אור ברסלב
בית יצחק - דיני ברירה חלק שני › סימן לז

בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר

חלק שני · סימן לז

סימן לו

דין סופר המעבד עורות לתפילין ומזוזות וגיטין איזה מהם שיבחור אי שייך כאן דין ברירה.

א) בתשו' הגאון מו"ה ר' עקיבא אייגר (סי' ב') קרא תגר במה שהסופרים נוהגין שהם מעבדים עורות לעשות מהם קלפים לתפילין ומזוזות וס"ת ולגיטין, ואותם שירצה להשתמש לתפילין ומזוזות וס"ת ישתמש בהם משום דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא, וא"כ מה שירצה להשתמש לדבר שבקדושה אין סומכין על זה לומר הוברר הדבר למפרע שזהו הנעבד לשם קדושה, דאולי הוא מה שחושב עליו לשם גיטין ושאר דבר חול [וכבר קדמו בזה בתשו' עבוה"ג סי' ס"ה ע"ש] לכך התקין שטוב יותר לעבוד הכל לשם קדושה, רק שיתנה בתנאי באם ירצה להשתמש בהם לדבר חול דתנאי מועיל בזה יעו"ש. ולפי מה שביארנו בסימני' הקודמי' שדין ברירה לדידן ספיקא הוא אם יש ברירה יש בזה מקום עיון, ונראה קצת ללמוד זכות להסופרים שנוהגין כן ואין מדקדקים בזה לעשות דרך תנאי, ולפי שדין זה דעיבוד לשמה אינו מוסכם אליבא דכ"ע ותליא באשלי רברבי לכן מוכרח אני להאריך קצת. והוא דאיתא בפ' נגמר הדין (ד' מ"ז ע"ב ומ"ח ע"ב) אתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור רבא אמר מותר, אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא, ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא, ומסיק שם תנאי היא דתניא ציפן זהב או שטלה עליהם עור של בהמה טמאה פסולות, עור של בהמה כשירה כשירות אעפ"י שלא עיבדן לשמן, רשב"ג אומר אף עור של בהמה טהורה פסולות עד שיעבדם לשמן, ופרש"י דרבא ס"ל כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה, וא"כ לפי מאי דקיי"ל כרבא לגבי אביי בכ"מ וגם בש"ס פסק שם בפי' כרבא בהא, וא"כ צ"ל דקיי"ל ג"כ בהא כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה:

הג"ה. ויש בזה מקום עיון בפלוגתא דאביי ורבא באורג בגד למת, דהא בכ"מ בש"ס מבואר דאתקיש תקרובת ע"ז למת כמ"ש ויאכלו שם זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כו', ובמס' תמורה (ד' כ"ט ע"א) אמר רב יצחק אין מוקצה אסורה אלא עד שיעבדו בו כו', ושם תני רב חנניא טריטאה קמי' דר' יוחנן אין מוקצה אסור עד שיעשו בו מעשה כו', ופרש"י שם דמקמי הכי אין אסור ובהזמנה בעלמא לא מיתסר עד שיעשה בו מעשה לשם ע"ז, והרי הא דע"ז ותקרובתו אסור בהנאה משום דאתקש למת מה מת אסור בהנאה כו', וא"כ נילף ג"כ בהזמנה בעלמא שמקצהו לע"ז יהי' חל עליו איסור מוקצה כמו באורג בגד למת אליבא דאביי, וע"ש דרש"י פי' עוד פי' אחר דאין מוקצה אסור לגבוה אלא עד שיעבדו בו, ופי' דלאחר שיעבדו בו תשמיש אחר אז שוב אין מקריבין אותו לע"ז ויוצא מאיסור מוקצה, ולפי זה י"ל דמוקצה אסור בהזמנה לבד. וי"ל דבזה פליגי אביי ורבא דאביי מפרש שם כפי' הב' של רש"י ולרבא הפי' כפי' ראשון, ועי' [ברמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח] שהוא העתיק כפי' הראשון של רש"י, וסיים בטעמו משום דאין הקדש לע"ז והוא מתוספתא והוא אליבא דהלכתא לדידן דקיי"ל כרבא ודו"ק /ע"כ הג"ה/:

והתוס' שם הקשו על פירושו דהא קיי"ל בהזמנה כרבא ובעיבוד לשמה קיי"ל כרשב"ג, כדמוכח בפ' הנזיקין בההוא דאתא לקמי' דר' אבהו אמר לי' ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן כו', ולכך פי' שם בשם ר"ת להיפוך דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא סבר דבעי עיבוד לשמן כרשב"ג משום דלא סגי בהזמנה, ואביי ס"ל כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה, וא"כ היה נראה דזה תליא במחלוקת רש"י ור"ת דרש"י ס"ל דלא בעי כלל עיבוד לשמה. ובאמת תמיהת התוס' על רש"י מהא דר' אבהו יש ליישב די"ל דבאמת ר' אבהו ס"ל כאביי דהזמנה מילתא היא ובעי עיבוד לשמה, ואנן קיי"ל כרבא כדפסיק הש"ס להדיא הכי, ואפשר ג"כ דלכך קאמר הש"ס שם דרש מרימר הלכתא כאביי אף על גב דבכל הש"ס הלכה כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם, משום דר' אבהו ס"ל הכי ומ"מ פסק הש"ס כרבא ולא כאביי ודלא כר' אבהו, וסתמא דש"ס בפ' הניזקין דהביא הא עובדא אין ראי' משם דס"ל לסתמא דש"ס הכי, אלא אגב עובדא דמייתי התם דאתא לקמי' דר' אמי ואמר ס"ת שכתבתי לא כתבתי אזכרות שבו לשמן, דבזה קיי"ל דלכ"ע צריך שיכתוב לשמן, לכך מייתי ג"כ הא עובדא לענין דנאמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו כו' אבל לדינא אפשר דלא קיי"ל הכי:

ב) וקצת הי' נלע"ד להביא ראי' לשיטת רש"י מהא דאיתא בפ' המוציא יין (ד' ע"ח ע"ב), קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה כו' ופרש"י שם דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מינה קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות לפי' אינו חייב בשיעורא זוטא, ורש"י אזיל לשיטתו דס"ל דלא בעי עיבוד לשמה לכך הוצרך לפרש כן, דאל"כ תיפוק לי' דבלאו"ה א"א לכתוב עליו קשרי מוכסין מאחר דכבר נעבד לשמה, כיון דראוי לכתוב עליו תפילין וא"כ אסור לכתוב עליו דבר חול, ושם במשנה והמוציא קשר מוכסין חייב, ופי' התוס' שם דאצטריך לאשמועינן אפי' כתוב על הקלף אף על גב דקתני לקמן דשיעור קלף כדי לכתוב עליו פ' קטנה שבתפילין ואם נאמר דבעי עיבוד לשמה, א"כ הדרא קושיא לדוכתי' דלא אצטריך לאשמועינן מידי בזה, דהא בלאו"ה צ"ל דלא הי' מעובד לשמו ואין ראוי לכתוב תפילין דאל"כ אסור להורידו מקדושתו, וא"כ מאי אתי לאשמועינן דאם כתב קשר מוכסין על קלף של חול דודאי לא מצנעי לי' לתפילין כיון שלא נעבד לשמו. ודוחק לומר דמיירי בהתנה שאם יצטרך לעשות בו דבר של חול יעשה דמועיל תנאי כמש"ל, דא"כ קשה פשיטא דכאן לא שייך סברא דרש"י איידי דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין, דהא חזינן דגילה דעתו לעשות בהם גם צרכי חול:

ג) ודברי הרמב"ם ז"ל בזה לכאורה תמוהים דבה' תפילין (פ"א הלכה י"א) כתב, דקלף של ס"ת ותפילין צריך להיות מעובד לשמו, וא"כ מוכח דס"ל כשיטת התוס', (ובפ"ג שם הלכה ט"ו) כתב דעור של הבתים א"צ להיות מעובד לשמו, והוא כשיטת רש"י וכמ"ש בכ"מ שם, ועי' ב"י סי' ל"ב שנדחק בדבריו ודבריו תמוהים שם, ומדברי המ"א וביאורי הגר"א שם ס"ק פ"ו נראה שכתבו שדעת רש"י והרמב"ם לחלק בין עור הבתים לקלף שכותבי' עליו הפרשיות, וכתבו שאף שהתוס' כתבו דדוחק לחלק כן, מ"מ הם תפסו חילוק זה שאינו דוחק, והרמב"ם הוסיף קצת בטעמו משום דאפי' לא עיבדם כלל ואפי' חיפם מצה ג"כ כשר, וצ"ע היאך יפרש שם סוגיא דהש"ס מה דתלי פלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דרשב"ג ות"ק, דע"כ א"א שמפרש כפי' התוס' דרבא ס"ל כרשב"ג והזמנה לאו מלתא היא ולפי' בעי עיבוד לשמו, דא"כ קשה למה פסק כת"ק ודלא כרבא דפסק הש"ס שם הלכתא כוותי' וע"כ צ"ל דמפרש כשיטת רש"י דרבא ס"ל כת"ק, ולפי דבריו מה שייכות לדברי רבא במה דס"ל דהזמנה לאו מילתא היא למה דלא בעי עיבוד לשמו, דהתם טעמא אחרינא הוא משום דלא בעי עיבוד כלל, וא"כ מוכח בהיפוך דהזמנה מלתא היא. גם מ"ש דרש"י מחלק בין קלף שכותבין בו לעור הבתים לשונו לא משמע כן, מדכ' דלכך לא בעי עיבוד לשמה משום דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה, ור"ל דעיבוד לשמו הוי דומיא דהזמנה וכיון דאין זה מעלה ומוריד כלל לכך לא בעינן לי', אך לפי מה שכתבו הפוסקים דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא א"ש, דלכך בעי בקלף שכותבין עליו עיבוד לשמו דהוי הזמנה לגוף הקדושה, משא"כ עור הבתים הוי דומיא דתשמישי קדושה לבד, וכן נראה מדברי הנ"י סוף פ' נגמר הדין יעו"ש וא"כ דברי רש"י נכונים, אבל דברי הרמב"ם ז"ל שכתב טעם אחר משום דלא בעי עיבוד כלל צ"ע:

ד) והב"י סי' ל"ב הביא בשם א"ז דתפילין לדעת רש"י א"צ עיבוד לשמן, ודעת ר"ח ור"ת דבעי עיבוד לשמן וכן דעת רוב הפוסקים יעו"ש, הרי דהוא פי' דברי רש"י כפשוטו דאפי' הקלף שנכתבי' עליו הפרשיות לא בעי עיבוד לשמו, ולענין מזוזות דעת הרמב"ם ז"ל דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה, ועי' יו"ד סי' רפ"ח סעי' ב' שהכריע בש"ע בשעת הדחק כהרמב"ם ובביאורי הגר"א שם כ' טעם לדבריו ע"פ מ"ש התוס' במס' מנחות (ד' מ"ב ע"ב) ד"ה תפילין, שהביאו שם דעת הרמב"ם וכתבו שיש לו קצת סמך מדברי הש"ס שם, ועכ"פ נראה דבמזוזות הוי ספיקא דדינא, וא"כ אם הי' הסופר מעבד הקלף למזוזות היה נראה דאינו מועיל לכתיבת תפילין דשמא הלכה דלא בעי עיבוד לשמה, וא"כ מה שהיה מעבד לשמו כמאן דליתא דמי, וכן כתב הב"י סי' ל"ג יעו"ש, ולא עוד אלא אפי' למ"ד דבמזוזות בעי עיבוד לשמה ג"כ לא מהני לתפילין, דמקדושה קלה לקדושה חמורה לא מהני מחשבתו כמ"ש הב"י שם, ועי' בשו"ת הגאון שאגת ארי' סי' מ"ו ומ"ז שהאריך בדיני' אלו ומסקנתו דמעיבוד לס"ת מהני לתפילין ומזוזות שקדושתן קלה, וכן מתפילין למזוזות ג"כ מהני אבל לא ממזוזות לתפילין ולא מתפילין לס"ת יעו"ש:

ה) ולפ"ז היה נראה דאם עיבד העורות לצורך מזוזות ולגיטין איזה מהם שיברר אח"כ, לפי מ"ש דדין ברירה ספק הוא יש כאן ס"ס, שמא הלכה כהרמב"ם ורש"י אליבא דהפוסקי' דס"ל אליבי' דלא צריך עיבוד לשמה, וא"כ ודאי דש"ך לכתוב עליו גיטין דהזמנה לאו מלתא היא ואין כאן הורדה מקדושה לחולין, והעיבוד שעשה לשמן לא מעלה ולא מוריד כיון דלא בעינן לי', ואפי' תאמר דבעינן עיבוד לשמה והיינו דיש חלוק בהזמנה בין גוף הקדושה לתשמישי', מ"מ שמא יש ברירה ואלו הם שנעבדו לשם מזוזה, ואפי' תאמר אין ברירה שמא הלכה כמ"ד דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה, וא"כ ג"כ מותר לכתוב עליהם מזוזות, אבל אם הזמינם לכתי' תפילין נראה דאין להכשיר מטעם ס"ס, דשמא יש ברירה ושמא כרש"י דא"צ עיבוד לשמה גם בתפילין, דכבר הכריעו רוב הפוסקי' וכן בש"ע דבעינן עיבוד לשמה ואין לעשות מזה ס"ס דאחרי רבים להטות כתי':

ו) אמנם צ"ע בזה מטעם אחר ממ"ש בהגהות מרדכי ה' תפילין בשם רבינו שמשון, שיש להסתפק אי הא דבעינן לשמה הוי מן התורה או לא, וכ' ע"ז דא"י מנין לנו דבעינן עיבוד לשמה אפי' לכתחי' אי משום דילפינן כתיבה כתיבה מגט דכתי' וכתב לה לשמה, הא גם בגיטין לא בעינן תיקון הקלף לשמה רק הכתיבה לבד. ונראה יותר נכון דהוא רק מדרבנן דהיכן מצינו זה בתורה, וגם אין לומר דהלכה למשה מסיני הוא, דהוי' לי' להש"ס לומר זה בפי' כמ"ש רצועות שחורות הלכה למשה מסיני ואמרו הלכה למ"מ שתפילין נכתבי' על עור בהמה טהורה כו', ולא הזכירו כלל דצריך עיבוד לשמה דהוא הלמ"מ, אלא ודאי דהוא מדרבנן, וא"כ בדרבנן קיי"ל דיש ברירה, ועוד אפי' אם נאמר דהוי ספיקא דדינא אי הוה דאורייתא או דרבנן, ג"כ אין חשש דיש כאן ס"ס בדאורייתא וספיקא דרבנן דבכה"ג מותר כדמוכח ביו"ד סי' ק"י וכמ"ש הש"ך שם בדיני ס"ס, ובסי' פ"ג שם בדין הערינג שמלוחים יעו"ש, ולבד זה לפי' התוס' דפלוגתא דאביי ורבא הוא אי בעי עיבוד לשמה בקלף של תפילין, שהתוס' שם אין מחלקין בין גוף הקדושה לתשמישי קדושה, א"כ היאך שייך לומר דאביי ורבא וכן רשב"ג ורבנן שם פליגי אי הוה הלכה למשה מסיני או [לא], ומחלוקת כזה לא מצינו אלא אם נאמר דהוה דרבנן א"ש. שוב אחרי כותבי זאת מצאתי בתשובת משכנות יעקב מהגאון מוהר"י מקארלין בחלק א"ח סי' מ"ג הביא כמה פוסקי' ראשוני' דא"צ עיבוד לשמן כלל בתפילין והביא שם הרבה ראיות לדבריהם, עוד יש ראי' לכאורה דלא בעי עיבוד לשמן מן התורה אפי' לס"ת, מהא דאי' פ"ב דנדרים (ד' י"ד ע"ב) הנודר בתורה לא אמר כלום במ"ש בה דבריו קיימין כו' ואמר ר"נ ל"ק הא דמחתא אארעא הא דנקיט לי' בידי' מחתא אארעא דעתי' אגוילי, מנקיט לי' בידי' דעתי' על אזכרות שבה, ופי' הר"ן שם בשם הראב"ד דפי' נודר היינו נודר ממשו אי דעתי' אאזכרות הוי דבר הנדור, שע"י הכתיבה והכוונה לשם קדושה הם קדושות כו', ואם נאמר דגם הגוילין צריכין עיבוד לשמה מן התורה א"כ גם אם דעתי' אגוילי דבריו קיימין, וא"כ צ"ל דמ"ש בפ' הניזקין (ד' נ"ד ע"ב) בההוא דאתא לקמי' דר' אבהו ואמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן כו' היינו רק מדרבנן לבד:

תוכן העניינים

בית יצחק - דיני ברירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה