בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש
צלעות הבית · סימן ח
דרוש ומספד מר על הלקח ממני בני יחידי הרב החריף ובקי רך בשנים ואב בחכמה מ' אדרן ז"ל נאסף אל עמיו י"ז אדר פה פרעמישלא שנת תרל"א.
א במדרש ר"פ ויחי כי גרים אנחנו לפניך כצל ימינו על הארץ הלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף נ"ל לפרש עפ"י מדרשם ז"ל פ' הי' יודע ד' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. וביארו דבמה שהאדם מסגל במצות ובמע"ט בכל יום היום ההוא קונה שלימותו ובמה שהאדם עושה עבירות היום נפגם. כמ"ש האלשי"ך הקדוש בביאור המקרא איפוא האיש אשר עשית עמו היום (רות ב) שפי' עפ"ד חז"ל יותר ממה שהבע"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב ע"כ במעשה הצדקה וחסד שעשה בועז עם רות שניהם תיקנו היום ולכן שאל איפה האיש אשר עשית עמו היום. והנה מדה הצדיקים לסגל בכל יום מצות ומע"ט וללמוד תורה למען לא יחסר לו יום א' משנותיו . אשר ע"כ נאמר בזוה"ק באברהם ואברהם זקן בא בימים שלא הי' חסר אף יום א' משנותי'. וכן יש לפרש ע"ד הרמז ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון שהי' ימי' מחוברין שלא חסר לה אף יום א' אשר לא נטעה זרועי' לצדקה. וזה כונתם במדרש אמור פ' כ"ח שבע שבתות תמימות תהינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצש"מ. ואמרו חז"ל חגיגה ט' מעות לא יוכל להתקן זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית וכונתם שבאם לא סיגל יום או לילה א' במצות היום כמ"ש חז"ל במדרש שוחר טוב שבע ביום הללתיך זו ברכת ק"ש שחרית וערבית הלא חסר לו אותו יום ואין שנותי' תמימות וא"א לתקן זולת בתשובה מאהבה שזדונית נעשה כזכיות כאשר שאול ישאלו כנ"י מאת הקב"ה השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם שאנו מבקשים שהקב"ה יקבל תשובותינו מאהבה שיעשה זדונות כזכיות ואז יתחדשו ימינו. וכ"ז לוטת במדרשם ז"ל כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים וסמכו זאת אקרא יודע ד' ימי תמימים מלשון חיבה שהקב"ה אוהב ימי תמימים אשר באמצעות הצדיקים הימים באו לשלימותן וליקר מציאותן. והנה צלו של כותל מחובר ביחד וכן צלו של אילן חזק אמנם צלו של עוף בשעה שהוא עף ויפרוש ככפי' אז האור זורח בין הכנפים ואין הצל מחובר ביחד וזה שאמר הלואי שיהי' ימינו אף שאין להם מציאות חזק לפחות כצילו של כותל שיהי' הימים מחוברים ביחד שיסגלו בכל יום ויום מצות ומע"ט. אבל בעוה"ר היא כצלו של עוף שאין מחובר יחד. וכן אין בכחנו להכתיר מציאות זמנינו יום יום שלימות תקונו ע"ד שאמר המלך החסיד בתהלותי' למנות ימינו כן הודע וזה כונתם בילקוט פ' שלח היש בה עץ אם אין זה איוב ששנותי' כעץ ומגין על הארץ כעץ ולפי אשר ביארנו כונתם רצוי' ששנותי' מחוברים יחד כעץ אשר התחברות החלקים חזק ואמיץ וכן הוא הגבר אשר הי' שנותי' תמימים ומחוברים באמצעות תום דרכו וצדקת פעולותי'. וכן ה' בני ז"ל איש תם וישר הוגה בתורת ד' ואך צל תורה תחייהו עד להפליא כעץ שתול על פלגי מים כפן שרשי' ודליותי' לשתות מבאר מים חיים אשר אך בזאת השביע בצחצחות נפשו. עליו אוכל לאמור כמ"ש חז"ל בשבת בדוד כל יומא דשבתא הוה יהיב וגריס כולי יומא ההוא יומא דבעי למינח נפשא קם מלאך המות קמי' ולא יכול לי' דל"ה פסיק פומי' מגירסא הו"ל בוסתנא אהא מלאך המות סליק ובהיש באילנא נפיק למיחזי סליק בדרגא איפחת דרגא מתותי' אישתיק ונח נפשי' וביאור הדבר כי כל עוד שהיה עסיק בתורה טל תורה החייהו כאשר אמר המלך החסיד לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני ומ"כ לא שלט בו מלאך המות. וזאת ראיתי אצל בני ז"ל גם בעת חליו לעת שקד על דלתי התורה פניו האירו כלפיד מרוב שמחתו ודבקתו בתוה"ק חבל על האי שופרא דבלי בארעא:
ב ובילקוט ריש קהלת שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל ופי' דוד אביי כצל עובר וכו' שמואל אמר כצל של דבורה שאין בו ממש. כוונת שמואל עפ"י מדרשם ז"ל ר"פ דברים אר"י ב"ר סימן מה הדבורה הזאת מה שהיא מסגלת היא לבעלים כך כל מה שישראל מסגלים מצות ומע"ט הם מסגלים לאביהם שבשמים ורמזו בזה שאין לעשות המצות להתגדר או להתפאר. אך לעשות רצון הבורא יתברך. וזה אשר יעץ המלך החכם בחכמתו מי יודע מה טוב לאדם בחיים שיעשם כצל ובא שמואל ופי' כצל דבורה שאין בו ממש ואל יחשוב עצמו למאומה אך כל פעולותי' יהיו לאבינו שבשמים כדבורה אשר דובשה לבעלי' כאמור וראשית דברי המדרש דברים הנ"ל אמרו אלה הדברים מה הדבורה הזו דובשה מתוק ועוקצה מר כך הן ד"ת כל מי שעובר עליהן נוטל אפופסן שנא' מות יומת הנואף והנואפת מחללי' מות יומת וכל מ' שמקיים אותה זוכה לחיים רמזו בזה חז"ל לדבר אשר הראיתי לדעת בקונטרס שיח יצחק שמה שצותה תוה"ק לענוש החוטאים ולהעבירם מן העולם לא כונה לענות החוטאים ולהכותם מכת בלתי סרה אך להחיות הכנסיה ישראלית כמו אם יחלה אבר א' באדם אז ההכרח לחתוך האבר ולזרה אותו הלאה לבל ישחתו כל חלקי הגוף ע"י חיבורם להאבר הנשחת וכן אנו רואים פעולת הדבורה הטביע הקב"ה בטבעה להפריד הרע מטוב בענין נפלא עד שהרע נבדל לדבר מר ורע בשפל התחתונה. והטוב נשאר נקי מכל סיג וחלאה ויהי למתוק. וכן צותה תוה"ק להבדיל הרשעים ולהעבירם מהעולם למען מי שיקיים התורה יהי כצמר נקי בלא חלאה וזוהמה. ואולי גם לזה כיון שמואל שיעשה ימי' כצל של דבורה שיפריד הרע מטוב ולא יהי' שום תערובת רע בטוב:
ג והנה בני הנביאים שאלו את אלישע בעת עלה אליהו שמימה (מלכים ב' ב') הידעת כי היום לוקח אדוניך מעל ראשיך כונתם כאשר אנכי חזיתי איך בני ז"ל מת בעוה"ר נתתי בני בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי ד' יכפר לי. אמנם גם במיתת כל צדיק וצדיק ההכרח על כל איש לחשוב כי בעונו מת כאשר צדיקים יאספו בעון הדור ולכן שאלו בני הנביאים לאלישע הן אמת אנחנו נדע שאדונינו לוקח מעלינו שאנחנו אשמנו בזה האם גם אתה אדון הנביאים ידעת שהוא לוקח מאתך וידך במעל הזה והשיב גם אני ידעתי. וזה ג"כ מענת אליהו הנביא לאלישע על שאלתו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי אם תראה אותי לוקח מאתך שתהי' שפל בדעתך וגבר מנותן לשפוט על מפעלך אשר בעונותיך אסתלק ממך ואז תזכה לאור גדול כמדת הענוים אשר אור גדול זרוע להם ויש לפרש מקרא הידעת כי היום לוקח אדוניך מעל ראשיך בפשטות דהנה האנשים הקרובים להחולה לא יוכלו להציג מצב החולה ברע כמו האנשים שאינם קרובים עד"מ בבוא הרופא הבקי עפעפי' ישורו שלא יארכו ימי החולה ויאמר כי השעות טפחות לו ועכ"ז הקרובים עוד יקוו לבריאתו כי הדבר מאוד נגע בלבם ואין בידם להציג השמה והשערוריה כל עוד נשמה באף קרוביהם ע"כ אמרו בני הנביאים אנחנו אינם קרובים כ"כ ובידינו להציג מסך סף רעל המקרה לא טוב אך הידעת גם אתה שהיום יוקח אדוניך אחרי שאתה קרוב יותר אולי שערי התקוה עוד פתוחות לך. ואמר גם אני ידעתי החשו מלהתפלל אחרי שכבר נגזרה גזרה והנסיון הורני בעוה"ר פי' הפסוק:
ד ואמרו בש"ס דכתובות ח' ר"ח ב"א מקרי' דר"ל הוה שכיב לי' ינוקא וכו' דברי' ליהודא ב"נ מתורגימיני' א"ל קים אימא מלתא כל קביל ינוקא פתח ואמר וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאביו ואמו מנאצים להקב"ה כועס על בניהם ועל בנותיהם ומתים כשהם קטנים וא"ד בחור הוה וכו' עד על בחוריו לא ישמח וכו' ומקשה אתי לנחומי' לעורי קמצער לי' ומשני ה"ק חשוב את לאתפוסי אדרא. ולכאורה במה שהתחיל וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאביו ואמו מנאצים להקב"ה בזה ציערו מאוד. ואיך משמע מדברים אלו שהוא חשוב לאתפוסי אדרא. אדרבא משמע שאביו ואמו חטאו ונאצו להקב"ה ונ"ל עפמ"ש בנזה"ה להבין הענין דצדיק מגין על הדור ולפרקים הצדיק נאסף בעון הדור ומכפר על הדור כ"ז כשהצדיק בכלל הגזרה ועפ"ז פי' דברי חז"ל בתענית כ"א בסורא הוית דברתא ובשיבבותא דרב לא הוית דברתי' סברי מיני' משום זכותא דרב דנפיש איתחזי להו בחלמא רב דנפישא זכותא טובא הא מילתא זוטרא לרב אלא משום האי גברא דשייל מרה וזיבורא לקבורא ולכאורה איך קאמר דנפישא זכותא טובא הא מילתא זוטרא והלא יש בכלל מאתים מנה ואם הוא נפישא זכותא מ"מ הכי אינו מגין ולכן מפרש עפ"י מה שאמרו חז"ל דמה שאמרו כיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע דוקא בצדיק שאינו גמור אבל לא בצדיק גמור. א"כ בצדיק גמור שאינו בכלל הגזרה אין השכונה ניצלת בעבורו אך בצדיק שא"ג שאז גם הוא בכלל הגזרה כל השכונה ניצלת בעבורו ולכן קאמר לא בזכותא דרב דנפיש זכותא אלא בשביל האי גברא דהוא אינו צדיק גמור וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין והי' בכלל הגזרה ובע"כ ניצול כל השכונה בעבורו ובזה פי' מקרא קודש האף תספח צדיק עם רשע וגו' האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים צדיקים אשר בקרבה מה שקשה להבין דבתחלה התפלא שימות צדיק עם רשע משמע שלא ביקש אך על הצדיק ואח"כ ביקש עבור כל המקום ואח"כ קאמר עוד הפעם חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע שוב התפלל אך על הצדיק אך הפי' לפי הנ"ל נכון מאוד וזה ביאור הקרא האף אם הוא עידן רותחא ואף הצדיקים בכלל הגזרה דבעידן ריתחא עונשין אעשה כדאמרינן מנחות מ"ג והצדיקים עוברים בעשה דהוכח תוכיח א"כ תספה צדיק עם רשע דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין. א"כ האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים צדיקים אשר בקרבה דאחרי שהם ג"כ בכלל הגזירה א"כ יגינו על כל העיר חלילה לך להמית צדיק עם רשע והי' כצדיק כרשע. אחרי שהצדיק ג"כ נכלל א"כ השופט כל הארץ בהכרח שלא יעשה משפט והדברים עמוקים ובזה פרשתי מקרא קודש כי רגע באפו חיים ברצונו. הכונה דמה שהקב"ה כועס רגע כמ"ש חז"ל בברכות כמה זעמו רגע. זאת חיים ברצונו דע"י כן הצדיקים בכלל והם מגינים על הדור. וזה דקאמר האי מתורגימיני' לר"ל וירא ד' וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאביו ואמו מנאצין להקב"ה הכונה שהקב"ה עושה עידן ריתחא רגע למען יהי' הצדיקים בכלל הגזרה ויכפרו על הדור וזה דקא"ל חשוב את לאתפוסי אדרא אמנם אם אמרו זאת על האלקי ר"ל לא נאמר זאת עלי איני חשוב אך אדע שבעוני נאסף בני ומה אני ומה חיי:
ה אמנם זאת נאמר מ"ש חז"ל ברכות נגעים ובנים אינם יסורים של אהבה ומקשה ובנים לא אילימא דהו"ל ומתו והאר"י דין גרמא דעשיראי ביר. ופרש"י דגברא רבא כר"י לא באו לו יסורין שאינו של אהבה ומשני אלא דל"ה לי' כלל ועל פרש"י יש לדקדק דהכי לא מצינו גדולים וצדיקים שלא הי' להם בנים כלל ואיך הם הוכחו ביסורין שאינו של אהבה ונ"ל לפרש עפמ"ש ביערות דבש דברי הגמ' ברכות ז' מזמור לדוד קינה לדוד מבע"ל אר"ל בן אבישלום משל למה"ד דומה לאדם שיצא עליו שט"ח לאחר שפרעו שמח כן דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך הי' עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עליו כיון דחזא דאבשלום הוא שמח. מה שקשה להבין דבתחלה אמרו ששמח שפרע שט"ח ואח"כ אמרו שמא עבד או ממזר דלא חייס משמע ששמח שבנו יחוס עליו. ועוד הכי אבשלום חס על אביו ולכן פי' דבבוא על אדם מקרה לא טובה ר"ל אז אם בוא יבוא שלא כדרך הטבע וידע שמאת הקב"ה הוא יפשפש במעשיו ויעשה תשובה והדבר יתהפך עליו לטובה. ועכ"פ יקבל ענשו על חטאיו ולכן יש לשמוח בזה. אמנם כשבוא יבוא על האדם מקרה אשר יוכל לתלות שהוא בדרך הטבע ומגור תסובבהו אולי לא יפשפש ע"י כן במעשיו בזה יהי' עצב דאולי לא נפרע מחטאיו אך הוא בדרך הטבע. וע"כ אמרו שדוד הי' שמח שנפרע שט"ח והוא מחולל מפשעיו. וזה מה דסיימו שהי' אומר שמא עבד או ממזר דלא חייס עליו ובדרך הטבע שיקום עבד על אדוניו כיון דחזא אבשלום הוא שמח דזה הוה שלא כדרך הטבע ומאת ד' ליפרע לו מעונותיו:
ובזה פי' מקראי קודש (ירמיה ט') על מה אנחנו יושבים פה האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם כי ד' אלהינו הדימנו וישקנו מי ראש כי חטאנו לד' קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה דצריך להבין מה להם לבוא אל ערי המבצר אם גם שם ידמו אמנם זה ביאור הקרא על מה אנחנו יושבים דבעיר פרוצה אין חומה נוכל לתלות שמה שאויבנו יבואו עלינו הוא בדרך הטבע האספו ונבוא אל ערי המבצר ונדמה שם ואז נדע כי ד' אלקינו הדימנו וישקנו מי ראש כי חטאנו לד' קוה לשלום ואין טוב דשם בערי המבצר מקום מקוה לשלום ועכ"ז אין טוב לעת מרפא והנה בעתה הדבר גלוי לעין כל כי מאת ד' הוא:
וזה שאמרו חז"ל אהא דבנים אינן יסורין של אהבה והאר"י דין גרמא דמשיראה ביר. ומדנקט ר"י זאת לחידוש איך הקב"ה הוכיחו במכאוב שלא כדרך הטבע והוא מחולל מפשעיו ע"כ יסורין של אהבה הוא ואת אשר יאהב ד' אותו יוכיח לנקות אותו מכל חלאה וזוהמה וע"כ משני היכא דל"ה לי' יכול להיות שהוא בדרך הטבע אינו יסורין של אהבה כאמור והיכא דהו"ל ומתו הוא עונש שלא כדרך הטבע והוא יסורין של אהבה לנקות מחטאים ומעונות יסרתני ד' ואוסר:
ד' יגדור פרצותינו ברחמיו ונפש בני תהי' צרורה בצרור החיים ואותנו ינחם בכפלים למחות דמעה מעל פנינו ולשמח נפשותינו בבנים וב"ב חיים וקיימים משתעשעים בתורתיך ועושי מצותיך לרפאות שבר לבבנו מהרה אכי"ר: