אור ברסלב
בית יצחק - דיני ברירה חלק שני › סימן כז

בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר

חלק שני · סימן כז

סימן כו

בדין שני שותפין בדבר א' אם יכול א' לאסור חלק של חבירו ואם יש בזה שייכות ענין ברירה:

א) בסוף פ"ב דחולין (ד' מ"א ע"א) ר"נ ורב עמרם ורב יצחק אמרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ופריך שם מהא דתנן המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב, ומשני הכא במ"ע באית לי' שותפות בגוי', לכאורה קשה למאן דאית לי' ברירה בדאורייתא א"כ כשיחלקו אח"כ היין מה שיעלה לחלקו אמרינן הוברר הדבר למפרע שזהו חלקו, וא"כ היאך יכול לאסור חלק של חבירו והרי זה דומה להא דסוף פ' חלק בעיסה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת דחצי' השני' מותר למאן דאית לי' ברירה עכ"פ, [ואף על גב דכבר ביארנו בסימני' הקודמי' דאפי' למאן דלית לי' ברירה מותר שם משום דאין זה דבר שמקפיד עליו בחלוקה, וחלקנו בין הא דלקחו שנים חביות בשותפות דפ' משילין משום דהחלקים מתערבין יחד, זה כתבנו למאן דלית לי' ברירה אבל למאן דאית לי' ברירה ודאי דאפי' בדבר לח המעורב יש ברירה, ואין חל האיסור על חלק חבירו כמו שהוכחנו בפנים ולא כהגאון בעל מק"ח בספרו סי' תמ"ח וכמ"ש בהגה בסימן הקודם], דהרי בפי' אמרו בהא דהלוקח יין כו' שני לוגין שאני עתיד להפריש יהי' תרומה דלמאן דאית לי' ברירה מותר לו לשתות היין, ואף על גב דתרומה מעורב בו אמרינן דודאי לא שתה התרומה, וכן בהא דפ' משילין בלקחו שנים חביות בשותפות דאין חל איסור תחומין על חלקו אף על גב דמעורב למאן דס"ל יש ברירה. וסבור הייתי לומר דבאמת הך משנה ס"ל דאין ברירה, ובזה הי' מתורץ קושיית התוס' שם בחולין ד"ה ת"ש שהקשו דמאי קא משני דאית לי' שותפות בגוי' הא אמר התם דלמ"ד מנסך ממש לא בעי למימר מערב משום דהיינו מדמע, א"כ לדידי' נמי קשה כיון דאין יכול לאסור חלקו של חבירו רק מפני שמעורב עם חלקו א"כ היינו מערב, ולפי מ"ש הוה א"ש דממדמע לא הוה שמעינן דמנסך אסור גם חלק חבירו, דהוה אמינא יש ברירה, ולכן הוצרך לאשמעינן דבמנסך ג"כ אסור כולו משום דאין ברירה, אבל לפ"ז קשה על מ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ד' ס"ק ה') לתרץ קושיית הסמ"ע והב"ח דסתרי דברי הש"ע, דביו"ד שם הביא ב' דעות אם יש לו שותפות אם יכול לאסור חלק שותפו, ובח"מ סי' שפ"ה כתבו בסתם המנסך יין של חבירו כו' אם הי' לו בו שותפות חייב לשלם, ותי' שם בש"ך דאע"ג דלענין איסורא יש בזה פלוגתא דרבוותא, מ"מ מצי הניזק לומר דילמא קים לן כמאן דאוסר שאיני רוצה להכניס עצמו בספק כו' יעו"ש, ולפי מאי דקיי"ל דדין ברירה בספק הוא, א"כ יש כאן ס"ס לקולא, ספק שמא קים לן כמאן דס"ל דא"י לאסור גם ביש לו שותפות דכוון לצערו, ואפי' תאמר דלא כוון לצערו, מ"מ שמא יש ברירה ואין חלק חבירו נאסר כלל, דבשלמא בשחט בהמה שיש לו שותפות אין שייך ברירה, כיון דחלקו נאסר וא"א לכזית בשר בלא שחיטה גם חלק חבירו נאסר ממילא דכמאן דלא שחט דמי, וכמ"ש בסוף חלק לענין בהמה חצי' של עיר הנדחת כו', דמחלק שם ר"ח בין עיסה ובין בהמה יעו"ש, אבל במנסך יינו קשה דלמ"ד יש ברירה אינו נאסר כלל, ולשיטת הייש"ש דס"ל דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה מתורת ודאי הוה א"ש, דאין כאן ס"ס כלל, אבל כבר נתבאר למעלה שדעת הפוסקים אינו כן:

ב) עוד קשה דהא הרמב"ם ע"כ ס"ל דמה דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא הוא מטעם ספק כמ"ש בפי' בכ"מ בהלכותיו, וכמ"ש למעלה בשמו, ואעפ"כ ס"ל בהא דיש לו שותפות בגוי' דאוסר גם חלק חבירו, אך על הרמב"ם ודברי הש"ך הנ"ל והפוסקים יש ליישב, דס"ל כלשנא בתרא דחולין שם דר"נ ורב עמרם כו' אמרי אפי' למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ נכרי, אבל ישראל לצעורי קא מכוון כו', ובאית לי' שותפות אמרינן דלא כוון לצעורי' מדאוסר חלק עצמו וא"כ לא שייך כאן דין ברירה, אבל עדיין אינו מיושב דאף אם נאמר דאדם אוסר דבר שאינו שלו, היינו אם ניסך בפי' יינו של חבירו, אבל בהא דיש לו שותפות מהיכן נדע שכוון לנסך גם חלק חבירו, דאולי כוון במה ששכשך הכלי יין לע"ז רק לחלק שלו מה שיקח אחר חלוקה, דומיא דב' לוגין שאני עתיד להפריש וכיון דיש ברירה לא נאסר חלק חבירו כלל, ואכתי קשה דהא יש כאן ס"ס, ספק שמא לא כוון אלא לצערו, וספק שמא יש ברירה. ואפשר כיון דיש כאן ס"ס לחומרא, ספק שמא כוון לנסך גם חלק חבירו, וספק שמא אין ברירה, ומ"מ לל"ק דש"ס דרב נחמן ורב עמרם ס"ל דאין אדם יכול לאסור שאינו שלו אפי' כוון לאסור, א"כ מאי משני דאית לי' שותפות בגוי', ואפשר דר"נ לטעמי' אזיל דס"ל אין ברירה בפ' מעשר בהמה (ד' נ"ו ע"ב) בהא דחלקו גדיים נגד גדיים כו' יעו"ש, גם קשה להיפוך דלפי מה שמבואר בש"ס שם גם אם כוון לאסור חלק חבירו אין יכול לאסור כי אם ע"י מעשה, כמ"ש רב הונא בפי' שם, וכן מבואר במס' ע"ז פ' ר"י (ד' נ"ד ע"א) א"כ למ"ד אין ברירה במה ששכשך ידו ביין לע"ז אולי אין ברירה ויין שלו הוא ששכשך, ואח"כ כשחלקו היין אולי הגיע לחבירו היין שלו מה שלא שכשך לע"ז, וא"כ לא עשה בו מעשה ולא הי' יכול לאסרו וא"כ אכתי יש כאן ס"ס. וצ"ל דלא שייך כאן ברירה, דדוקא בשני לוגין שאני עתיד להפריש שבתחילה כוון רק על מה שעתיד להפריש אחר זמן, נמצא שאח"כ נתברר שהיין ששתה תחילה לא הי' בו עירוב תרומה כלל, משא"כ דבר שחל עכשיו בתערובות, כיון דעכשיו ע"כ הוא מעורב הכל בדבר לח לכן נאסר כולו, והוי דומיא דשור בשוורי הקדש או פרוטה בכיס זה הקדש שכולם בספק הקדש, וכבר הזכרתי זה למעלה סי' ו', יעו"ש:

תוכן העניינים

בית יצחק - דיני ברירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה