אור ברסלב
בית יצחק - דיני ברירה חלק ראשון › סימן ז

בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר

חלק ראשון · סימן ז

סימן ו

דין אחים שחלקו שט"ח ומחל אחד מהם ללוה

א) אחר שנתבאר בסימנים שעברו דאחין שחלקו לקוחות הם מספיקא דשמא אין ברירה, א"כ יש לסתפק הרבה, דבאם ירשו שט"ח וחלקו השט"ח ע"פ שומא, ועלה שט"ח אחד לאחד מהם, ואח"כ הלך השני ומחל החוב ללוה מה דינו, דכיון דיש ספק אם יש ברירה או לא, ואם נאמר דיש ברירה א"כ שט"ח זה הוא שלו מעולם ואין אחיו יכול למחול, משא"כ אם אין ברירה, א"כ שמא היה שייך לאחיו, והוי כמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול, וא"כ היה לנו לומר דאין מוציאין מן הלוה, דהמע"ה.

ולכאורה היה נראה לדמות דין זה למש"כ בסי' פ"ב סעיף ב', באם אומר הלוה איני יודע אם פרעתיך בשט"ח דחייב לשלם, אף דגם המלוה אינו יודע אם נפרע, דבכה"ג אין ספק פרעון מוציא מידי ודאי חיוב, וא"כ הרי טוען בספק שמא אין ברירה והוי מחילה, ומחילה הוי כמו פרעון, ואין ספק מחילה מוציא מידי ודאי חיוב. אך לפי"ז קשה בגופא דדינא היאך מצאנו ידינו ורגלינו, דפוסקים בכ"מ דיורשין חולקין שט"ח בשומא, ולפי מש"כ דיורשים כלקוחות דמו א"כ צריך כתיבה ומסירה בחלוקת אחים בשטרות, ולא מצינו זה בפוסקים. ובשו"ע סי' ס"ו סעיף מ"א כתב סתם, באחים שבאו לחלוק ויש להם שטרות, ישומו ב"ד השטרות ויחלוקו לפי השומא, ומשמע דאי"צ יותר, ולפי מש"כ אין זה מועיל, דאם יבוא לגבות בשט"ח זה מן הלוה, יכול לומר אולי לוקח אתה, וכיון שלא קנית בכתיבה ומסירה אין אני חייב לך, והוי כטוען איני יודע אם נתחייבתי לך דפטור, כ"ש כאן דגם התובע אינו יודע.

והנה זה יש ליישב, דממנ"פ יכול לגבות מן הלוה, אם יורש אני א"כ אתה חייב לי בעצמי, ואם לוקח אני אתה חייב לי מדר' נתן, לפי מש"כ שם סעיף א' דאם אין למוכר לשלם ללוקח מוציאין מן הלוה ונותנים לקונה מדר' נתן, וכאן הוי כמו אין למוכר לשלם, דהרי אינו יכול לתבוע מאחיו, שיכול לומר לו שמא יש ברירה ואין לי עסק עמך בשט"ח שעלה לחלקך, וכיון שאינו יכול לתבוע מאחיו, הוי כמו אין לו למוכר לשלם דחייב לו מדר"נ.

אך לפי"ז לא היה יכול לגבות מן הלוה רק כפי הסך ששמו ב"ד השט"ח, דע"ז חל שיעבודא דר"נ ממה שחייב אחיו לשלם לו דמיו, אבל לא היה יכול לתבוע כל דמי השט"ח מן הלוה, וזה אינו במשמע מסתימת הפוסקים. וכן לפי"ז אם חלקו בלא כתיבה ומסירה, היו יכולים האחים לבטל החלוקה באם נתבטל או נתקלקל שטרו של א' מהם, ואף דנתבאר שם סעיף א' בהג"ה דאם קיבל עליו המוכר אחריות אם לא יגבה הלוקח השטרות צריך לקיים המכר, וא"כ אף אם נאמר דכלקוחות דמו, מ"מ הוי כלוקח באחריות, כפירוש השני שפירש רש"י בפ"ק דב"ק בהא דבא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם, וכמו שהסכים לזה הרשב"ם בפ' בית כור שם, וגם התוס' הסכימו לזה הפירוש כמבואר שם, מ"מ הא אינו חייב רק כפי המעות שקיבל כמ"ש הש"ך שם ס"ק ד', וא"כ אם תובע בשט"ח וזה אומר לו שמא איני חייב לך שלא קנית בכתיבה ומסירה, יכול לגבות מן הלוה מדר"נ מצד אחריות שקיבל עליו אחיו, מ"מ אינו יכול לתבוע רק כפי השומא ששמו שט"ח, שבזה קיבל עליו אחריות, וכל זה אינו במשמע מסתימת הפוסקים.

ב) והנה לשיטת הפוסקים הסוברים דמכירת שטרות הוא מדרבנן הוה א"ש, דהא מדאורייתא אם נאמר דכלקוחות דמו אין המכירה כלום, והוי כלא חלקו מעולם, וא"כ נשארו השטרות בתפוסת הבית כקודם חלוקה, וא"כ יכול אחד מהם לתבוע כל השטר כדין ב' שותפין, דאם הם בעיר דאחד יכול לתבוע כל החוב דהא נשתעבד לשניהם, ורק מדרבנן הוה מכירה, וכיון שדין זה דברירה הוא בספק, ובדרבנן יש ברירה, א"כ יכול הוא לתבוע ג"כ כל השטר חוב, דהוברר הדבר שהיה שט"ח זה שלו מעולם, אכן לדעת הסוברים דמכירת שטרות הוא דאורייתא קשה. ועיין בש"ך סי' ס"ו ס"ק א' שהאריך שם והביא ראיות להפוסקים דהוא מדאורייתא, ופסק כן להלכה.

וגם אפילו למ"ד דרבנן קשה, דדוקא בב' שותפין קיי"ל דא' יכול לתבוע כל החוב כשיש חבירו בעיר, משא"כ ביורשים, כמ"ש בסי' ע"ז סעיף ט' בהג"ה, דמי שהפקיד חפץ ביד אחד ומת והיה לו שני בנים נותנים לו חלקו, ועיין ש"ך שם ס"ק כ"ה הטעם, משום דב' בנים שירשו, כל חלק של אחד ידוע בפני עצמו ואין לו עסק עם חבירו, ולא דמי לשותפין דאדעתא דהכי נתחייב לשניהם, דכל אחד יכול לתבוע יעוי"ש. וא"כ ממנ"פ אינו יכול לתבוע כל החוב, אם מכירת שטרות דאורייתא, א"כ אין ברירה ושמא לקוחות הם וצריך כתיבה ומסירה, וגם יכול למחול, ואם הוא דרבנן, וא"כ מן התורה אינו יכול לתבוע כל החוב כלל, וכיון דדין ברירה בספק הוא, א"כ מספק אינו יכול לתבוע כל החוב.

ג) אכן אחר העיון נלע"ד, דביורשים שחלקו שטרות לא שייך דינים הנ"ל, והוא לפי מש"כ בסי' ס"ו סעיף א' בהג"ה בשם י"א, דשטר שכתוב בו אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו, נקנה בחליפין או במסירה בלא כתיבה, והוא דעת תרומת הדשן סי' של"א. והטעם, דכיון שכתב בו לכל מי שמוציאו הוי כמו שנשתעבד מתחילה לאותו שמוציאו, וכאילו לא בא בכח המוכר כלל, ואף לפי מה שדחה ב"י דבריו, והסכים עמו הש"ך שם ס"ק י' באריכות, והעלה דכיון שכתב תחילה שם המלוה ואח"כ לכל מי שמוציאו, נמצא שכל מי שמוציאו בא בכח המלוה עצמו, ולכן צריך כתיבה ומסירה, וגם המלוה יכול למחול החוב, שהוא העיקר, ואחרים באים מכחו, כמ"ש הש"ך שם באריכות, אבל שט"ח שאין כתוב בו שם המלוה כלל, רק נכתב סתם שנתחייב לכל מי שמוציא שטר חוב, זה הסכים הש"ך שם דאי"צ כתיבה ומסירה, גם אין המלוה יכול למחול יעוי"ש.

וא"כ בנדון דידן, שנתחייב לאביהם וכבר מת אביהם ובניו ירשו השט"ח, והם יורשים אביהם מן התורה, נגד היורשים הוי כמו שט"ח שאין נזכר בו שם המלוה רק נכתב סתם לכל מי שמוציאו, שהרי ב' הבנים כחם שוה בשט"ח זה, ואין אחד עיקר יותר מחבירו, ואין שייך לומר דאחד צריך לכתוב לאחיו קני לך איהו כו', דלשני הבנים נתחייב מן התורה בשוה, וגם אין שייך לומר שא' ימחול השט"ח, דיורש אין יכול למחול כח חלק אחיו, כמ"ש התוס' והר"ן ונימוקי יוסף בכ"מ בהא דאם נתנו במתנת שכיב מרע כו', הובא דבריהם בש"ך ס"ק א' שם, וא"כ אפילו לאחר חלוקה, אף אם נימא דכלקוחות דמו דאין ברירה, ושמא שט"ח זה היה שייך לאחיו, עכ"פ לא גרע ממלוה אמיתי שהיה לו שט"ח שלא נכתב בו שם המלוה, רק סתם לכל מי שמוציאו, ומכרו לאחר, דאינו יכול למחול, וכבר נתבאר דנגד ב' היורשים דינו כמו שטר שלא נזכר בו שם המלוה, מאחר דשניהם כחם שוה בו, וכבר מת המלוה עצמו שהוא אביהם, וא"כ דין זה דומה למ"ש בסי' ע"ז סעיף י' בהג"ה, בלוה משניים ונכתב השטר על שם שניהם, כל א' יכול לגבות כולו יעוי"ש, וא"כ בנדון דידן ממנ"פ יכול לגבות כולו, אם הם לקוחות ואין ברירה, הרי בכה"ג מכירתו מכירה בלא כתיבה ומסירה, ואינו יכול למחול, וכ"ש אם יש ברירה, ואפילו אם נאמר דכלא חלקו כלל דמי, מ"מ יכול לתבוע כל החוב אם הוא מוציא השטר, ודו"ק בזה.

ד) עוד היה נלע"ד ישוב לזה, ע"פ מה דאיתא ריש פרק הכותב (דף פ"ג ע"א), אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה בעודה ארוסה כדרב כהנא, דאמר רב כהנא, נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה. וע"ש מה שכתבו הפוסקים ומבואר בש"ס שם, דדוקא בארוסה מהני מה שאומר דין ודברים אין לי כו', אבל בנשואה לא מהני משום דידו כידה. ופירשו המפרשים הטעם, כיון דנשואה היא, כבר הנכסים ברשותו, ולא מהני בזה סילוק כי אם ע"י קנין גמור, אבל בעודה ארוסה דאגידה ביה קצת אבל עדיין לא נכנס לרשותו לגמרי, לכן מהני סילוק.

והנה הא דשטרות צריך כתיבה ומסירה למכירתם, הטעם כתבו הפוסקים, משום דאין גופן ממון ואין בהם רק שעבוד נכסים לבד, ולכן ע"י מסירת השטר אין השעבוד שבו נקנה על ידן, רק בכתיבה קני לך איהו וכל שעבודא, ולכך באחין שירשו שטרות שיש לכל היורשים שעבוד נכסים בהם על הלוה, אבל עדיין לא נכנסו לרשותם כ"ז שלא גבה אותם, לכן במה שמוכר השטר לאחיו הוה ממש ככותב לאשתו בעודה ארוסה דין ודברים אין לי עמך כו', ומסלק זכותו מהם, ונשאר ממילא כולו בזכות אחיו, אין זה דומה למוכר לאיש אחר דלא מהני סילוק דבזה יזכה האחר, אבל כאן שאם סילק כחו ורשותו מן הירושה ממילא נשאר כל הירושה ביד אחיו וא"צ קנין לזה כלל, שהרי אפילו בכור שחילק במקצת נכסים ונטל כחלק פשוט, קיי"ל דויתר בכל הנכסים. וזה דומה ג"כ להא דאיתא בפרק מי שהיה נשוי (דף צ"ג ע"א), בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה, דין ודברים אין לי עמך במנה כו', דמהני סילוק ונשאר כל השעבוד ביד בעלת המנה, וכן כאן נשאר כל השעבוד לאחיו, כיון שיש לו זכות ושעבוד בירושת אביו, ולכן אי"צ כתיבה ומסירה.

ומזה הטעם ג"כ אין אחיו יכול למחול אף אם הם כלקוחות, דהוי כמו שסילק זכותו ואמר לאחיו אין לי דין ודברים עמך, דהא הטעם דמוכר שט"ח לחבירו יכול למחול כתבו הפוסקים ב' טעמים, א' משום דמכירת שטרות דרבנן, והב' משום דב' שעבודים יש למלוה על הלוה, שעבוד הגוף ושעבוד נכסים, ושעבוד הגוף אין יכול למכור משא"כ שעבוד נכסים, וכל שמחל חובו כיון שפקע שעבוד הגוף ממילא פקע שעבוד נכסים, דדין ערב יש להם, וכ"ז אינו שייך אלא במכירה, משא"כ באחין שחלקו שטרות, דמתורת סילוק זכות אתינן עליה, נשאר ב' השעבודים ברשות אחיו, ולכן אינו יכול למחול ומועיל ג"כ מן התורה, כיון דאין זה אלא סילוק בעלמא, ודו"ק בזה.

תוכן העניינים

בית יצחק - דיני ברירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה