בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר
חלק שני · סימן לח
דין ברירה בדבר שהוא הלכה למשה מסיני:
א) נלע"ד דדבר שהוא הלכה למשה מסיני דינו כדין תורה ממש לענין ברירה דלא אמרינן בי' ברירה, ודבר זה מוכרח ממ"ש רש"י בפ' משילין (ד' ל"ז ע"ב) דמקשה שם על ר' אושעיא דאית לי' ברירה, בהא דשנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות, מהא דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כו' ואמר ר' אושעיא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא, ומסיק שם כי אית לי' לר' אושעיא ברירה בדרבנן כו' בדאורייתא לית לי' ברירה, ופרש"י שם בדאורייתא כגון טומאת מת לית לי' ברירה ודרך יציאתה הלכה למשה מסיני כדאמרינן בסוכה דהלכות טומאה הכי גמירי להו עכ"ל, והיינו דהוקשה לרש"י דמה בכך דטומאת מת עצמו הוא דאורייתא, מ"מ מה דמטמאין הכלים שבפתחים הוא דרבנן ולכן תי' דגם דרך יציאת פתחים הוא דאורייתא דהוא הלמ"מ, הרי מפורש דס"ל לרש"י דדבר שהוא הלמ"מ דינו כדין תורה ממש לענין ברירה וגם לענין דמחמרינן בספיקו לפי מה שנת' למעלה דלכך מחלקין בברירה בין דאורייתא לדרבנן משום דהוי ספק, ומזה ראי' למ"ש בחיבורי "בית יצחק" דספק בהלכה למ"מ לחומרא כשל תורה ממש ע"ש שהארכתי בזה:
הג"ה. ומדברי רש"י אלו מוכח דס"ל דאף בדבר שעיקרו מדאורייתא, מ"מ כיון דהשתא הוא דרבנן בזה יש ברירה, דאל"כ למה הוצרך רש"י לומר משום דדרך יציאתה הוא הלכה למ"מ, הא טומאת מת עיקר הוא דאורייתא, וזה דלא כדמשמע מדברי התוס' בפ' בכל מערבין (ד" ל"ז ע"ב) גבי מעשר ירק דרבנן שכתבו, כיון דעיקר מעשר הוא דאורייתא אמרינן בי' אין ברירה ע"ש, גם דברי רש"י סותרים למ"ש בעצמו בפ"ק (ד' יו"ד ע"א) ד"ה כולם טמאים דחכמים גזרו טומאה על מקום יציאת המת, ולדבריו שם צ"ל דס"ל כשיטת התוס' בפ' בכל מערבין, וא"כ דין זה בדבר שעיקרו מן התורה אי אמרינן בי' ברירה במחלוקת שנוי' ודו"ק, ועי' מה שכתבתי בזה למעלה /ע"כ הג"ה/:
ב) וצ"ע לכאורה בענין זה דמה בכך מה שמדאורייתא הפתח שטומאה עתיד לצאת בו הוא טמא, הא מיירי שיש לבית פתחים הרבה וא"כ כולם טהורים רק א' מהם טמא וא"י איזה הוא, וא"כ מן התורה אין כאן טומאה כלל דבכל פתח הכלים שבו תלינן דכל א' הוא מן הרוב שלא יצא טומאה דרך שם, ואף דזה נקרא קבוע, מ"מ לפי שיטת הפוסקי' דקבוע לא נקרא כי אם כשהאיסור ידוע במקומו, משא"כ בנתערבו החנויות לא מקרי קבוע כלל מן התורה, וא"כ קשה הא בדרבנן יש ברירה אף במעורב בו איסור תורה כמ"ש למעלה בהא דא' נטל תשעה וכלב כו', ובהא דפרוטה בכיס זה הקדש, ולפי שיטת המרדכי דס"ל דדבר שבא בתחי' בתערובות לא שייך בי' ביטול א"ש, אבל כבר כתבתי למעלה באריכות שלא כן דעת הפוסקים וכן מוכח מדברי התוס' סוף מעילה בהא דפרוטה בכיס זה הקדש, ולשיטת התוס' דפ' בכל מערבין דדבר שעיקרו מן התורה לא אמרינן בי' ברירה הוי א"ש, אבל מדברי רש"י הנ"ל מוכח דלא ס"ל כן, וכן מוכח קצת לפי מ"ש בסימני' שעברו דטעם דמקילינן בברירה בדרבנן משום דהוי ספיקא דרבנן ולקולא, הרי מוכח מכ"מ דאפי' בדבר שעיקרו מן התורה אמרינן בי' ג"כ ספק דרבנן להקל, עי' פ"ק דפסחים (די' י"ז ע"א) ספק משקין לטמא טמא לטמא אחרים טהור, והיינו משום דטומאת משקין עצמם מן התורה ולטמא אחרים הוא מדרבנן כמש"ש, הרי דגם בעיקרו בדאורייתא מקילינן בספיקו:
ג) ונ"ל דבר חדש בזה, דבזה לא שייך לילך בתר רובא מדאורייתא, דאם נאמר כן, נטהר כל הפתחים דעל כל אחד נאמר שהוא מן הרוב והרי עתיד להתברר בודאי שיוציאו המת דרך פתח א' ואגלאי מלתא למפרע דכלים שבו היו טמאים ולכן בכה"ג א"א לטהר גם אין לטמא פתח א' דשמא יתברר אח"כ שיוציאו דרך פתח אחר, ולכן כ"ז שלא חישב על א' מהם להוציאו דרך שם הי' חל איסור טומאה על כולם מן התורה ולכן לא מהני מחשבה לטהר הפתחים למפרע משום דאין ברירה, ואין זה דומה לאיסור תורה שנתערב ברוב היתר דבטל ברוב מן התורה ומותר לאכול כולם אף שבודאי יאכל גם האיסור, דש"ה דמצד תערובות שנתערבו חזר האיסור להיות היתר כמ"ש הרא"ש בפ' ג"ה יעו"ש, משא"כ בכה"ג דודאי א"א לומר שכולם טהורים מאחר שאח"כ יהי' ניכר הפתח שיוציאו משם, והרי זה דומה לאיסור שנתערב ברוב ואח"כ הוכר האיסור דחוזר לאיסורו כמ"ש הרא"ש שם, וכיון שכאן בודאי עתיד להיות ניכר אח"כ גם קודם שהוכר ג"כ לא שייך לילך בו אחר הרוב מן התורה, [וקצת סמך לזה מטומאת התהום שהותרה לנזיר ועושה פסח, ואעפ"כ כל שא' בסוף העולם מכיר בו לא הותרה לנזיר כמ"ש בפ' כ"צ (ד' פ"ג ע"ב) ובסוף מס' נזיר (ד' ס"ג ע"ב) ע"ש], גם אין זה דומה למה שאוכלים חלב וגבינות מחלב בהמה תי' מטעם דאזלינן בתר רוב בהמות כשירות אף על גב דאפשר להתברר אח"כ שטריפה היא, דש"ה דאין הדבר ידוע שיתברר כן, ואדרבא סומכין כיון שרוב הם כשירות מסתמא יתברר שכשירה היתה, משא"כ כאן דיתברר בודאי דפתח אחד טמא ולכן שפיר מקרי קבוע דאורייתא כמו בניכר האיסור במקומו, ולשיטת הרמב"ם א"ש טפי, דהוא מפרש הך מתני' דהמת בבית ולו פתחים הרבה כו' דכולם טמאים, משום דכ"ז שלא נפתח א' מהם (משום) דהוי כמו קבר סתום שמטמא כל סביביו מן התורה כמ"ש (בפ"ז מה' טו"מ הלכה א') יעו"ש, וקבר סתום מטמא כל סביביו מן התורה כמ"ש (בפ"ב שם הלכה ט"ו) וז"ל, הקבר כ"ז שטומאה בתוכו מטמא במגע ובאוהל מדין תורה שנאמר כו' או בקבר כו', ולפי' א"ש מה דלא אמרינן בי' ברירה ועיין ר"ש פ"ג דמס' אהלות משנה ו' דכ' ג"כ דדרך יציאת הטומאה הוא מדרבנן וצ"ע: