אור ברסלב
בית יצחק - דיני ברירה חלק שני › סימן לג

בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר

חלק שני · סימן לג

סימן לב

דין הפריש ז' אתרוגים לז' ימים אם יש שייכות בזה לדין ברירה:

א) גרסינן פ"ד דסוכה (ד' מ"ו ע"ב) אתמר הפריש ז' אתרוגין לז' הימים, אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר, ורב אסי אמר כל אחת כו' יוצא בה ואוכלה למחר, במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי ומר סבר לכולי יומא אתקצאי. ויש לחקור הרבה בזה דלמ"ד אין ברירה בהפריש ז' אתרוגים סתם לז' הימים דכל א' הוקצה למצותו ליומו, היאך יכול לאוכלו למחר והא אין ברירה, דלא אמרינן הוברר הדבר שאתרוג זה הוקצה למצותו ליום זה, שמא ביהש"מ דיום א' הוקצה למצותו ליום א', ועי' בתוס' שם ד"ה אתרוג בשביעי שהקשו בהא דאיתא פ' לולב הגזול, דר' חנינא מטביל בי' ברישא והדר נפיק, דהא דלא כר"י ור"ל דלשניהם אסור עכ"פ קודם שיצא בי', ותי' דר"ח הי' מתנה שאינו בודל ביום שני ממקצתו מה שא"כ כדי לצאת בו, וקשה ג"כ כיון דאין ברירה היאך יסמוך על מה דנפיק בחציו השני לומר הוברר הדבר למפרע שחצי' השני הוקצה למצותו, כיון דאין ברירה שמא ביהש"מ הוקצה חצי' האחר אותו שאוכל עכשיו. והנה על רב עצמו ל"ק דרב אזיל לשיטתו דאית לי' ברירה עכ"פ בדרבנן, כדמוכח בפ' משילין גבי ב' שלקחו חביות ובהמה בשותפות כו', וא"כ באיסור מוקצה דרבנן י"ל ג"כ דיש ברירה. אבל נראה לכאורה דהוקצה למצותו מדאורייתא אסירא כמו בסוכה, דיליף לה מקרא דחג הסוכות לה' שכשם שחל שם שמים על החגיגה כו' כדאי' פ"ק דסוכה (ד' ט' ע"א), וכמ"ש התוס' שם ד"ה מנין כו' ובכ"מ מצינו דילפינן לולב מסוכה, וכדאי' שם (ד' י"א ע"ב) לענין אגד ולענין כמה דברים, וא"כ בדאורייתא גם רב מודה דאין ברירה באם תולה בדעת עצמו עכ"פ, כדמוכח בפ' כל הגט בהא דלאיזו שארצה אגרש כו' דאמר רב כולם פוסלין לכהונה כו' יעו"ש, ועוד דרב אסי דס"ל שם כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר, מספקא לי' אם יש ברירה כדאי' בפ' יש בכור (ד' מ"ט ע"ב) גבי אחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות:

ב) ומצאתי בס' שו"ת ברית אברהם חלק או"ח סי' ל"ז שעמד בזה, ופלפל שם דבכה"ג לא שייך ברירה, כיון דלא הוה מוקצה ממילא כמו יוני שובך דלגדל ביצים עומדת אלא ע"י שמקצה למצותו, וא"כ אם נאמר אין ברירה אדרבא דהוי כאלו התנה שלא יחול עליו קדושה כלל דלא מחית אינש נפשי' לספיקא, וגם פרש"י שתנאי שבידו לקיימו אינו ענין לדיני ברירה כו' יעו"ש, וכל דבריו אינם ברורים לענ"ד, דמ"ש משום שלא מחית אינש נפשי' לספיקא כדאי' במס' קדושין (ד' ס"ד ע"ב) אינו ענין לנידון זה, דדוקא שם באמר קדשתי את בתי הגדולה כו' דר"י ס"ל דכולה מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות, דהיינו משום דאומדן דעת הוא שאין האדם רוצה להכניס עצמו בספק כגון בכה"ג שיהי' חשש קדושין בכולם, ומסתמא לא כוון בדעתו רק מה שנתפס בלשון ודאי, והי' כוונתו מסתמא על היותר גדולה שאין בה ספק בלשונו, אבל בנד"ד כיון שבאמת הפריש כולם לז' ימים היאך נאמר כיון דלא מחית לספיקא מסתמא לא הקצה אותם למצוה, וא"כ אין הפרש בין א' לכל הז', והרי באמת הפרישם והיאך אפשר לבטל דבריו לגמרי, ובפ"ב דנזיר (ד' י"ט ע"ב) איתא דמאן דס"ל לא מעייל נפשי' לספיקא זה אינו אלא היכא דספיקו חמיר מודאי יעו"ש, ועוד קשה עליו מהא דתנן במס' תמורה (ל' ע"א) בב' אחין שחלקו א' נטל י' טלאים וא' נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורי', ומקשה שם למ"ד יש ברירה לברור חד להדי כלבא ואינך לשתרי, ולמ"ד אין ברירה לא מהני וכמו שהקשו שם התוס' באמת, וכן מוכח בפ' מעשר בהמה באחין השותפי' בחלקו גדיים נגד גדיים (דפריך למימרא דר"נ ס"ל יש ברירה) ופריך מהא דמחיר כלב כו' ולפי דברי המחבר הנ"ל כיון דאתנן כלב חל ע"י דבורו, א"כ נימא דלא מחית אינש נפשי' לספיקא ואין חל כלל איסור מחיר כלב וכולם מותרים, אלא ודאי אינו מטעם שנתבאר דל"ש כאן לומר דלא מחית כו', גם מ"ש מדברי רש"י דתנאי שבידו לקיימו אין בו דין ברירה, ג"כ אינו ענין לזה, דכוונת רש"י במתנה על דבר א' כגון הרי זה גיטך אם לא באתי עד ל' יום כו', דשם בדעתו תלוי והחליט בודאי שאם לא יבא יהי' גט, ולא שייך לומר אין ברירה דלא צריכין אנו לומר הוברר הדבר כו', משא"כ בהפריש ז' אתרוגים ולא פי' מי לכל יום מה ענין זה לתנאי שבידו לקיים, והרי זה דומה ממש לכתוב גט לאיזה שארצה אגרש שג"כ בידו תלוי, ואדרבא גרע יותר מתולה בדעת אחרים כמ"ש בש"ס שם פ' כל הגט, וכן כאן תלה ברצונו שאותו שירצה. ולדבריו הי' יוצא לנו דין חדש באם אמר לא' הרי א' מבנותיך איזה שתצא בפתח תחי' או איזה שארצה תהי' מקודשת לי ורצה אח"כ בא' מהם, נאמר שהאחרות אין בהם חשש קדושין דהוי כמתנה שלא יחול הקדושין על אותה שלא ירצה אח"כ, וזה ודאי אינו, דלפי דקיי"ל אין ברירה כולם מקודשות מספק. עוד קשה על המחבר הנ"ל במ"ש דלא מחית אינש נפשי' לספיקא, דלדבריו קשה ממתני' דסוף מעילה (ד' כ"א ע"ב), פרוטה בכיס זה הקדש דאיתא שם כי אתא רב דימי אמר כיסין על לוגין רמי לי' כו', והיינו מטעם דאין ברירה וכמ"ש התוס' שם, ולפי מ"ש המחבר הנ"ל אין זה ענין להא דלוגין, דשם איסור טבל ממילא חל, משא"כ הכא דלא מחית אינש נפשי' לספיקא, ועוד דא"כ לא יחול הקדש כלל אפי' על א' מהם כיון דתלוי בדבורו ולא מחית לספיקא, גם קשה עליו מהא דאי' בסוף מס' מנחות (ד' ק"ז ע"ב) שור בשוורי הקדש כו' יעו"ש. ובזה נדחה ג"כ מ"ש עוד ליישב הא דאתרוג משום דדמיא להקדש טעות כיון דלקח א' ליום ב' אגלאי מילתא למפרע דבטעות הוקצה כו', דהא גם בהקדש בפרוטה בכיס ובא' משוורי כו', לא אמרינן דהוי הקדש טעות כשיברור א' מהם, דהאחרים בטעות לא יחול עליהם הקדש אלא ודאי דזה אינו:

ג) ולכן נראה לענ"ד בהא דהפריש ז' אתרוגין לז' הימים, פי' שבתחילה כשהפרישם הי' דעתו שלא יהיו מוקצין למצוה כי אם בעת שיברור כל א' ליומו אז יחול עלי' איסור מצותו, ובתחי' הפרשתו לא הוקצו כלל, ובכה"ג לא שייך ברירה כמ"ש בסימני' הקודמי', דדבר שחל כשיתברר לא שייך בזה דין ברירה, כיון שאז בשעה שהאיסור חל כבר הוא מבורר, ואף כשהפריש סתם מ"מ אינו חל על שום אתרוג איסור מוקצה כי אם באותו יום שצריך לו לצאת י"ח, תדע דאטו אם הפריש אתרוג כמה ימים קודם סוכות לצאת בו בחג י"ח, האם נאמר שאסור באכילה קודם החג כיון שעדיין לא הגיע זמן מצותו, וכן נויי סוכה ועצי סוכה שהפרישם ויחדם לעשות מהם סוכה האם נאמר דקודם החג אסור להנות מהם, והכ' אומר חג הסוכות כו' ז' ימים לה' דמיני' ילפינן איסור זה דמשמע שהאיסור הוא רק בז' הימים, ולכן באתרוג דקיי"ל דמפסקי לילות מימים, ולא דמיא לסוכה כדאי' בפ"ד דסוכה שם וכמ"ש התוס', נמצא כשהפריש ז' אתרוגים מסתמא הי' כוונתו שיחול איסורו ביום שיקחנו לצאת בו ולא קודם לכן ולכן לא שייך בזה דין ברירה, בהא דר"ח דמטבל ונפיק בי' שכ' התוס' שעכ"פ ביום ראשון הוקצה כולו למצותו כיון שחסר פסול בו, וצ"ל כמ"ש שם דהוי כאומר אינו בודל ממקצתו כל יום שני, וא"כ כבר חל איסורו בהיש"מ של יום שני על מקצתו ממנו ממילא ומקצתו השני התנה עליו תחי' שלא יחול איסור עליו וא"כ יש בזה חשש ברירה, וצ"ל דגם בזה כיון דמפסקי לילות מימים הוי כאלו הפריש אתרוג אחד משיהי' חציו למצוה אותו שיברור אז, ובכה"ג אמרינן ברירה וכמ"ש כנ"ל ודו"ק:

ד) עוד חקר שם המחבר הנ"ל, באתרוג אחד שהוקצה לכל שבעה באם נפסל בפסול הפוסל בכל שבעה אחר שעשה בו המצוה בימים הראשונים, דאגלאי מלתא למפרע דמה שהוקצה בשאר הימים הי' בטעות, דיש סברא לומר דלא חל עליו איסור מוקצה דדומה להקדש טעות יעו"ש שדעתו נוטה כן, ולפי דבריו באם אמר א' שור זה הקדש לאחר ל' יום וקודם שנשלמו ל' יום נעשה בעל מום נאמר ג"כ דהוי הקדש טעות דלא חל ההקדש כלל. ולפענ"ד זה אינו בכלל הקדש טעות, דטעות לא הוי אלא אז בשעת אמירתו יהא הקדש אז הי' בטעות, כגון בהא דפליגי ב"ש וב"ה במס' נזיר בפ' ב"ש (ד' ל"א ע"א וע"ב) באמר שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן כו', דלתי' ר"פ שם לכך ס"ל לב"ה דאינו קדוש כיון דלא יצא ראשון השחור כלל, ולא הי' דבורו ודעתו מעולם על הלבן, וגם לדברי ר"פ שמפרש שיצא ראשון לשאר שוורים שחורים לא הי' דבורו כלל כן, ולאביי דמוקי לה דקאי בטיהרא ואמר שור שחור שיצא כו' ויצא לבן, א"כ בשעת דבורו טעות הי' וכגון הא דששה שהיו מהלכין בדרך כו', משא"כ בנד"ד שבעת שהקדיש השור הי' תמים ראוי להקדיש ואף שבתוך שלשים יום נעשה בע"מ, לא שייך לומר דהוי הקדש בטעות, כיון דבשעת אמירתו לא הי' טעות כלל, וא"כ ה"ה בהא דאתרוג כיון שבשעה שהפרישו לז' הימים לא היה פסול עדיין, אף על גב דחל איסור מוקצה עליו בימים האחרונים כיון דמפסקי לילות מימים, מ"מ לא מקרי מוקצה בטעות כיון שבעת שהפרישו הי' כשר:

ה) והיה נלענ"ד דדין זה במחלוקת שנוי' פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע, דהובא בירושלמי מס' נדרים הביאו הר"ן בפי' פ' ואלו נדרים (ד' פ"ד ע"א) בנדר מיורדי הים לאחר שלשים, ויש כאן אדם שבשעת נדרו הי' מיורדי הים, ולאחר מכאן בתוך שלשים נעשה מיושבי יבשה, דתלי לה בפלוגתא דר"י ור"ע גבי הריני נזירה לאחר ל' יום ונשאת בתוך ל' יום דלר"ע אזלינן בתר שעת הנדר, ולר"י בתר שעת חלות הנדר, א"כ ה"ה ה"נ אזלינן בתר שעת ההקדש ולא בתר שעת חלות ההקדש, וא"כ לא שייך כאן הקדש טעות כיון דבשעת אמירה הי' ראוי להקדש, ואף לפי מ"ש הר"ן שם דלענין זה ליכא למילף מפלוגתא דר"י ור"ע, דכאן תלוי בלשון בני אדם היאך הי' כוונתו, אם ממי שהם עכשיו יורדי הים או אח"כ, משא"כ בהא דהריני נזירה לאחר ל' יום דמקראי ילפי לה, דר"ע יליף ממה דכתי' כל אשר אסרה על נפשה עד שיהא איסור נדר כו' כדאיתא (שם ד' פ"ט ע"א), מ"מ לענין הקדש יש לדמותו לנדרים, דהקדש ג"כ מטעם נדר הוא, ולר"ע חל הקדש עליו מיד ולאחר ל' יום, וא"כ לא שייך בזה הקדש טעות דזה אינו אלא באם הי' טעות בעיקר שעת אמירתו והקדשו, וגם דומה קצת דין זה להא דקיי"ל דאין פותחין בנולד כדאיתא בפ' ב"ש שם (ד' ל"ב ע"א), מי שנדר בנזיר כו' אם משנגנבה כו' אם עד שלא נגנבה כו', וכדאי' פ"ט דנדרי' (ד' ס"ד ע"א). עוד ראי' לזה מהא דאיתא בפ' ד' נדרים (ד' כ"ט ע"ב) שור זה עולה לאחר ל' יום כו' אפי' למ"ד חוזרת, הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, וכ' הר"ן שם וא"ת אפי' תהוי כמסירה, מ"מ אכתי אמאי לא מצי למיהדר בי' דהא דומה למשוך פרה ולא תקנה אלא לאחר ל' יום דמצי הדר בי', ותי' שם דמ"ש כמסירתו להדיוט, היינו דהוי כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום כו' יעו"ש, וא"כ גם באומר שור זה עולה לאחר ל' יום ונעשה בעל מום, ג"כ כיון דהוי כמעכשיו ולאחר ל' יום כבר נחתא לי' קדושת הגוף ותו לא פקע אף שנעשה בע"מ תוך ל' יום, וא"כ בהא דאתרוג נמי הוי כאלו הקצהו מעכשיו ולתוך ימי החג, דאע"ג דיכול ליהנות ממנו קודם ימי החג דלא נגמר הקצאתו למצוה, מ"מ כיון שהגיע ימי החג כבר חל הקצאתו מתחי' מעת שהי' כשר, ואעפ"י שיש לדחוק ולחלק בזה מ"מ נראה עיקר לדינא כמ"ש:

תוכן העניינים

בית יצחק - דיני ברירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה