אור ברסלב
בית יצחק אורח חיים צלעות הבית › סימן ב

בית יצחק אורח חיים· רבי יצחק יהודה שמלקיש

צלעות הבית · סימן ב

סימן א

דרוש שני לשבת שובה. (א) מדרש שוחר טוב הובא בילקוט ר' אליעזר המודעי אומר לע"ל באים כל שרי אוה"ע לפני הקב"ה. ומקטרגים על ישראל ואומרים לפניו רבש"ע אלו עובדי אלילים ואלו ע"א הללו שופכי דמים והללו ש"ד הללו יורדים לגיהנם והללו אינם יורדים אמר להם א"כ הוא כל אומה ואומה תרד עם אלהיה וכו' ר' ראובן בשם ר"ח אמר אלמלא מקרא כתוב א"א לאמרו כי באש ד' נשפט שופט אין כתיב כאן אלא נשפט הוא שאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי:

נ"ל לפרש עפ"ד הפסיקתא פיסקא דיוה"כ לדוד משכיל אשרי נשויי פשע כסוי חטאה זש"ה נשאת עון עמך ביוה"כ בא שטן לקטרג על ישראל ופורט עונותיהם ואומר רבש"ע יש באוה"ע מנאפים וכן בישראל וכו' והקב"ה פורט זכיותיהם מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו' והשטן הולך להוציא עונות ליתן בכף ולהכריע והקב"ה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינו תחת פורפריא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון וכו' כיון שהשטן רואה כך אמר לפניו רבש"ע נשאת עון עמך אתמהה והפי' הוא לדעתי עפ"י קו' הקדמונים דהאדם מוכרח במעשי' מצד הידיעה. וכבר רמז איוב ע"ז בקרא על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל והכונה לפ"מ שקדם העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה אמר בדרך תימא וכי הי' בדעתך כי לא ארשע אשר ע"כ אין מידך מציל וכ' האור החיים שהקב"ה מסלק הידיעה שלא יהי' האדם מוכרח. אמנם לעת שהקב"ה חפץ חסד צופה ומביט על תכונת נפש החוטאת אם חטא בשאט נפש שגם זולת ידיעתו חטא אז משלם כפעלו וכן מבואר בסוטה ט' שמשון בעיניו מרד לפיכך נקרו עיני' ומקשה והא כתיב אביו ואמו לא ידעו כי מד' היא ומשני כי אזל מיהו בתר ישרותא אזל. ואם לא השחית את נפשו כ"כ אז מצדיק דינו כי זולת הידיעה לא הי' חוטא וזה פי' מקראי קודש לדעתי ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה והכונה שבאם השחיתו נפשם כ"כ אשר מדעתם היו עושים כערך צעקתם הבאה אלי כלה. ואם לא אצדיק דינם שזולת ידיעתי לא הי' עושים ואך ידיעתי גרמה להם. וזה פי' אדעה וזה כונת חז"ל בפסיקתא שהקב"ה נוטל העונות ומטמינן תחת פורפריא שלו שהוא ידע מזה והאדם מוכרח מפאת כן. והשטן בא ואינו מוצא עון וכיון שהשטן רואה כך אמר רבש"ע נשאת עון עמך שאתה הרימות העון תחת ידיעתך א"כ כסית כל חטאתם סלה. שלפ"ז אין שום חטא ועון שעל הכל המה מוכרחים וע"ד זה פירשתי מקרא קודש וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים ופירשו המפרשים שמלת וידע הוא לשון חבה ולפי דברינו הכוונה לפמ"ש במדרש שראה שעתידין לחטא ויהי' פי' וידע שלא סילק ידיעתו שלא יגיע להם עונש מזה. וזאת הכונה במדרש ש"ט שהאומות מקטרגין על ישראל וכו' אמר להם א"כ כל אומה ואומה תרד עם אלהיה הכונה שהענין האלוהית שיודע מה שעתיד להיות כביכול גורם העבירה ואז הקב"ה יתמלא רחמים למען ישראל אוהבו וזה שאמרו כי באש ד' נשפט והוא שאמר דוד גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי:

ב ויש לפרש דברי הילקוט והפסיקתא בדרך זה. דהנה הגם שישראל בעוה"ר עושים עבירות עכ"ז רוב עונות תכלית כונתם לדבר מצוה דישראל עמוסין בהוצאות לת"ת והוצאת שבת וע"כ אף אם יקרה שעושים עול לא נקרא הפעולה אך על שם תכליתו כמ"ש העקידה בפירוש הקרא בתתך אתנן ואתנן לא ניתן לך לכן זונה וכו'. וע"כ הקב"ה נוטל עונות ומניחין תחת פורפריא שלו. ובפתחי תשובה מביא בשם הגאון ר' מאיר עראמה בנו של בעל העקדה שפי' בזה מקרא בעובדי' מחמס אחיך יעקב תכסך בושה. והיינו שהם עושין עבירות ג"כ לשם שמים וזה שאמר בילקוט כל אומה ואומה תרד עם אלהיה הכונה האם גם האומות חטאו בכונת מצותם להחזיק יראתם ואמונתם:

ג ויש לפרש נוטל העונות וכו' דהנה אמרו חז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשה לו כזכיות יש לדקדק למה אמר שזדונות נעשה ולא כלל גם השגגות ויובן במקראי קודש במיכה ז' ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצילת ים כל חטאתם. והכונה לפי שזה שזדונות נעשה כזכיות יובן עפמ"ש חז"ל לפום צערא איגרא. ולכן במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד לפי שהבע"ת לוחם נגד תכונת נפשו והרגלו ביתר חוזק ואמיץ כח ועבודה קשה ע' בעקדה פ' וילך תחת כן בכל אשר הרגיל והסכין בעבירות יתרבה זכותו ועבודתו עתה בעת תשובתו כי קשה לפניו יותר להפרש מלימודו. וזה בפעולותי' שעשה בשאט נפש לא מאשר בא לידו בשגגה מהשגגות לא נעשה זכיות. לכן אמר הנביא יכבוש עונותינו והושע אמר נושא עון שהקב"ה מגביה אותם ועושה זכיות אמנם בחטאות שהוא שגגות אמר ותשליך במצולת ים כל חטאתם דהיו כלא היו. וזה אמרו בפסיקתא דהקב"ה נוטל עונות ומטמינין תחת פורפריא שלו דנעשה מהם זכיות כשעושין תשובה זה שאמר אשרי נשוי פשע שמהפשע נעשה זכיות והחטא מתכסה כי לא נעשה ממנו זכיות:

ד ואמרו בגמ' נדרים פרק ואלו מותרין תני' ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן וזאת התשובה האמיתית שיתבייש מהבורא ית"ש שעשה עמו טובות והוא הי' כפוי טובה ובמדת הבושה יכופרו רוב העונות אשר יחטא האדם ע"י קנאה שנאה לשון הרע רכילות שכל אלו יבואו מגבהות הלב והכליון הנכסף שיהי' הוא הראש והתכלית והאנשים סביבותי' יהי' כלם סיבה לתכליתו לא כן המתבייש והירא מעבירות אל יהין לחשוב עצמו כקוטב המציאות ודהמע"ה אמר שויתי ד' לנגדי תמיד וגו' לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח ויפורש עפ"י דברי של"ה הקדוש באמרו נועמו שדוד המלך הקים עלו של תשובה ולכן צייר הקב"ה כנגדו ימינו של הקב"ה נגד שמאלו אבל בצדיק גמור הקב"ה נצב עלי' כמ"ש ביעקב והנה ה' נצב עליו שההולך בדרכי' השכינה למעלה בראשו דבוק בו יד תחת יד ועמש"ל בשו"ת סי' ח' אות ח' בישוב קו' בעל העיטור וע' בדברי ז' הת"ש עירובין י"ג ויפורש בזה מדרש שיר השירים פיסקא ישקני מנשיקות פיהו. וז"ל וכיצד הי' הדיבור יוצא מפי הקב"ה רשב"י אומר מלמד שהי' הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלו של ישראל וחוזר ומקיף מימין של ישראל לשמאלו של הקב"ה ורבנן אמרי וכי יש שמאל למעלה והא כתוב ימינך ד' נאדרי בכח אלא הדיבור הי' יוצא מפי הקב"ה מימינו לימינו של ישראל וכו' ובמחלוקת של התנאים האלו מרומז השכלה זאת דרשב"י דרש שהקב"ה עמד במצב הקדוש על הר סיני כנגד ישראל ימין כנגד שמאל והדיבור יצא מימינו של הקב"ה לשמאלו של ישראל. וחכמים דרשו שהקב"ה עמד עליהם למעלה מראשן דבוק יד כנגד יד והדיבור הקדוש הי' יוצא מימינו של הקב"ה לימינם של ישראל וזה ששאלו וכי יש שמאל למעלה וכוונתם כיון שד' נצב עליהם למעלה לא הי' שמאלו נגד ימינם (וע"ד הסמך מביא ראי' מקרא דימינך ד' נאדרי בכח דראי' זו צריך הבנה בלא"ה דכי בשביל דכתיב ימינך אין שמאל) וזה שאמר דוד שויתי ד' לנגדי תמיד שהוא מצב בעל תשוב' לכן שמח לבי מקור תשוקות הערב ויגל כבודי מקור תשוקת המועיל אשר נכסף האדם לאהבת הכבוד כי מגמת הבושה והענוה ישביחו שאון המית גלי עשתנותי'. ואף בשרי ישכון לבטח ע"ד שאמרו ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה עצמותי' מרקיבין והקנאה בכור שטן מדת הגאות וציר שלוח מאתו בחרון אף למי אשר לא יכנע תחתי' ואם מדת הבוש' והענוה מצאה קן בנפשו אין בו קנאה ואף בשרי ישכון לבטח:

ה ואמרו בגמ' גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד נ"ל פי' ע"פ דבריהם ז"ל בחגיגה אלף אלפין ישמשוני' שנאמר נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהו אלף אלפין ישמשוניה מהיכן נפיק מזיעתן של חיות ולהיכן שפיך א"ר זוטרא בר טובי' א"ר על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה סערת ד' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול ופי' החסיד בעל עשרה מאמרות דהחיות נראית נושאות והם נשואות עם הכסא אמנם בעת שהרשעות פרשה כנפי' בעולם הקב"ה רוצה לסלק שכינתו והשגחתו ובעוה"ר החיות באמת נושאות הכסא בכבדות והם מזיעות מעבודתן . ולכן מזיעתן נפק נהר דינור על ראש רשעים שהם גורמים הזיעה בעוה"ר וע"ז אומרו גדול' תשוב' שמגעת עד כסא הכבוד. שהתשוב' תגיע עד כסא הכבוד שנשאת מהחיות ואין נושאות החיות כמבואר בפיוט. וע"ז בעצמו הצורך לעשות תשובה וזה היא תשובה זכה וברורה:

ויש לפרס גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד עפ"ד הצדיק מובאים בס' אפיקי יהודא א' קדוש מדבר וז"ל ובטרם העולם בראת הדורות מראש קראת וכמה דורות עלו במחשב' וסוף לא באו לגמר פעולה בהיותו צופה קודם תולדותיהם מעשיהם ומחשבותיהם מנעת יצורתם למנוע פשעם וחטאתיהם ואם הייתי מכללם לא הוצאתני לאור העולם ואחר שעמהם לא כללתני להיטיב לי יצרתני ואם חטאי מגיעים לכל המעלות אפשר שהנחת לי מקום במחתרת לקבל אותי מצדי עתרת עכ"ל. והיא תשובה מעולה מאוד דבודאי לטובה נברא האדם ואיזה כבוד ותכלית מבריאת רשעים וע"כ הניח מקום במחתרת לקבל בתשובה וזהו כוונתם ב' דברים שקדמו לעולם ותשובה אחת מהם וזו תשובה שמגעת עד כסא הכבוד:

ו והנה כבר כתבתי שמדת הענוה היא מדה מעולה והיא מקור התשובה ובמדה זאת נשתבח רבינו אדון הנביאים ויש לפרש מקראי קודש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ודרשו חז"ל בסוטה שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ויש להבין למאן דס"ל יבמות נ' זכה מוסיפין לו ואמרינן בחגיגה ה' דלצורבא מרבנן שמעביר על מדותי' מוסיפין שנים ואיך ידע משה שימות היום שמא יוסיפו לו ומי לנו עניו כמשה אך י"ל דמשה רבינו בעצמו החזיק עצמו לאדם קטן ערך עד אשר לא ידע אם הי' עניו דגבר ענותן משובח אם יש לו מעלות ותכונת נכבדות יותר על בני גילו ואין מחזיק טובה לעצמו. אמנם אם אינו מוכתר בכהונת פאר תכונת המעלות אין מבוא לומר שהוא גבר ענותן ואחרי שמשה רבינו לא החזיק עצמו למאומה ואמר ואנחנו מה ולזה אמרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא ולכן אמר היום מלאו ימי ושנותי. ובזה מיושב קו' התוס' מנחות כ"ח דע"כ משה רבינו כתב זאת בע"ש וידוע שמשה רבינו מת בשבת דבאמת נשלם שנותי' בע"ש וגם ימי' ולכן אמר משה היום מלאו ימי ושנותי אך הוסיפו לו משמים לפי שהי' גבר ענוותן. ואמנם יש לפרש למה שדרשו חז"ל לא אוכל עוד לצאת ולבוא שנסתמו ממנו מעיינות החכמה ובודאי לא יוסיפו לו. אך בבוא יום השבת והתרפק על דודינו שבשמים כמדת הצדיקים זרחה אור חכמתו והוסיפו לו אותו יום בלבד מזה יש ללמוד איך להתנהג במדת הענוה שגם הידיעה שהוא עניו הוא ענין גיאות:

ז והנה אמרו חז"ל ביומא על מקרא בנחמי' ויזעקו בקול גדול אל ה' אלקיהם במאי אמר א"ר בייא בייא היינו האי דאחרבי' למקדש וקלי' להיכלא וכו' ועדיין מרקד בינינו נפל פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בי' אמת אר"ח ש"מ חותמו של הקב"ה אמת אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילותי מסרוה נהלייהו נפק אתא כי גירא דנורא עבית קדשי הקדשים א"ל נביא לישראל היינו יצרא דע"א שנאמר ויאמר זאת הרשעה בהדי דתפסי' לי' אישתמיט בינותא ומזיא ורמא קלא ואזל קלא ארבע מאה פרסי אמרו היכי נעביד דילמא ח"ו מרחמי' לי' מן שמיא א"ל נביא שדי' בדודא דאברא וחפי לפומי'. ומאמר זה אומר דרשוני ונ"ל לפרש כי הנה הם צעקו על יצרא דע"ז ונפל פיתקא מרקיעא אמת הכונה שהי' להם התגלות האלהי ואור גדול נגלה להם להבין במופת מציאה ד' גם מרומז בזה דהנה אמת הוא משורש אמונה כמ"ש באפיקי יהודא בביאור דברי חז"ל שאומרים על בשורו' רעות ר"ל ברוך דיין האמת והכונה שהוא מאמין שדבר טוב צפון בהמקרה אשר קרהו ונראה אך לעיננו שהוא רעה כי אין דבר רע יורד משמים ועיי"ש עוד מ"ש מקרא כל ארחות ד' חסד ואמת והנה נחוץ להאמין ולדעת שיותר ממה שהאדם מבין ומשיג מדעתו מחויב להאמין באלהותו יתברך. ולכן אמרו ש"מ חותמו של הקב"ה אמת שהוא שורש אמונה ע"ד שנאמר באברהם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. אותיבו בתעניתא תלתא יומין מסרו נחלייהו נפק אתיא כי גירא דנורא מבית קדשי הקדשים הבינו שיצרא דע"ז בא מדעת האדם שמשכנו במוח כי כבר המשילו האדם לבית המקדש וג' חשוקות האדם להערב והמועיל והכבוד מתיחסים לג' איברי האדם ונמשל הכבד למזבח החיצון והלב למזבח הפנימי והמוח לבית קדשי הקדשים ששם משכן הארון ותשוקת הערב יתייחס לכבד ותשוקת המועיל ללב ותשוקת הכבוד למוח. ולכן אמרו שראו גירא יוצא מבית קדשי הקדשים כי כל תשוקת הע"ז הוא גאות האדם אשר יהינו לשפוט על ענינים גבוהים אשר רגלוהי דבר נש לא יוכלו להפג על רצפת מנינים כאלו ולכן ישתבשו בדעת ויסורו מאלקי האמת:

ח ובמק"א ביארנו דאם אמנם רע לעם אשר אמונת שקר בלבם ומחסה כזב נושא דגליהם אך לגלות שקרם על פניהם שישארו בלי אמונה כלל הוא יותר רע ואין להתל באמונת איש ועם כל עוד שלא נדע שאמונת האמת הכה שורש ותשא פרי. וע' מדרש רבה פ' נח וז"ל שנאו בשער מוכיח שהי' א"ל שוטים שבעולם אתם מניחים מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לע"ז וכיון שהי' שטופים בגזל נימוחו מהעולם שקשה להבין מה דפתח בע"ז ומסיים בגזל אך הכוונה דכל עוד שהחזיקו באמונתם לא פשטו ידיהם בגזל מיראתם מע"ז אך אחרי שרשל אותם מעבודתם פשטו ידיהם בגזל וע' ת"כ פ' אחרי כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען שהי' גרועים מכל אומות ומי גרם להם ישיבתן גרם ומ' באפיקי יהודא שכיון לזה ועמ"ש במדרש בא פ' ט"ז שאמר משה להקב"ה על הציוי שישחטו צאן אי אתה יודע שהצאן אלהיהו של מצרים והכונה ע"ד הנ"ל ומקור הדבר רמוז בזוה"ק על קרא איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו וע"כ אמרו בהדי דתפיס להו אישתמיט בינתא הכונה כשנתן הקב"ה בלבם חכמה ודעת להראות לעין כל שאין בע"ז ממש אישתמיט בינתא הכונה שהתחילו לגלות טמירותי' כי השערות מכסין הראש וענין התגלות השקר של ע"ז קראו חז"ל אישתמיט בינתא נזדעזע א"י ד' מאות פרסא הכונה כיון ששמעו אוה"ע שאין בע"ז ממש נתרשלו מעבודתם ולא הי' להם שום אמונה והחל השיד והגזל להשתרר בא"י אמרו אולי ח"ו מרחמים עליו מן שמיא דמן השמים מסכימים שלא לגלות שקר שלהם למען ייראו לפחות מאמונתם א"ל נביא שדי' בדודא דאברא וחפי' לפומי' הכוונה שלא רצו לגלות ולבטל כל יצרא דע"ז אך הניחו אותו בתוך עופרת הכונה שיש מיני מתכת זהב כסף נחושת ובדיל הוא המתכת הגרוע אשר אך בהריחו אש יתך ויזיל כמים שמו זאת למשל שהניחו יצרא דע"ז בתוך מתכת קל שבכל עת שירצו ימחה בתוך אש ההתבוננות ומי הדעת ויהי' לאפס ותוהו או י"ל הכונה שהניחו אותו בתוך עופרת שהוא עפר ולעת האדם ישח וישפל יהי' כעפר או אז יכנע לבבו הערל ומי הזדונים הגאה והגאון יצרא דע"ז ימאס ויבוטל כאמור:

ט וכאשר מדת הענוה מדה יקרה. כן תכלית' להצמיח השלום בישראל כי כל א' יחשוב עצמו כאפס ותוהו. אך בהצטרף לכללתו מציאתו חזק ולכן אמרו חז"ל חבור עצבים אפרים הנח לו בזמן שישראל עושין שלום ביניהם אפי' הן עע"ז מוחלין להם והכונה שאם ידעו ליקר מציאתם הכללות ע"ד האמור אז נמחל עון ע"ז שבא ממדת הגאוה כנ"ל. וזה עיקר הכפר' ביוה"כ בעת שישראל עושין שלום ביניהם והקב"ה משגיח עליהם בכללות והכללות הוא טוב ובר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון והקב"ה צופה על כל או"א ולכן יש לחרוד מאימת הדין עד יוה"כ שישראל עושין שלום ויתאחדו לתכלית אחד לאהב' את ד' ובעל החשבון רואה זאת איך הכללות חשוב במספר העיגול הנקרא נוללע שהוא אפס ומאומה ועכ"ז אם במספר המאה יחסר תוארו חסר תשעים מהמספר ומאלף יחסר תשע' מאות כן הגוי הזה בפ"ע אינו נחשב מאומה ובכללות מצטרף לחשבון גדול ובצדק אמרו חז"ל וחסרון לא יוכל להמנות זה שמנאוהו חבירו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם כי ההכרח לכל דבר מצוה ומנין לבל יחסר המזג ויצטרפו כל אחד לטובת העדה והקהלה וכל עדת ישראל:

י ויסוד התשוב' לקבל עליו שלא לחלל שבת כי אמרו חז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו וביאור כוונתם עפ"י דבריהם כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר אז תתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך. ע"כ אם הוא מענג את השבת ועושה תשובה ושואל מאת ד' שימחול לו כל עונותיו נותנין לו משאלות לבו ומוחלין לו. וזה מ"ש במשנה יו"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה לפי שקול השופר מעורר חרדה ויראה כמ"ש הבעל עקדה ובשבת הקב"ה מקבל תשוב' מרוב שמח' ועונג וא"צ לקול חרדה אמנם במקדש הי' ירא' גדול' מאהב' דמה"ט אין עשה דוחה ל"ת במקדש למ"ש הרמב"ן דעשה כנגד האהב' ול"ת כנגד יראה ואהב' גדולה מירא' על כן עשה דוחה לל"ת לא כן במקדש דשם יראה גדולה דכתיב ומקדשי תיראו ואין עשה דוח' שם ולכן במקדש היו תוקעין אף בשבת. ובזה מבוארין דברי המדרש שהצגנו בסוף דרוש הקדום דאדם ראה קין שיצא שמח והכיר שעשה תשוב' מתוך שמחה. ולכן פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. כן ד' יקבל תשובותינו ונשמור מצותיו בלב שמח:

תוכן העניינים

בית יצחק אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה