בית יצחק - דיני ברירה· רבי יצחק אייזיק חבר
חלק ראשון · סימן ג
דין חמץ של שני שותפין, ואחד מכר לפני הפסח לנכרי כדין, והשני לא מכר
הגאון בעל שאגת אריה בספרו סי' פ"ט, פלפל שם בדין שני שותפין בחמץ, ואחד מהם מכר לפני הפסח לעכו"ם כדינו, והשני שכח ולא מכר ועבר עליו הפסח. והעלה שם, דודאי כשחלקו אח"כ, מה שעלה לאותו שמכר לפני הפסח ודאי דמותר, דבדרבנן קיי"ל יש ברירה, ואמרינן הוברר למפרע שזהו חלקו מה שנמכר לנכרי, וחלקו של השני צדד שם ג"כ להקל לפי הכלל שמחלקין בברירה בין דאורייתא לדרבנן מטעם ספיקא, וא"כ יש כאן ספק דרבנן להיפוך אולי אין ברירה, ומה שבידו הוא חלקו של השני שמכר לפני הפסח, יעו"ש.
ולענ"ד אין זה ברור לדינא, לפי מה שנתבאר בסימן הקודם מדברי הרמב"ם, בדין ישראל ועכו"ם שותפים בשדה, דחלקו של ישראל אמרינן טבל וחולין מעורבים כו', אעפ"י שמירוח עכו"ם פוטר מן התורה, לא אמרינן בזה ברירה, כיון שכבר חל עליו חיוב מן התורה קודם מירוח שעומד להתחייב, א"כ כ"ש כאן שבפסח עצמו חלקו של ישראל שלא מכרו, כבר נאסר חלקו לכל ישראל בהנאה מן התורה, א"כ גם לאחר הפסח שהוא מדרבנן בכה"ג לא אמרינן ספיקא לקולא, שהרי מן התורה חל עליו לבערו בפסח בכ"מ שהוא מספק, אם לא דמיירי באם ביטל שניהם החמץ קודם זמן איסורו כדין, דבכה"ג לא חל עליו מעולם שם ספק איסור תורה לעבור עליו בבל יראה, ובכה"ג קיי"ל דספיקא לקולא, כדמוכח מהנך בעיות דצבורין של חמץ כו' ועל ובדק כו' דבפ"ק דפסחים (דף ט' ע"ב, ודף י' ע"א) ע"ש, ובכה"ג דביטלו החמץ נלע"ד דהדין עם הגאון הנ"ל.
וראיתי בספק מקור חיים שחיבר הגאון מליסא על הלכות פסח, ובספר שר האלף שהשיגו עליו, דמוכיח דמ"ד אין ברירה בדאורייתא לאו מטעם ספיקא הוא, והביאו מהא דמ"ד אין ברירה אפילו בדרבנן מחמרינן כו'. ואין בהשגה זו כלום, דבאמת מ"ד אין ברירה כלל ס"ל דלאו בגדר ספק הוא, משא"כ לדידן דס"ל לחלק בין דרבנן לדאורייתא הוא מטעם ספק, כמו שנראה מדברי הרמב"ם והר"ן והראשונים כמש"כ למעלה, ובזה נדחה כל הראיות שהביא בעל מחבר שר האלף שם. גם מה שהביא מהא דאחין שחלקו כו, כבר נתבאר למעלה על נכון.
ומה שהקשה הגאון בעל מקור חיים עוד, בהא דב' שותפין בחמץ שכתב בעל השאגת אריה, דהא הוי תערובות חד בחד דגם בדרבנן קיי"ל דספיקא לחומרא דהוי אתחזיק איסורא, ג"כ ל"ק מידי, דלא שייך תערובות חד בחד רק בשל אדם אחד שנתערבו אצלו, אבל בב' בני אדם, אדרבא, קיי"ל דכל אחד תולה בחבירו בספק דרבנן, כמו בהא דב' שבילין, וכדאיתא בפ"ק דפסחים שם בב' צבורין וב' בתים בדוקים, דלא מיקרי תערובות כי אם באדם א'. ובנדון דידן, אף שהחמץ היה הכל מיוחד ביחד, מ"מ כל שחלקו אחר הפסח ובדרבנן אמרינן ברירה שהוברר מתחילה שזהו חלקו, תולה כל אחד בחבירו ואומר שמה שלקח לחלקו הוא הנמכר לנכרי קודם פסח, והוא דומה ממש להא דב' לוגין שאני עתיד להפריש, שאעפ"י שהיו מעורב התרומה עם החולין בתחילה ביחד, ובלח יש בילה, אעפ"כ למאן דאית ליה ברירה אמרינן דמה ששתה היו חולין ברורין, וכמו כן לדידן באיסור דרבנן דס"ל דיש ברירה, וכן בחביות של שותפות דסוף פרק משילין, דלפי מאי דמסיק בדרבנן יש ברירה קיי"ל דחביות מותרות וסמכינן אברירה, וזה פשוט.
גם מה שהקשה עליו, דכיון שבא לשאול איזה מותר לו הוי כבא לשאול עליו ועל חבירו דגם בב' שבילין לא סמכינן לקולא, אין זה כלום, דבאמת גם כוונת הגאון שאגת אריה הוא באם באו לשאול אחר שחלקום, וכל אחד בא לשאול על חלקו, וזה פשוט.