אור ברסלב
בית יצחק - דיני ברירה חלק שני › סימן לט

בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר

חלק שני · סימן לט

סימן לח

בדבר שמתנה עליו בתחילה לבטלו מקדושתו אי שייך בי' ברירה:

א) גרסינן בפ"ק דשבועות (ד' י' ע"ב), אמר ר' יוחנן תמידין שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימים, יתיב רבה כו' וכי קדושה שבהם להיכן הלכה כו', ומסיק רבה לב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהם, ופרש"י שם לב ב"ד מתנה עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה וכל מידי דצבור ב"ד נותנין לב עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה דהא ר' יוחנן לית לי' ברירה אפי' בדרבנן כדמוכח בכמ"מ כמ"ש באריכות בסימני' שקדמו, וא"כ נהי דמה שמתנה בדרך תנאי אין שייך בו ברירה כמ"ש הרמב"ן במתנה על דבר א', מ"מ הא ע"כ אינם מתנים אלא על הטלאים שיהי' נשארים לאחר ר"ח ניסן ולא יהיו צריכים לתמידין והם ד' טלאים הנשארים בכל שנה, וא"כ ע"כ צריך לומר דאותם שנותרו הוברר הדבר שעל אלו הד' טלאים שהיו מעורבים בלשכת הטלאים, עליהם הי' חל תנאי ב"ד שהתנו בתחי' שלא יקדשו קדושת הגוף, וכיון שהיו הרבה טלאים בדיר היאך סמכינן על ברירה לומר שלאו הם שלא חל עליהם הקדושה ולא על אחרים, והא הוי דומיא דסלע שתעלה בידי מן הכיס יחולל עליו מע"ש דלא מהני אף אם אומר דרך תנאי, כיון שהי' מעורב בסלעים אחרים, וכן באמר כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחילה דל"מ [אף] אם הי' אומר דרך תנאי כיון שהיו ב' נשים, וכן בב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה דלא מהני דאין ברירה. והנה בהא דתמידין יש ליישב קצת, די"ל דתנאי ב"ד הוא שכל טלה לא יחול עליו קדושת הגוף כי אם בעת שלוקחין באותו יום להקרבה, וא"כ לא שייך בי' ברירה כלל שאז כבר מבורר הוא, אבל שם בסוגיא דמיירי בקטורת שמפרישין ממנו שכר האומנים וקאמר שם ג"כ מטעם לב ב"ד מתנה עליהם, והרי כבר חל על הקטורת כולו קדושת הגוף בעת שנתנם במכתשת כדקאמר התם נתנם במכתשת נפסלה בטבול יום, וא"כ צ"ל דמה שנותר מן הקטורת הוברר הדבר למפרע שלא חל עליו קדושת הגוף רק קדושת דמים, וא"כ קשיא הא בדאורייתא אין ברירה:

הג"ה. ועי' תוס' מס' מנחות פ' התודה (ד' ע"ח ע"ב) ד"ה ליקדשו מ' מתוך פ' שכתבו, דאע"ג דר' יוחנן לית לי' ברירה בריש פ' כל הגט, היינו היכא כשמתברר לבסוף דלאו כלום עביד אבל הכא קדשי כל היכא דאתנהו. ונ"ל כוונתם בזה כמ"ש למעלה סי' ט"ז ובכ"מ למעלה, דברירה היינו דוקא כשחל הדבר מעתה על מה שיתברר לבסוף כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש, דבכה"ג לאו כלום עביד דלא חל הדבר על הספק מטעם דאין אומרים הוברר הדבר שעל אלו חל שם תרומה ולא על אחרים, משא"כ כשחל עתה על מקצת שבתוך התערובות כגון פרוטה בכיס זה הקדש וכדומה, בכה"ג לא שייך דין ברירה דהרי חל על מקצתם בכל מקום שהם, וזהו כוונת דברי התוס' בפשיטות, ולא כמו שהגיה שם בס' צ"ק דצ"ל כשאינו מתברר כו' ונדחק שם בפי' דבריהם בחנם. ובענין זה צ"ע בדברי הרמב"ם (פי"ב מה' פסולי המוקדשין הלכה ט"ו) שכ' שם וז"ל, תודה שנשחטה על שמונים חלות לא קדשי מ' מתוך פ', ואם אמר יקדשו מ' מתוך שמונים מושך מ' מתוך שמונים ומרים מהם א' מכל קרבן והמ' השניות יפדו ויצאו לחולין. והוא תמוה דהתוס' שם כתבו בדבור הנ"ל בהא דאמר ליקדשו מ' כו', וכשבא להפריש ד' חלות של תרומה צריך להפריש י"א חלות מכל מין ומין, דאי לאו הכי כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל עכ"ל, והרי הרמב"ם פסק בכ"מ דבדאורייתא אין ברירה, וא"כ למה כתב דאינו מרים מהם אלא ד' מתוך הארבעי', ומ"ש התוס' כאן שאין ברירה אף על גב שכ' כבר דבכה"ג לא שייך ברירה דקדשי היכא דאתניהו, כוונתם בזה דאם היינו אומרים שמ"ש יקדשו מ' מתוך פ' היינו אותם מ' שימשוך מהם לבדם אח"כ, וא"כ לא הי' צריך להפריש י"א מכל מין שהרי בפירוש אמר שלא יקדשו אלא אותם שיפריש מ' לבד אח"כ, אבל א"כ באנו לחשש ברירה ור' יוחנן לית לי' ברירה, וא"כ ע"כ צ"ל שמ"ש יקדשו מ' מתוך פ', כוונתו שיקדשו עכשיו כל היכא דאיתנהו בתערובות, ואם כן צריך להפריש י"א מספק דשמא החולין לקח, וא"כ הרמב"ם שכתב מושך מהם מ' כו', צ"ל ג"כ דכוונתו שאמר שיקדשו מ' אותם שיברר אח"כ, ובהכי א"ש מ"ש שמפריש רק ד' מכל מקום קשה הא לית לי' ברירה, ועיין משנה למלך שם שכ' שהתוס' חולקים על הרמב"ם, שהם סוברים שצריך להפריש י"א מכל מין, ובאמת לפי מ"ש הרמב"ם מושך מהם כו' א"צ להפריש י"א מכל מין, ועדיפא הי' לו להמל"מ לתמוה על הרמב"ם דהא לית לי' ברירה, ולפי מ"ש בסימני' הקודמי' דבאם אומר שיחול הדבר כשיתברר ולא עכשיו אין בזה חשש ברירה, א"כ לראב"ש א"ש, שהרי שם בפ' התכלת (ד' מ"ח ע"א) איתא ת"ר שחט שני כבשים על ד' חלות מושך שנים מהם כו', ומסיק שם דאליבא דראב"ש א"ש, דס"ל אין הלחם מתקדש קדושת הגוף אלא בזריקה, אבל לרבי קשה דפריק להו היכא כו', עד דמסיק לעולם כר' ופריק בפנים וחולין ממילא הויין. והנה לראב"ש דס"ל דאין מתקדש אלא בזריקה א"ש דמושך לאחר שחיטה, וא"כ בשעה שאמר לקדשי מ' מתוך שמונים הי' כוונתו במה שימשוך אחר השחיטה, ואז יחול עליהם קדושת הגוף על אותם שימשוך מתוך השמונים ובכה"ג יש ברירה לכ"ע, אבל לרבי דס"ל דשחיטה מקדש להו קדושת הגוף, וא"כ הוצרך לחול קדושת הגוף על המ' בשעת השחיטה, והם קדושים בתוך הפ' בכ"מ שהם, וא"כ קשה איך יכול למשוך מ' לבד ולפדות הארבעים השניים דשמא אותם שפודה הם שחל עליהם קדושת הגוף, וא"כ לרבי צ"ל דפודה אותם המ' בכל מקום שהם בתערובות ואוכל כולם בעזרה, וחולין ממילא הויין וכמ"ש בפרש"י שם, וא"כ צ"ע על הרמב"ם (פ"ח מה' תמידין ומוספין הלכה י"ב) שכתב וז"ל, שחט ב' כבשים על ד' חלות אם אמר יקדשו שתים מתוך ד' מושך שתים מהם ומניפן והשאר פודה אותם מבפני' ונאכלין בחוץ כשאר חולין עכ"ל, ועי' כ"מ שם שפי' דברי הרמב"ם שפוסק כר' מדכ' שפודם מבפנים, דאי כראב"ש פודן מבחוץ כדאי' שם בפ' התכלת משום דעדיין לא נתקדשו קדושת הגוף. ולענ"ד דברים אלו תמוהים, דא"כ למה כתב הרמב"ם דמושך שתים ומניפן, דהא לר' צריך להניף ארבעתן וגם לאוכלן כולם בפנים, דהא לא ידע איזה קדושות וכמ"ש רש"י שם בפי' ד"ה הא ודאי כו', דאי רבי ארבעתן בעי לאנופי בהדייהו דהא לא ידע מי הן דקדושות כו', וכן כתב שם ד"ה ואי דפריק להו גוואי כו', דלר' צריך לאכול כולם בפנים, וא"כ היאך כ' הרמב"ם דאינו מניף רק השתים, וגם אוכל השתים שפדה אותם בחוץ:

ולענ"ד דהרמב"ם ס"ל דלא כרש"י שפי' שם דלר' צריך להניף ארבעתם, דאם נאמר דצריך להניף ארבעתם, יקשה על מ"ש שם ר"ח לעולם כר' ופריק להו גוואי וחולין ממילא הויין, דהא כיון שמניף הד' לא ממילא הוא ועושה מעשה בידים, ועיי' מ"ש התוס' בפ' הספינה (ד' פ"א ע"ב) ד"ה ודילמא שכ', דאיסור חולין בעזרה הוא דוקא אם עושים בו מעשה כעין הקרבה כמו בביכורים שצריך הגשה ותנופה למ"ד כו', אבל דבר שאין עושין בו מעשה הקרבה לא איכפת לן במה שהם בפנים, ואם כן מה דקאמר חולין ממילא הויין, ור"ל שמה שהם בפנים לא איכפת לן כמו שכתבו התוס' אבל היאך יעשה מהם תנופה, וכיון דתנופה לא מעכבא ודאי דטפי עדיף להיות בשוא"ת שלא להניף כלל, מלהכניס חולין בעזרה בודאי כעין הקרבה, וגם ר"ח דמוקי לה כרבי, היאך יפרש מ"ש שמושך שתים מהם ומניפן, וע"כ צ"ל דס"ל דגם לרבי אינו מניף אלא השתים, והיינו משום דתנופה לא מעכבא, ומ"מ מ"ש דפודן מבפני' ואוכלם מבחוץ הוא תמוה, וגם סותרים דבריו זא"ז דכיון דצריך לפדותם מבפנים מספק שמא הם הקדושות קדושת הגוף, א"כ היאך יאכלם מבחוץ וצע"ג. שוב אחרי כותבי זאת מצאתי בס' לחם משנה שם שתמה על דברי הרמב"ם בזה ע"ש /ע"כ הג"ה/:

ב) ומזה קשה למ"ש הגאון עבוה"ג והגאון ר"ע אייגר בתשובותיהם שהבאתי בסי' הקודם, בדין קלפין המעובדים לשם ס"ת ותפילין דאם התנה עליו מתחי' לכתוב ג"כ גיטין על חתי' קלף שיצטרך אין בזה חשש ברירה. ובאמת אינו מועיל תנאי כי אם שהי' מתנה על הכל, אבל בזה שמתנה על מקצת הקלף לא על הכל דבהכרח אותם שכותב עליהם ס"ת ותפילין צריך שיעבדם לשם קדושת ס"ת ותפילין ואין להם פדיון, וא"כ החתי' קלף שלוקח לכתוב גיטין, צ"ל הוברר הדבר שעל אלו לא חל עליהם הקדושה שהתנה עליו, וא"כ הדרינן לחשש ברירה, [אבל לפי מ"ש למעלה בסי' הקדום שעכ"פ מן התורה א"צ עיבוד לשמה בס"ת ותפילין, א"ש בלאו"ה וא"צ לתנאי כלל דבדרבנן יש ברירה וכמ"ש למעלה]. עוד קשה מהא דקאמר התם איתבי' פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכן שעירי ע"ז כו' כולם ימותו כו' ואמאי לימא לב ב"ד מתנה עליהם כו', הרי כבר קדשו קדושת הגוף משעה שהתפיסם לשם חטאת, דהא שעירי יוה"כ בעי' שיקרא עליו לה' חטאת והגורל קובע לשם, וא"כ אם נאבד צ"ל דמתחי' לא נקבע עליו שם חטאת, וא"כ צ"ל הוברר הדבר למפרע ולמ"ד אין ברירה מאי מהני מ"ש לב ב"ד מתנה עליהם שהרי לא הוברר מתחי'. וזה יש ליישב דלב ב"ד מתנה עליה דבעת שמפרישי' שעיר דלה', שאם יאבד לא יחול עליו קדושת הגוף למפרע, וכיון שאינו בתערובות והוא דרך תנאי אמרינן בי' ברירה על דבר אחד כמש"ל:

ג) עוד קשה מהא דאיתא בפ' שתי מדות (ד' פ"ח ע"א), מאי איכא בין ר"מ לר"י, אמר ר' יוחנן בירוצי המדות איכא בינייהו למ"ד ממטה למעלה קסבר בירוצי המדות נתקדשו כו', והיינו ד' יהודה דס"ל שם ממטה למעלה שיעורו, ועי' תוס' שם ד"ה בירוצי המדות שהקשו בהא דאמר שם (ד' צ' ע"א) דמותר נסכים לקיץ המזבח, ומפרש ר"ח בר' יוסף דהיינו בירוצי המדות דלמ"ד נתקדשו היאך יכול להביא מהם קיץ למזבח, והא כיון דנתקדשו קדושת הגוף אין להם פדיון, ותי' שם דמיירי בנסכי צבור דלב ב"ד מתנה עליהם, והתם צ"ל דכך הי' התנאי דאותם בירוצי המדות מה שיתותר לא יחול עליהם קדושת הגוף למפרע, אבל הנסכים עצמם כבר נתקדשו בקדושת הגוף בכלי שרת, וא"כ קשה הא ר' יוחנן ס"ל אליבא דר' יהודה אין ברירה כמ"ש בפ' משילין ובכ"מ, וכן ס"ל לר' יוחנן עצמו להלכה דא"ב, וא"כ היאך קאמר שם אליבא דר' יהודה דס"ל בירוצי מדות נתקדשו דאליבי' ליכא לתרוצי לב ב"ד מתנה עליהם, כיון דאין ברירה נימא דלא הוברר שאותם הם הבירוצים שלא חל עליהם מתחי' קדושת הגוף, דהא ודאי דזה דומה לשני לוגין שאני עתיד להפריש כו', וגם זה יש לתרץ בדוחק, דכיון דאם היו ידועים הבירוצי מדות והיו עומדים בפ"ע, ואינם מעורבים הי' מועיל בהם תנאי ב"ד דלא ליחול עלייהו קדושת הגוף, וא"כ עכ"פ יש בתערובות כדי שיעור שלא חל עליהם קדושת הגוף, ויכול לחללם בכ"מ שהם ולהקריבם לקיץ המזבח:

ד) עוד קשה לענ"ד מהא דאיתא בפ' התודה (ד' ע"ט ע"א וע"ב), הנסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול, אם יש זבח אחר יקריבו עמו כו' ומוקי לה בש"ס כראב"ש דאמר שחיטה וזריקה מקדשה לה, ומיירי כגון שקיבל דמן בכוס כו' וראב"ש סבר לה כאבוה, דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי, ופריך והא אמר ר"ח שמן שהפרישו לשם מנחה זו פסול לשם מנחה אחרת, א"ר ינאי לב ב"ד מתנה עליהם, אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהי' לזבח אחר, וכגון שהי' זבח זבוח באותה שעה, וא"כ קשה כיון דמתנה על ב' דברים שיהיו או לזבח זה או לאחר וכל שהוקבע לשם זבח זה פסול לשם אחר, א"כ הוה ממש כמו במתנה אם יבוא חכם למזרח יהי' עירובו למזרח, ואם יבוא למערב יהי' עירובו למערב, שג"כ א' מעכב חבירו שאם עירובו למזרח אין עירובו למערב כלום, וכה"ג למ"ד אין ברירה לא מהני, וכיון שכן לפי מ"ש בריש פ' כל הגט דר"ש לית לי' ברירה כדדייק לה מהא דב' לוגין כו', א"כ מאי משני כאן דסבר כאבוה, ודוחק לומר דבדין ברירה לא ס"ל כוותי'. ועוד יש לתמוה גם על הרמב"ם שכ' (בפי"ב מה' פסולי המוקדשי' ה"ו), נסכים שקדשו כו' ומה יעשה בהם אם הי' שם זבח אחר זבוח באותה שעה יקרבו עמו כו', והרי הרמב"ם ס"ל דאין ברירה בדאורייתא, ולכן הי' נ"ל שמ"ש בש"ס לב ב"ד מתנה עליהם כו', היינו שמתנים שאם לא יצטרכו לצבור אזי לא יחול עליהם שם קדושת הגוף, ובתנאי זה לבד אין חוששין לדין ברירה כמ"ש למעלה בשם הרמב"ן, דבמתנה על דבר א' בדרך תנאי לא שייך ברירה וכמו בגט שכ"מ שמתנה אם ימות יהי' גט ואם לא ולא יהי' בגט ממש, ומה שמתנה שיהי' לזבח אחר אם יהי' זבוח באותה שעה היינו שיחול אז קדושת הגוף על הנסכים ויהיו נקבעים אז לשם זבח אחר, ואז כבר מבורר הוא ולא שייך ברירה בזה, אבל עדיין אינו מיושב דהא אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת הזבח כדאי' שם וכ"ש לרבי דקיי"ל כוותי' בשחיטה לבד מתקדשי', וא"כ כיון שהי' זבח זבוח כבר היאך יקריבו הנסכים עמו, והרי לא נתקדשו בשחיטתו ומקודם לכן חולין היו כל שלא הוצרכו לזבח הראשון:

ה) ולולי דמסתפינא לחדש מה שלא נזכר בש"ס ובדברי הרמב"ם ז"ל בפי', הייתי אומר דמה דס"ל להש"ס דנסכים שהוקבעו לשם זבח זה פסולים לזבח אחר, אינו אלא מדרבנן, וקצת ראי' לזה מהא דמקשה שם הש"ס בפ' התודה אמר מר אם יש זבח אחר כו' והאמר ר"ח שמן שהפרישו לשם זבח זה כו', אר' ינאי לב ב"ד מתנה עליהם כו', א"ה שמן נמי ומשני שמן גופי' דמנחה היא, ופרש"י דגופי' דמנחה אינו יכול להתנות שתבא לשם מנחה אחרת כו'. ולכאורה הוא תמוה למה לא יועיל תנאי ב"ד גם על מנחה עצמה לומר דאם לא הוצרכו יהיו לשם מנחה אחרת, דלמה יגרע מהא דתמידין שלא הוצרכו לצבור דלב ב"ד מתנה עליהם, וכן פר ושעיר של יוה"כ דאף דהוקבע בגורל לשם אם נאבדו מועיל תנאי ב"ד להקריבו לקיץ המזבח כמש"ל. ולכן נ"ל דבאמת בלא תנאי ב"ד אין מועיל לשנות גוף הקרבן לקרבן אחר מן התורה, דהא בעינן לשמו וילפינן מקראי בפ"ק דזבחים, ולכן שמן כיון דגופי' דמנחה היא א"א לשנותו מן מן התורה בלא תנאי ב"ד, וע"י תנאי ב"ד נמי לא מהני שאם לא יצטרכו לו יהי' לשם זבח אחר, כיון דצריך שיהי' נקבע לשמו מן התורה בדאורייתא אין ברירה, דהא צריך להתנות על ב' דברים כהא דמתנה אם יבא חכם כו' כמשנ"ל, אבל נסכים כיון שמביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד י' ימים אינו גופי' דזבח מ"ה מותר לשנותו לזבח אחר ורק מדרבנן אסרו אטו שמן, וכיון דקיי"ל בדרבנן יש ברירה לכך שפיר יכול להתנות מתחי' בשעת זביחת הקרבן הראשון, שאם אח"כ יפסל הזבח אחר הקבלה אזי יקדשם שחיטת זבח האחר לשם זבח האחר וש"ד דבדרבנן יש ברירה. אך לפי מ"ש בסימני' הקודמי' דמה שמחלקין בין דרבנן לדאורייתא בברירה הוא ספיקא דדינא, א"כ דוחק לומר דסתם מתני' דהתם ס"ל כן דספיקא הוא ובדרבנן יש ברירה, ומ"מ י"ל דמתני' דהתם ס"ל יש ברירה שהרי כמה משניות מצינו דס"ל יש ברירה וכמה תנאי אפליגו בזה, אבל הרמב"ם שפסק דין זה בהלכותיו כ' כן לדינא דקיי"ל בדרבנן יש ברירה ודו"ק:

ו) וע"פ מ"ש יתורץ לנו קושיית התוס' בפ' הקומץ את המנחה (ד' ט"ו ע"ב), במ"ש שם, ת"ר נסכי בהמה כו' אמרו לו לר"מ והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו מכאן ועד י' ימים אמר להם אף אני לא אמרתי כו', א"ל אפשר לשנותו לזבח אחר אמר רבא קסבר ר"מ הוקבעו בשחיטה כו', והקשו התוס' שם דכאן קאמר דלרבנן אפשר לשנותו לזבח אחר אפי' לאחר שחיטה, והא לקמן בפ' התודה מוכח דאסור לשנותו לזבח אחר גם לרבנן יעו"ש שנדחקו מאוד בתירוצו. ולפי מ"ש יתורץ ברווחא דבאמת מה שנסכים אסור לשנותם לזבח אחר הוא רק מדרבנן, ולכך יפה השיבו לר"מ דס"ל דנסכי בהמה חייבים עלי' משום פיגול מן התורה, דס"ל כיון שמן התורה מותר לשנותם לזבח אחר לא הוקבעו לזבח זה ולא נתפגלו עמו וצ"ע:

ז) ולתרץ כל מה שהקשינו למעלה נלע"ד דבר חדש בדיני ברירה, והוא דבתנאי כזה שמתנה שלא יחול עליו דבר שחל ממילא בכה"ג לכ"ע אמרינן ברירה, דעיקר מה דלא אמרינן ברירה הוא באם רוצה שיחול עליו איזה דבר שרוצה שיחול באם יארע כן, כמו במניח עירוב ומתנה שיחול באם יבוא חכם כו', או כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחי', או הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון כו', דעיקר טעם ברירה הוא משום דא"א לדבר שיחול על הספק וכמ"ש הר"ן ריש פ' השותפין, אבל במתנה ואומר שלא יחול דבר זה על דבר זה, אין שייך לומר כן דממילא מן הספק אינו חל, ומה דחל על השאר אין בו חשש ברירה כיון שעל השאר אינו מתנה כלל, כגון הא דתמידין שלא הוצרכו לצבור שהרי בתחילה חל הקדושה על כל הטלאים שבלשכה, רק שמתנה על מקצת מהם באם שיהיו נשארים לא יחול עליהם קדושת הגוף למפרע והשאר ממילא הם קדושים, בכה"ג אמרינן ברירה לכ"ע אף שלא הובררו מתחי' אותם הטלאים שינותרו ולא נודע תחילה איזה מהם יהיו נשארים, דממילא אין חל עליהם הקדושה מספק וכמ"ש, וכן הא דבירוצי מדות שלא יחול עליהם קדושת הגוף דכלי שרת, ומתורץ כל מה שהקשינו למעלה, וכ"ש לפי מאי דקיי"ל דדין ברירה ספיקא הוא ולכך מחלקינן בין דאורייתא לדרבנן דא"ש טפי, דכיון דספק הוא שפיר י"ל מספיקא לא חל עלייהו קדושה ואוקמינהו אחזקה קמייתא, ואפי' למ"ש האחרונים דבספיקא דדינא לא שייך לומר אוקי אחזקה, דבשביל החזקה לא ישתנה הדין לא שייך זה כאן, כיון דספק זה אי אמרינן ברירה הוא ג"כ ספק אם חל הדבר עליו מספק ונשתנה ממה שהיו תחילה או לא, הוי כספק בגוף המעשה דשייך לומר אוקי אחזקה כמ"ש:

ח) שוב ראיתי שיש ליישב קושיות הנ"ל יותר בפשיטות, לפי הכלל שנת' בכ"מ דדרך תנאי במתנה על דבר אחד לא שייך דין ברירה, וא"כ י"ל בהא דתמידין שלא הוצרכו כו' דלא היו מתנים בסתם על אותם שיהיו נשארים ולא יצטרכו לצבור, אלא על כל טלה וטלה שבלשכה היו מתנים כשקנו אותם שבאם יצטרך להקריבו בשנה זו יקדש קדושת הגוף ואם לאו לא יקדש, וא"כ זה דומה לשכ"מ שנותן גט ומתנה אם לא ימות כו', וכיון שהי' התנאי על כל א' וא' לא שייך בזה ברירה, וכן בהא דקטורת שלא הוצרכו לצבור ג"כ היו מתנים על כל קורט שבו שיהי' נשאר לא יהי' קדוש קדושת הגוף, וכן בהא דשעירי יוה"כ היו מתנים שלא יחול עליו הקדושה כשיהי' נאבד, וא"כ ממילא יכולין להקדישו אח"כ לכל מה שיצטרכו ולפדותו כדין קדושת דמים, אך לרב משרשי' בר"פ כל הגט דמוכח דאיהו ס"ל אפי' במתנה על דבר אחד שייך בדין ברירה, מהא דמוכיח מר"ש דס"ל אין ברירה בתולה בדעת עצמו ומר"י ואפי' בגט שכ"מ, ובהא דהרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא אית להו ברירה יעו"ש, א"כ קשה מהא דר"י בתמידין שלא הוצרכו, ומהא דקטורת וכן מהא דשעירי יוה"כ אליבא דר"י, דהא ר' יהודה לית לי' ברירה ושם אינו תולה בדעת אחרים. ואפשר בהא דשעירי יוה"כ מקרי תולה בדעת אחרים דאבידה מקרה בידי שמים היא, כמו שכ"מ אם יחי' כו' וצ"ע בזה, ולפי תי' ראשון שכתבנו א"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

בית יצחק - דיני ברירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה