בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש
צלעות הבית · סימן ג
דרוש לשבת הגדול:
א מדרש רבה פ' ה' ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן מהו למה אמר להם אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיכם אריב"ל שבטו של לוי פנוי הי' מעבודת פרך:
נ"ל לפרש עפמ"ש החוקרים שנימוסי מצרים הי' כי כל יושבי' היו נחלקים לכתות ומצבות ולכל מצב הי' זכיו' ושעבודים משונים ממצב אחרת מצב הכהנים מצב הצבא מצב בעלי מלאכה ולכל מיני המלאכות ג"כ מדרגות מיוחדו' והמדרג' הנמוכה מכלן הי' העבדים והי' הנימוס ודת הממלכה שלא תצא שום מדריגה ממחיצה הראשונ' לדורות עולם וישראל היו עבדים לפרעה וכפי נימוסיהם לא היו יוצאין לעולם וע"כ אמר המגיד אלו לא הוציא הקב"ה וגו' משועבדים היינו כי אף אם היינו יוצאין לחרות בע"כ אבל הנימוס לא ישתנה.. אך בעת שהוציא הקב"ה את ישראל אמר פרעה הרי אתם ב"ח הרי אתם לעצמיכם כמבואר במדרש והנה הדת והנימוס הזה שהי' במצרים הי' לאות על אמונת המצרים שהכל תלוי במזל ע"כ אם נולד איש במשפחה ומדרגה עליונה נשאר לנצח הוא ובניו אחריו מהשרים והפחתים לא כן אם נולד רש במחשכים הושיבותו עד לנצח כן דעותיהם שונות בעניים ודלים לדעתם אין לתמכם ולסעדם ע"ד ששאל הצדוקי לר"ג אם הקב"ה אוהב את העניים מפני מה אינו מפרנסם. כן רדפו אחרי בני ישראל ועבדו אותם בפרך אחרי שנולדו בעם עבדים למו ומזלם רע כמאמר הקרא ראו כי רעה נגד פניכם ופי' חז"ל שראה מזל מאדים כנגדם. אמנם לא כן תתחייב הדת האלהית והשכל הישר האדם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים ולפעמים יקרה שאיש בער נולד במשפחת הסגנים והפחתים וחכם וצדיק בשפל המשפחה ואמרו חז"ל מפני מה אין ת"ח מצוים לצאת מבניהם ת"ח שלא יאמרו ירושה הוא לנו וע"כ אמרו ג' שמות יש לו לאדם א' שקרא לו הקב"ה וא' שקרא לו אביו ואמו חביב הוא האדם שנקרא בשמו ופי' הבינה לעתים שהוא שלמות שקנה לעצמו כן הדת תתחייב שיעזור האדם לחבירו אף אם מזלו לא טוב כי יש בכח האנושי ללחום נגד המזל ואין מזל לישראל ע"כ אמר הקב"ה לאברהם צא מאצטגיניות שלך כ"א הראת כחך הגדול לגמול חסד ולתמוך צדק ללחום נגד משטרי השמים גם אתה צא מאצטגיות שלך הרבה ארבה זרעך:
ולפי שדקדקו בדברי פרעה שאמר למה משה ואהרן תחת אשר הי' לאמור כמשפט הלשון אתם משה ואהרן למה תפריעו לכן אמרו במדרש אתם למה ודבריכם למה שאם הדבר כאשר אתם אומרים שאין לאדם להשגיח על הלידה והבטן אך רוח הוא באנוש ונשמת שדי תבינהו למה בחר הקב"ה בשבט לוי מכל שבטי ישראל אשר ע"כ בחר פרעה גם הוא להיותם פנויים מעבודה כהני משרתי עליון וזאת לאות ששלימות האדם קשור בו מלידה ומבטן ורשות וזכות לנולד במצב גבוה לעבוד עבודת עבד בהנולד במצב נמוך הנכבד בהנקלה ולא השיג' דעתו המזוהמת כי עיקר הדבר תלוי במי שמכוין להבדל מגילולי התאוות ודורש את האלהים בכל לבבו ונפשו ולכן זכו שבט לוי להיות לגיון המלך לפי שנבדלו מדרכי העולם לעבוד את ד' כמ"ש רבינו הרמב"ם ז"ל ספי"ג מהל' שמטה ויובל וז"ל הזהב ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ולוים כו' יעו"ש:
ב ואמרו במדרש שיר השירים פיסקא גן נעול בזכות די דברים נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא אמרו לה"ר ולא נמצא בהם א' פרוץ בעריות ובדבריהם ז"ל השליכו נצוצי ברק אור נוגה על כל תהלוכות ומשמרת פקודי בני ישראל שיהי' גדורין בעריות נמשלו ליונה ולא יעשו כמתכנת המתחדשים אשר בניהם מנעוריהם בעמים יתבוללו וילמדו דרך לא טוב לצעירי הימים וישנו שמם ולשונם ומאחיהם יתנכרו לא בזאת בחר ד' אך בזכות שהי' מצויינים בלשונם ושמם כי זאת הכח האלהי אשר בנפש הישראלי אשר לא התיאשו מהגאול' ולא המירו כבודם ויראתם כאשר לא ימר נמר חברברותי' ולזה אמר שהי' גדורים בעריות לא התערבו בגוים ואשר לא דברו לה"ר הי' להם אחדות ושלום ואשר לא שינו לשונם ושמם הי' מצויינים לגוי קדוש כ"ז ראה ד' ויוכח אמש ישמע חכם ויוסף לקח לבל יפרץ פרצות וידבר סרה על רעהו:
ואמרו חז"ל בחגיגה י"ד לא נתקררה דעתו של ישעי' עד שאמר ירהבו הנער בזקן. וזה קשה ההבנה איך יתקרר דעתו של הנביא אשר בלי תפונה לבו בער כאש לטובת ישראל בענינים כאלו אמנם יתכן לפ"מ דאמרשו בסוטה בעוקבתא דמשיחא חוצפא יסגי' ולהבין למה זאת יבואר לפי הנודע מדברי הרמב"ן דעיקר יסוד התורה הוא האמונה וראיתי שפי' בטל אורות מקרא מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך אף שהקב"ה הוא גבור לשדד הטבע ולתראות בכל יום מעשה בראשית וא"צ לאמונה לפי שענין אמונ' הוא מה שאין עיניו רואות אך מאמין לאחרים מ"מ אמונתך סביבותיך שכובש כחו ומעציר ידו למען יתחזקו ישראל באמונתם את אשר לא ראו עיניהם ועיקר אמונ' תלוי במה שהאבות מוסרים לבנים כידוע שהאבות לא ינחלו לבניהם שקר ע"כ בעוה"ז מדת הבוש' גדול' מאוד להדר פני זקנים להאמין בדבריהם ובלקח שפתותיהם. אך בעוקבא דמשיחא אשר אז קודם שנזכה שעינינו רואות את מורינו ומלאה הארץ דעה ואז חוצפא יסגי וירהבו הנער בזקן באמרם עוד מעט והנה בן דוד בא ואז כל העד' כולם קדושים יהיו כמאמר המדרש סוף בהעלותך בעוה"ז נבאו יחידים ונעה"ב כל ישראל יהי' נביאים ולכן נתקררה דעתו של ישעי' הנביא לאות על ביאות משיח שנהי' כלנו למודי ד' ומזה מוסר השכל איך לגדל י"ח על ברכי האמונה ולא נתרחק אף מדרך כף רגל מהדרך אשר דרכו בו אבותינו הקדושים:
ג ואמרו בת"כ ר"פ צו אין צו אלא זירוז מיד ולדורות אר"ש ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס יש לפרש דשם פ' צו נאמר זאת תורת העולה והעולה בא לכפר על הרהור הלב שמו חז"ל פני הלוט בטעם הכפרה על הרהור הלב לפי שהקב"ה ברא הלב בכיס למען יצמצם מחשבותיו ולא ירבו שרעפותיו לצאת חוץ מגבולם לבקש גדולות ונפלאות וכשחטא בהרהור הלב לחשוב מחשבות לא טובות צריך כפרה ולכן אמר שיותר צריך זירוז במקום שיש חסרון כיס שהלב יצא חוץ נגדרו וכיסו וכעת נראה לפרש בדרך תוכחה עפמ"ש במדרש ריש איכה וצבא תנתן על התמיד בפשע בפשעה של תורה כ"ז שישראל משליכין דברי תורה לארץ הגזיר' על ישראל מצלחת שנאמר ותשלך אמת ארצה ואין אמת אלא תורה והכונה להם שהתורה היא לבוש מלכות ואין ללמדה אך לתכלית לקיים מצות הבורא ית"ש ולהשלים הנפש. אך הלומד תורה לתכלית גשמי והלימוד סבה לתכלית דבר פחות הוא מקיל בכבודה וזה אמרם כ"ז שישראל משליכין ד"ת לארץ שעניני ארץ מגמת ומטרת לימודו אז גזירתן מצלח' ובדקדוק אמרו חז"ל הלומד לשמה זוכה לדברים הרבה ובמדרש אמרו זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. ולכן אמרו שצריך זירוז ללמוד לשמה ביותר במקום שיש חסרון כיס ואולי ע"י כן ילמוד לתכלית פחות הערך. ע"כ אחי ורעי התאוששו ושימו לבבכם על דרכיכם:
ד ואמרו בשבת קי"ח אר"י א"ר אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטו בהם אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו והקשה מהרש"א מברכות פ"ב שעל מה שרפו ידיהם מדברי תורה בא עמלק . וי"ל עפמ"ש במדרש ויקהל עשה לך קהילות ודרוש להם ה' שבת בשבת והיוצא מדבריהם ז"ל שמצות שבת ללמוד תורה ולקיים שלימות הנפש. וזה הטעם שבדברות ראשונות נאמר כי ששת ימים עשה ד' וכו' שיורה ששבת הוא לאות על בריאת שמים וארץ . ובדברות אחרונות נאמר זכר ליציאת מצרים לפי ששבירת הגוף זכר ליצי"מ ומצות שבת לקנות שלימות הנפש זכר למעשה בראשית לפי מה שיתבונן האדם מהבריאה שנברא האדם בגוף להורות שהוא התכלי' שבא בסוף. וכשנברא האדם ונברא התכלי' שבת הקב"ה מלברוא יותר ותכלי' האדם הוא הנפש כמ"ש בפתח הבית על כן זכר למע"ב לאות על קנין השלימות בשבת קודש והנה מה שיצאו ביום השביעי ללקוט לא חיללו שבת שהרי לא מצאו. אך מ"מ לא למדו בשבת זה ולא קיימו מצות שבת כדת מה לעשו' ולכן הטיבו אשר דברו שרפו ידיהם מד"ת שזה הי' עיקר החטא הדור אתם ראו המכשלה הגדולה אשר בינינו בעוה"ר כי כל יום השבת יבלו אך בדברי ריק והבל וטיול והחוב הקדוש על כל איש ואיש אף על בעל מלאכה ועוסק במסחר ללמוד תורה בשבת איש כפי מדריגתו:
ה והנה י"ל בדרך צחות לקחת מוסר דברי המכילתא הובא בטור הטעם שקורין שבת הגדול לפי שלקחו ישראל איש שה לפסחו מבעשור וקשרו אותו בכרעי המטה ושאלו המצרים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם וכו' הנה מה שסיפר בזה המאמר שקשרו אותו בכרעי המטה נ"ל לפרש לפי שהדת הישראלי יבדל מדתות זולתו שבדתו' אחרו' עיקר הדת הוא בבתי התפילו' שלהם אך בביתם ובמעונתם אין מקושרים בדת והדת הישראלי עיקרו בבית משכבו ובביתו לשמור שבת ונדה ולבל יתגאל במאכלות אסורות וע"ז נאמר ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי לכל פעולה ובכ"מ הצורך לשמור חוקי ומצות ד'. וע"ז מרומז שהי' הטלה שהוא מזל המצרים קשור במטה שהכניע הקב"ה כח המזל לפני קדושת ישראל אשר ישמרו חוקי ד' על משכבם ולכל עת וזמן ע"ד אמרו בלבבכם על משכבכם ומזת יש להוכיח איך החוב על כל איש ישראל להזהיר לב"ב שישמרו פתחי נדתן ובעוה"ר רבים חללים הפילו:
ו ונחזור לדברי המדרש שהצגנו בפתח דברינו אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיכם אריב"ל שבטו של לוי פנוי הי' מעבודת פרך ומקודם יבוארו דברי המגיד שאמר כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח. ואלו הן פסח מצה ומרור. והכונה נ"ל דהנה נשמת האדם תראה בג' כחות שונות כח החיות והוא התנועה בלי רצון ויראה פעולתה בכח הגידול והצמיחה ובה' פעולותי' המושך והמחזיק והמעכל והדוחה והמוליד בדומה. וכ"ז תפעול גם בשינה בבלי דעת הב' הכח המתעורר ויראה פעולתו בכח המדמה והזוכר ויתעורר ברוחו למדות שונות כעס חמלה וחנינה שמחה ותוגה וכח זה יראה במקצת גם בבהמה שיש לה כח המדמה והמתעורר:
הג' הדעת והיא הבחירה הרצונית ודעת עצמו אשר בזה יבדל מבהמה וכח זה יראה בפקחות השכל אשר ישיג מושכלות והוא הדבר אשר האדם כאחד ממלאכי מרום וימאס ברע ויבחור בטוב והוא עצם רוחני נבדל לדעת קצת יבקע כשחר אורו אחרי עלותו במעלות החכמה והמדע לחדש עליו הוי' רוחניות ולדעת חז"ל בעת הולדו יכהן פאר בצורה הזאת כמו שאמרו בנדה שמלמדין אותו כל התורה ומקצת חוקרים רצו מפאת כן להמציא דעה נפסדת שאין לשפוט האדם על מפעלו אם טובה או רעה כי בפעולתו הנעשה בגופו ע"י כח המתעורר הוא משתתף בבהמה ונתעורר בו מצד סבות שונות אשר הוא עושה כן בהכרח. אך על מחשבות האדם בעניני אמונות ודעות יש להאשימו דזאת תלוי ברצונו וחפצו וכפי הנראה שקרח הי' מעדת כת הזאת הנפסדת שאמר אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום וזאת התורה לבדה אחרי שאין האדם בידו כי בשני הכחות ישתתף לבהמה וכבר סתרו זאת חז"ל ואמרו הרשעים הם מסורים ביד לבם אבל הצדיקי' לבם מסור בידם. והכוונה שאם אמנם הכח המתעורר בל יבוא מעצמו ויתפעל ע"י מראות וחזיונות עכ"ז ביד האדם לעצור ברוחו הן להפך תשוקותי' מהיפך אל היפך או לפעול בתשוקותי' בדרך ישר וטוב וגם כח המתאוה ביד האדם להניעו לחפצו ורצונו. והנה י"ל דמצות אכילת פסח מצה ומרור מורה על תיקון ג' כחות האלו פסח הוא תיקון הנפש המשכלת העצם רוחני הנבדל כי הוא מורה על אחדותו יתברך אשר פסח על בתי בני ישראל וע"כ אמרו בבית אחד יאכל ראשו על כרעיו ועל קרבו להורות על האחדות ואכילתו הסעודת מצוה אשר הנפש המשכלת מקושרת בגוף על ידה ונהנית ממנה ע"ד הקרא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמה סכין בלועך אם בעל נפש אתה כמ"ש בעל העקדה פ' ויחי והנפש הזאת המשכלת מתיחסת למוח ומצה מורה על מדת עניוות והוא תיקון המדות וכח המתעורר המתיחס ללב. ומרור הוא לתקן כח החיות ויראה כחה בהאות אכילה תכסף לכל נתח ערב ונעים ובאכילת מרור לאות שמררו המצרים חיי אבותינו ישביח שאון המית התשוקה הזאת וכח זה מהיתה לכבד ואף שהנפש אחת כחותי' יתראו בג' איברים הללו וג' מצות האלו יסבבו ג' תשוקות שבאדם הערב והמועיל והטוב אל פנה יקרת הדת על צירי היראה לשמור בכל אלו את דרך עץ החיים וע"כ אמרו במדרש בא פיסקא החודש הזה לכם הה"ד בי מלכים ימלוכו וכונתם כי במצות החודש הזה יתוקן ג' כוחות שבנפש המתיחסות למוח לב וכבד אותיות מלך, ובכח המצות ימלוכו האיברים האלו מקום משכן בת מלך ויכהנו פאר וע"כ אמר ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח כי שלשתן ילבישו הנפש היקרה עדי תפארת ונזר העטרה. והנה ידוע המחלוקת אשר נולד על ברכי הפיליסופים ובעלי תוה"ק וחכמי האמת. והי' הראשון אלכסנדר הפרדוסי אשר לא בא לחקר אלוקי ולדעתו הנפש הוא הכנה לקבל שלימות ההשכלה לא זולת זה ולדעתו לא נשאר אחרי המות אך שלימות ההשכלה לא לכל ישראל אך מי שנפשו גבוה והוא ידבק בשכל הפועל וע' באפיקי יהודא דרוש מי חטאות איך ד' מראות נגעים יצמחו מדיעה זאת הנפסדת אבל לא כן דעת תוה"ק אך שהנפש נצוצה מתחת כסא הכבוד עצם נבדל באה בשלימות בעת הבריאה מכותרת בתכונות יקרות כעצם השמים לטוהר כמאמר הגמ' נדה קודם שנברא הילד מלמדין אותו כה"ת עיין בבעל עקדה שהוא רמז על שלמות הנפש והנפש נתונה בגו שיוציא שלימתה מכח אל הפועל להוציא יקר מזולל לעשות מלאכת האלכימיאה לקחת מפרי האדמה להניח לפני ד' ולעומת זה כל ישראל יש להם חלק למוה"ב כי טוהר נפשותם מזוקקות שבעתים:
ז והנה יש מופת לדעת חז"ל מהשופט הפנימי אשר בנפש כי הנה כן דרכו להתחרט ולהתעצב על מעשה הרע ולשמוח על מעשה הטוב כמאמר הקרא שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און והנביא ירמיה אמר תיסרך רעתך ומשבותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך ד' וכו' ולא פחדתי אליך ופי' העקרים שראוי שתיסר אותך הפעולות מצד טבען לא מצד פחדתי ע' בעקרים ח"ג פ"ו שהאריך בתכונת הנפש הזאת וזה לאות שהנפש בא תבוא הנה משובצה בנופך ספיר הקדושה והטהרה והאלשיך הקדוש פי' מקראי קודש ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט ויהי אחרי כן ויך לב דוד וגו' ויאמר דוד לאנשיו חלילה לי מד' אם אעשה הדבר הזה לשלוח יד במשיח ד' ופי' דדוד הי' מסופק אם רשות בידו להכות לשאול אחרי שהוא רודפו וקודם שעשה שום דבר לא ידע אם יש בזה עול לכן כרת כנף המעיל ועשה מקצת הפעולה ואז שפטו השופט הפנימי וכאשר התחרט ויכהו לבו אז ידע כי חלילה לנגוע במשיח ד'. והנה בעקרים שם חקר אחרי שיוכל האדם להבחין הפעולות הטובות והרעו' מתוך הצער או מתוך השמחה שימשך לנפש אחר עשייתן למה חייבה החכמה העליונה להמציא דרך בו יודעו הדברים הנרצים אצל ד' והבלתי נרצים ע"י השפעת שפע הנבואה על העם הקדוש ע"י איש נבחר למעלה מטבע האנושי ועיי"ש פ"ז. אמנם י"ל דההכרח מצד השופט הפנימי א"א לדעת קודם הפעולה בעיד התשוקה בוערת בלבו רק אחר הפעולה שכבר נכבו גחלי התאוה כאמור ולכן הוא בטובו יתברך השפיע שפע נבואתו לדעת קודם הפעולה איזה דרך שיבור לו האדם. ובזה פירשתי מקראי קודש אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו הכונה דאף שהאדם בעצמו יכול לדעת הדרך הטוב לאחר הפעולה ע"י השופט הפנימי אבל הקב"ה רצה שיהי' יראתו על פניכם ולא תצטרכו לחטא ואח"כ לדעת הדרך הטוב. אמנם יש בו עיד טעם נחמד עפמ"ש בפתח הבית אות . כי במה שהאדם עושה פעולת הטוב מצד השכל יש בו שכר בעולם הזה אבל אין הפעולה נותנת עוז לנפש לחייב העוה"ב אך מצד המצוה וכן פי' העקרים והי' מעשה הצדקה שלום ועבוד' הצדקה השקט ובטח עד עולם הכונה דפעולת הצדקה תצמיח שלום ותיקון המדיני. אך הצדקה מצד העבודה פועלת השקט ובטח עד עולם גם אחר המות א"כ הי' הדבר בהכרח להשפיע שפע נבואתו שיהי' כמצוה ועושה למען תאור הפעולה על הנפש לעולמי עד. והנה לדעת חז"ל דרך האמת והברור שהנפש עצם נבדל נצוצה מתחת כסא כבודו בתכונת יקרות והקב"ה נראה ונתנה לתוך הגוף להוציא יקר מזולל להביא שלימות הכוחני לפעול' אדם באמצעות הגוף על כן כל ישראל יכולים לבוא לתכלית הזה אך לדעה הנפסדת מהפרדוסי אין כל ישראל יכולין לבוא לתכלי' זה אך המשכיל ואף גם הוא לא יעשה צמח בפעולות הטוב אך עיקר תלוי בשלימות ההשכלה:
ח ובמדרש רבה פ' י"ז בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם וכו' הביא לפניהם את הבהמ' וכו' העבירן לפני אדם א"ל זה מה שמו וכו' ואתה מה שמך א"ל אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדם. כל המפרשים תמהו בזה למה לא קרא לעצמו ע"ש הנפש היקרה. כי אך זאת תפאר' האדם לא מה שנברא מן האדמה והטיב אשר דבר באפיקי יהודה ח"ב כי מה שהקב"ה נתן בו נשמה ונפש המשכלת אין זאת תפארת האדם אך מה שיוציא יקר מזולל בפעולת המעשיו' באמצעו' הגו זאת תפארתו לעומת המלאכים משרתי עליון אשר אין להם שלימו' המעשה אך שלימו' ההשכל' ולכן קרא לעצמו אדם להיות מלאכת האלכימי' תפארתו. ובזה בארנו דבריהם ז"ל (יבמו' ס"א) אתם קרויין אדם ואין אוה"ע קרוין אדם עפ"ד המדרש ילקוט וירד ד' על הר סיני משל למלך שקבע קרמוסין בני רומי לא יחסין לסורי' ובני סורי' לא יחסין לרועי וכיון שהשיא בתו מסוריא התיר קרטוסין כך עד שלא ניתנת תורה השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם ומשנתנה תורה ומשה עלה אל האלהים. ובמ"א הגירסא אמר מכאן ואילך יעלו תחתונים אל עליונים ולוטה בדבריהם הענין הזה שקודם מ"ת לא הי' באפשרי לקנו' שלימו' הנפש אך בדברים רוחנים שלימות ההשכלה קראים שמים ולא הי' מבוא לבוא לאיזה מדריגה גבוה במעשה אשר יעשה האדם וחי בהן לחיי עלמא אך לאחר מ"ת בההגלו' אדונינו יתברך והופיע בהר הקודש להשמיע דברות קדשו אז נתעלו באמצעות מרע"ה פעולת העשי' בקיום המצוות בלבוש גשמי לבוא על ידם לשלימו' הנפש והאומות שלא נתן הקב"ה להם תורה נשארו על עמדם ואין להם רק שלימו' ההשכל' לכן אמר אתם קרוין אדם שזאת תפארתכם מה שאתם מוציאים יקר מזולל באמצעות שלימו' המעשה ע"ד הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה והנחתו לפני ד' אלוקיך ואין אוה"ע קרוין אדם שלא זאת תפארתם אך שלימות ההשכלה ולא זאת שלמת חדרתם שנבראו מן האדמה:
וכן יש לפרש מ"ש בגמ' דשבת פ"ח ואף מלאך המות מסר לו מתנה למה בשכר שקראוך אדם וכונתם כי הוא מסר לו סוד מצות קטורת מעלה עשן אשר בענן יראה בבואו אל הקודש ובזה מרומז כמו האדים העולים מן הארץ ישובו לעננים באויר וימלאו גשם נדבות רב ברכות כן פעולת האדם בעשיות המצות מתמר ועולה למעלה להרעיף דשן ושפע רצון משמי על. ולכן אמר בשכר שקראוך אדם עושה מלאכת האלכמיאה. ולכן בישראל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה בן עוה"ב לפי שבישראל שלימות המעשה עיקר:
ט וזה כונת מרע"ה זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' ואמרו בילקוט אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם ותהי' כלכם בדעה א' ועצה א' לשרת לפני המקום. והכוננ לפי שישראל נכספו לקבלת פני השכינה בבנין המקדש כמ"ש רש"י ולזה עמדו צפופים והתבודדו במחשבתם אולי יהגנה להם אור האלהי ואמר משה זה הדבר אשר צוה ד' תעשו אתם אין לכם אך שלימות העשי' ואז יראה אליכם כבוד ד' כי הוא בכבודו יתברך יראה אליכם לא שאתם תשכילו אותו על דרך הפילסופיא כי לא זאת תפארתכם. וע"ז אמרו במדרש אותו יצה"ר תעבירו מלגבכם הכונה שהדיעה נפסדת שאין מבוא לבוא בשער ד' אך בשלימות ההשכלה. ולכן לא יוכלו כל ישראל לבוא לתכלית השלימות תעבירו מלבבכם אך תהי' כלכם בדעה א' ובעצה א' כי כל ישראל יוכלו לבוא לתכלית הנרצה באמצעות פעולת העשי' כאמור. והנה פרעה הרשע תפס בשיטת הפרדוסי אמר לכו נא הגברים ועבדו את ד' כי לעבוד ד' נחוץ שלימות ההשכלה ואין יכול לעבוד רק א' בעיר לא כל אדם ולכן אמר אתם למה ודבריכ' למה שאתם משכילים ואנכי הרואה תפארתכם ולכן אתם תעבדו את ד'. ודבריכם למה שכל ישראל ילכו לחוג במדבר לעבוד ד' הן רבים עתה ע"ה אשר אין להם חלק בשלימות ההשכלה למה השבתם אותם מסבלותם כדת מה לעשו' שאתם תהי' פנוי' לעבדות ד' והעמי הארץ יעבדו את האדמה. ומשה רבינו השיב לפרעה בנערינו ובזקנינו נלך וכו' לפי ששלימות המעשה עיקר עבדות ד' וכל ישראל מוכשרים לעבודת ד':
י וזה הי' הויכוח שבין החכם והרשע בדברי המגיד. כי הנה החכם שואל מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ד' אלקינו אתכם הכונה דאחרי שהוא מאמין בשלימות הנפש הנצוצה מתחת כסא הכבוד ובאמצעו' השופט הפנימי מעצמו יש לו הבחנה לדע' איזה דרך הטוב למה הוצרך הקב"ה לצוות ע"ז. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא יאכלו דבר אחריו למען ישאר הטעם כל הלילה כן הקב"ה חפץ שתשאר הפעולה אחר המות לזכות לחיי העוה"ב ומדריגה גבוה כזו א"א להשיג אך ע"י מה שאנו עושין המצות מצד הקבלה כמצוין ועושין ולא מצד השכל וההכרה מעצמינו. אמנם הרשע אשר הולך בדרך הפרדוסי שכל השלימות אך שלימות ההשכלה ואין בחלק המעשים חפץ וקנין לזכות לחיי העוה"ב שואל מה העבודה שהוא עבודת הגוף לכם אנו אין לנו חלק אך בשלימות ההשכלה ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים ואלו הי' שם כדעת שלו לא הי' נגאל כ"א דרכו דרך הטוב והאמת כי אז פרעה אמר בצדק לכו נא הגברים ועבדו את ד' ואז לא הי' נגאל. כן אחי ורעי שמרו משפט ועשו צדקה מצות ומע"ט ואז ד' ישקיף משמים עליכם לטובה: