אור ברסלב
בית יצחק - דיני ברירה חלק שני › סימן לו

בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר

חלק שני · סימן לו

סימן לה

דין אם אמר לסופר כתוב גט איזה שיוכשר לפי דעת הרב המסדר:

א) אכן מה שיש לפקפק במה שמבואר בסדר גיטין בא"ע, שהבעל אומר לסופר כתוב גט מא' עד מאה גיטין עד שיהי' כשר לפי דעת הרב המסדר, והא כאן תלה הדבר באחר על דעת הרב כפי שיעלה על דעתו, דבזה יש לחוש אפי' בכותב גט אחד דלפעמים יש ספק ופקפוק בכתיבת השמות של הבעל והאשה וכדומה, או לפעמים יש לפקפק בגוף כתב הגט באיזה טעות או מחוק שיש בו ספק בדין, והרב מכריע להקל או לכתוב כך כפי שעולה על דעתו, וא"כ דומה ממש למתנה על עירובו אם יבוא חכם למזרח כו' דמסיק הש"ס דאפי' למזרח ומערב נמי אין ברירה אם לא דכבר בא חכם, דאל"כ אמרינן דילמא ביהשמ"ש הי' דעתו של חכם להיפוך, וכן כאן בנד"ד בעת מינוי שליחותו לסופר לכתוב י"ל ג"כ דילמא אז הי' דעתו של חכם להיפוך, ולפעמים גם דעת החכם אינו מבורר אז, ומתיישב אח"כ להכריע כך וחוזר בו ומכריע בהיפוך, וצריכין אנו לדון דין ברירה ממש הוברר הדבר מתחי' שע"ד כן כותבו, ומכ"ש לפי מה [דכתבו] הפוסקי' הטעם שנהגו כן אף דאם נפסל הגט יכולים לכתוב אחר בלי ציווי הבעל, דמי אמר הבעל כתובו חספא כו' ולא עשו עדים עדיין שליחותם, כמ"ש בש"ס פ' האומר גבי נפאתה ותפאתה, היינו משום דפעמים הגט כשר מדינא ומחמירין כמה חומרות יתירות, וא"כ כבר עשו עדים שליחותם ולכן נהגו לומר כן בפירוש עד שיהי' כשר לפי דעת הרב, וא"כ בכה"ג ודאי דשייך ברירה ודמיא ממש להא דכותב ב' גיטין דהירושלמי שהבאתי בסי' ל"ד:

ב) שוב ראיתי בס' גט מקושר מהגאון אב"ד דק"ק פלאצק שהרגיש בזה, וכ' לחלק דכל דין ברירה רק כשרוצה בדבר זה, וכשחל דבר זה הוא מונע לדבר השני לחול, כמו שני לוגין שאני עתיד להפריש שאם התרומה חלה על שני לוגין שהתנה א"א לחול על ב' לוגין אחרים שאין כאן אלא תרומה אחת, וכן אם בא חכם למזרח עירובו למזרח שאם העירוב למזרח א"א להיות למערב, וכן בגט לאיזה שארצה אגרש שאם נכתב לשמה של זו אינו כשר לשני', אבל בכתי' הגט אם אמר כתוב עשרה גיטין כולם לשמי ולשמה דכולם כשרים, לא שייך בזה דין ברירה כיון שא"צ לברור א' מתוך חבירו עכ"ל שם. ומדברי הירושלמי שהבאתי בסי' הנ"ל סתירה לדברי' שהרי כ' בפי' בכותב ב' גיטין דשייך בי' ברירה אף דשניהם כשרים, כיון שתלוי בדעתו לגרשה באיזה שירצה, [עיין בפי' המפרש בעל קרבן העדה שם שגורס שם ודכוותי' בכותב ב' גיטין לאשה אחת כו' הרי דגם בזה שייך ברירה], וא"כ גם בהא דתולה בדעת החכם באיזה שירצה דינא הכי לפי מה שנת' בסימני' שעברו דקיי"ל דגם בתולה בדעת אחרים קיי"ל דאין ברירה, [זולת דעת הרמב"ם נת' לעיל דנוטה קצת דס"ל דתולה בדעת אחרים יש ברירה], וכבר כתבתי למעלה סי' י"ט באריכות בשם הגאון קצוה"ח שכ' ג"כ כדברי הגאון בעל גט מקושר, שכ' שם דבשליחות לא שייך ברירה כיון שעשה כולם שלוחים ואין לו הקפד מי מהם שיהי' שליח, והבאתי שם דברי הרשב"א בתשובה שכ' להיפוך, באשה שאמרה את מי שירצה בעלי ליתן לו הגט יהיה שלוחי לקבלה דלא מהני מטעם דאין ברירה, ועיי' מ"ש בסי' כ"א בשם הר"ן מ"ש בשם הרמב"ן בהא דשטר דמשתעבד לכל מי שמוציאו, דלכאורה משמע מדבריו כמ"ש הגאון בעל קצוה"ח וג"מ, אבל כבר כתבתי שם ביאור דברי הר"ן שאין ראי' מדבריו כלל:

ג) וכעת נלע"ד לכאורה בדין זה במחלוקת שנוי' והם רש"י והרמב"ם, בהא דאיתא במס' פסחים פ' האשה (ד' פ"ח ע"ב) באמר לעבדו צא ושחוט כו' ושחט גדי וטלה יאכל מן הראשון, ומקשה שם והא תניא אין נמנים על ב' פסחים כא', ומשני מתני' במלך ומלכה, ופרש"י שם דמלך ומלכה אין מקפידין על סעודתם מחמת שיש להם רוב מטעמים כו', ואין מקפידין בין גדי לטלה לכן לא שייך בזה דין ברירה יעו"ש, והיינו דאין שייך לומר אולי דעתו הי' תחילה על גדי דוקא, דודאי היו מסכימי' על א' משניהם בלא הקפד, אבל הרמב"ם כתב דהטעם במלך ומלכה משום שלום מלכות נגעו בה והתירו לו משום כך, ועי' מ"ש בזה בסימני' שעברו בביאור דבריו, הרי דהרמב"ם לא ס"ל הך סברא דכ' רש"י משום שאין מקפידים. אך נת' למעלה סי' (י"ז) בהא דיתום ששחטו עליו אפוטרופסי' דיאכל מן הראשון וגם הרמב"ם כ' דין זה, וכתבנו למעלה משום דיתום שאוכל פעמים על שולחן זה ופעמים על שולחן זה ואינו מקפיד כלל, וא"כ גם הרמב"ם מודה בזה. וצ"ל דמה שאינו מפרש כפרש"י משום דלא ס"ל שמלך ומלכה לא יקפידו על סעודתם ובודאי הם מקפידים יותר מאחרים, ועי' סוף פ' מקום שנהגו (ד' נ"ז ע"ב) בעובדא דיששכר איש כפר ברקאי דמלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי כו', משמע ג"כ דהם מקפידים בין גדי לטלה לכן מפרש פי' אחר וא"כ יש מקום לדברי הגאונים הנ"ל, ומ"מ כבר נתבאר שהרשב"א חולק בהדיא על דין זה, וצ"ל דס"ל דדוקא בסתם אמרינן בדבר שאינו מקפיד ושניהם שווים אצלו יש ברירה, משא"כ בתלה בפי' בדעת וברצון א' וכמו בהא דאשה שתלתה השליחות ברצון בעלה, וא"כ בנד"ד ג"כ שאומר בפי' שלאותו שירצה הרב לזה מכוין בכה"ג אין ברירה, וא"כ י"ל דגם הרמב"ן והר"ן שכ' בהא דמעמד שלשתן דבכה"ג שמשתעבד לכל אדם אין שייך ברירה, היינו ג"כ בסתם ולא כשגילה בפי' דעתו שתולה ברצון אחר אף שבאמת אין לו קפידא בדבר, מ"מ כל שתלה ברצון האחר והאחר בורר דוקא בזה ולא באחר לא עדיף מיני' ושייך בדין ברירה:

ד) והראי' שהביא הגאון בעל ג"מ שם ממ"ש בפ' השולח (ד' ל"ג ע"א), בהא דפליגי ר' ורשב"ג באמר לעשרה כתבו גט לאשתי כו' אי יכול לבטל זה שלא בפני זה, ומפרש הש"ס דפליגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דמ"ס לא בטלה כולה ואי אזלי אינהו וכתבי ויהבי לכתבו וליתיבו כו', משמע שיכולים כל כת לכתוב אפי' זה שלא בפני זה, וא"כ הרי לא עשאם כולם שלוחים אלא לכתוב גט א' וא"כ שייך שם ברירה טפי, אלא ע"כ כיון דכולם נעשים שלוחים כולם כשרים ולא שייכא הכא ברירה כלל. כבר כתבתי למעלה סי' י"ט באריכות דבכה"ג מטעם אחר לא שייכא ברירה כלל, כיון שממילא נעשה א' מכולם שליח ואינו תולה במה שיברר אח"כ או לתלות ברצון אחר מה שיברר, וזה דומה להא דפרוטה בכיס זה הקדש או בשור בשוורי הקדש דא' מן התערובות חל עליו שם הקדש שאין בו ענין לברירה, וא"כ אין משם ראי' לנד"ד שתולה דעת וברצון החכם ועדיין לא נתברר עתה כלל. שוב ראיתי בדברי הגאון הנ"ל שהרגיש בסתי' דבריו מן הירושלמי שהבאתי, מ"ש ודכוותי' בכותב ב' גיטין לאשה אחת, וכ' שם לדחות פי' של הגאון בעל קרבן העדה וקיים הגאון נוסחה הישנה "דכוותי' בב' גיטין לב' נשים", [וכן גורס הגאון בעל פני משה בפי' שם וכמ"ש בזה למעלה במקומו], וכ' שם דספיקו של הירושלמי לאו מטעם ברירה הוא רק כיון דבשני הגיטין מעורב כח הכורת לכל א' מהם, ומסקנא מכיון שנתן לה יעשה כמו שהוא כרות לשמה משעה ראשונה, והיינו כיון שעכ"פ בשני הגיטין יש כח הכורת לאשה זו בשלימות וכריתות שלם לכל א' ולא תליא כלל בברירה, והוא דחוק מאד ולא משמע כן מלשון הירושלמי ממ"ש "משעה ראשונה נעשה כו'", משמע בבירור דמטעם ברירה הוא וכן פי' הגאון בעל פני משה שם. גם דינו לא מסתבר כלל כיון דנאמר דכל גט נכתב לב' הנשים ואינו כרות לשם כל א' מהם בפ"ע, א"כ מה בכך דכשנותן מתברר שנתן גט א' לכל אשה הא משעת כתיבה כבר נפסל, והרי בקדשים מפורש במס' זבחים ובכ"מ דאם חישב לשמה ושלא לשמה לשם עולה ולשם חטאת פסול אפי' בעבודה אחת, אעפ"י שאח"כ עשה העבודות בהכשר כמעשה עולה או חטאת, וע"כ צ"ל דכוונתו היה בתחי' שיהי' כל א' לשם אשה אחת, רק שלא פי' איזה לזו ואיזה לזו ותלה ברצונו מה שירצה אח"כ, א"כ הרי זה בדין ברירה ממש וכהא דכתוב גט לאיזה שארצה אגרש בו דפסול מטעם דאין ברירה וזה ברור:

ה) גם מ"ש שם בירושלמי דר' יוסי בשם ר' ביבון דר"ש היא כו', לדברי הגאון הנ"ל אין לו ענין כלל לכאן, וגם דברי המפרש בעל קה"ע שכ' שזה קאי על המשנה הוא ג"כ דוחק, ולכן נראה לפרש כפשוטו וכגירסא ישנה דכוותי' בכותב ב' גיטין לב' נשים שיגרש בכל גט לא' מהם איזה שירצה אח"כ, ומה שנסתפק בזה הוא אם שייך בזה ברירה, כיון שממנ"פ כל אשה תתגרש בגט א' שבשניהם וכעין שכ' למעלה בסימני' שעברו, דגם בכה"ג שיש ממנ"פ להכשיר א' שייך בזה דין ברירה כיון שהוא תולה במה שיברר אח"כ, כעין מ"ש, מ"ש זה מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס כו', דגם שם ממנ"פ א' מהם יעלה וגם אין לו קפידא על איזה מהם יחלל, אעפ"כ שייך בו ברירה ודלא כסברת הגאון הנ"ל, וע"ז מביא דאין כל א' כרות לשמה, ומביא ראי' כהדא דר"ש כו' דמה דתולה ברצונו שיבחור אחר זמן אף על גב דיש כאן ממנ"פ, מ"מ לא מהני כל שלא הי' מבורר מתחי', כמו התם אף על גב דיש בהם כלי א' שהוא טמא, מ"מ כיון שלא בירר מתחי' כלא נעשה לשם טומאה דמי, ולכן גם כאן לא זה כרות לשמה ולא זה כרות לשמה, וזה ברור בפי' הירושלמי שם:

ו) ומה שהביא הגאון הנ"ל ראי' מסוגיא דמס' סוטה, גבי כתב ב' מגילות לב' סוטות ומחקן לתוך כוס אחד וחזר וחלקם אי יש ברירה, ולמה לא בעי אם כתב ב' מגילות בסתם לב' נשים ולא כוון בפרטות לשם כל אי שייך בי' ברירה, לפי מ"ש אין ראי' זו כלום, דבאמת ידע רבא דבכה"ג ודאי למאן דס"ל אין ברירה אין מגילתם כשירות ולא הוצרך למיבעי' כאן, והרי בכ"מ מבואר בש"ס דדין ברירה פלוגתא דתנאי ודאמוראי הוא ולפי מאי דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה פסולי' שניהם, ואדרבא ס"ל דאפי' תולה בדעת אחרים אין ברירה כמ"ש בפ' כל הגט (ד' כ"ה ע"א), וכאן בעייתו הוא בענין אחר ולא ככל ברירה דבכל הש"ס, דמיירי שתחי' הי' מבורר כל מגילה לשם אשה זו, ורק דמחקן לתוך כוס אחד וחזר וחלקם אי מהני וכמ"ש התוס' שם דברירה זו לא דמיא לברירה דכל הש"ס, ועי' מ"ש לעיל בסי' ט' באריכות בביאור בעי' זו ובביאור דברי התוס' שם:

ז) אמנם נלע"ד מה שנוהגין ע"פ סדר גיטין לצוות לסופר שיכתוב מאחד עד מאה לפי דעת הרב המסדר דאין בזה חשש ברירה מטעם אחר, והוא דחשש ברירה לא שייך כי אם כשיש ב' דברים לפנינו ותולה הדבר ברצונו שירצה אח"כ או תולה בדעת אחרים, כגון אם היו כאן ב' גיטין שלמים שניהם כשרים ואומר שיגרש בא' מהם שירצה, בזה שייך לומר אין ברירה, דכשירצה אח"כ באחד אמרינן שמא לא היה בדעתו בתחי' רק על השני, אבל בנד"ד שהסופר אינו כותב גט אחר עד שרואה איזה פסול וגמגום לפי דעת הרב המסדר ואינו גומרו, ואפי' גומרו כ"ז שלא נתחמו עליו עדים לפי דעת הסוברים עדי חתימה כרתי, ודאי דלא שייך בזה לומר אולי דעתו על גט הראשון שאולי כשר הוא ע"פ דין, דמ"מ כ"ז שלא נחתם או שלא נגמר חספא בעלמא הוא ואינו ראוי לגרש בו מן התורה, ובודאי לא תלה בדעת החכם כי אם כשיהי' גט שלם וכשר, וגם לא שייך כאן שעשו עדים שליחותם כ"ז שלא גמרו אותו, ואף למאי דקיי"ל עדי מסירה כרתי וא"כ אם נגמר הגט לגמרי אף שלא חתמו העדים א"כ אם הי' בדעת הרב להכשירו יש בזה חשש ברירה, דאע"ג דנמלך וחזר בו לכתוב אחר די"ל אולי דעתו הי' בתחי' על גט זה וגם שייך לומר עשו עדים שליחותם, וכ"ש אם כבר חתמו העדים ושוב ראה הרב איזו פקפוק בגט ומצוה לכתוב אחר, מ"מ כ"ז שלא נכתב השני ג"כ אין חשש ברירה לפי שיטת הרמב"ן שכתבנו בסימני' הקודמים, שכן עיקר דבמתנה על דבר א' וסופו ג"כ להתברר קיי"ל דיש ברירה כדמוכח מגט שכ"מ, א"כ כ"ז שלא נכתב השני הוי מתנה על דבר א' אם יכשירנו הרב יגרש בו ואם לאו לא יגרש בו, וכיון שבדבר א' אמרינן יש ברירה הרי בזה נתבטל שליחותו לגמרי. ובאמת בכה"ג שכבר נגמר הגט לגמרי צריך לחזור ולצוות לכתוב גט שני שלא יהי' כמתנה על ב' דברים, שאם יכשיר הראשון מוטב ואם לאו יכתוב אחר ויוכשר בשני, וכמ"ש הרב בסי' קכ"ב סעי' א' דאם הבעל בעיר יחזור ויצוה כן להסופר כשירצה לכתוב גט אחר והוא מטעם חשש ברירה כמ"ש הפוסקי', אכן באם הגט ראשון הוכשר לדעת הרב המסדר אין בו חשש ברירה דהרי מתנה על דבר א' וכמ"ש:

ח) ומה שנוהגין לומר לכתוב מא' ועד מאה לפי דעת הרב, אף שנת' דאם נפסל צריך לחזור ולצוות, נלע"ד דהטעם הוא אינו משום דאם נפסל באמצע שוב אין רשאים לכתוב אחר דכבר עשו שליחותם באותו מקצת ולענ"ד זה אינו, דכל שנפסל באמצע הרי אגלאי מלתא דלא עשו שליחותם כלל דחספא בעלמא הוא ודלא כמ"ש בח"מ בזה, אלא הטעם לענ"ד משום שלפעמים נתקלקל אות א' בטופס או בתורף באופן שמותר לתקנו ע"פ דין, ובאם הוא כשר בלא"ה רק שהרב משום חומר נראה לו לתקן הי' בזה חשש שכבר עשו שליחותם במה שנכתב האות בכשרות ע"פ דין אעפ"י שעדיין לא גמרו כל הגט, מ"מ כ"ז שלא נפסל הרי לא צווה להם אלא לכתוב גט א' כשר, ואין להם רשות לשנות בדבר שא"צ לכן תקנו בזה שיאמר עד שיהי' כשר ע"פ דעת הרב, וחשש ברירה אין שייך בזה כ"ז שלא נגמר כל הגט ואין כותבין גט אחר רק מתקנים אותו. ובזה מתורץ מה שתמה בס' ג"פ בסי' קכ"ב ס"ק ח' במה שנוהגין כשמתקלקל הגט וחוזר ואומר לסופר כתוב מא' ועד מאה גיטין וכן בכל פעם שמתקלקל, וכ' ע"ז דלאו שפיר עבדי דמה תקנו בזה דהא חוזר בזה חששת ר' יחיאל מפריז דאפי' בגט ראשון יש בזה חשש הנ"ל. ולפי מ"ש כ"ז שאין כאן גט אחר שיהי' שייך כאן לומר ברירה לומר שהוברר גט זה מתוך השני' אין כאן חשש כלל, ומה שנוהגין כן הוא מטעם הנ"ל, ומ"מ יותר נכון לנהוג לבטל דבר זה שלא לומר מא' ועד מאה, רק בכל פעם שיתקלקל ויצטרך לכתוב אחר יחזור ומצוה לסופר שבזה יצא כל הספיקות וא"צ יותר:

תוכן העניינים

בית יצחק - דיני ברירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה