אור ברסלב
בית יצחק חושן משפט מפתחות › סימן ד

בית יצחק חושן משפט· רבי יצחק יהודה שמלקיש

מפתחות · סימן ד

סימן ג

בדין התובע הולך אחרי הנתבע והדין שבמקום הנתבע שמע טענות הנתבע קודם ששמע טענות התובע אם מחויב הנתבע ללכת לב"ד שבעיר אחרת. גם פלפול בדברי הדרישה שכתב דנסים חשודות על לפ"ע ומשום הכי אין שוחטות לאחרים. (הערה כעת נדפס ירושלמי על מס' חולין ושם נאמר ר' בון בר חייא בעי קומי דר"ז אשה מה היא בשחיטה. א"ל מה דעתך קדשים שוחטת חולין מבעיא לך. א"ל שניא כהונה דזריזית יתירא אית בהו וכו' אתי עובדא קומי ריב"ל ואמר צא וראה האיך הצבור נוהג וכו' ואנן חמין נשי דלא שחטין ואנן חמין צבורא דלא מיכלון וכו' הפריז ר' אבון מדתו לא מר אלא בתחילה הא לשעבר מותר. ודברי הירושלמי תמוהין דנראה מדבריו דשחיטת קדשים בכהנים ואינה מותרת אלא בנשי כהונה וע"כ אמר דכהנים זריזות הן. ובאמת שחיטה כשרה בזר וגם כדברי הירושלמי דרק כהנות כשרות לשחוט בקדשים צ"ע בש"ס דסנהדרין אשה לא אשתרי זבח לגבה והרי אשתרי בה שחיטה ועיין שעה"מ פ"ו מביאת מקדש שהוכיח מרש"י יבמות ל"ג דזר אסור לשחוט בשבת. אכן עדין לא נוכחנו לדעת אם באמת הירושלמי הזה נסדר בימים הראשונים וכפי הנראה זייף איזה אחרון הדברים ותלה באילן גדול. ובגוף הסברא דנשים לא ישחטו כתבו האחרונים משום דלא טרחא בתיקון הסכין וכשתמצאנו פגוה לא תתקנו כמ"ש התוספות פסחים ד' לענין בדיקת חמץ ואף שמדבריהם שם משמע דבשחיטה לא חשיבא טירחא גדולה יסברו הא"י שהביאו התוס' בשמם דגם תיקון הסכין הוא טירחא גדולה וחשידי עלי'. וא"כ אין ראיה מזבחים דנשים כשרים לשחוט כמו שהביאו התוס'. דאמרינן בזבחים פ"ח ע"א סכין שנפגם אין משחיזין פגימתה ולא שייך תיקון סכין בשחיטת קדשים שפיר נשים שוחטות. ומדברי הירושלמי אין מוכח כן דאל"כ אין קו' מקדשים לחולין ואכ"מ.

והנה מו"ח הגאון זצלה"ה הביא דברי מהרי"ט בחדושיו לקדושין דבלאו הניתק לעשה ל"א השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה. והארכתי בענין זה במקום אחר ואעיר בכאן על דבר אחד דבתמורה ב' מ"ק טעמא דרבי קרא לאשה. הא לא רביא לא לקיא וה"א רב יהודה א"ר וכן תנא דבי ר"מ איש או אשם כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכ' אשה לאיש לכל עונשים שבתורה ומשנה מ"ד ה"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור. אבל הכא דעונש שאין שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושים תמורה אשם נמי לא לקיא קמ"ל ומשמע דלו קי"ל צבור ושותפין עושים תמורה היה ק' למ"ל רבויא דאשה כי עבדא תמורה לקיא. והרי לקמן ד' מ"ק דתמורה הוה לאו הניתק לעשה ומתרץ לגירסת הרמב"ם דהלאו כולל יותר מהעשה. דהלאו הוא בצבור והעשה אינה בצבור וא"כ לו היתה העשה ג"כ בצבור הוה לאו דתמורה לאו הניתק לעשה וא"כ מה מתרץ דצבור לא עבדה תמורה ומש"ה הו"א דאשה לא לקיא והרי אדרבה אם צבור עבדו תמורה ל"ה הלאו כולל יותר מהעשה והוי לאו הניתק לעשה ולא השוה אשה לאיש וע"כ דלא כמהרי"ט. אכן בש"ס תמורה ד' מתרץ הש"ס עוד תירץ אחר דאין עשה מנתק לב' לאוי וסמך בכאן על תירוץ זה. ונראה לי דתירוץ הש"ס הב' תלוי בזה אם עשה דוחה ב' לאוים. ודבר זה במחלוקת שנוי בנזיר מ"ח ע"ב דלר' ישמעאל אמרינן מה לי חד לאו מה לי תרי לאוים ורע"ק פליג וכבר האריכו בזה האחרונים. ועיין תוס' פסחים ה' ע"א ד"ה דברי דפריך מר"י על תנא דבי ר"י. א"כ בע"כ חנא דבר"י לא סבר הך תירוצא דאין עשה מנתקת ב' לאוין. אכן ביבמות ע"ה פליג ר"י עם תנדבר"י ואין להאריך כאן:

תוכן העניינים

בית יצחק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה