אור ברסלב
בית יצחק - שערי קבוע וספקות שער הספקות › נעילת השערים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות· רבי יצחק אייזיק חבר

שער הספקות · נעילת השערים

מכתבים

מה שהולידו רעיוני אחרי אשר גמרתי שני השערים האלו ונבעו כליותי עוד חדשות מעט בעת עסקי במלאכתי.

מ"ש בפשה"ק בדין תערובות חנויות שיש בזה מחלוקת הפוסקים הראשונים אי הוי קבוע מדאורייתא או לא כו', יש לעיין בהא דאיתא במסכת קדושין פ"ב (דנ"ב ע"א) בסוגיא דקדושין שאין מסורים לביאה דפריך שם לרבא מהא דתני טביומי לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין, מת אחד מהם כל אחת ואחת צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחת מהן.

והנה לפמ"ש התוס' במס' נזיר (די"ב ע"א) בהא דאומר לשלוחו צא וקדש לי כו' דזה אינו אלא קנסא דרבנן בשביל שלא עשה כהוגן, משמע שם מדבריהם דאי לאו הכי אפי' קבוע מדרבנן אין בו משום דאין האיסור ניכר במקומו ועל כל אחת אמרינן מרובא פריש, א"כ קשה למה פסק כאן דכל אחת צריכה ארבעה גיטין כו' הרי כל אחת אמרינן מרובא פריש ולא זו היא המקודשת, וכאן לא שייך עשו שלא כהוגן דמה תעשה הבת קטנה שאביה קיבל בה קידושין בשבילה וכי מפני שאביה עשה שלא כהוגן נקנסה לדידה ואפי' אם נאמר כדקאמר בש"ס שם בנזיר משום קבוע דאשה הדרא לניחותא ג"כ לא א"ש, כיון דבמאת ס"ל דבתערובות לא שייך קבוע ושם אין ידוע לשום אדם מי היא האסורה, אכן גם אם נאמר דהוי קבוע מדרבנן גם כן לא א"ש דהא קיי"ל בתערובות חתיכות דהוי קבוע מדרבנן דאם נפל אחד מהם לים או שנאכל דתולין לומר דאיסורא נפל א"כ למה צריכה כל אחת ואחת חמשה גיטין מכל אחד מהם מכיון שתקבל גט אחד מאחד מהם תהי' מותרת אח"כ לשוק דתולין לומר שהוא המקדש, או כשתקבל אחת מהם גט מכל אחד נתלה לומר דהיא המקודשת דהא באיסור דרבנן תלינן לומר דאיסורא נפל ועיין פ' התערובות (ד' ע"ד ע"א) דפריך שם על רב גבי טבעת של עבודת כוכבים שתולין לומר דאיסורא נפל מהא דאיתא במתני' כל הזבחים שנתערבו כו' ימותו כולם ואמאי נימא דאיסורא מת וא"כ דומיא דהכי ממש למה נאמר דכולן צריכות גט מכולם נימא נמי דהמקודשת או המקדש הוא שגירש אותה המקודשת וכן לדעת הרא"ש פג"ה שכ' בהך דטבעת של עבודת כוכבים שנפלה אחת מהן לים דלכך מותר משום ס"ס, ספק שמא דאיסורא נפל ואת"ל שלא הוא דאיסור שמא זו שהוא אוכל עתה אינה של איסור א"כ ה"ה בנד"ד ג"כ איכא ס"ס, ספק שמא זה שנתן גט אליו היתה מקודשת, ואת"ל שלא זהו שנתקדשה אליו שמא זאת המתקדשת לאחר לא זו היא שנתקדשה.

וזה יש ליישב דלא דמי להתם דפריך אמאי נימא דאיסורא מית דמיתה הוא ממילא ודמיא לנפל לים מעצמה, אבל נד"ד שנותן גט לאחת הוא ע"י מעשי האדם ודומיא להפילה בעצמו במזיד דאסור כמבואר בש"ע (סי' ק"י) אך גם זה אינו יישוב נכון עדיין דאכתי תיקשה מאי פריך שם לרבא דס"ל קדושין שאין מסורין לביאה לאו הוו קדושין מהך ברייתא דהא שפיר הוו קדושין המסורין לביאה דהא מדאורייתא אזלינן בתר רובא.

וזה יש ליישב ג"כ דעכ"פ לאחין אסורה מדאורייתא דהא א"א לומר אצלם כל דפירש מרובא פריש דאדרבא כיון דמרובא פרשי א"כ אותו שירצה לבעול אמרינן לא זו היא המקודשת והיא מרובא פירשה וא"כ הויא לי' אחות אשתו או אשת אחיו ולכך שפיר אסורה לו, אבל מה שהקשיתי תחילה דא עקא, ולפמ"ש בפהש"ע בסוגיא דחמשה חבורות שנתערבו פסחיהם דכל מה שיש לתקן מקרי כאפשר לברר איסורו א"כ יש ליישב קצת כיון שיש לתקן האיסור כגון ע"י גט וחליצה לא שייך כאן ביטל ברוב וא"כ נ"מ אם א"א להתגרש כגון שנשחטו האחים וכדומה דא"א לתקן האיסור מקרי שפיר שייך בו ביטול ברוב, או אפשר לומר לפי שיטת התוס' בנזיר דקנסינן לי' משום שעשה שלא כהוגן דיש לומר כיון שעשה אביה שלא כהוגן והבנות ברשות אביהן לקדש אותן שפיר שייך למקנסי' לאב, אף שזה מגיע להבנות עצמן ובהן לא שייך קנס מ"מ בתר אביהן גרירא אבל עדיין צ"ע.

גם לפמ"ש (שעה"ק סי' ד') בשם הרמב"ן והר"ן דלכך מותרות הנשים להתקדש לכל העולם משום דיש להן חזקת פנוי' משא"כ למקדש אסורות כל שיש לה קרובות משום שאין חזקת הקרובות מועילות לה שאין באות לפנינו לדין ולא ס"ל סברת התוס' משום טעמא דקנסא דא"כ קשה ג"כ למה אסורות כל הנשים להתקדש לאחרים ולא מוקמינן לכל חדא אחזקת פנוי' וצ"ל הטעם כמ"ש תחילה משום שיכול לתקן האיסור ולא שייך זה התם, דא"כ כל הנשים שבעולם כשירצו להתקדש לאחרים יצטרכו לקבל גט מאותו המקדש והוי כאי אפשר לתקן משא"כ בהך דנד"ד דלא נולד הספק כ"א באותן בנות של אב אחד שפיר מקרי יש לתקן האיסור וכמ"ש ודו"ק.

והנה לפי שיטת המרדכי דס"ל דכל שבא האיסור בתערובות לא שייך בי' ביטול אם לא כשהוברר האיסור תחילה ואח"כ נתערב הוי א"ש דבאומר אחת מבנותיך כו' לא הוברר האיסור ותחילה בא בתערובות אבל כבר נתבאר אצלינו במ"א שכל הפוסקים חולקים בזה על המרדכי וצ"ל כמ"ש, גם אפשר לומר בא"א החמירו שלא לילך כאן בתר רובא כמו שהחמירו לענין מים שאין להם סוף ולענין כמה דברים.

שם סי' ה' חקרנו ברוב וקרוב הולכים אחר הרוב מהא דאיתא בפ' לא יחפור ובפ"ב דנדה גבי דם הנמצא בפרוזדור חייבים עליו על ביאת מקדש, כיון דאינו דם טמא כי אם דחזיא בהרגשה הוי כרואה הפרישה וא"כ הוי כמחצה על מחצה וחקרנו שם דיש סברה לומר דמוקמינן לה אחזקת טהרה דמעיקרא, שוב ראיתי דכאן לא שייך חזקה אף דקבוע כמחצה על מחצה דמי מ"מ גם טומאה אתחזק כאן והוי דומיא דחתיכה אחת משתי חתיכות, עוד יש לומר אף דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי הוא גזה"כ ומ"מ לא נחשב כמחצה ממש לענין דניזל בתר קורבא או בתר חזקה למחשב כודאי וזה פשוט וכעין זה כתבו הפוסקים בכ"מ דקבוע חידוש הוא ואין למדים ממנו.

(בסי' ג') הוכחנו וחקרנו בדין ס"ס בקבוע, וחקרנו בסוגיא דאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו', ועתה באנו בשביל דבר שנתחדש בו, והוא דאיתא בפ"ג דקדושין (דנ"ט ע"א) דפריך שם מ"ש דהכא תנן האומר לחבירו, ומ"ש התם דתנא האומר לשלוחו כו', ומשני הכא רבותא קמל"ן כו', והנה כמו כן יש לדקדק בסוגיא דנזיר דקאמר האומר לשלוחו צא וקדש לי ולמה לא קאמר האומר לחבירו, ולכך נ"ל דבאומר לחבירו לא חיישינן כלל ומותר בכל הנשים כדקאמר הכא דאומר לחבירו אין זה ודאי דיקיים מאמרו דעל חבירו לא סמך עליו דיטרח בשבילו ואם היה הדין ג"כ בחבירו כן היה לו להש"ס להזכיר רבותא יותר דאפי' באומר לחבירו הדין כן דאסור בכל הנשים שבעולם אלא ע"כ משום דבאמת הא דקיי"ל חזקה שליח עושה שליחותו אינו כודאי גמור דהא לקולא לא אמרינן הכי כמ"ש בפ"ג דעירובין דבאיסור תורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וא"כ הוי ס"ס גמורה שמא לא עשה שליחותו כלל ואת"ל דעשה שליחותו שמא לא זו היא קרובות קדושתו, וכבר כתבנו שם דאף בספק אחד בגופו ספק שני בתערובות מ"מ כיון דנודעו שתי הספיקות ביחד מתירין בהפ"מ, אלא ע"כ כמ"ש שם משום דמה דחזק' דשליח עושה שליחותו הוא ספק הרגיל ולא נחשב לספק כל כך ולכך באומר לחבירו בלא"ה אמרינן דלא סמך עליו כל כך הוה ספק גמור ומותר באמת, וצ"ע דסתמו הפוסקים בזה ולא הזכירו שום דבר מזה, ולדעתי הדין נכון מאוד ופשיטא לדעת התו' דס"ל דלא מדינא הוא אלא מטעם קנסא בעלמא משום דעשה שלא כהוגן דודאי בכה"ג אין להחמיר אלא לפי שיטת הרמב"ן ושאר פוסקים ג"כ אף דס"ל דאסור מדינא מטעם קבוע אעפ"כ יש להקל בנד"ד.

(בסימן ואו) נתבאר בדין קבוע לקולא ואיכא ס"ס בדבר כגון תשעה חנויות מוכרות כולם ספק טריפה ואחת כשירה יעו"ש ומה שיש לחקור עוד בזה לפי שיטת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה מותר וא"כ אין כאן איסור תורה בשום חנות, וא"כ לא שייך כאן מדאורייתא שם קבוע כלל, כיון שכולם שווים להיתר, ודמיא להא דקיימ"ל דהיתר בהיתר לא שייך בו ביטול, וא"כ כאן יש לילך אחר הרוב, וא"כ אף שיש עוד חנות אחת מוכרת בשר כשר הוי כמו רוב חנויות מוכרת ודאי איסור דרבנן ואחת מוכרת דבר המותר, אך כבר כתבנו שם דגם באיסור דרבנן שאסרו אותו מחמת ספק אמרינן ג"כ כל קבוע כמחצה על מחצה כדמוכח מהא דסי' קי"ד גבי מורייס של עכומ"ז, והטעם דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכיון שעשו אותו איסור אזלינן בי' ג"כ בתר קבוע כמו בדאורייתא ועיין בפנים (סימן ז') מה שחקרנו שם ג"כ באיסור דרבנן שלא אסרו אותו מחמת ספק אי אמרינן בי' קבוע אף דרובא לאיסור, ואחר העיון נ"ל דזה נלמד במכ"ש מאיסור דרבנן שאסרו אותו מחמת ספק דאזלינן ביה בתר קבוע אף לקולא כהא דמורייס דאיסור דרבנן שאסרו אותו מחמת ספק שבגופו חמיר יותר משאר איסור דרבנן כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס (סימן ט"ו ט"ז) יעו"ש באריכות וכן נראה עיקר.

אמנם מה שיש לחקור כעת הוא באם היו רוב חנויות מוכרות בשר ספק טריפה ואחת טריפה ודאית ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח וכל חנות ניכר במקומו אי אמרינן בי' קבוע כמחצה על מחצה דמי או לאו, ונ"מ דאי נימא דבזה לא אמרינן קבוע ומרובא פריש וא"כ לא מקרי רק ספק איסור לבד וא"כ אם נתערב אח"כ באחרים ברוב היתר למאן דס"ל ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות הוי ס"ס מותר בבפ"מ א"כ מותר, אבל אם נאמר כאן כל קבוע כו' א"כ הוי לי' ס"ס לאיסורא קודם שנתערב וכל ס"ס כודאי חשיב והוי כאיסור ודאי, שנתערב דאינו בטל בדבר חשוב, ומה שהביאני להסתפק בזה, דלכאורה תליא בשני השיטות דלהרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מותר מן התורה וא"כ מדאורייתא ודאי דאמרינן בי' קבוע כמחצה על מחצה דמיא, וא"כ כל שנודע הספק טריפה קודם שבא לחנויות הרי נקרא עליו שם היתר מן התורה, וא"כ אף שאסרו חכמים אמרינן בי' קבוע כמחצה על מחצה דמי, ויש כאן ס"ס לאיסורא קודם שנתערב כמ"ש, אבל לשיטת הרשב"א ושאר פוסקים דס"ל דספיקא דאורייתא אסור מן התורה א"כ לא שייך כאן קבוע כלל ואמרינן מרובא פריש והוי רק ספק איסור לבד וכשנתערב אח"כ מותר למאן דמתיר ספק אחד בגופו ספק שני בתערובו' כמ"ש וכן מ"ש לדידן אם לא נודע הספק איסור עד אחר שנתערב אותה חתיכה שפירשה משם למקום אחר היתר דמ"מ אחר שנודע אם נאמר דספיקא דאורייתא מותר מן התורה הרי ספק ומקרי ס"ס לאיסורא משא"כ אם נאמר דאסור מן התורה כמ"ש, וכן יש לחקור אם היו רוב חנויות מוכרות בשר טריפה ודאית ואחת ספק טריפה דאם נאמר ספיקא דאורייתא מותר מן התורה הוי כמחצה על מחצה והוי כתערובות חד בחד ואין כאן איסור ודאי ולא לקי על אכילתו, גם נ"מ לעינן פסול עדות וכדומה, אבל אם נאמר דאסור מן התורה א"כ לא שייך כאן קבוע כלל כיון דהכל איסור וא"כ הפורש מהם אמרינן מרובא פריש והוי איסור ודאי ולקי עליו וגם פסול לעדות ע"י, אך י"ל כיון דעכ"פ יש חילוק בין איסור ודאי לאיסור ספק מן התורה לענין מלקות וכמו בהיתר אמרינן בי' קבוע כמו"כ אמרינן ג"כ בתערובות ספק איסור תורה באיסור ודאי דאמרינן בי' ג"כ כל קבוע כו', וקצת סמך לזה מהא דאיתא פ' הנשרפין מתני לי' רב יחזקאל כו' הנסקלין בנשרפין כו' ושם בתוס' איתא דמקרי קבוע, וכ"כ התוס' ר"פ התערובות, וא"כ קא חזינן אף דכולהו חייבי מיתה נינהו מ"מ כל שמיתתו קל משל חבירו אמרינן בי' קבוע, וא"כ ה"ה בשני איסורי תורה אחד קל ואחד חמיר ג"כ דינא הכי דהא קיי"ל דאיסורים ג"כ מבטלים זה את זה, עיין פ' התערובות ועיין פרק ארבעה אחין לענין איסור חל על איסור דקאמר שם למאי נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים, הרי דמדמה לה להא דחייבי מיתות שנתקן ג"כ לכל אחד מהרוגי ב"ד מקום קבורה מיוחדת, וא"כ שפיר שייך למיזיל בי' בתר קבוע וכן נראה ודוק.

תוכן העניינים

בית יצחק - שערי קבוע וספקות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה