אור ברסלב
בית יצחק - דיני ברירה חלק שני › סימן לב

בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר

חלק שני · סימן לב

סימן לא

עוד חקירה אחת בדין ברירה במתנה על שני דברים:

א) גרסינן בפ"ד דר"ה (ד' ל' ע"ב) בראשונה היו מקבלים עדות החודש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים לבוא ונתקלקלו הלוים בשיר, התקינו שלא יהי' מקבלים אלא עד המנחה כו', והקשו בתוס' שם דאמאי לא חשיב קלקול של מוסף שלא הקריבו מוספי ר"ה, שאחר התמיד א"י להקריבו דעליו השלם כו', ושם ובפ"ק דביצה הביאו בשם יש מפרשים דהקריבו כבש א' על תנאי, אם יבואו עדים יהא מוסף ואם לא יבואו עדים יהא תמיד, ודחו שם תוס' תי' זה, דא"כ מאי קאמר בש"ס דקלקלו בשיר של תמיד של בין הערבים שהרי אם באו עדים לא הי' זה תמיד אלא מוסף, ועוד למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר, היינו לפי שהיו ממתינים כל שעה ושעה שמא יבואו עדים ולא היו יודעין מה שיר יאמרו, והשתא אם באו עדים ולא הי' להם שהות לומר שירה, א"כ נתקלקלו יותר בשאר קרבנות שלא קרבו, ולכן תי' דהיו מקריבין המוסף אחר התמיד דעשה דרבים דוחה עשה דהשלמה משום מצוה דרבים, והביא ראי' מהא דר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה משום מצוה דרבים שאני, וגבי עשה דהשלמה אמרו בפ' תמיד נשחט דנדחה מקמי עשה דפסח שיש בו כרת יעו"ש. ולענ"ד יש לפקפק בדבריהם טובא, דלפ"ז מה קאמר הש"ס דנתקלקלו הלוים בשיר, יותר הי' להם לומר דנתקלקלו לעבור על עשה דהשלמה, דודאי חמיר עשה דהשלמה שעברו עליו בקום ועשה, מהא דאמרו שיר של חול דאין כאן עשה מפורש בתורה, רק שלמדו ממקראות במס' ערכין שצ"ל שיר בשעת עבודה, ובודאי אין שייך לומר שיש עשה לומר דוקא שיר של יום טוב, דאין זה רק תקנת חכמים לבד לשורר כל א' לפי ענין היום, ומכ"ש למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר דאין זה רק בגדר שב ואל תעשה, ולמה שביק למה שנתקלקלו בקום ועשה לעבור על עשה דהשלמה. וגם מה שדחו התוס' דברי יש מפרשים משום דלפ"ד נתקלקלו במוסף ולא בתמיד אין זה קושיא כ"כ, דהש"ס קאמר לה לפי מה שהי' תלוי בספק דעיקר הקרבתם הי' לשם תמיד של בין הערבים, כיון שלא באו עד עכשיו ואין זה רק ספק שמא יבואו עוד, וגם שאז הי' זמנו של תמיד בין הערבים, לכן קאמר שהקלקול הי' בתמיד, וגם מה שהקשו למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר א"כ נתקלקלו בשאר קרבנות מוספים, כבר תי' שם התוס' על זה:

ב) והרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' קדוש החודש הלכה ה') כתב וז"ל, בראשונה היו מקבלים עדות החודש בכל יום שלשים, פע"א כו' ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו, אם יעשו עולה של בין הערבים שמא יבואו עדים, וא"א שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים, עמדו ב"ד והתקינו כו', ודברי הרמב"ם לכאורה תמוהים, וכבר עמד שם הלח"מ בדבריו, שהם נגד הש"ס שאמרו שהקלקול הי' בשיר, והוא כ' שהקלקול הי' שלא הקריבו המוספים, ויישב שם דברי הרמב"ם בדוחק גדול שהוא סובר כתי' שדחו התוס', והיינו שהי' מקריבין התמיד ע"ד תנאי ולכן לא אמרו שירה כל עיקר, שהיו ממתינים אם יבואו העדים עוד ולא באו כל אותו היום, ופ' כמ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר, והלח"מ בעצמו כ' שהי' דחוק מאד רק שלא מצא ישוב אחר לדברי הרמב"ם, ועוד אני תמה כפי מאי דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא, א"כ היאך אפשר להקריב התמיד על תנאי, והא הוה מתנה על ב' דברים, שאם יבואו עדים יהי' מוסף ואם לא יבואו עדים יהי' תמיד, והרי זה דומה ממש להא דאם בא חכם למזרח עירובו למזרח ואם למערב עירובו למערב, דאינו מועיל למאן דלית לי' ברירה, ולפי מ"ש למעלה בסימני' הקודמי' שלענ"ד דעת הרמב"ם נוטה בתולה בדעת אחרים יש ברירה הוה א"ש, דגם כאן מקרי תולה בדעת אחרים אם יבואו העדים או לא, אבל לפי דעת הפוסקים הסוברים דגם בתולה בדעת אחרים אין ברירה קשה, והרי רבא ס"ל דמאן דלית לי' ברירה גם בתולה בדעת אחרים אין ברירה, א"כ קשה לדידי' היאך יפרש המשנה אם לא כמ"ש התוס', וכבר כתבנו שיש לפקפק בדבריהם:

ג) ולולי דברי התוס' הקדושים, הייתי מפרש באופן אחר, והוא במה דקשה עוד לדברי התוס' דהא ודאי כיון דתמיד של בין הערבים זמן הקרבתו ממש עד סוף היום עד תחי' שקיעת החמה, כדאי' בפ' המזבח מקדש ובכ"מ דדם תמיד נפסל בשקיעת החמה, וא"כ ודאי דכל מה שהיו יכולים להמתין על ביאת העדים עד סוף הזמן שיהי' יכולים להקריב שניהם המוספים והתמיד [היו ממתינים], דאל"כ למה יקריבו התמיד על תנאי או לסמוך על דיחוי עשה דהשלמה בחנם, וכל שהמתינו עד כדי שלא יהי' יכולים להקריב שניהם, א"כ ב"כ וב"כ לא יכולים להקריבם, בכה"ג ודאי דמקריבין רק של תמיד שהוא ודאי, ושל מוספין הוא בספק אם יבואו או לא, וא"כ נדחה ספק מפני ודאי, ועוד דתדיר קודם וכדאי' במס' מנחות (ד' מ"ט ע"א) אבעי' להו תמידין ומוספין איזה מהן קודם כו', וקאמר שם דלית לי' כו' תדיר כו' תדיר קודם, וא"כ ודאי דהי' נקרב בשביל תמיד לבד. ולכך נלענ"ד דבאמת יש לפרש כן דברי המשנה, שבאמת היו ממתינים על ביאת העדים עד שלא הי' עוד שהות ביום להקריב שניהם, וא"כ ודאי דבכה"ג לא היו מקבלים אח"כ העדים לקדש החודש ביום זה בשביל ר"ה, כיון שא"י להקריב המוספין לאחר תמיד של בין הערבים, ובכה"ג יכולת ביד חכמים שלא לקבל העדות ולדחות הקידוש ליום מחר, דלא גרע מהא דתניא מאיימין על העדים על החודש שנראה בזמנו לעברו כדאי' סוף פ"ק דר"ה (די"ט ע"ב), ואח"כ באו עדים באמצע הקרבת התמיד ואז לא היו יכולין לומר שיר של חול עם תמיד של בין הערבים, מאחר שידעו שצריכין לנהוג אותו היום ג"כ קודש, וכמ"ש התוס' בפ"ק דביצה (ד' ה' ע"ב) ד"ה מי לא מודה כו', שגם אחר חורבן בהמ"ק שתיקן ר' יוחנן בן זכאי שיהי' מקבלין כל היום, מ"מ אם לא באו עדים עד סמוך לחשיכה שאין שהות ביום לקבל עדותם צריכין לנהוג סוף היום בקדושה, ולכך גנאי הדבר לומר שיר של חול בתמיד, וגם שיר של קודש לא היו יכולין לומר מאחר שעיקר קידוש היום הוא למחר, ולכן לא אמרו שירה כלל וזה הי' הקלקול, משא"כ לאחר שתקנו שלא יהיו מקבלין רק עד המנחה, והיתה תקנה זו מפורסמת בישראל שאם יבואו אח"כ לא יהיו מקבלין שוב העדים, והכל יודעים שיקדשו למחר, לא הי' גנאי לומר בתמיד של בין הערבים שיר של חול ולא יהי' עוד קלקול, משא"כ אם לא היו מתקנים כן והיו תמיד מסופקי' אם יתקדש היום או לא, והיו אומרין של של חול הי' גנאי, וא"כ יש לפרש ג"כ דברי הרמב"ם כן מ"ש "שלא היו יודעין מה לעשות כו'" היינו שכיון שהיו ממתינים על העדים מצד שלא ידעו אם להקריב התמיד או לא, היו קלקול של שיר ודו"ק בזה כנלע"ד:

תוכן העניינים

בית יצחק - דיני ברירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה