמיא לכל איסור דרבנן שאסרוהו מחמת חשש ספק גבינות של עובדי כוכבים ומזלות וכדומה משא"כ אם לא נודע הספק עד אחר שנתערב אז מותר דאין שייך כאן ב' הטעמים כיון שספק ראשון אינו מן התורה מה בכך שהם ב' ענינים כיון שהוא דרבנן הוי ספיקא דרבנן וג"כ אין לומר כיון שחל שם איסור עליו תחילה הוי כודאי איסור דרבנן כמ"ש דהא לא נודע הספק עד אחר שנתערב ועכשיו א"ש הכל דלכך באלמנת עיסה שנתערבו דספק הראשון אינו מן התורה דממזר ודאי אמר רחמנא כו' וגם לא נודע הספק עד אחר שנתערב לכך מותר, וגם בהא דגבינות כיון שב' הספיקות בגופו ולא נודע הספק הראשון תחילה הוי כס"ס מענין אחד, ומ"ש הש"ך בכללי ס"ס אפילו היכא דספק ראשון מדאורייתא היכא דלא נודע עד אחר שנתערב מותר בהפ"מ היינו לדעת עצמו כתב כך ולא כן דעת או"ה.
והפרמ"ג (שפ"ד ס"ק ד') כתב ליישב קושיות הכרו"פ על האו"ה מהא דאלמנת עיסה משום דשם ספק הראשון שמא נתגרשה הוא במקו' חזקה דאוקי איתתא בחזקת א"א שלא נתגרשה ולא הבינותי דבריו דהא חזקה דאם לא מהני לבת למאן דס"ל בפ"ק דכתובות לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וא"כ ה"ה בנידון זה שאנו דנין עלי', ומ"מ לדינא לפי מאי דהכריע הש"ך בקיצור דיני ס"ס להקל בהפ"מ אפילו ספק הראשון בגופו מדאורייתא וספק השני בתערובות כל שלא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב. א"כ ה"ה בהך דינא דספק ביצת טריפה ג"כ יש להתיר בהפ"מ בלא נודע הספק טריפה עד שהטילה הביצה, ואפי' בלא נתערבה אח"כ, ובפרט אם נצרף דעת הגאון בעל כרו"פ שכתב להתיר לגמרי ובתנערבה ולא נודע עד אחר שנתערב יש להתיר ולצדד להקל אפילו בלא הפסד מרובה כלל כנלע"ד.